עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2993/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2993/13

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

מיכאל טנסקי

בקשה להארכת מעצר

תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ג (02.05.13)

בשם המבקשת:

עו"ד חיים שוייצר

בשם המשיב:

עו"ד יורם שפטל, עו"ד שרון נהרי

החלטה

1. מונחת בפני בקשה שביעית במספר מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בת"פ 50292-03-11 (בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע), לפי המוקדם.

רקע

2. ביום 27.3.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב ושלושה אחרים (להלן: נאשמים 4-2 או הנאשמים האחרים), המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ושתי עבירות רצח, בנוסף למספר עבירות נלוות. למשיב יוחסה, בנוסף לכך, עבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע, ואילו לנאשמים האחרים יוחסו עבירות של איומים, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה. כתב האישום כולל שני אישומים הנוגעים למשיב, כמפורט להלן.

3. האישום הראשון מתייחס לקשר שנקשר, לכאורה, בין המשיב לבין הנאשמים האחרים ואנשים נוספים, לשם רציחתו של משה אחייב ז"ל (להלן: המנוח). עיקריו של אישום זה הם כדלקמן: ביום 12.8.2010, התפתחה תגרת ידיים בין המנוח לבין אדם בשם רובשן שלומוב (להלן: שלומוב) ושניים מחבריו, על רקע סירובם של האחרונים לשלם עבור בקבוק שתייה חריפה שנטלו מפיצוציה בעת שהמנוח שהה בה. המשיב עצמו ריצה באותה עת עונש מאסר בכלא "אשל", ועמו באגף שהה גם אחיו של שלומוב. על פי הנטען באישום, לאחר הקטטה שוחח המשיב באמצעות הטלפון עם אדם בשם מ.מ. (להלן: עד המדינה), וכך נחשף לפרטי האירוע, כמו גם להערכה שאביו של מי שהיה המוכר בפיצוציה בעת הקטטה (להלן: האב) מתכוון לפגוע בשלומוב. בעקבות זאת, כך נטען בכתב האישום, גמלה בלבו של המשיב ההחלטה להביא למותם של האב או את המנוח. לשם כך הוא פנה אל הנאשם 2, שנענה לבקשתו להמית אחד משניהם. בהמשך, המשיב או נאשם 2 פנו לנאשמים 3 ו-4 שניאותו גם הם להמית את האב או את המנוח. בהנחייתו של המשיב (אשר הועברה באמצעות עד המדינה), הצטיידו הנאשמים 4-2 (ביחד עם עד המדינה ואנשים נוספים) בכסף ובאקדח, והתמקמו ביום 16.8.2010 בדירה ששכרו למטרה זו בעיר באר שבע, שבה היה אמור לשהות האב. למחרת, כשלמד המשיב באמצעות שיחת טלפון מעד המדינה כי האב אינו שוהה בבאר-שבע, הוא הורה להמית את המנוח. ביום 18.8.10, בסמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר, הגיעו הנאשמים 4-2 ועד המדינה (יחד עם אדם נוסף שהסיעם למקום) לביתו של המנוח. נאשמים 3 ו-4 נכנסו לבית, ונאשם 3 ירה מטווח קצר במנוח ובצעירה נוספת ששהתה במקום (להלן: המנוחה). לאחר מכן המשיב 3 השליך את האקדח, וכל המעורבים חזרו לדירה בבאר-שבע, שם שרפו את התיק שבו הוחזק האקדח ואת המטליות ששימשו לניקויו.

4. האישום השני מתייחס לכך שביום 8.10.10, לאחר שחרורו ממאסר, נפגש המשיב עם עד המדינה והציע לו לגרום למותו של אחד מהמעורבים ברציחתו של המנוח, וזאת על רקע חששו כי זה יגלה את פרטי הפרשה למשטרה.

הליכי המעצר

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של כל ארבעת הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם (מ"ת 50302-03-11). ביום 12.7.11, לאחר מספר דחיות שביקש המשיב לצורך לימוד של חומר הראיות, התקיים דיון ראשון בבקשה. במעמד הדיון הסכימו הנאשמים 4-2 למעצרם עד תום ההליכים. לעומת זאת, המשיב טען כנגד התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו. זו כללה, כראיה מרכזית, את הודעתו של עד המדינה, וכן הודעות של מעורבים אחרים בפרשה (שכנגדם הוגשו כתבי אישום נפרדים) וראיות נוספות. ביום 10.8.11 קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה את העבירות המיוחסות לעורר, וזאת על יסוד עדותו של עד המדינה בתוספת ראיות סיוע וחיזוק התומכות בה, לרבות פלטי שיחות ואיכונים, הודעות של מעורבים נוספים וכן שקריו של המשיב עצמו בהודעתו בכל הנוגע להיכרות קודמת עם אחד המעורבים בפרשה. בהמשך לכך, קבע בית המשפט קמא כי משלא הוצעה חלופת מעצר ונוכח מסוכנותו של המשיב כפי שזו נלמדה מכתב האישום, יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ערר שהוגש כנגד החלטה זו נדחה ביום 18.9.2011 על ידי השופט א' רובינשטיין, אשר אישר את דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, וציין כי גם נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב ומעורבותו הלכאורית בגרימת מותו של אחר תוך שבתו מאחורי סורג ובריח, קשה להלום במקרה זה חלופת מעצר שיהא בה כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב (בש"פ 6152/11).

