עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1608/13

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

 

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 55792-07-12 (השופטת ת' בזק-רפפורט) מיום 27.2.2013 במסגרתה נתקבלה בקשתו של מר יהודה אמיתי (להלן: המשיב) למנות את עו"ד טדי ארז ככונס נכסים זמני לשם תפיסת מלאי העסק שבבעלות בני הזוג ישראל ורחל קרויז (להלן: המבקשים). בד בבד עם הגשת בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

 

עיקרי העובדות וההליכים

2.        המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה כספית לבית המשפט המחוזי על סך של 39,000,000 ₪ וצורפו לה בין היתר שטרי חוב מטעם המבקשים לטובת המשיב בהיקף של 3,500,000 דולר ומסמך מחודש ספטמבר 2011 שבו אישרו המבקשים את דבר החוב למשיב ואת שיעורו, בסך של 29,000,000 ₪.

 

3.        ביום 31.7.2012 ניתנו צווי עיקול בתיק במעמד צד אחד. ביום 13.8.2012 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הוסרו חלק מצווי העיקול, תוך שנשמרה זכותו של המשיב לשוב ולפנות בבקשת עיקול, אם המבקשים לא יעמדו בתשלומים חודשיים בסך של 400,000 ₪ החל מיום 27.9.2012. השיק ליום 27.9.2012 חולל, והמבקשים הודיעו כי ביטלו את השיקים שבידי המשיב. ביום 17.10.2012 שב המשיב וביקש צו מניעה מבית המשפט. סעד זה ניתן במעמד צד אחד, וביום 31.10.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון הוחלט בהסכמה על מינויו של עו"ד טדי ארז ככונס נכסים לניהול הנכס, חנות בבעלות המבקשים לממכר זהב, כסף ותכשיטים. בית המשפט הורה ביום 23.12.2012 לכונס לבחון אם מדובר בעסק גרעוני, שכן אם כך הוא הדבר, כי אז אין מקום להמשיך בהליכי הכינוס ואין טעם למנות כונס מפעיל. ביום 27.1.2013 הגיש הכונס דוח לבית המשפט המחוזי ולפיו נמצא כי אכן העסק גרעוני, ואין הצדקה להפעילו.

 

4.        ביום 14.2.2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים לשם תפיסת המלאי העסקי בעסקם של המבקשים, וכן בקשה למתן צו עיקול. המשיב ביקש למנות כונס נכסים על מנת שיכנס לעסק, יתפוס בו את המלאי ויאחסנוֹ במקום בטוח עד לסיום הדיון בתיק העיקרי. בנוסף, כדי למנוע הברחת נכסים, התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו עיקול במעמד צד אחד המורה למבקשים להימנע ממכירת המלאי עד לקיום הדיון.

 

5.        ביום 14.2.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה למינוי כונס נכסים תידון במעמד שני הצדדים. עוד נקבע כי נסיבות העניין מצדיקות מתן סעד ארעי במעמד צד אחד, עד למועד הדיון שנקבע ליום 18.2.2013. בית המשפט המחוזי העניק למשיב את הסעדים המבוקשים בכפוף לכך שניתן יהיה למכור את המלאי בשווי השוק שלו, ולהפקיד את תמורתו בחשבון נאמנות שייפתח על-ידי המבקשים. בית המשפט מינה את עו"ד ברוך אורנשטיין ליישום האמור, בכל הנוגע לרישום המלאי בעסק ולתיעודו.

 

6.        ביום 17.2.2013 הגיע הכונס אל העסק, וזה נמצא סגור ונעול. הכונס הצליח ליצור קשר עם המבקשת 2 ויידע אותה כי מונה ככונס נכסים וכי עליה לסור אל החנות ולפתוח אותה לשם רישום המלאי. זו מצדה ביקשה כי הכונס יתקשר אליה לאחר שעה כשתתפנה מעיסוקיה. אלא שלאחר מכן, לא ניתן היה ליצור קשר עמה או עם באי-כוחה. על כן, לא בוצע הצו שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי.

 

7.        ביום 17.2.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של הצו שניתן במעמד צד אחד, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור לצד בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה.

