עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3258/13

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשות:                     עו"ד רקפת פלד; עו"ד אפרת רוזנר

בשם המשיבים:                     עו"ד גיל ורגון; עו"ד אבי גבאי

 

 

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט חיים טובי), שניתן בת"א 1368-04, מיום 4.4.2013, עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם  המבקשות על פסק הדין.

 

           ביום 6.5.2013, ניתן צו ארעי לפיו לא יבוצע פסק הדין עד להחלטה בבקשה דנן.

 

הרקע העובדתי לבקשה

 

2.        המבקשת 1 הינה חברה העוסקת בהפצה, שיווק והפקה של תקליטים, ואילו המבקשות 2 ו-3 הינן גלגוליה השונים של המבקשת 1, אשר נטלו חלק במערכת ההסכמית שהתנהלה בין הצדדים לבקשה (המבקשות 3-1 יקראו להלן "המבקשת"). המשיבים 6-1 (להלן: המשיבים) הינם חברי להקת "החברים של נטשה" (להלן: הלהקה) אשר בינה לבין המבקשת נחתמו, החל משנת 1998, הסכמים שונים המסדירים את הפקת והפצת תקליטי הלהקה. המשיבים 7 ו-8 הינם נושאי משרה במבקשת .

 

           ביום 4.3.2003, הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי המבקשת שילמה להם דמי תמלוגים בחסר ובניגוד למוסכם בין הצדדים, וכן ביקשו לפסוק להם פיצויים בגין פגיעה בזכויות יוצרים. סכום התביעה עמד על כשניים וחצי מליון ₪.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

3.        לאחר שמיעת הראיות, קבע בית המשפט המחוזי, ביום 4.4.2013, כי יש לקבל את תביעת המשיבים, בחלקה. לעניין דמי התגמולים, נקבע כי המבקשת שילמה למשיבים תמלוגים, החל משנת 1995, בהתאם למחיר מכירת התקליטים בפועל, אף שעל פי ההסכמים בין הצדדים, המשיבים היו זכאים לקבל תגמולים בהתאם למחיר המחירון של התקליטים. לאור זאת, נפסק כי המשיבים זכאים לקבל את הפרשי התגמולים שבין מחיר המחירון של התקליטים לבין מחיר מכירתם בפועל. טענת המבקשת, כי עילת התביעה, בגין חלק מהפרשי התגמולים התיישנה, נדחתה על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי אף קיבל את טענת המשיבים, כי המבקשת גבתה תגמולים מ"הפדרציה הישראלית לתקליטים", בעבור השמעת יצירות הלהקה בפומבי, ולא העבירה אותם לידם, וכן את הטענה, כי המשיבים זכאים לקבלת תגמולים בגין הפצת תקליטי ה"פרומו" והפצת עותקים מתקליט האוסף, מושא הסכם ההלוואה מיום 6.11.2000. וזאת, בגין הפצתם על ידי המבקשת מעבר לכמות המוסכמת בין הצדדים. יתר טענות המשיבים, לרבות בעניין הפרת זכויות היוצרים שלהם, נדחו.

 

           לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי על המבקשת לשלם למשיבים סכום כולל של 841,911 ₪, בתוספת הצמדה וריבית, כך שביום מתן פסק הדין עמד חיובה של המבקשת על סכום של 1.7 מליון ₪.

 

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

 

4.        במסגרת הבקשה שלפניי, עתרה המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן בעניינה, עד להכרעה בערעור, אשר הוגש על-ידה. זאת, בין אם על דרך של הפקדת ערבות בנקאית בסכום שיקבע על ידי בית משפט זה, בשים לב לסיכויי הערעור, ובין אם באמצעות הפקדת הסכום האמור בנאמנות אצל "מעריב החזקות בע"מ" (להלן: מעריב), אשר משפה את המבקשת בתביעה זו. לחילופין, התבקש בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין באמצעות חיוב המבקשת בהפקדת ערבות בנקאית במלוא גובה הסכום שנפסק לחובתה.