6. משלא הסתיים משפטם של המשיב והנאשמים האחרים בתוך תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם, אשר נדונה בפני השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (בש"פ 9413/11). הבקשה התקבלה ביום 19.12.11, תוך שצוין בה הקושי להלום חלופת מעצר שיהא בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר, בשים לב למעשים המיוחסים לו. בחלוף 90 יום נוספים עתרה המבקשת בשנית להארכת מעצרם של המשיב והנאשמים האחרים. ביום 8.4.12 האריך השופט ח' מלצר את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 26.3.2012 (לאחר שמעצרם של הנאשמים 2-4 הוארך בהחלטה קודמת, בהסכמתם). בהחלטתו התייחס השופט מלצר, בין היתר, לדחיית בקשתו של המשיב כי המשפט בעניינו יתנהל בנפרד מיתר הנאשמים הפרשה (שנומקה בכך שהמסכת הראייתית בענייננו של המשיב מצומצמת בהרבה), וקבע כי עובדה זו לא מהווה, כשלעצמה, שיקול שלא להיענות לבקשה להארכת מעצרו.

7. עם התקדמות המשפט בעניינם, הוארך מעצרם של המשיב והנאשמים האחרים ב-90 יום שלוש פעמים נוספות – בכל הפעמים לאחר שניתנה הסכמתם של הנאשמים האחרים לכך, ובניגוד לעמדתו של המשיב. ביום 12.7.2012 החליט השופט מלצר להאריך את מעצרו של המשיב, בשים לב לכך שקצב ניהול המשפט הואץ, וקבועים בו מועדים רבים לעתיד הקרוב (בש"פ 4786/12). ביום 19.9.2012 החליט השופט ס' ג'ובראן להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת, בציינו כי על אף שההליכים בעניינו של המשיב מתמשכים כבר זמן רב יחסית, קיים סיכוי שתחול בהם התקדמות משמעותית בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, בהתחשב בכך שנקבעו בה תשעה מועדי הוכחות (בש"פ 6782/12). ביום 23.12.2012 החליט גם השופט נ' הנדל להאריך את מעצרו של המשיב. בהחלטה זו שב השופט הנדל והתייחס לסוגיה של הפרדת משפטו של המשיב ממשפטם של יתר הנאשמים (בהתחשב בכך שבאותו שלב כבר הסתיימה למעשה שמיעת ראיות התביעה בעניינו של המשיב) וכן לאחריותה החלקית של המבקשת להתמשכות ההליכים. עם זאת, הוא קבע כי מועדי ההוכחות הרבים והסמוכים שנקבעו לתקופת ההארכה המבוקשת (אשר היה בהם, להערכת המבקשת, כדי להביא את פרשת התביעה לסיומה בתוך תקופה זו), לצד מסוכנותו הרבה של המשיב כפי שהיא עולה מכתב האישום, מטים את הכף לטובת הארכה נוספת של מעצרו (בש"פ 8944/12). עוד קודם לכן, ביום 3.12.2012, דחה בית המשפט קמא (השופט אבו-טהא) בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב בנוגע להחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, מן הטעם שהתשתית הראייתית בעניינו, כמו גם המסוכנות הנשקפת ממנו, לא השתנו.

8. ההחלטה האחרונה עד כה בעניינו של המשיב ניתנה על ידי בית משפט זה ביום 18.3.2013, במסגרת בקשה שישית להארכת מעצרו שנשמעה בפני השופט רובינשטיין (בש"פ 1778/13). השופט רובינשטיין עמד על הקושי הטמון בכך שמשפטו של המשיב טרם התקרב לסיומו – בהתחשב בכך שבאותו מועד טרם החלה פרשת ההגנה, ונקבעו שני מועדים בלבד לשמיעת ראיות ההגנה. בד בבד, הוא הוסיף וקבע שחומרת המעשים המיוחסים למשיב ועבדו הפלילי המכביד מצריכים שיתקיימו נסיבות מיוחדות ביותר, בטרם ניתן יהיה לשקול את שחרורו לחלופה. נוכח האמור, האריך השופט רובינשטיין את מעצרו של המשיב עד ליום 9.5.2013 – היינו, לפרק זמן קצר מזה שהתבקש על ידי המבקשת – ובמקביל הורה כי המבקשת תפנה בדחיפות לבית המשפט שבפניו מתקיים הדיון לשם קביעת מועדי הוכחות נוספים מעבר לאלה אשר כבר נקבעו, כדי ששמיעת המשפט תסתיים בהקדם האפשרי. יש לציין, כי בהחלטה קודמת של השופט רובינשטיין מיום 10.3.2013 במסגרת אותו הליך הוארך מעצרם של יתר הנאשמים ב-90 יום, בהסכמתם.