 

8.        ביום 18.2.2013 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים בבקשת המשיב ובבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת הדיון לא הוגשה תשובה בכתב מטעם המשיבים, ובאת-כוחם ביקשה להגיש תשובה בכתב בתוך 7 ימים. הדיון התמקד בסעד שניתן במעמד צד אחד, והאם יש מקום לבטלוֹ או לעכב את ביצועו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לבטל את הסעד הארעי שניתן במעמד צד אחד עד לדיון בבקשה העיקרית, וכי אין מקום לעכב את ביצוע הסעד. כמו כן נקבע כי הוּכחה על-ידי המשיב קיומה של "הכבדה", שכן מדובר בתביעה לסכום כספי משמעותי, וכי אם יפסק סכום כסף שכזה נגד המבקשים, מימושו אינו דבר של מה בכך, וכן כי היקף העיקולים הכולל נופל ממחצית סכום התביעה. נקבע כי הסעד שניתן ביום 14.2.2013 ייוותר על כנו עד לדיון במעמד הצדדים ביום 26.2.2013, תוך שהותר למבקשים להגיש תשובה עד ליום 24.2.2013.

 

9.        בהחלטתי מיום 20.2.2013 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.2.2013 ליתן סעד זמני במעמד צד אחד, ומשנדחתה הבקשה התייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. מצאתי כי הוכחו סיכויי ההליך במידה הדרושה, לאור הימצאותו של שטר חוב מטעמם של המבקשים כלפי המשיב, ובשל קיומו של מסמך מטעם המבקשים שבו מתועדת הודאתם בחוב. באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי עלולים להיגרם למבקשים נזקים חמורים בעקבות מתן הצו, שכן מדובר בסעד ארעי לימים ספורים בלבד עד להכרעת בית המשפט המחוזי.

 

10.      ביום 26.2.2013 הוגש דוח כונס הנכסים שאמור היה לרשום את המלאי בעסק ולתעדו בצילום, ובמועד זה התקיים דיון במעמד הצדדים שבו נחקרה המבקשת 2 על תצהירה.

          

החלטת בית המשפט המחוזי

11.      בהחלטה מיום 27.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב למינוי עו"ד טדי ארז ככונס נכסים זמני של המלאי בעסקם של המבקשים לצורך תפיסתו ואחסונו במקום בטוח עד לסיום הדיון בתיק העיקרי.

 

12.      נקבע כי מצב הדברים הקיים מצדיק בהחלט מתן סעד ארעי נוסף לטובת המשיב, מעבר לעיקולים שניתנו עד כה ולא כובדו על-ידי המבקשים, וזאת כדי לשפר את סיכוייו להיפרע, אם וכאשר ינתן פסק דין לטובתו. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי אם למבקשים פתרונות יצירתיים שיאפשרו מצב שבו הפגיעה בהם תהא מועטה יותר, תוך שמירת עניינו של המשיב, הרי שדלתות בית המשפט פתוחות להצעות אלה, אף שמקומם היה בשלב מוקדם יותר, וזאת לנוכח עוצמת הסעד שניתן. עוד נקבע כי להבטחת נזקי המבקשים יפקיד המשיב סכום נוסף בסך של 100,000 ₪.

 

13.      מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי ובצִדה בקשה לעיכוב ביצוע. במקביל לבקשת רשות הערעור הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע וביום 3.3.2013 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע חלקי: "כך שעד להכרעה בבקשת רשות הערעור, תוגבלנה סמכויות כונס הנכסים לריכוז המלאי ונעילתו בעסק או בכספת במקום או בחדר או חדרים, תוך שמירת המפתח או הקוד בידי כונס הנכסים ובידיו בלבד. מובן כי לצורך כך יוכל כונס הנכסים להתקין מנעולים ולשנות קוד בכספות, כפי שיימצא לנכון, כשעל המבקשים לשתף עימו פעולה למטרה זו. להסרת ספק, בהעדר שיתוף פעולה, ניתן לעתור לביטול הצו לעיכוב הביצוע... ההחלטה גופה פתוחה לעיון מחדש, אם יציעו קרויז [המבקשים] פתרון חליפי לחשש הלגיטימי, לטעמי, של אמיתי [המשיב], מהברחת נכסים והכבדה על ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן לטובתו".

 

14.      ביום 5.3.2013 הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן הוראות" בהמשך להחלטתי מיום 4.3.2013 לפיה הבקשות לרשות ערעור ועיכוב ביצוע מצריכות תשובה. באותו יום קבעתי כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.3.2013 יש משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין, בין היתר לנוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי ציין כי החלטתו גופה פתוחה לעיון מחדש. עוד המלצתי למבקשים לרכז את מאמציהם בהצעת חלופה שיהא בה מענה הולם לחששו של המשיב מפני הברחת נכסים. ביום 11.3.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.2.2013 נשוא בקשת רשות ערעור זו.