 

5.        לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, לנוכח הסכום המשמעותי שנפסק לזכות המשיבים, ובעיקר לאור מצבם הכלכלי. המבקשת מציינת, בהקשר זה, כי במהלך השנים התקבלו אצלה הודעות עיקול ודרישות תשלום מטעם צדדים שלישיים, ביחס לחלק מהמשיבים, וכי כמה מהמשיבים הודו בעצמם בעובדה, כי הם מצויים בקשיים כלכליים. בנסיבות אלו, מתעורר חשש כבד, כך נטען, כי אם תשתנה תוצאת פסק הדין, במסגרת הערעור, לא יוכלו המשיבים להחזיר למבקשת את הכספים שזו העבירה לידם. לדידה של המבקשת, החשש האמור מתעצם, לנוכח העובדה כי בינה לבין מעריב נערך הסכם מכר, הכולל תניית שיפוי, לפיה מעריב היא הנושאת בתשלום הסכום שנפסק לחובת המבקשת. מאחר שמעריב מצויה כיום בהסדר נושים, הרי שכל סכום כסף שיועבר למשיבים, נגרע מסכומי הכסף שהיו אמורים להתחלק בין הנושים. בנסיבות אלו, ראוי להבטיח כי, במידה שערעורה של המבקשת יתקבל, כולו או חלקו, ניתן יהיה להשיב את הכספים למבקשת, לשם חלוקתם לנושי מעריב. המבקשת הדגישה עוד, כי עיכוב ביצוע פסק הדין באמצעות הפקדת ערבויות בנקאיות הוא פתרון ראוי שננקט אף במסגרת תביעה קודמת שהתנהלה בין המבקשת לבין המשיב 2. באותו מקרה, המשיב 2 שחוייב בתביעה, הביע את החשש כי המבקשת לא תוכל להשיב את הכספים להם היא זכאית על פי פסק הדין, אם יתקבל ערעורו עליו, ובעקבות זאת הוחלט כי הוא יפקיד ערבות בנקאית. (ת"א (מרכז) 2211-08-07 הד ארצי בע"מ נ' תן סי.די בע"מ (16.7.2010) (להלן: עניין הד ארצי)).

 

           המבקשת הצביעה על טעם נוסף לקבלת בקשתה, המגולם בסיכויים הגבוהים לקבלת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, בפסק דינה של הערכאה הדיונית נפלו טעויות שונות, בגינן קיים סיכוי גבוה כי הערעור יתקבל. בין היתר, נטען בבקשה שלפניי, כי טעה בית משפט קמא כאשר התעלם מהעובדה, כי רק המשיב 2 העיד בבית המשפט, ועל בסיס עדותו זו נקבעו ממצאים בדבר ידיעתם והסכמתם של כלל המשיבים להתנהלותה של המבקשת, ומכאן נפסקה זכאותם לתגמולים. עוד טעתה הערכאה הדיונית, לטענתה של המבקשת, כאשר לא קבעה כי העובדה שהמשיבים לא הלינו במשך השנים על סכום התמלוגים שקיבלו מהמבקשת, והמשיכו להפיץ באמצעותה תקליטים, מעידה כי הללו ויתרו על כל טענה נגדה. המבקשת אף סברה, כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענת ההתיישנות, שהיתה בפי המבקשת, בכל הנוגע להפרשי התגמולים להם זכאים המשיבים, עובר לחודש מרץ 1997. לעניין זה הובהר, כי המשיבים יכלו לדעת כי התגמולים שקיבלו מהמבקשת חושבו על בסיס מחיר מכירת התקליטים בפועל, ולא בהתאם לאמור בהסכמים בין הצדדים, כבר משנת 1995. מאחר שתביעת המשיבים לקבלת התגמולים הוגשה רק במרץ 2004, אין הם יכולים לתבוע הפרשים בגין השנים 1995 ועד לחודש מרץ 1997, משום התיישנות עילת תביעה זו. המבקשת אף טענה, כי לא היה מקום לחייבה לשלם למשיבים את מלוא התגמולים בגין הפצת עותקי ה"פרומו", מעבר לכמות המוסכמת בין הצדדים, משום שרק בעטייה של פעולה זו גדל היקף מכירות התקליטים של הלהקה. עוד נטען, כי אף אם המבקשת חרגה בייצור כמות העותקים של תקליט האוסף, היא לא מכרה עותקים אלו, ולכן אין לחייבה להעביר למשיבים תגמולים בגינם.

 

תגובת המשיבים לבקשה

 

6.        המשיבים, הדגישו בתגובתם, כי מאחר שפסק הדין, מושא הבקשה, משית על המבקשת חיוב כספי בלבד, אין כל הצדקה שבדין, להענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבים הצהירו, במסגרת התגובה, כי אם יתקבל ערעור המבקשת, היא תוכל לגבות כל סכום כסף שיפסק לזכותה מכל אחד מששת המשיבים, אשר להם נכסים ריאליים ואחרים, וכן הכנסות קבועות. הובהר בנוסף, כי המבקשת תוכל להפרע מהכנסותיה של הלהקה עצמה, המהווה גוף מסחרי בעל הכנסות שוטפות ומלאי הופעות מוזמנות. עוד צויין בתגובה, כי חלק גדול מהכנסות המשיבים מקורן בזכויות יוצרים, שאין כל צורך בפעולה אקטיבית כדי לגבותן.

