עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2944/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

דנ"פ 2944/12

לפני:

כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל

2. פלונים

בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום 1.4.12 בע"פ 10404/09 שניתן על-ידי כבוד הנשיא א' גרוניס והשופטים ע' ארבל ונ' הנדל

בשם המבקש: עו"ד דוד ברהום

בשם המשיבה 1: עו"ד דותן רוסו

החלטה

1. זוהי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 10404/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.4.12), שבו התקבל באופן חלקי וברוב דעות ערעורו של העותר על חומרת העונש שנגזר עליו בגין ביצוע עבירות מין.

העותר הורשע בבית המשפט המחוזי בסדרת עבירות מין כלפי 29 קטינים, שגילם נע בין 3 ל-12 שנים. מעשיו כללו, בין היתר, נגיעה באיברי מינם של הקטינים, הושבת הקטינים על איבר מינו, ואף ביצוע מעשה סדום באחד הקטינים. כל אלה תוך שהעותר מהלך אימים על הקטינים והפכם לעושי דבריו. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבותיו החמורות של המקרה יש להטיל על העותר עונש מצטבר, העולה על העונש המירבי הקבוע בחוק בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשע. לפיכך נגזרו על העותר 29 שנות מאסר – שנה אחת בפועל עבור כל קטין שכלפיו בוצעו המעשים. נוסף על כך חויב העותר לפצות כל אחד מקורבנותיו בסך של 10,000 ש"ח לאדם.

2. על גזר דינו הגיש העותר ערעור לבית המשפט העליון בו טען, בין היתר, כי העונש שהוטל עליו כבוד מנשוא, חסר תקדים בחומרתו וכי הוא נעדר פרופורציה ביחס למעשי העבירה. בנוסף הלין העותר על סכום הפיצויים שנפסק לחובתו, וטען כי יש בו כדי להעניש את אמו המבוגרת, נטולת האמצעים.

ברוב דעות (כבוד השופט נ' הנדל, בהסכמת כבוד הנשיא א' גרוניס) קיבל בית המשפט העליון את הערעור באופן חלקי. נקבע כי חרף הזעזוע ותחושת הסלידה שמעוררים מעשי העותר, ולצד הצורך להתחשב במספר הקורבנות הרב, על בית המשפט ליתן את הדעת גם למבחן התוצאה הסופית ולעונש הכולל שהוטל על העותר. אמנם, כך צוין, מקום שבו מדובר בעבירות מין המבוצעות כלפי מספר רב של קורבנות – גם אם אין מדובר בעבירות העומדות בראש סולם החומרה – ראוי להעלות את רף הענישה. אולם, זאת יש לעשות בזהירות ומבלי לפגוע בעקרון לפיו "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". על רקע זה פסקה דעת הרוב כי תקופת המאסר שנגזרה על העותר תקוצר בחמש שנים, כך שתעמוד על 24 שנים. מנגד, דחה בית המשפט את ערעורו של העותר בנוגע לסכום הפיצויים שהושת עליו.

3. בדעת מיעוט סברה השופטת ע' ארבל כי אין מקום להתערב בתקופת המאסר שהושתה על העותר. לשיטתה, במקרים כה חמורים כדוגמת המקרה שלפנינו יש ליתן את הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, המבטאים את הסלידה מפגיעתו הקשה של העותר בערכי היסוד של החברה, ואת הרצון להוקיע מעשים כדוגמתם לבל יישנו. עוד קבעה השופטת ארבל כי נוכח הערכת המסוכנות שנערכה לעותר, ממנה עולה כי נשקפת סכנה חמורה מצידו לרצידיביזם מיני, ונוכח התכחשותו לעבירות המיוחסות לו וסירובו לעבור טיפול, קם צורך להרחיקו מהחברה לזמן ממושך. הקלה בעונשו של המערער, כך הוסיפה השופטת ארבל, אף עלולה לפגוע במסר ההרתעתי החריף שאותו ביקש בית המשפט המחוזי להעביר. לבסוף ציינה השופטת ארבל כי העונש שהוטל על העותר עולה בקנה אחד עם חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (להלן: תיקון 113 לחוק העונשין), שטרם נכנס לתוקפו, לפיו רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם מקום שבו חריגה לחומרה נדרשת כדי להגן על שלום הציבור.

4. בבקשה שלפניי חוזר העותר וטוען כי עונש המאסר שהושת עליו, גם לאחר שהופחתו ממנו חמש שנים, מבטא עליה חדה ביחס לרמת הענישה הנהוגה ועומד בסתירה להלכות שנפסקו בבית המשפט העליון בעניין תקופות מאסר מצטברות. לפי הלכות אלה, כך ממשיך העותר, אין להטיל תקופת מאסר מצטברת העולה על תקופת המאסר המקסימאלית בגין עבירה בודדת אותה ביצע הנאשם, למעט בנסיבות יוצאות דופן. בפועל, כך נטען, עונשים דומים בגין עבירות מין הוטלו רק במקרים בהם הורשע הנאשם באונס תוך שימוש באלימות קשה – נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו. בדומה לכך, נטען כי גזר הדין עומד בסתירה להלכה הנוהגת לפיה אין להעלות את רף הענישה במעשה מהפכני, אלא באופן איטי ומדוד. לפיכך, מסכם העותר, לפנינו תקדים בעל השלכות דרמטיות על מדיניות הענישה בישראל, המצדיק דיון נוסף. לבסוף נטען כי הסוגיה העומדת במרכז עתירה זו מקבלת משנה חשיבות שעה שבחודש יולי 2012 צפוי להיכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, המחייב את בית המשפט לקבוע "מתחם עונש הולם" שבגבולותיו ייגזר עונשו של נאשם בגין ביצוע עבירות ספציפיות.

מן העבר האחר טוענת המשיבה כי טיעוניו של העותר מופנים כולם כנגד שיקול דעתו של בית המשפט בעת גזירת העונש, ואין מקומן בדיון נוסף. עוד נטען כי לא עולה כל הלכה חדשה מפסק הדין מושא העתירה. העונש שנגזר על העותר, כך סבורה המדינה, עולה בקנה אחד עם חומרת מעשיו, והוא אינו מהווה שינוי דרמטי ברמת הענישה בעבירות מין.

5. דין הבקשה להידחות. תנאי ראשון לקיומו של דיון נוסף הוא כי נפסקה הלכה חשובה ועקרונית, או הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון. בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה חדשה. העונש שהוטל על העותר עומד ביחס ישר למספר הגבוה של קורבנותיו הקטינים ולחומרת העבירות שביצע, והוא מבטא את שאט הנפש והסלידה ממעשיו. טענות העותר ביחס לחומרת העונש נדונו בערעורו, ואף התקבלו בחלקן, והן אינן מקימות עילה לדיון נוסף. אף לא ראיתי מקום להידרש לטענות העותר בנוגע לתיקון 113 לחוק העונשין שעה שתיקון זה טרם נכנס לתוקפו. ממילא ניתן להטיל ספק אם יש בתיקון חקיקה זה כדי להועיל לעותר, בשים לב למספר הקורבנות הרב ולמסוכנות העותר לציבור.

אשר על כן העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט באייר התשע"ב (21.5.2012).