 

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

15.      לעמדת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו כשקבע כי ינתן סעד של כינוס נכסים זמני נגד עוסק מורשה על מלאי עסקי במסגרת תובענה כספית רגילה, בשעה שהמחלוקת נשוא התובענה אינה קשורה לנכסים שלגביהם ניתן הסעד, ותוך עירוב בין נכסיו האישיים של העוסק המורשה לבין המלאי העסקי.

 

16.      המבקשים טוענים, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא ייחס משקל מתאים לקיומם של סעדים זמניים אחרים, פחות קיצוניים ביחס לסעד של כינוס נכסים זמני, לצורך הבטחת ביצוע פסק-הדין ככל שיינתן לטובת המשיב. המבקשים מוסיפים ומציינים כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי כבר בשלב הנוכחי, קרי – בטרם התבררה התובענה, יש להבטיח את מקומו של המשיב בסדר הנשייה, יחד עם ספקים ובעלי חוב אחרים. לדידם, בכך נקלע בית המשפט המחוזי לכלל טעות שכן דן בסוגיה כאילו מדובר בחוב חלוט ולא נתן דעתו למאזן הנזקים הצפוי להיגרם כתוצאה ממתן הצו.

 

17.      לעמדת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו כשהעניק סעד לכינוס נכסים קבוע במסווה של סעד זמני, ומשלא קבע מפורשות את סמכויותיו של הכונס. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא הורה למשיב להפקיד ערובה מיוחדת לצורך מתן סעד זה, ומשהתעלם מחוסר תום-ליבו של המשיב בבקשתו למינוי הכונס.

 

תמצית תגובת המשיב

18.      לעמדת המשיב, כפי שהדברים עולים מתגובתו מיום 24.3.2013, מדובר  בהונאת ענק שבה הצליחו המבקשים להוציא במרמה סכום של כ-30 מיליון ₪ שהועברו כולם לחשבון הבנק של המבקש 1 בשוויץ. לדידו, אין למעשה כל מחלוקת עובדתית על קיומו של חוב המבקשים כלפיו ועל שיעורו, לנוכח המסמכים המצויים בידיו.

19.      המשיב טוען כי המבקשים הבריחו את מרבית פעילות עסקם לפני מספר חודשים, בסמוך לאחר קבלת צו העיקול על חשבונות העסק, תוך שהם מנהלים את פעילות העסק באמצעות חברת ק.ר. זהב וכסף בע"מ שהוקמה ביום 12.8.2012 ונמצאת בשליטת בנם בן ה-24 של המבקשים.

 

20.      לעמדת המשיב, לשון תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת מינויו של כונס נכסים זמני על נכסי המשיב אם קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם או שהמשיב עומד להעלימם, ואי-מתן הצו צפוי להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין. לדידו, בהסתמך על מקורות הספרות וההלכה הפסוקה, רשימת המצבים שבהם ניתן למנות כונס נכסים אינה סגורה, וניתן למנות כונס נכסים בכל מצב שבו הדבר "צודק ונוח", וכן גם בגדרי תובענה כספית.

 

21.      המשיב טוען כי יש לאבחן את הפסיקה אשר אליה מפנים המבקשים שבה נקבע כי אין למנות כונס נכסים זמני גם מקום בו נמצא כי סעדים זמניים אחרים אינם יעילים דיים. לגישתו, נסיבות העניין שלפנינו שונות במהותן, ועיקרן הן אלה: שיעורה הגבוה  של התביעה הכספית; העדרה של תביעה שכנגד מטעם המבקשים; עסקם של המבקשים היה גרעוני עובר למינוי הכונס, וטענתם כי אין הצדקה להפעילו.

 

22.      המשיב טוען כי פרשנות המבקשים לפיה אין הצדקה למינוי כונס נכסים זמני נוכח העובדה כי אין זיקה ישירה בין המלאי לתובענה הכספית, סותרת  הן את לשון התקנה, הן את ההלכה הפסוקה, ומצמצמת את סמכויות בית המשפט. הכינוס, בנסיבות העניין שלפנינו, לעמדתו, ממוקד בתפיסה ושמירה של רכוש מוגדר ומצומצם עד לסיום ההליך, וככזה שקול לפעולת עיקול של נכסי המבקשים במובן זה שמהווה למעשה ערובה להבטחת צו העיקול כאשר הנתבע הוא גם המחזיק.

