עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2892/13

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

1.       בפני בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.4.2013 בת"פ 27089-07-12 (סגן הנשיא ת' כתילי), עד למתן החלטה בערעור שהגיש המבקש על הכרעת והדין וגזר הדין.

 

2.       על פי כתב האישום, במועד שאינו ידוע, עובר ליום 6.7.2012, הגיע לידי המבקש אקדח. ביום 6.7.2010 נהג הנאשם ברכב, בלוויית אדם נוסף, כאשר האקדח ובו מחסנית ריקה מכדורים היה מוסתר תחת כסא הנהג. משהבחין המבקש בחסימה משטרתית סטה מנתיבו ועצר, והשוטרים שהגיעו לרכבו מצאו את האקדח. בעקבות כך הואשם המבקש בעבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

 

3.       במשפט שהתקיים בבית המשפט קמא כפר המבקש בעובדות כתב האישום, והעלה טענה מקדמית, לפיה חקירתו במשטרה התבצעה בניגוד לדין, שכן היא התנהלה בשפה הערבית אך תועדה בשפה העברית, למרות שהוא אינו יודע עברית, וכן לא תועדה בוידיאו. טענותיו של המבקש בחקירתו במשטרה, כמו גם בבית המשפט קמא, היו כי המבקש מצא את האקדח ביער בקרבת מקום. עם זאת, בחקירתו במשטרה הוא טען שמצא את האקדח כחודש לפני מעצרו, ואילו בעדותו בית המשפט קמא מסר גרסה לפיה מצא את האקדח ביום המעצר, ולמעשה היה בדרכו למסור את האקדח למשטרת נצרת. בעדותו הוא הסביר סתירה זו בכך ששיקר בחקירה, כיוון שהשוטרים שעצרו אותו הפחידו אותו, לטענתו. בנוגע לעניין התחמקותו מהשוטרים טען המבקש כי עשה כן כיוון שפחד כי "יתנפלו עליו", ולכן גם לאחר שנעצר לא מסר להם דבר אודות האקדח שהיה מוסתר תחת המושב.

 

4.       בית המשפט הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו ביום 10.2.2013 לאחר שקבע כי הוכחה המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, וכן הוכח היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה באותן עבירות. במקביל נקבע כי גרסתו של המבקש הייתה מאופיינת בסתירות רבות, נטולת היגיון פנימי, חסרת ביסוס בחומר הראיות, ובעיקרו של דבר הייתה גרסה כבושה, שלא הוצג הסבר משכנע לאי-גילויה. גזר הדין בעניינו של המבקש ניתן ביום 9.4.2013. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על חומרת העבירה של החזקת נשק – אשר בשל הסיכון הגלום בה, מחייבת, על-פי הפסיקה, הטלת עונש של מאסר בפועל. בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר, ובהמשך לכך גזר על המבקש את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר, מתוכם 21 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, בתנאי שהמבקש לא יעבור בפרק זמן זה עבירת נשק, וכן תשלום קנס בסך 8,000 שקל או 80 ימי מאסר תמורתו. כמו כן, הורה בית המשפט קמא על עיכוב ביצועו של גזר הדין לתקופה של 45 ימים.

 

5.       בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה הוא משיג הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. לצדו של הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בו.

 

6.       בכל הנוגע להכרעת הדין, ערעורו של המבקש נסב על שלוש טענות עיקריות, שהועלו גם בבית המשפט קמא. ראשית, הוא טען שהחיפוש במכוניתו היה בלתי חוקי, מאחר שלא היה לשוטרים יסוד סביר לחשד שנשא או הוביל נשק, ועל כן לא ניתן היה לקבל כראייה את האקדח בחיפוש. שנית, נטען שכתב האישום אינו מגלה עבירה נגד המבקש כיוון שמספר הרכב שצוין בכתב האישום אינו זהה למספר רכבו של המבקש, ולכן לא ניתן היה להרשיעו מבלי שבית המשפט יתייחס במפורש להפעלת סמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982. שלישית, לטענתו של המבקש, האקדח אשר נתפס ברכבו לא הוצג לבית המשפט קמא כמוצג, ומכל מקום האקדח שנתפס ברכבו אינו אותו אקדח שנשלח למטה הארצי לבדיקה (בעניין זה הפנה המבקש לכך שמספר האקדח שנרשם בעת מעצרו היה T1556687 ואילו לפי רישומי המשטרה, מספר האקדח שנשלח למעבדת הנשק היה T556887).

