עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1729/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 1729/12

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

העורר:

שלמה כהן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 23.02.12 במ"ת 39898-03-10 שניתן על ידי כב' השופט א' אינפלד

בשם העורר: עו"ד מוטי יוסף

בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות

החלטה

1. מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 23.02.12 במ"ת 39898-03-10 (כב' השופט א' אינפלד), לפיה נדחתה בקשת העורר לביטול תנאי שחרורו המגבילים והוחלט להורות על החזרת סכום של 30,000 ש"ח לעורר מתוך סך כל דמי הערבות שהופקדו בתיק המעצר המונים 150,000 ש"ח.

לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש כתב אישום כנגד העורר ושתי נאשמות נוספות, שמכיל עשרה אישומים המפרטים פרשייה מסועפת של קשירת קשר להונות את מדינת ישראל באמצעות יצירת היתרי העסקה כוזבים עבור עובדי שטחים שכלל לא הועסקו על ידי המעסיקים הרשומים. על פי המתואר בכתב האישום, בתמורה להנפקת היתרי ההעסקה הכוזבים, קיבלו העורר והמתווכים השונים מהעובדים הפלשתינאים סך של כ-2500 ש"ח עבור כל היתר. על מנת להנפיק את היתרי ההעסקה הכוזבים העורר נתן שוחד לשתי הנאשמות הנוספות בכתב האישום, הן עובדות ציבור האחראיות על הטיפול בהיתרים לעובדי שטחים. היתרי ההעסקה הכוזבים שהונפקו עבור העורר, הוצאו על שם שני מעסיקים ללא ידיעתם או אישורם, תוך שהוא מתחזה אליהם ומזייף את חתימתם. העורר נהג לבטל את היתרי ההעסקה הכוזבים מספר ימים לאחר הנפקתם, כאשר במרבית המקרים העובד הפלשתינאי המשיך להחזיק בהיתר המבוטל ולעבוד בתחומי המדינה שלא כדין. במהלך התקופה הרלוונטית של כשלוש שנים, הפעולות המתוארות הפיקו לעורר הכנסות של כ-4,625,400 ש"ח. העורר הסווה הכנסות אלו על מנת להעלים מרשויות המס את עובדת קיומו של העסק לקבלת היתרי העסקה כוזבים כמקור הכנסה.

בגין מעשים אלו הוגש כתב האישום המייחס לעורר בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק, זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק, סיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק, התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק, מרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, וכן עבירת הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (עבירות רבות).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. העורר שוחרר כבר בשלב מעצר הימים בהסכמה עד לדיון בבקשה לחלופת מעצר בביתו. בהחלטה בבקשת המעצר עד תום ההליכים נקבע על-ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ ביום 28.06.10 כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה אין להחזיר נאשמים ששוחררו למעצר אלא במקרים חריגים, שתיק זה אינו נמנה עליהם. ברם, מאחר שמסוכנותו של העורר גבוהה ונוכח אופיו המניפולטיבי המעמיד את הציבור בסיכון, על העורר להישאר במעצר בית מלא, ללא אישור לצאת לעבודה. בערר על החלטה זו הורה כב' השופט ס' ג'ובראן ביום 07.07.2010 על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינת אפשרות התעסוקה המוצעת על-ידי העורר. לאחר עריכת תסקיר מבחן נוסף בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דברת) איפשר לעורר לצאת לעבודה במהלך שעות היום, בליווי ערבים (26.07.2010). כעת, העורר משוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים, במסגרתם הפקיד פיקדון בסך של 150,000 ש"ח, ולפיהם מותר לו לצאת את ביתו בין השעות 06:00-20:00 בליווי תמידי של מפקח.

העורר הגיש בקשות מספר לביטול תנאי השחרור. מרבית הבקשות לביטול התנאים המגבילים כליל נדחו תוך ציון שאין בעצם חלוף הזמן כדי ללמד על ירידה משמעותית במסוכנות העורר. כך מעידה גם חוות דעת שירות המבחן - שככל שחולף הזמן הסיכון מהעורר גובר (תסקיר מעצר מיום 08.06.2010). לצד זאת, ניתנו הקלות מסוימות בתנאי שחרורו, תוך התחשבות בכך ששמר על תנאי השחרור ובקצב התקדמות המשפט. כך למשל, העורר הגיש בקשה לשחרר את הערבים הנדרשים ללוותו לבית המשפט, אשר התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי באופן חלקי כך שבימים שמתנהלים דיונים בבית המשפט העורר יהא רשאי לצאת מביתו ללא ליווי ולשהות בבית המשפט ללא ליווי עד תום הדיונים (החלטת השופט א' אינפלד מיום 20.11.11). לאחר שמיעת כל עדי התביעה ועדותו שלו, הגיש העורר ביום 21.2.12 בקשה נוספת, 46 במספר, לביטול תנאי השחרור בערובה והשבת הערבון שהפקיד. ביום 23.2.2012 ניתנה החלטת כב' השופט א' אינפלד שקבע כי בשים לב לחלוף הזמן, נוכח מידת המסוכנות וטיבה, אין מקום להקלות נוספות בתנאי השחרור. אך מאחר שרוב המשפט הסתיים יוחזרו לעורר 30,000 ש"ח מתוך כספי הערבון.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