 

23.      המשיב מוסיף ומציין כי לנוכח העובדה שהמבקשים התעלמו מצו העיקול שניתן לגבי נכסיהם, ולאור קיומו של החשש מפני הברחת נכסים, קמה הצדקה להוצאת הנכסים מחזקת המבקשים ולהעברתם למשמורת בידי הכונס עד לסיום ההליך. זאת ועוד, המשיב טוען כי לא יעלה על הדעת שמצבם של המבקשים המתעלמים מקיומו של צו עיקול שניתן בעניינם יהא טוב יותר ממצבם של נתבעים אחרים המכבדים את צו העיקול. עוד צויין כי אין לסמוך על המבקשים, בין היתר בשים לב להפרות הבאות: הפרת הסכמתם לפרעון השיקים שניתנו על-ידם; הפרת ההסכמה למינוי כונס נכסים מפעיל של העסק; הפרת צו העיקול החלקי שהוטל על המלאי.

 

דיון והכרעה

24.      לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר שקילת הטענות מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, למעט במצבים חריגים (ראו למשל: רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.2009), פסקה 4 להחלטת השופטת א' חיות; רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION (29.1.2003), פסקה 4 להחלטת השופטת ט' שטרסברג-כהן). לא שוכנעתי כי העניין דנן בא בגדרם של אותם מצבים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי.

 

25.      תקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי בית המשפט רשאי, "אם הדבר נראה לו צודק ונוח" למנות כונס נכסים אף לפני מתן פסק-הדין. מינוי כונס נכסים הוא סעד מן היושר אשר אינו ניתן כדבר שבשגרה, אלא לפי שיקול דעתו של בית המשפט. על-פי תקנה 387ב לתקנות, תנאי למינוי כונס נכסים זמני הוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת התובענה, וקיומן של ראיות מהימנות לחשש ממשי מפני פגיעה בנכסים מבלעדי הצו המבוקש. דעתי כפי שתפורט להלן היא כי התנאים האמורים מתקיימים בעניין דנן ומאפשרים לבית המשפט להפעיל את סמכויותיו הקבועות בהתאם לתקנות.

 

26.      בעבר לא הייתה לבית המשפט אפשרות בלתי מוגבלת למינוי כונס נכסים, וזו צומצמה בעיקרו של דבר לשלושה מצבים בלבד: א. כדי לשמור על הרכוש נשוא המחלוקת בזמן שקיים סכסוך התלוי ועומד לפני בית המשפט; ב. לשמור על רכוש הנתון בסכנת השמדה על-ידי אנשים אשר להם נמסר הרכוש על-פי החוק או על-ידי אנשים שיש להם זכות ישירה, אך רק חלקית, באותו רכוש; ג. לשם ביצוע פסקי דין במצבים ידועים כשדרכי ההוצאה לפועל הרגילות אינן מאפשרות לנושה לשים את ידו על המגיע לו (ראו ע"א 224/47 אינג' א. ד. טחורש ואחיו, ירושלים נ' שצ'ופק, פ"ד ב 414, 418-419 (1949), פסק-דינו של השופט מ' דונקלבלום).

 

27.      ואולם – כיום, על-פי ההלכה הפסוקה, מינוי כונס נכסים אינו מוגבל רק למצבים הנזכרים לעיל. בית משפט זה הרחיב את היריעה וקבע שההתפתחות החברתית, הכלכלית והמסחרית מצדיקה לעתים מינוי כונס נכסים גם מקום שבעבר לא ניתן היה לעשות מינוי שכזה (ראו למשל: ע"א 689/74 בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בע"מ נ' עירית אילת, פ"מ כט(2), 281, 293 (1975), פסק-דינו של השופט  מ' עציוני): "אם נסכם, מוכן אני לקבל את הדעה, כי התנאים המסחריים והכלכליים במאה זו נותנים יסוד להנחה, כי איננו צריכים להיות צמודים לאותן ההלכות שהתגבשו... יש להשאיר מרחב סביר לשיקול-דעתו של השופט, בהתחשב בהתפתחות הצורות המשפטיות של עסקי המסחר והכלכלה, בהיקפן העצום ובריבוי צורות עקיפת החוק בעבירות כלכליות, ולכן מוכן אני גם להניח שישנם מצבים, שמינוי כונס נכסים יהיה מועיל יותר וצודק, אפילו שלכאורה אפשר לבצע עיקול זמני בהתאם לתקנה 238".

