עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2933/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2933/13

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשה להארכת מעצר ב-45 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971

תאריך הישיבה:

כ"א באייר התשע"ג (1.5.2013)

בשם המבקשת

עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב

עו"ד שי רודה

החלטה

1. בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים החל מיום 14.5.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 25412-11-12 בבית משפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט), לפי המוקדם מביניהם.

רקע והליכים קודמים

2. כתב האישום כנגד המשיב, קטין יליד 1996, הוגש בתאריך 14.11.2012 לבית משפט המחוזי מרכז, ומייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מכתב האישום עולה כי המשיב ונאשם נוסף היו כלואים בתקופה הרלוונטית בכלא אופק. ביום 3.11.2012 עת שימשו השניים כאחראים על חלוקת מזון ושתייה לתאי האסירים, סירבו השניים לבקשת אסיר אחר (להלן: המתלונן) לקבל מים קרים. לנוכח סירוב זה התפתח ויכוח בין המשיב והמתלונן, ובמהלכו שפך המשיב מים רותחים על צווארו ופניו של המתלונן. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן כוויות מדרגה ראשונה ושנייה.

3. במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בדיון מיום 25.11.2012 הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר, אך ביקש כי יוכן תסקיר בעניינו של המשיב. ביום 11.12.2012 התקיים דיון בבקשת המעצר, ובית המשפט קמא נתן את החלטתו. בית המשפט קמא קבע כי מכלול הראיות מצביע על תשתית ראייתית המקיימת את יסודות העבירה. הוא הוסיף וקבע כי מן המשיב נשקפת מסוכנות וכי לא ניתן לתת בו אמון, ולכן אין לשחררו לחלופת מעצר. על ההחלטה האמורה ערר המשיב לבית משפט זה, וביום 15.12.2012 הוחלט על עריכת תסקיר נוסף בעניינו (בש"פ 9146/12, השופטת ע' ארבל). ביום 6.1.2013 התקיים דיון בבית המשפט קמא. בדיון הביע בא-כוח המשיב נכונות להשתלב בחלופת מעצר חוץ ביתית, במקום זו שנבחנה על ידי שירות המבחן. בהתאמה, בית המשפט קמא הורה על עריכת תסקיר משלים, אשר יבחן אפשרות זו. ביום 16.1.2013 התקיים דיון נוסף בבית המשפט קמא, לאחר שהתקבל התסקיר המשלים. בתסקיר זה צוין כי המשיב אינו מתאים למסגרת החוץ ביתית שנבחנה בו, וכן שבית אחותו של המשיב אינו מהווה חלופה ראויה. נוסף על כך צוין בתסקיר כי המעונות הנעולים, שהם מסגרת המתאימה לכאורה למשיב, נמצאים בתפוסה מלאה, ותקופת ההמתנה להם עומדת על כ-6 חודשים. נוכח דברים אלו, התסקיר המשלים לא כלל אף הוא המלצה לשחרר את המשיב. בסופו של דבר, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב ערר על החלטת המעצר בעניינו, ובדיון שהתקיים בבית משפט זה בעניינו ביום 31.1.2013 (בש"פ 646/13, השופט ע' פוגלמן) נדחה הערר, לאחר שנקבע כי לא הוצגה חלופת מעצר המאיינת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בעיקר לאור מעורבותו החוזרת בעבירות חמורות.

4. הבקשה הנוכחית להארכת המעצר ב-45 יום מתבססת בעיקרה על חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות למשיב ועל המסוכנות הנשקפת ממנו, אשר לגישת המבקשת נלמדת מהרשעותיו בעבר בעבירות רכוש ואלימות. עוד מוסיפה המבקשת כי שירות המבחן בחן פעמים מספר את האפשרות להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר – אך פעם אחר פעם נמנע מלהמליץ על שחרורו. המבקשת אמנם הודתה בכך שטרם החלה שמיעת ההוכחות במשפט, אך טענה שהעיכוב נובע מחילופי ייצוג, כמו גם מבקשות שהגישו המשיב והנאשם הנוסף לדחיית מועדים. מכל מקום, ציינה באת-כוח המבקשת כי כבר למהלך החודש הקרוב קבועים 3 מועדים לדיון במשפט.

5. בא-כוחו של המשיב התנגד לבקשה – וטען כי התסקירים שהוגשו אינם שוללים לחלוטין את האפשרות של שחרור לחלופת מעצר, מחד גיסא, וכי התמשכות המשפט מחייבת ללכת בדרך זו, מאידך גיסא. בהתייחס לתסקירים טען בא-כוח המשיב כי הם מצביעים על שיפור שחל במצבו של המשיב הודות להליך הטיפולי שבו החל בכלא. כמו כן, הוא טען ששירות המבחן, ואף בית משפט זה, לא פסלו לחלוטין את חלופת המעצר המוצעת בבית אחותו של המשיב, אלא דחו אותה רק בשל כך כי אין חלופה זו יכולה לספק מענה טיפולי למשך כל שעות היום. בהתייחס למשפט נטען כי הוא צפוי להימשך מעבר למועדים שנקבעו לדיון, בין השאר בשים לב לאי-התייצבותו של המתלונן לדיון הוכחות התביעה.

6. כידוע, בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, נדרש בית המשפט לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות, לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור ובטחונו. ככל שמתארכים ההליכים בעניינו של נאשם, גובר משקלה של זכות הנאשם לחירות ונגרע, באופן יחסי, משקלו של האינטרס בהבטחת שלום הציבור ובטחונו (ראו: בש"פ 3376/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (11.5.2010); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (15.2.2012)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בקטין (ראו: בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (20.9.2010)), נוכח לשונו של סעיף 10א לחוק הנוער הקובע כי מעצר הינו האמצעי האחרון שיש לנקוט בו לגבי קטינים.

7. עם זאת, ישנם מקרים, שבהם הארכת המעצר היא בלתי נמנעת, במיוחד במקרים שבהם מתקיים שילוב של מסוכנות גבוהה ושל היעדרה של חלופת מעצר שביכולתה לאיין אותה מסוכנות, וזאת גם לאחר שחלפה תקופת מאסר לא קצרה (ראו והשוו: בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני (15.2.2012).

8. בענייננו, שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הארכת מעצרו של המשיב. במקרה דנן מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעברו הפלילי העשיר, הכולל בין היתר עבירות של תקיפה, איומים, חבלה והפרת הוראה חוקית, הן מן התסקירים שהוגשו בעניינו והן מהתנהגותו חמת המזג באירוע שהוביל להגשתו של כתב האישום הנוכחי. יתרה מכך, העובדה שהמשיב היה מעורב באירוע שהוביל להגשת כתב האישום אך ימים ספורים טרם שחרורו ממאסר קודם, וזאת כאשר תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על-תנאי, מלמדת גם היא על מסוכנותו, במובן זה שהוא מתקשה לשלוט בתגובותיו.

9. אוסיף ואציין כי בקבלת ההחלטה ייחסתי משקל גם להערכת המשיבה באשר לסיכוייו של ההליך להתקדם במועדים שנקבעו לדיון, ולהתייחסותה לצו ההבאה שהוצא כנגד המתלונן.

10. בצד האמור לעיל, לא אחתום את ההחלטה מבלי לציין שחוסר האפשרות לשחרר את המשיב למעון נעול, בשל חסר במקום, עניין שהודגש על-ידי בא כוחו, הטריד אותי. את האפשרות לעשות כן ניתן יהיה להוסיף ולבחון בהמשך.

11. על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים החל מיום 14.5.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 25412-11-12 בבית משפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, כ"ה באייר התשע"ג (5.5.2013).