טענות הצדדים

9. גם בבקשה זו להארכת מעצר נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות נגדו חזקה שלפיה שחרורו יסכן את שלום הציבור ואת בטחונו, תוך התייחסות לכך שמסוכנותו של המשיב עומדת על הדרגה הגבוהה ביותר בשים לב לאופי המעשים המיוחסים לו, לתוצאותיהם הקשות, לתכנון המוקדם המאפיין אותם, לריבוי המעורבים בהם ולעובדה שבוצעו בשל ויכוח של מה בכך. בהקשר זה פורט בבקשה גם עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל 8 הרשעות קודמות בעבירות שונות – עבירות רכוש, סמים ואלימות. עוד הודגש בבקשה כי ההליך המשפטי בעניינו של המשיב מתקדם כל העת, וכי קבועים שני מועדים נוספים לצורך סיום פרשת ההגנה. בדיון שהתקיים בפני מסר בא-המדינה כי להערכתו סיכומי הצדדים במשפט יישמעו עוד טרם יציאת בית המשפט לפגרת הקיץ ביום 15.7.2013, ואילו הכרעת הדין תינתן לאחר הפגרה.

10. בא-כוחו של המשיב התנגד בתוקף לבקשה. הוא שב והצביע על התארכות ההליכים במשפט, והביע ספקות באשר לאפשרות ששמיעת הסיכומים תושלם לפני הפגרה. בעניין זה הוא הצביע על כך שבפני בית המשפט שדן בהליך העיקרי תלויה ועומדת בקשה מטעם אחד הנאשמים האחרים להחזיר את אחד מעדי התביעה לצורך מתן עדות חוזרת. נטען, בעניין זה, כי אם תתקבל הבקשה היא צפויה לגרום להתארכות נוספת של המשפט. בא-כוחו של המשיב הוסיף וטען, בהקשר זה, כי למיטב ידיעתו אין ביומנו של בית המשפט שבפניו מתנהל המשפט תאריכים פנויים במהלך חודש יוני 2013. כמו כן, לטענתו, אף אם שמיעת הסיכומים אכן תושלם לפני הפגרה, עשויים לעבור עוד חודשים אחדים בטרם תיכתב הכרעת הדין. לשיטתו, אין מקום להאריך את המעצר בפעם השביעית שעה שהמדינה עצמה מעריכה כי המשפט לא יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

דיון והכרעה

11. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב, אולם זאת רק עד ליום 15.7.2013, לעת הזו.

12. השיקולים שהנחו אותי הם אלה: מחד גיסא, המשיב שוהה במעצר עד תום ההליכים זה למעלה משנתיים, ולכן כל הארכה נוספת של המעצר אינה בבחינת פשיטא כל עיקר; מאידך גיסא, המסוכנות החמורה הנשקפת מן המשיב, כפי שהוסברה בהחלטות קודמות של בית משפט זה, עדיין שוקלת כנגד שחרורו ממעצר, מה גם שבמהלך התקופה של הארכת המעצר השישית חלה התקדמות של ממש בשמיעת המשפט. השאלה שבה יש להתמקד בעת הזו היא שאלת המשך המאמצים לקידום ההליך העיקרי, ותפקידו של בית משפט זה בדונו בבקשות להארכת המעצר הוא להביא מאמצים אלה בחשבון לצורך ההחלטה בבקשות. מאחר שמועדי דיון בשנת המשפט הנוכחית ייקבעו עד לתאריך ה-15.7.2013, הגעתי לכלל דעה שראוי להאריך את מעצרו של המשיב עד לתאריך זה, כך שכל בקשה נוספת להארכת המעצר תוכל להיות נדונה כאשר מלוא הנתונים לגבי התקדמות משפט יהיו נגד עיניו של בית משפט זה.

13. סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור לעיל. מעצרו של המשיב מוארך החל מיום 9.5.2013, עד ליום 15.7.2013 או עד למתן פסק הדין בעניינו בת"פ 50292-03-11, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013).