 

7.        באשר לסיכויי הערעור, טענו המשיבים, כי אין בטענות הערעור של המבקשת כל ממש, וכי בית משפט קמא אף עשה חסד עימה, כאשר בחר, מטעם לא ברור, שלא לחייבה בתשלום הריבית המוסכמת בין הצדדים, אלא בהפרשי ריבית והצמדה בלבד.

 

דיון והכרעה

 

8.        תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעגנת את הכלל, לפיו בעל דין זכאי לממש את זכייתו בפסק הדין, בסמוך למועד בו הוא ניתן, אף אם הוגש ערעור עליו. ההלכה הפסוקה קובעת כי ניתן לחרוג מן הכלל, ולעכב את ביצוע פסק הדין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יינתן לו הסעד המבוקש, יגרם לו נזק בלתי הפיך (ע"א 2772/13 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' ק.ר השקעות ונכסים בע"מ (21.5.2013); ע"א 13/94 מדינת ישראל נ' המנוח אל סעד מחמוד ז"ל (3.4.2013); ע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (24.1.2013)). שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות", היינו, שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"מ 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שרותי בריאות כללית (2.12.2012); ע"א 3496/12 סייג נ' איתן (11.7.2012); ע"א 5113/11 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (27.2.2012)).

 

           יש להדגיש עוד, באשר לדרישת מאזן הנוחות, כי השתרש העקרון לפיו אין נוהגים לעכב ביצועו של פסק דין המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, אלא במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 2962/13 חברת ראובן פורת בע"מ נ' רהיטי מסיקה (16.5.2013); ע"א 2671/13 טיב טעם הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ (בפירוק ובהסדר נושים) (13.5.2013); ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום (5.5.2013)). לאור זאת, הנטל המוטל על שכמו של מי שמבקש עיכוב ביצועו של חיוב כספי איננו קל (בש"א 175/11 יגאל אהובי נ' חבס - ח.צ. השקעות (1960) בע"מ (10.1.2011); עע"מ 1035/02 חברת מרום גינוסר בע"מ נ' קובי, (14.5.2002); בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ (1) 668 (1996)). זאת ועוד, בית משפט זה אף העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (5.5.2013); ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ (24.4.2013);;עע"מ 424/11 שלג לבן (1986) בע"מ נ' עירית אשדוד (27.1.2011))

 

9.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובחומר הנלווה להן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

 

           בראש ובראשונה, אדרש לשיקול הנוגע למאזן הנוחות, ואבהיר כי בנסיבות דנן, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת, שכן, לא השתכנעתי כי לא יעלה בידה לגבות מהמשיבים את סכום הכסף שזו תעביר להם, במסגרת ביצוע פסק הדין, מושא הבקשה דנן, אם יתקבל ערעורה. אכן, המבקשת מצביעה על הקשיים בהם נתקל המשיב 2 בביצוע פסק הדין שניתן נגדו בתביעת המבקשת (עניין הד ארצי). ואולם, אין מחלוקת כי לבסוף שילם המשיב 2 את הסכום שנפסק לחובתו, ותצהירו, המצורף לתגובה, מעיד כי הוא נהנה מהכנסות של מאות אלפי ₪ בשנת 2012, אשר מקורן בזכויות יוצרים ובעסקים נוספים. אשר למשיב 5, הגישה המבקשת עותק מראיון שהעניק לאחד מאתרי האינטרנט, בשנת 2010, שם דיווח המשיב 5 על קשיים כלכליים. ואולם, המשיבים צירפו לתגובתם דו"ח מס הכנסה לשנת 2011 , המעיד כי למשיב 5 הכנסות בסכום העולה על 100,000 ₪, וסבורני כי יש לכך משקל משמעותי יותר מדברי המשיב באותה כתבה. אף את טענותיה בנוגע למצבו הכלכלי של המשיב 1, ניסתה המבקשת לתמוך בראיון עיתונאי משנת 2012, במסגרתו מסר המשיב 1, כי נטל הלוואה כספית גדולה וכי הוא "איש עסקים גרוע" ו"בזבזן". לטעמי, אמירות אלו אינן יכולות לסתור את הראיות לכאורה, שצורפו לתגובת המשיבים, המעידות על היותו של המשיב 1 בעל דירה בגבעתיים ועל היקף הכנסות, המשותפות לו ולאשתו, בסך של כמליון ₪, בשנת 2011. יצויין, כי לתגובה צורף תצהיר מטעם המשיב 4 המעיד כי בבעלותו דירה בתל אביב, וכי הוא עובד במשך למעלה משנתיים כשכיר, ובגין עבודתו זו הוא מתוגמל במשכורת גבוהה. בראי הראיות לכאורה המפורטות לעיל, לא מצאתי בטענות המבקשת בדבר חובות העבר של המשיב 3 או בעובדה כי המשיב 6 המחה את זכויותיו לקבלת חלק מהכספים, להם הוא זכאי על פי פסק הדין, לצדדים שלישיים שונים, כדי לפגום במסקנתי לעניין מאזן הנוחות. אוסיף ואציין, כי לנתונים בדבר הכנסותיהם של מרבית המשיבים, כמפורט בתגובה, מצטרף תצהירו של משרד ההפקות "גורביץ' מוזיקה והפקות בע"מ", לפיו עד לחודש אוגוסט 2013 הוזמנו 4 הופעות של הלהקה, כאשר ההכנסה הכספית מכל הופעה עומדת על כ-100,000 ש"ח. בנסיבות אלו, ובשים לב לעובדה כי מדובר בבקשה לעיכובו של סעד כספי גרידא, מאזן הנוחות אינו נוטה לצד המבקשת.

