עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3300/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3300/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:

אמל סגייר לסחר והשקעות בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. אביטן סמי

2. אינטרכב חדרה 10 בע"מ

3. אלבר שירותי מימונית בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) מיום 22.4.13 בע"א 10589-04-13

בשם המבקשת: עו"ד ח' פייסל

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת פוקס) מיום 30.4.13, בגדר ע"א 10589-04-13, בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופט ג'השאן) מיום 7.3.13 בה"פ 11300-09-10. במוקד ההליכים בין הצדדים ניצבת שאלת הבעלות ברכב מסוג הונדה אקורד מ.ר 62-552-61 (להלן הרכב).

רקע

ב. בתובענה שהגיש המשיב 1 (להלן המשיב) בבית משפט השלום בחדרה (ה"פ 11300-09-10) נטען, כי רכש את הרכב מהמשיבה 2, וכי זה נגנב ממנו יומיים לאחר הרכישה. לטענתו, כעבור תקופה קצרה אותר הרכב במגרש רכבים שבבעלות המבקשת. המבקשת טענה, מנגד, כי רכשה את הרכב מהמשיבה 3 (הבעלים הרשום של הרכב בעת הגשת התובענה). בפסק דין מפורט מיום 7.3.13 (השופט ג'השאן) התקבלה התובענה. נקבע, כי המשיב רכש את הרכב, וכי מדובר באותו רכב אשר נמצא במגרשה של המבקשת. קביעה זו הושתתה על הראיות שהונחו בפני בית משפט השלום ועל העדויות שנשמעו. עוד נקבע (פסקה 59), כי משלא טענה המבקשת שהרכב יצא מידיה שלא כדין, לא חלה על המשיב חובה להוכיח כי רכש את הרכב בתנאי תקנת השוק, ומכל מקום הוא עומד בתנאים אלה. על כן נקבע (פסקה 73), כי על המבקשת למסור למשיב את החזקה ברכב תוך 14 יום.

ג. ביום 7.4.13 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 10589-04-13). ביני לביני, ביום 19.3.13, פנתה המבקשת לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בהחלטה מיום 22.4.13 (השופט ג'השאן) נאמר, כי אין ניתן לקבוע בשלב זה ש"מדובר בערעור סרק. הערעור מתייחס, בין היתר, גם למסקנות משפטיות". באשר למאזן הנוחות נאמר, כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים הוא העברת החזקה ברכב לידי המשיב והותרת הרישום בשלב זה על שמה של המשיבה 3. נקבע, כי המבקשת תמסור את הרכב לידי המשיב בכפוף להצגת ביטוח מקיף וביטוח חובה לרכב, וכי עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת סך 10,000 ש"ח.

ד. המבקשת עתרה, ביום 29.4.13, לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע (בגדר הערעור שהוגש), בטענה כי "אין כל הצדקה למסירת הרכב למשיב עד להכרעה בערעור". בהחלטה מיום 30.4.13 (השופטת פוקס) נדחתה הבקשה. נאמר, כי "הערעור שהוגש על ידי המבקשת נסוב בעיקרו על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא והתרשמותו מהעדים שהובאו בפניו, בהן אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב, ובכך יש כדי להשליך על סיכויי הערעור. יחד עם זאת, אין לומר כי סיכויי הערעור אפסיים כשעל המדוכה שאלה משפטית שעניינה החלת תנאי 'תקנת השוק' על עובדות המקרה". עוד נאמר, כי "פסק דינו של בית משפט קמא הינו פסק דין מפורט ומנומק, המבאר את הסיבות לקבלת תביעת המשיב, אשר עמד בתנאי 'תקנת השוק', כקביעת בית המשפט קמא, ובאלה הנסיבות, סבורני כי סיכויי הערעור אינם גבוהים". באשר למאזן הנוחות נאמר, כי "טענות המבקשת כי המשיב לא יחזיר לידיה את הרכב, ככל שהערעור יתקבל, נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס וללא פירוט של ממש", והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח החלטת בית משפט השלום, כי הרכב יישאר רשום על שמה של המשיבה 3.

