עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2613/10

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

1.        בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 1.2.2010 לפיו נמחקה על הסף תביעה שהגישה המערערת למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי:

 

"א. יש לקבל את טענת [המערערת] שהיא חשפה בתאריך 14/04/2008 את המסמך "החסוי" שאותו [המשיבות] פקססו אל כבוד השופטת מרינה לוי בתאריך 28/04/2002.

ב. אין ראיה לכך שה[משיבות] סיפחו למסמך ה-"חסוי" את התסקיר שנכתב על מצבו של הבן/אלי בשנת 1997, על ידי עיריית חיפה".

 

2.        בפסק-דינו המוחק את התביעה על הסף ציין בית משפט קמא כי המערערת פירטה בפניו הליכים שונים והחלטות שניתנו בעניינה בערכאות שונות במסגרת מאבק משפטי אותו היא מנהלת בעניינים הנוגעים למשפחתה ולטענות שהיא מעלה נגד אופן טיפולן של פקידות הסעד המשיבות בעניינים אלה ותסקירים שניתנו על-ידן. כמו כן ציין בית משפט קמא כי המערערת פירטה בפניו את הסבל שהוא מנת חלקה כתוצאה מאותם הליכים ואת עמדתה כי רק אם יהיה בידיה פסק-דין הצהרתי הקובע כי חשפה את מה שמכונה על-ידה "המסמך החסוי" במועד המאוחר שצוין (14.4.2008), תוכל  להגיש תביעה לפיצויים נגד המשיבות בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התנהלותן, ולהדוף טענת התיישנות אשר צפויה לעלות נגדה בהקשר זה. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט כי אין למערערת אינטרס המצדיק את מתן הסעד ההצהרתי המבוקש וכי ככל שיש בידה עילות אשר בגינן תוכל לתבוע סעד אופרטיבי, היא רשאית להגיש תביעה כספית על מנת שזו תתברר בהליך אחד, ממצה, כהוראת ההלכה הפסוקה. עם מחיקת התביעה אף חייב בית המשפט המחוזי את המערערת, שאינה מיוצגת, לשלם למשיבות את הוצאות הבקשה למחיקה על הסף בסך 1,500 ש"ח, בצירוף מע"מ.

 

3.        מכאן הערעור שבפנינו בו טוענת המערערת כי נרקמה נגדה קנוניה על-ידי פקידת סעד וכי בשנת 1985 עובדים סוציאליים מטעם עיריית קריית אתא פעלו בניגוד למה שנקבע בשני פסקי-דין ובניגוד להמלצות המומחים, תוך איומים על המערערת שאם לא תוותר על ילדיה היא תיכלא בבית הסוהר. מעשים אלו גרמו לה, לדבריה,  להתמוטט והתמוטטותה זו נוצלה לצורך "חינוך" ילדיה לשנוא אותה כיוון שנטען שהיא חולת נפש ובהמשך הופץ, לטענתה, בין משרדי הממשלה שהיא פסולת דין ומסוכנת לילדיה ונרקמו עלילות שקר נגדה מפניהן לא הייתה לה כל יכולת להתגונן כיוון שהן הופיעו, לטענתה, במסמכים חסויים וסודיים. על כן מבקשת המערערת לעשות שימוש בפסק-הדין ההצהרתי שלו עתרה "כדי להשיג את היכולת להשתמש בחשיפת ה'בקשה החסויה' כדי לשים קץ לכל המעשים הפליליים שהמשיבים יוזמים נגדה משנת 1985...". המערערת מוסיפה וטוענת כי בכוונתה להגיש תלונה על-מנת שתיפתח חקירה פלילית בנושא וכי פסק-הדין ההצהרתי דרוש לה לשם כך "בלי קשר ובלי תלות להליך של תביע[ה] כספית בגין נזיקין".