 

            אוסיף ואבהיר, כי אין מחלוקת בדבר החשיבות הנודעת להבטחת האפשרות להשבת הכספים, אשר מעריב תעביר לידי המשיבים, במקרה שערעורה של המבקשת יתקבל. ואולם, לא השתכנעתי, מצֶבר הראיות לכאורה שהציגה המבקשת, כי המשיבים לא יוכלו להשיב כספים אלו, במידת הצורך, ובכך שונה ענייננו מנסיבות ההחלטה בעניין הד ארצי.

 

10.      אין בידי לקבל גם את עמדת המבקשת בכל הנוגע לסיכויי הערעור שהוגש על ידה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני, כי אין לערעור סיכויים טובים להתקבל. במסגרת הערעור קובלת המבקשת על ממצאים עובדתיים שנקבעו בידי בית משפט קמא, וכידוע ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ (13.5.2013); ע"א 2402/11 יורשי המנוח כנאענה ראפע ז"ל נ' קופת חולים לאומית סניף עראבה (12.5.2013); ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר - חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (6.5.2013)).

 

           יצויין, כי בית המשפט המחוזי דחה באופן חד משמעי את טענת ההגנה העיקרית של המבקשת, לפיה המשיבים הסכימו בעל-פה לשינוי אופן חישוב דמי התגמולים, וקבע כי המשיבים לא היו מודעים לו. בפסק הדין, אף הובהר, כי המבקשת לא גיבתה את טענתה, בדבר הסכמת המשיבים, בראיות מתאימות, ובית המשפט לא מצא ליתן אמון בעדים אשר העידו מטעמה. עוד יש להדגיש, כי בית משפט קמא בחר שלא לקבל את טענת ההתיישנות שבפי המבקשת, מהטעם שהמשיבים הוכיחו בפניו, כי נחשפו לתשלום דמי התמלוגים בחסר, רק ביום 5.8.2001, והמבקשת לא הביאה ראיות לסתור טענתם זו. אף הטענה, כי יש להפחית מסכום התגמולים, אשר המבקשת חוייבה לשלם בגין מכירת עותקי ה"פורמו", מעבר לכמות המוסכמת בין הצדדים, משום שלעמדתה של המבקשת התנהלות זו הגדילה את מכירות תקליטי הלהקה, אינה נראית מבטיחה למדיי. בנסיבות אלו, אינני סבור כי כף המאזניים נוטה לטובת קבלת טענותיה של המבקשת בערעור, מבלי להביע דעה נחרצת בעניין זה.

 

11.      מאחר שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכחת התנאים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגדה, אין מקום לסטות מהכלל המנחה, לפיו פסק דין יבוצע על אתר, חרף העובדה כי הוגש ערעור עליו.

 

           אשר על כן, דין הבקשה להדחות.

 

           המבקשת תשא בהוצאות המשיבים במסגרת בקשה זו בסכום של 10,000 ₪.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ג (‏23.5.2013).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13032580_I03.doc   עפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il