עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2916/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2916/10

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט נ' סולברג

המערערים:

1. יגאל ראובן

2. קרין ראובן

נ ג ד

המשיבים:

1. מאיר פריסט

2. קרנית-קרן לפיצוי

ערעור על פסק דינו של בית המחוזי בתל אביב ב-ת"א 2064/04 מיום 4.3.2010 שניתן על ידי כבוד השופטת דליה גנות

תאריך הישיבה:

י"ב בניסן התשע"ב

(4.4.2012)

בשם המערערים:

עו"ד אמיר לוינשטיין

בשם המשיב 1:

אין התייצבות

בשם המשיבה 2:

עו"ד עמליה ליאור

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1. בית המשפט המחוזי דחה תביעת פיצויים שהגיש המערער ועל כן הערעור שבפנינו. המערער נפצע ביום 28.10.1998 באופן קל בתאונת דרכים בעת ששרת בצבא, ושוחרר בו ביום מבית החולים.

המערער טוען כי הוא סובל משיתוק בשתי רגליו כתוצאה מן התאונה. המערער מנהל את חייו מכסא גלגלים. מומחה שמינה בית המשפט המחוזי (פרופ' רכס) קבע בצורה נחרצת כי המערער אינו סובל מכל בעיה רפואית נוירולוגית. פרופ' רכס הציע לבית המשפט למנות גם מומחה מתחום הפסיכיאטריה וכך מונה גם פרופ' מוניץ. גדר הספקות היה אם מדובר במתחזה, או שמא במי שנכות פסיכיאטרית שנגרמה לו על ידי התאונה גורמת לכך שהוא פועל כמשותק, אף שאין לדבר כל סיבה נוירולוגית. לפי חוות הדעת שמסר פרופ' מוניץ בכתב המערער סובל כתוצאה מן התאונה מפסיכוזה סכיזופרנית ומקונברסיה. מחקירתו בבית המשפט של פרופ' מוניץ ניכרה התלבטותו. בית המשפט המחוזי, בפסק דין ארוך ומנומק באר את מסקנתו לפיה המערער אינו סובל משיתוק ברגליו, לא מבחינה נוירולוגית ואף לא מבחינה פסיכיאטרית, וכי אף אין קשר סיבתי בין פסיכוזה אותה אבחן פרופ' מוניץ בשנת 2006 לבין התאונה.

2. בית המשפט קבע דברים קשים לגבי המערער. בית המשפט קבע כי המערער "מינף" את התאונה כדי לזכות ברווחים משניים בגינה, כגון שחרור מהצבא (הוכח כי המערער ניסה להשתחרר מן הצבא עוד קודם לתאונה), וקבלת פיצויים במסגרת התביעה שהגיש. אלה הם ממצאים קשים, אך לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, לא מצאתי כי עלינו להתערב בממצאים שבעובדה שקבע בית המשפט המחוזי. אדגיש רק כמה מההיבטים העולים מפסק הדין שהביאו את בית המשפט לקבוע את אשר קבע: בית המשפט ייחס משקל רב, ובצדק, להתבוננות בסרטוני מעקב אחרי המערער שביצע חוקר פרטי, סרטונים שאינם עולים בקנה אחד עם טענותיו של המערער. המערער טען בחקירתו כי אינו מזיז את רגליו כלל. אולם מסרט המעקב (בו צפיתי גם אני) עולה כי הוא מזיז את רגליו ורוקד ביושבו בכסא גלגלים. בקטע מסויים במועדון ריקודים אף נראה המערער כשהוא יורד מכיסאו, עושה "שפגט" בהתלהבות רבה, וממהר לחזור לכסאו. ועוד: בקטע אחר של הסרטון נצפה המערער נוהג ברכב עם הילוכים רגילים, דבר שאינו יכול להתיישב עם טענותיו (וראו עדות פרופ' רכס בעניין זה בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.2009).

בנוסף על מה שרואות העיניים בסרטון המעקב, הסתמך בית המשפט על עדותה של גב' שליו, אשר השכירה דירה בה התגוררו המערער ואשתו. גב' שליו תארה כיצד במהלך ויכוח בינה לבין המערער ורעייתו על ענייני הדירה קם המערער מכסא הגלגלים בו ישב ולפת אותה. בית המשפט קבע כי מדובר בעדה מהימנה. סרט המעקב ועדותה של גב' שליו אכן מביאים למסקנה הבלתי נמנעת אליה הגיע בית המשפט לפיה המערער אינו סובל לא מפגיעה נוירולוגית המסבירה את ישיבתו בכסא גלגלים וגם לא מנכות פסיכיאטרית המסבירה זאת. איני רואה כל יסוד להתערב במסקנותיו אלה של בית המשפט, כמו גם במסקנתו כי אין למערער נכות נפשית כתוצאה מהתאונה.

3. בא כוח המערער שם את הדגש על כך שהמערער מרותק מזה שנים רבות לכסא גלגלים, דבר שאינו מתיישב עם מסקנותיו של בית המשפט. אולם מסקנת בית המשפט היא כי המערער אינו באמת מרותק לכסא גלגלים. כבר היו דברים מעולם שתובעים יושבים בכסא גלגלים בסיטואציות בהן ניתן להבחין בהם, וקשה מאד לאתר סטיות מכך (ראו והשוו: ע"א 8388/99 הסנה נ' בן ארי פ"ד נו(4), 689 (2002), ובמיוחד בעמ' 708). בענייננו, כך יש להדגיש, "נתפס" המערער במהלך כמה ימי מעקב מחוץ לביתו הן בנהיגה ברכב רגיל, הן בהזזת רגליים בכסא הגלגלים ואפילו ב"שפגט" קצר במועדון. הוא גם נצפה על ידי הגב' שליו קם מכסא הגלגלים. אין לומר כי המערער באמת מרותק לכסא גלגלים מזה שנים, אלא שהוא דואג שכך ייראה. על כן אין להסיק מעצם הישיבה בכסא גלגלים דבר.

לא נעלמו מעיני אחוזי הנכות הגבוהים שנקבעו למערער במוסד לביטוח לאומי. אולם המערער לא הניח כל יסוד למסקנה שהמוסד לביטוח לאומי ראה את סרטי המעקב והיה ער לטענותיה של הגב' שליו, ובכל זאת קבע את אשר קבע. לצורך התביעה - ממצאי בית המשפט גוברים.

4. בסופו של יום מדובר בקביעות שבעובדה. אציע לחברי שלא להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי, לדחות את הערעור ולחייב את המערער בשכ"ט עו"ד בסך 35,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

השופט ע' פוגלמן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט נ' סולברג:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

ניתן היום, י' באייר, תשע"ב (2.5.2012).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט