עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3361/13

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

           בפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי בפלילים.

 

1.        המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 ובגין כך נגזרו עליו ביום 12.7.2012 עונש של שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות; עונש מאסר על תנאי וקנס בסך של 25,000 ש"ח. ערעור שהגישה המשיבה בבית המשפט המחוזי בנצרת על העונש שנגזר על המערער התקבל במובן זה שנקבע כי תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש תרוצה מאחורי סורג ובריח.

 

           פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 23.10.2012 במעמד הצדדים ומכאן כי תקופת 45 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 7.12.2012 (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). הבקשה שבפניי הוגשה ביום 9.5.2013, כלומר באיחור של כחמישה חודשים.

 

2.        מן החומר שצורף לבקשה עולה כי תחילה הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 11.12.2012 אך בהסכמת המשיבה נדחה מועד ההתייצבות ליום 13.1.2013. ואולם, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו במועד הנזכר ובקשה נוספת שהגיש לעיכוב ביצועו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחריה נדחתה ביום 14.4.2013 בקשה שלישית במספר שהגיש בה ציין בין היתר כי בכוונתו להגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי - היא הבקשה שבפניי.

 

           בבקשה להארכת מועד נטען כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטש המבקש, אב לשישה, את משפחתו בשל החשש ממאסרו ואותר לאחרונה על ידי קרוביו. עוד נטען כי בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למבקש מלמדת כי מצבו הנפשי קשה, עד כדי דיכאון ומחשבות אובדניות, וכי אם יידרש לרצות עונש מאסר יהא נתון בסכנה.

 

           המשיבה מתנגדת לבקשה.

 

3.        כידוע הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים על מנת לאפשר למי שהורשע ונגזר דינו למצות את הליכי הערעור בעניינו. יחד עם זאת, גם מתן ארכה בהליכים פליליים אינו נעשה כדבר שבשגרה, ועל מבקש הארכה להוכיח "טעם ממשי המניח את הדעת", ובהקשר זה יש ליתן משקל, בין היתר, למשך האיחור; להצדקה הנטענת לאיחור; ולסיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (25.7.2006); ע"פ 8031/09 מגיד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.10.2009)).       

 

           במקרה דנן לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי המבקש לא הוכיח קיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך.

 

           ראשית, את מרבית בקשתו - אותה הכתיר המבקש בכותרת כ"בקשה דחופה ביותר להארכת מועד להגשת ערעור" - ייחד המבקש לטענה כי יש מקום להורות בעניינו על עיכוב ביצוע פסק הדין, ומהאמור בבקשתו עולה כי הוא ביקש להגיש בהקשר זה בקשה המשלבת הן בקשה להארכת מועד והן בקשה לעיכוב ביצוע. ואולם, הבקשה הנדונה בפניי היא בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא היה מקום לכרוך בכפיפה אחת שתי בקשות שעניינן שונה ואשר השיקולים הרלבנטיים לצורך הכרעה בהן שונים הם. 

 

           הבקשה שבפניי היא כאמור בקשתו של המבקש להארכת מועד והיא בלבד. בהקשר זה הפירוט אותו מסר המבקש דל, ונראה כי ההסבר אותו מבקש הוא לספק הינו כי בשל המצב הנפשי הקשה בו לקה לטענתו לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הוגש על ידו ההליך הערעורי במועד ובנוסף כי הטעם עליו הוא מבקש לבסס את ההליך הערעורי נוצר רק לאחרונה. ואולם, הצדק עם המשיבה כי בהסבר זה - העולה מבין השורות של הבקשה - קשה לומר כי המבקש הציג "טעם המניח את הדעת" לאיחור הניכר, של כחמישה חודשים, בהגשת ההליך. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מן העובדה שהן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי היה המבקש מיוצג, ולא הובהר מדוע לא היה בידי בא כוחו להגיש בשמו הליך ערעורי או למצער בקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך עד אשר המבקש, אשר לפי הנטען נמלט, יימצא על ידי קרוביו. כמו כן, בבקשה עצמה נטען כי המבקש נטש את משפחתו "לתקופה ארוכה" ועל רקע זה קשה לקבל את הטענה לפיה מצבו הנפשי הנטען של המבקש הינו בבחינת "נסיבות מיוחדות שנתהוו לאחרונה".

 

           לכך יש להוסיף כי מן הבקשה עולה שהמבקש סבור כי עומדת לו זכות ערעור על פסק הדין. ואולם משמבקש הוא להשיג על פסק דין שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, נדרש המבקש לקבל רשות על מנת להשיג עליו. יצויין בהקשר זה כי המבקש התייחס בלקוניות בלבד לסיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת, אך מן החומר שבפניי עולה כי אלו אינם נחזים להיות גבוהים בהינתן העובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול" שלישי, אשר על-פני הדברים אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. מכאן כי סיכוייו של ההליך העיקרי אינם תומכים גם הם בהיעתרות לבקשה.

 

           נוכח משקלם המצטבר של הטעמים המפורטים לעיל הבקשה להארכת מועד נדחית, וממילא נשמטה הקרקע תחת בקשתו הנוספת של המבקש (אותה כרך כאמור בתוך בקשתו להארכת מועד) "לעיכוב ביצוע [ה]עונש עד להכרעה בערעור על פס"ד המחוזי". עם זאת יובהר כי בכך אין כדי להביע כל עמדה ביחס להליך ערעורי נפרד, אם יוגש, על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר.

 

 

 

 

           ניתנה היום, ד' בסיוון תשע"ג (13.5.2013).

          

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13033610_P02.doc   טו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il