עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2739/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 2739/12

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקש:

כותיר עבדל קאדר

נ ג ד

המשיבים:

1. פרקליטות המדינה

2. שרות בתי הסוהר

3. ועדת השחרורים בכלא השרון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז בעת"א 51078-11-11 מיום 20.3.2012 שניתן על-ידי השופטים א' טל, י' שינמן וע' וינברג-גוטוביץ

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז בעת"א 51078-11-11 (השופטים א' טל, י' שינמן, ע' וינברג-גוטוביץ) בגִדרו דחה בית המשפט את עתירת המבקש והותיר על כנה את החלטת ועדת השחרורים שלא להורות על שחרורו המוקדם.

העובדות וההליכים

2. המבקש נתפס כאשר הוא מחזיק במכוניתו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 1916 גרם, בעת שהיה משוחרר על-תנאי ממאסר קודם שריצה, ונגזר עליו עונש מאסר למשך 6 וחצי שנים, הכולל את הפעלתו של עונש המאסר המותנה שעמד נגד המבקש בעת ביצוע העבירה.

3. ביום 24.11.2011 דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), ובתום הדיון החליטה לדחות את בקשתו.

4. נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה מנהלית (עת"א 51078-11-11). ביום 20.3.2012 דחה בית משפט קמא את העתירה, בקובעו כי התרשמות הוועדה והחלטתה המתחייבת מהתרשמות זו אינן בלתי סבירות ואינן לוקות בפגמים המצדיקים את התערבותה של ערכאה שיפוטית, שכן המבקש לא הוכיח במידה המוטלת עליו כי שחרורו המוקדם לא יסכן את הציבור, כפי שהיה בשחרוריו המוקדמים בעבר. מכאן בקשת רשות הערעור נושא הליך זה.

טענות הצדדים

5. המבקש טוען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי החלטת הוועדה היא סבירה וכי אינה לוקה בפגמים. לטענתו, בית משפט קמא לא התייחס בפסק דינו למספר עניינים אשר הועלו לפניו במסגרת העתירה, נתן משקל רב מדי לעובדה כי מדובר במאסרו הרביעי של המבקש, ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות.

6. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף. פסק הדין נושא הבקשה עוסק כל כולו בבחינת הנסיבות הספציפיות של המבקש, ואיננו מעורר שאלות משפטיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית או בעלות השלכות רוחב. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן החלטת ועדת השחרורים היא סבירה, ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

דיון והכרעה

7. ככלל, בקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסירים תינתן כאשר עולה בבקשה שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית, החורגת מנסיבותיו של העניין הספציפי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.6.1986)). עניינו של המבקש נשמע בוועדת השחרורים ובבית משפט קמא, והבקשה דנן, אם תֵענה, תהיה "גלגול שלישי" של עניינו. במצב כזה, אף לפי 'הגישה המרחיבה', תינתן רשות ערעור במקרים חריגים ובמשורה (רע"ב 425/09 פריניאן נ' מדינת ישראל, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (ניתן ביום 11.3.2009); רע"ב 5202/11 בדיר נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.7.2011)). הבקשה, כמו פסק דינו של בית משפט קמא, נסובה כולה על עניינו הפרטני ונתוניו האישיים של המבקש, על תכנית הטיפול שהוא מצוי בה, על שיקומו, מסוכנותו וכיוצ"ב, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור.

8. מעבר לנדרש, לא מצאתי כי יש בבקשה ממש אף לגופו של עניין. כבר נפסק כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים "במידה מצומצמת ורק כאשר הוועדה חרגה בהחלטתה ממתחם הסבירות באופן ממשי" (רע"ב 8118/10 דאהש נ' שירות בתי הסוהר (ניתנה ביום 28.11.2010)). בעניין דנן, בית משפט קמא צדק בקביעתו כי התרשמותה והחלטתה של הוועדה אינן בלתי סבירות, ואינן לוקות בפגמים המצדיקים את התערבותה של ערכאה שיפוטית. ועדת השחרורים פעלה בהתאם לסעיפים 3 ו-9 לחוק, ולפיהם הביאה בחשבון מספר שיקולים אשר הובילו למסקנה כי אין להעתר לבקשת המבקש לשחרור מוקדם. בין היתר ציינה הוועדה את נסיבות ביצוע העבירה בגינה מרצה המבקש את מאסרו האחרון, בהיותו אסיר משוחרר על תנאי, את הרשעותיו הקודמות של המבקש, את חזרתו של המבקש לבצע עבירות פעם אחר פעם, על אף ההזדמנויות שניתנו לו, ואת העבירה בגינה מרצה המבקש את מאסרו. הוועדה דנה גם בחוות הדעת של רש"א, אולם קבעה כי יש בשיקולים האחרים כדי לערער את האמור בה.

9. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' בסיון תשע"ב (29.5.2012).