ה. מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי "קיימת טעות יסודית בפסק הדין נשוא הערעור", וכי טענותיה בדבר תחולת תקנת השוק נושאות "השלכות ציבוריות ומחייבות דיון מעמיק גם במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע". עוד נטען, כי העברת הרכב לחזקתו של המשיב פוגעת פגיעה בלתי ניתנת לתיקון באמינותה ובמוניטין שלה, וכי לא תוכל לקבל את הרכב בחזרה. נטען, כי "המבקשת לא מעוניינת כי המשיב או מי מטעמו יחזיק ברכב שלה", וכי הנזק היחיד שעלול להיגרם למשיב הוא כספי (דמי שכירות של רכב חלופי).

הכרעה

ו. לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בשאלת אמת המידה החלה על בקשת רשות ערעור כגון דא (בקשה לעיכוב ביצוע לה נדרשו שתי ערכאות) הובעו דעות שונות; ראו רע"א 2109/13 בן דוד נ' עירית חולון (25.4.13), בפסקה ו' והאסמכתאות דשם. באותו עניין ציינתי, כי "בסופו של יום, המדובר איפוא במישור המשפטי בשאלה של 'מינון שיקולים', שתידון בכל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנדבכים שבערכאות קודמות, אך תוך שיקול דעת עצמאי לערכאה הנוכחית". יצוין, כי ביום 12.4.13 נכנס לתוקפו תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7231 (תשע"ג) 868)), לפיו לאחר הגשת ערעור מצויה הסמכות לעכב ביצועו של פסק דין בידי ערכאת הערעור. בהקשר זה נאמר ברע"א 2717/13 דבי נ' עירית תל אביב-יפו (5.5.13) – מפי השופטת ברק-ארז – כי "ככלל, אינני סבורה שיש בתיקון כדי לשנות מעמדתי העקרונית: מקום בו שאלת עיכובו של פסק הדין נדונה בשתי ערכאות – גם אם אחת מהן דנה בכך עובר להגשתו של הערעור על פסק הדין והאחרת לאחר מועד זה – ראוי כי בקשה לקיים דיון נוסף בעניין תידון כבקשת רשות לערער 'בגלגול שלישי'". לעמדתי הכללית בכגון דא ראו רע"א 2108/13 אלבז נ' מיטל (21.4.13), בפסקה ו'.

ז. לגוף הדברים סבורני, כי לא נמצא מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין או ההחלטה שעליו מערערים. באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לטעת מסמרות (בפרט שכנמסר קבוע הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי ביום 11.6.13), דומה כי יש ליתן משקל לאמירותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 30.4.13 (ראו רע"א 1188/13 כהן נ' רחימוב (18.2.13)), וזאת אף אם נביא בחשבון את שנאמר בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 22.4.13 בהקשר זה. באשר למאזן הנוחות, בית משפט השלום הורה כי אך החזקה ברכב תעבור לידי המשיב (בכפוף להצגת ביטוח), וכי הרישום יוותר על שמה של המשיבה 3. נדמה, כי בכך יש כדי להפחית מהחשש בדבר העדר יכולת להשיב מצב (קרי, הרכב) לקדמותו (לידי המבקשת), חשש שנטען בעלמא. אוסיף, כי כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המבקשת היא "סוחרת רכב", כך שעל פני הדברים מדובר מבחינתה בחשש לנזק כספי, וגם לכך יש ליתן משקל, בדיון בעיכוב ביצוע. באשר לטענת בדבר פגיעה במוניטין ובאמון הלקוחות, אף זו נטענה בעלמא, וממילא אין בה כדי לשנות את התמונה הכוללת. נזכור, כי ההחלטה כוללת "הקפאת" הרישום, ואין זה עניין של מה בכך.

ח. כללם של דברים, שאין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.

ניתנה היום, ג' בסיון תשע"ג (12.5.13).