 

           בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5.5.2011 הוסיפה המערערת וטענה - בלא שהדבר נתמך באסמכתא כלשהי - כי משניסתה להגיש תלונה במשטרה נאמר לה כי לא תוכל לעשות כן עד אשר יוצג פסק-הדין ההצהרתי האמור. לטענת המערערת, המסמך החסוי ונספחיו מהווים ראיה חשובה לצורך הוכחת כוונה פלילית מצד המשיבות כלפיה. עוד מלינה המערערת בערעורה על חיובה בהוצאות משפט ולטענתה התעלם בית משפט קמא מכל ההטרדות ומן הטרחה הרבה שהמשיבות גרמו לה שלא בתום לב.

 

           המשיבות טוענות, מצידן, כי המערערת "גוררת" אותן להליכים שונים ומגישה שוב ושוב תביעות שווא בעניינן. לטענתן, מדובר בתביעה מעורפלת וטורדנית אשר בדין נמחקה על הסף ועוד הן מציינות כי הטענות שהעלתה המערערת בתביעה דנן כבר נדונו ונדחו בהליך קודם שהתנהל בינה ובין המשיבה 4 בת"א 1343/08 בפני כב' השופטת לוקיץ'. מטעם זה יש לטענתן לסלק את תביעת המערערת על הסף גם מחמת מעשה בית דין. לבסוף טוענות המשיבות כי אין מקום לביטול החיוב בהוצאות שהושת על המערערת נוכח ריבוי ההליכים שהיא נוקטת בהם ונוכח הטרחה וההוצאות הנגרמות להן כתוצאה מכך.

 

4.        דין הערעור להידחות. התביעה שהגישה המערערת היא חוליה נוספת בשורה של הליכים משפטיים הנוגעים לפרשה שתחילתה בשנות השמונים של המאה הקודמת. כמו בית משפט קמא התרשמנו גם אנו שהמערערת, שאיננה מיוצגת, דוברת מנהמת ליבה וחווה סבל וצער רב. אולם בכל אלה אין כדי להצדיק הגשת הליכים משפטיים חסרי תוחלת. התביעה שנקטה המערערת במקרה דנן אינה נסמכת על אינטרס לגיטימי המצדיק את קבלתה, כפי שציין בצדק בית משפט קמא. אכן, אם בכוונת המערערת לנקוט הליך אזרחי על דרך של תביעה כספית נגד המשיבות - ואנו איננו מביעים בהקשר זה כל עמדה לגופו של עניין - עליה להגיש את תביעתה זו תוך התייחסות לסעד האופרטיבי הנתבע על-ידה, והעובדה לבדה כי צפויה להיטען נגדה טענת התיישנות אינה מצדיקה הגשת הליך נפרד בהקשר זה לקבלת הסעד ההצהרתי שנתבקש. אם, כדבריה, מבקשת המערערת להגיש תלונה במשטרה על-מנת שיינקטו הליכים פליליים נגד המשיבות - ואף בעניין זה אין אנו מביעים כל עמדה לגופו של עניין - ברי כי הסעד ההצהרתי המבוקש אינו מהווה תנאי מוקדם להגשת תלונה כזו ועל כן גם בהקשר זה אין בידי המערערת להראות אינטרס לגיטימי המצדיק, על פני הדברים, את מתן פסק-הדין ההצהרתי המבוקש. לבסוף, לא ראינו מקום להתערב בסוגיית ההוצאות שפסק בית משפט קמא לטובת המשיבות. מדובר בסכום מינימאלי (1,500 ש"ח בתוספת מע"מ), שראוי היה לפסקו לכיסוי הוצאות המשפט שנגרמו למשיבות לאחר שנדחו טענות המערערת והתביעה נמחקה על הסף.

 

6.        מן הטעמים המפורטים לעיל, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיבות, יחד, שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 2,500 ש"ח.

 

           ניתן היום, ז' באייר התשע"א (11.5.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10026130_V07.doc   אא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il