 

28.      אין גם חולק כי בטרם יורה בית המשפט על כינוס נכסים זמני, יתן את דעתו למבחן המידתיות. בית משפט זה קבע בעבר כי מינוי כונס נכסים "אינו מתאים לתביעות כספיות גרידא" וכי מדובר בסעד זמני עודף שאין להשתמש בו כל אימת שהסעדים הרגילים, כגון צו עיקול זמני או צו-מניעה, יעילים דיים (ראו למשל: ע"א 132/77 שלום גניש נ' "פלמר" להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 64 (1978), פסק-דינה של השופטת מ' בן-פורת). ואולם – כעשור לאחר מכן, נקבע כי אין לקבוע כלל גורף שלעולם ימאן בית המשפט למנות כונס נכסים זמני רק משום שהתובע תבע סכום כסף, אלא הכל תלוי בנסיבותיו המיוחדות של העניין (רע"א 7/89 רותם חברה לבטוח בע"מ נ' חברת נשר סוכנות לביטוח, פ"ד מב(4) 683, 691 (1989), פסקה 7 להחלטת השופט ש' לוין). עיקרו של המינוי נועד לשמירה על נכסים ידועים, בין על-מנת להבטיח הנאה מהם, בין על-מנת למנוע את סילוקם או השמדתם, כאשר דרכי ההוצאה לפועל או סעדים אחרים אינם מועילים.

 

29.      הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי לא על נקלה ימנה בית משפט כונס נכסים זמני לפני שניתן פסק דין, אף מקום שסעדים זמניים אחרים לא השיגו את מטרתם, לנוכח העובדה כי מדובר בסעד חמור המפקיע בפועלו את שליטתו של אדם בקניינו (ראו למשל: רע"א 9911/01 טלפז תדלוק השקעות בע"מ ואח' נ' פז חברת הנפט בע"מ, פ"ד נו(6) 550, 554 (2002), פסק-דינה של השופטת ד' דורנר (להלן: פרשת טלפז); פסקה 9 להחלטתי ברע"א 8713/12 דליות נ' זילברברג (19.12.2012)). מתן צו כזה מחייב אפוא זהירות רבה ומיוחדת מצד בית המשפט (ראו למשל: רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' D&B דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007)).

 

30.      ואולם – אל מול זכות הקניין של המבקשים, עומדת זכות הקניין של המשיב הראויה גם היא להגנה. יש לבחון אפוא כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו, ואם נמצא כי באיזון העדין בין הזכויות המתנגשות, הפגיעה בזכות הקניין של המבקשים היא מידתית, קרי – המשיב הצליח להראות דוחק נסיבות שיש בו כדי להצדיק את הצורך בהתערבותו המוקדמת של בית המשפט, ניתן יהא למנות כונס נכסים (ראו למשל: פרשת טלפז, דברי השופט י' טירקל, בעמ' 559; ראו גם הביקורת של המלומד ד' שוורץ, סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (קריית אונו, תשס"ז) 472, 477: "קביעת שופט המיעוט נראית כמשקפת באופן ראוי יותר את נקודת המבט ההדדית שיש לבחון לאורה את הסעדים הזמניים, ואשר על פיה יש לבחון גם את הנזקים אשר ייגרמו למבקש אם לא יקבל את הסעד הזמני ולא רק את הנזקים העשויים להיגרם למשיב אם יינתן נגדו הסעד".

 