3. העורר מבקש לבטל את תנאי השחרור המגבילים, או לכל הפחות להורות על השבת כל העירבון. בבקשה זו טמונים למעשה שני רכיבים – תנאי השחרור המגבילים את תנועתו החופשית וכן הכספים המופקדים בערבון. לטענתו, שגה בית המשפט קמא עת קבע שמידת המסוכנות של העורר מונעת הקלה בתנאי שחרורו. מסוכנותו של העורר פוחתת כעת כשפרשת ההוכחות בעניינו הסתיימה, ואין חשש להשפעה על עדים או לשיבוש הליכי משפט. הסנגור ציין שהגשת סיכומי הצדדים נקבעה לחודש נובמבר השנה, ואחריהם יידרש זמן לא מבוטל למתן הכרעת הדין. ההצדקה להותיר את התנאים המגבילים על כינם פוחתת עוד יותר כשעומד פרק זמן ארוך עד למתן גזר דינו. ביחס לכספי הערבון, העורר חוזר על טיעוניו בבית המשפט המחוזי כי מאחר שתפקיד הערבון היה להבטיח התייצבותו לדיונים – וכך אכן עשה – וכיוון שהכספים אינם שלו, יש להורות על השבת כל הסכום, או למצער לשחרר את החלק הארי ולהותיר סכום סמלי בקופת בית המשפט. מנגד, המדינה מתנגדת לערר. לעמדתה, מסוכנות העורר משמעותית ומשתקפת מתסקירי המעצר של שירות המבחן, שציינו את יכולת המניפולציה שלו. מן הצד האחר, התנאים שנותרו אינם מגבילים את העורר יתר על המידה כיון שהוא יכול לצאת מביתו, אך בליווי. ביחס לערבון, המדינה טוענת שטרם התייתר ייעודו, שהיה גם להבטיח ריצוי עונש מאסר אם יוטל עליו.

4. דומה כי בשאלת תנאי השחרור של העורר העולה מן הערר שמונח לפניי התנהלו דיונים רבים, בעיתות שונות, בכמה ערכאות. במסגרתם בלטה העובדה שהפרשייה בה מילא העורר חלק מרכזי לכאורה הינה חמורה מאוד ומורכבת גם כן. מעובדה זו נגזרות שתי מסקנות. האחת, המעשים הקשים המיוחסים לעורר אותם ביצע משך כ-3 שנים, יחד עם יכולתו לכאורה בתמרון סביבתו והסיכוי להישנות מעשיו כפי שעולה מתסקירי המעצר, דרשו ועדיין דורשים בטוחה שמעשיו לא יחזרו על עצמם ושיהיה ניתן להבטיח קיומו של המשפט הפלילי על כל שלביו. לצד זאת, המסקנה השנייה היא שהתיק הצריך שמיעת עדים רבים והתנהל משך זמן רב. חרף זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה נשוא הערר, העורר התייצב לדיונים כנדרש. יש לציין שבמהלך שלושת החודשים האחרונים התקיימו דיוני ההוכחות בלוח זמנים צפוף ובעצימות גבוהה שהביאו לסיום שמיעת הראיות בתום החודש שעבר. איזון בין שתי המסקנות – מסוכנות העורר מחד וחלוף הזמן הרב בו עמד העורר בהגבלות מאידך – נערך מספר לא מבוטל של פעמים בידי שופטים שונים. ההחלטות השיפוטיות צמצמו במידה ניכרת את התנאים שהוטלו על העורר. המצב בו מצוי העורר כעת, בתיאור כללי, הוא שביכולתו לצאת לעבודה בליווי ולצאת לסידורים במהלך שעות אלו; הוא יכול להגיע ולשהות בדיונים ללא ליווי; עליו לשהות במעצר בית משעות הערב ועד למחרת בבוקר; וכן מופקדים בשמו סכומי כסף לא מעטים בקופת בית המשפט המחוזי.

באיזון האחרון שערך בית המשפט המחוזי ניצבו לפניו אותן עובדות שהוצגו לפניי. נשקלה העובדה ששמיעת ההוכחות הסתיימה יחד עם העובדה שזמן רב חלף מאז הוטלו עליו ההגבלות, וכן הזמן הנוסף שנותר עד סיומו הסופי של התיק. מנגד הועמדה על כף המאזניים מסוכנותו של העורר, המשתקפת ממעשיו שהוכחו לכאורה, וביתר שאת, לעמדת שירות המבחן, ככל שהזמן חולף. על כן הורה בית המשפט להשאיר את תנאי השחרור שנותרו. בכל הקשור לתנאי השחרור לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה אין להתעלם מכך שהגבלת חירותו של העורר צומצמה בצורה ניכרת. כך גם נקבע בנושא הערבון. ברם, בהתחשב בתמונה הכוללת לרבות בעובדה שהמועד להגשת סיכומים נקבע לעוד כ-8 חודשים, סבורני כי יש מקום להקלה נוספת בנוגע לעירבון, על אף שמתונה היא. גישה זו נובעת אף מעמדת קצין המבחן בדבר הקשיים הכלכליים עימם מתמודד העורר. מן הצד האחר, הגם שהעורר עודו נהנה מחזקת החפות, הערבון נועד בנוסף להבטיח ריצוי עונש מאסר על-ידי העורר אם יושת עליו. במובן מסוים, נתון זה רלוונטי יותר היום מבעבר מבחינת סמיכות הזמנים למועד הכרעת הדין. יש להותיר בקופת בית המשפט סכום ערבון שבכוחו להשיג את מטרת כלל תנאי השחרור עד למועד פסק הדין.

5. סוף דבר, הערר מתקבל חלקית רק בנקודה שיש להשיב לחזקת העורר סך הכל 50,000 ש"ח מכספי הערבון, ולהותיר סך של 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, ‏י"ב אדר תשע"ב (06.03.2012).