 

7.        לעניין העונש, טוען המבקש כי בית המשפט קמא החמיר עימו יתר על המידה, בהתחשב בכך שהוא בן 25 ואין לו עבר פלילי כלשהו (לרבות תיקי מב"ד). עוד טוען המבקש בעניין זה כי טעה בית המשפט קמא בקובעו כי המבקש בחר לנהל הוכחות ולא נטל אחריות על מעשיו, בהתחשב בכך שבין הצדדים הושג הסדר דיוני לפיו כל ראיות המשיבה הוגשו בהסכמה, ומכל מקום, משום שהוא היה זכאי להיאבק על חפותו. המבקש הוסיף וטען שבית המשפט קמא החמיר עמו ושנאשמים אחרים, בנסיבות דומות, קיבלו עונשים קלים באופן משמעותי מזה שהוטל עליו. באופן ספציפי התייחס בא כוח המבקש לע"פ 5555/11 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (9.7.2012), שבו הופחת עונשו של המערער והועמד על שנת מאסר בפועל בנסיבות דומות לאלו של המבקש (קרי, ללא עבר פלילי).

 

8.        המבקש סבור כי נוכח טענותיו בערעור, כמו גם בהתחשב בכך שהוא אדם צעיר ונורמטיבי שהיה משוחרר או נתון במעצר בית חלקי תקופה ארוכה, ראוי לעכב את עונשו. עוד מציין בא-כוח המבקש כי אין מניעה לעיכוב עונש מאסר גם כאשר זה אינו קצר במיוחד, ומפנה בהקשר זה לע"פ 6924/12 בעארני נ' מדינת ישראל (10.10.2012), שבו הורה השופט צ' זילברטל על עיכוב ביצוע גזר דין של 42 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעה בעבירות של החזקת נשק וחבלה בכוונה מחמירה.

 

9.        באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, הערעור מופנה בעיקרו כנגד קביעות שבעובדה, ויתרה מכך – חוזר ומעלה טענות אשר זכו להתייחסות מפורטת של בית המשפט קמא בהכרעת דינו. היא הוסיפה וטענה כי המבקש מנוע מלטעון כנגד הראיות שהוגשו בהסכמה, כפי שקבע בית המשפט קמא, וכן שאי-ההתאמות בין מספרי המוצגים נובעות מטעות סופר.

 

10.      לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל. אכן, כפי שמציינת באת-כוח המשיבה, מרבית טענותיו של המבקש בערעור על הכרעת הדין מופנית כנגד קביעות שבעובדה. אולם, שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לטענותיו כלפי גזר הדין. באשר לטענות אלה, אין להתעלם מכך שקיימת אפשרות כי אם יתקבל הערעור, ואינני נוקטת עמדה בעניין זה, עלולה שלא להיות משמעות מעשית לקיצור תקופת מאסרו במידה וריצוי עונשו לא יעוכב. בנסיבות אלה, ובשים לב לגילו, לכך שהוא נעדר עבר פלילי, ושערעורו אינו נסב רק על גזר הדין, מן הראוי להיענות לבקשה.

 

11.      סיכומו של דבר: הבקשה לעיכובו של גזר הדין – בכל הנוגע למרכיב המאסר בפועל – מתקבלת. למען הסר ספק, יובהר כי תנאי השחרור בהם נתון המבקש יישארו על כנם.

 

           ניתנה היום, כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13028920_A03.doc   אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il