31.     כך גם בענייננו. דפוסי הפעולה של המבקשים, מצד אחד, והימצאותו של שטר החוב וקיומו של מסמך מטעם המבקשים שבו הם מודים בחובם, מצד שני, הביאוני למסקנה כי לא ניתן להפיג את חששו המוצדק של המשיב, בנסיבות שלפנינו, אלא במתן הסעד הקיצוני, נשוא בקשה זו, קרי, מינוי כונס נכסים זמני. אין מנוס מלעשות כן, באשר ניכר לכאורה כי לנוכח ההתנהלות הפסולה של המבקשים המתאפיינת באי-שיתוף פעולה ובהתחמקות מתמשכת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כל סעד "קונבנציונאלי" אחר אינו יעיל דיו. לחיזוק מסקנתי זו ראו דברי הנשיא מ' שמגר כפי שהובאו בע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 110-111 (1995): "בחלוף העתים התבססה בדין הישראלי ההלכה הנוהגת לעניין מינוי כונס זמני, והיא, כי מפאת היותו של החוב בהליכי בירור בבית-משפט, יש להיזהר מאוד בעת מינוי כונס על נכסי חייב בהליכי ביניים, ועל-כן רצוי לנקוט תחילה סעדים זמניים חמורים פחות, על-מנת לשמר את נכסי החייב עד למועד הכרעת הדין. עם זאת, במסגרת שיקול-דעתו מוסמך בית המשפט ליתן צו כינוס מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, גם אם טרם בוצע ניסיון ליתן סעד זמני אחר, וזאת אם שוכנע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין בסעד זמני אחר כדי לסייע לבעל הדין" (פסקה 9 לפסק-הדין). אמנם הפסיקה שניתנה בפרשת טלפז, בנסיבותיה המיוחדות, היא מאוחרת ביחס להלכת רוט, אך הלכת רוט לא שונתה בפרשת טלפז, והאמור בה שריר וקיים, לרבות האפשרות הקיצונית העומדת לפני בית המשפט בגדרי שיקול דעתו למנות כונס נכסים זמני כאשר שוכנע כי אין די בסעדים זמניים אחרים. אפנה בהקשר זה גם לדברי השופט מ' דרורי בבש"א (י-ם) 7150/07 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ נ' ויקטור יונה (31.7.2008): "ככל שהחשש להברחת נכסים גדול יותר, ואמצעים פחותים, כמו: עיקול זמני, לא עזרו, כי אז, יש לאפשר מינוי כונס נכסים זמני. מאידך גיסא, כאשר 'תמונת הקרב' מעורפלת, גדל החשש שמא שימוש בלתי זהיר ומהיר מידי ב'נשק' של כונס נכסים זמני, יכול 'לחסל' עסק, שלאחר מכן יהיה קשה מאוד, אם בכלל, להקימו שנית, כאשר יתברר כי לא היה מקום לכתחילה למנות כונס נכסים זמני" (פסקה 97 להחלטה).

 

32.      בשים לב לכלל טיעוני הצדדים ולהחלטת בית המשפט המחוזי, שוכנעתי כי אם לא ינתן בידי המשיב סעד זמני נוסף, לבד מהעיקול הזמני שהוטל, הוא עשוי לעמוד בפני שוקת שבורה וללא כל יכולת ממשית להיפרע את נזקיו. בית משפט זה הטעים היטב ברע"א 5686/00 אסתר מיסטריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (20.12.2000) את מטרתו של הסעד הזמני, באוֹמרו כי: "הסעד הזמני הוא אחד האמצעים שנועדו להבטיח כי אם יזכה התובע בתביעתו לא תיהפך הזכייה חסרת משמעות עקב חוסר יכולת מימוש פסק הדין, והוא הדין כאשר הסעד הזמני נועד להבטיח כי הדיון בתובענה גופה לא יתייתר על ידי נקיטת פעולות על ידי הנתבע שיש בהן כדי לאיין את ערכה של ההתדיינות" (פסקה  5 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה).

 

33.      בנסיבות עניין דליות הנ"ל קבעתי כי לא היה מקום למנות כונס נכסים זמני, מאחר ולא שוכנעתי כי היו קיימות שם ראיות מהימנות לכאורה להוכחת ניסיונות להברחת נכסים, ולנוכח העובדה כי לא הובאו ראיות המצביעות על חשש ממשי שמא לא ניתן יהיה להיפרע לולא מינוי הכונס (להחלטה דומה שעסקה במתן צו אנטון פילר ראו פסקאות 3-5 להחלטת השופט נ' הנדל בבר"ע 650/04 כהן נ' עמר, פ"מ תשס"ג(1) 874 (13.6.2004)). בנסיבות העניין שלפנינו – אין חולק כי ראיות שכאלה הובאו על-ידי המשיב. אדגיש עוד כי בשיקולים שנטו לחובת המבקשים בנושא מאזן הנוחות, נתתי דעתי גם לכך שבית המשפט הותיר פתח למבקשים בהחלטתו מיום 3.3.2013 בכך שאיפשר להם להציע חלופה שיהא בה מענה הולם לחששו של המשיב מפני הברחת הנכסים, ודומה כי המבקשים לא התאמצו להציג חלופה מתאימה.

 

34.      לאור האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. משנדחתה בקשת הרשות לערער, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

 

           ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ג (8.4.2013).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13016080_O06.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il