עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1479/13

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  1479/13

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקש:

LEWIS C. PELL

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. שלמה בן חיים

2. ב.ה.ס אחזקות בע"מ

3. סימונה בן חיים

4. עתליה בן חיים

5. יובל בן חיים

6. יעל בן חיים

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.1.2013 ומיום 8.2.3013 בת"א         1127-01-12 שניתנו על-ידי כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן

                                          

 

בשם המבקש:

עו"ד עופר צור; עו"ד הראל שחם; עו"ד אור לוסטגרטן

 

בשם המשיבים:

ד"ר א. קלגסבלד, עו"ד; עו"ד אמיר שרגא; עו"ד אירנה נוטנקו

 

 

החלטה

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1127-01-12 מיום 23.1.2013 ומיום 8.2.2013 (השופטת מ' אגמון-גונן) שעניינן בסיום ההליכים המקדמיים והגשת תצהירים.

 

2.        המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה בדרישה להשבת מניות של חברת Johnson & Johnson המוחזקות בנאמנות אצל המשיבים, על פירותיהן. בין הצדדים הוחלפו דרישות הדדיות לגילוי מסמכים כללי ולמענה על שאלונים. ביום 15.10.2012 התקיים קדם משפט ובהחלטת בית המשפט נקבע כי: "הצדדים יסיימו הליכי גילוי מסמכים ושאלונים תוך 45 ימים מהיום. אם למי מהצדדים יש השגה לעניין הליכים אלו, יודיע על כך בכתב לביהמ"ש בתוך המועד האמור". בהמשך, ולאחר הגשת בקשות ארכה מוסכמות בקשר למועד גילוי המסמכים, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור הסדר דיוני, אשר אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי, ועל-פיו נקבע כי כל צד יהא רשאי להגיש בקשות בקשר עם ההליכים המקדמיים עד ליום 15.1.2013 (להלן: ההסכמה הדיונית). בהתאם להסכמה הדיונית הגיש המבקש ביום 7.1.2013 בקשה להעביר לעיונו את כל המסמכים שגולו בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש על-ידי המשיבים, אשר חלקם לא הועברו מטעמי חיסיון על-פי "הלכת סויסה". בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי "לא ברור כיצד בקשה זו מתיישבת עם ההודעה המוסכמת שהגישו הצדדים. אם מדובר בהשגה או אי הסכמה, יש להמציא את תגובת הצד שכנגד". בעקבות כך, הגישו הצדדים ביום 10.1.2013 הודעה משותפת לפיה הם מסכימים לראות בכל בקשה שתוגש על-ידי מי מהצדדים עד ליום 15.1.2013, כבקשה בקשר עם ההליכים המקדמיים. גם להודעה זו ניתן תוקף בהחלטת בית המשפט המחוזי.

 

3.        ביום 15.1.2013, בהתאם להסדר הדיוני, הגישו שני הצדדים מספר בקשות בעניין גילוי מסמכים, ובעקבות זאת קבע בית המשפט המחוזי כי "הכוונה באישור ההסדר לא היתה שעם תום המועד יוגשו בקשות פרטניות על-ידי הצדדים. הצדדים יגישו בתוך 14 יום מהיום הודעה משותפת ובה יפרטו אלו עניינים שנויים במחלוקת לעניין הליכים מקדמיים, ולגבי כל סוגיה טענות הצדדים בתמצית. לא יגישו הודעה משותפת כאמור אקבע כי הסתיימו ההליכים המקדמיים ותנתן החלטה על הגשת תצהירים" (להלן: ההחלטה בעניין הגשת הודעה משותפת). הודעה משותפת מטעם הצדדים לא הוגשה. במקום זאת הגישו המשיבים ביום 21.1.2013 הודעה לפיה הם מוותרים על הבקשות שהגישו בקשר עם ההליכים המקדמיים, ומבחינתם ניתן לסיימם. המבקש מצִדו הגיש תגובה להודעת המשיבים וציין כי הודעתם הוגשה באופן חד-צדדי וללא תיאום עמו. המבקש הוסיף כי הוא עומד על כך שבית המשפט המחוזי יכריע בשלוש הבקשות שהגיש בעניין ההליכים המקדמיים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש בהחלטה מיום 23.1.2013 וקבע כי "בעקבות החלטתי לא היה מקום עוד להגשת בקשות פרטניות. לאור האמור, הסתיימו ההליכים המקדמיים בין הצדדים. מובן שמסמך שלא גולה, ככל שיש כזה, לא ניתן יהיה להציגו במסגרת הראיות. החלטה זו מהווה החלטה בכל הבקשות שהוגשו לעניין ההליכים המקדמיים מטעם שני הצדדים". המבקש שלח מכתב למשיבים ובו ביקשם לאשר כי בהתאם להחלטת בית המשפט, הם לא יעשו שימוש במסמכים שלא גולו במסגרת ההליכים המקדמיים, ובכללם המסמכים החסויים על-פי "הלכת סויסה". המשיבים השיבו כי ההחלטה מיום 23.1.2013 מתייחסת רק למסמכים שלא גולו, וכי אינה חלה על המסמכים החסויים על-פי "הלכת סויסה" שגולו בתצהיר גילוי המסמכים, אך לא הועברו לעיון המבקש. בעקבות מחלוקת זו, הוגשה ביום 4.2.2013 בקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי בה התבקש לקבוע מפורשות כי המשיבים לא יורשו לעשות שימוש במסגרת ההתדיינות בתובענה במסמכים אשר לא נמסרו לעיונו של המבקש. בקשה זו נדחתה תוך שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 8.2.2013 כי אין מקום להבהיר את ההחלטה מיום 23.1.2013 וכי ככל שצד יבקש להגיש מסמך ספציפי במהלך ההוכחות, תידון השאלה לגופה. על ההחלטה מיום 23.1.2013 ועל ההחלטה בבקשת ההבהרה מיום 8.2.2013 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

עיקרי טענות הצדדים

4.        לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הסתיימו ההליכים המקדמיים בין הצדדים וזאת מבלי להכריע בבקשות שהגיש בעניין גילוי מסמכים ספציפיים. בשורת החלטות קודמות אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר הדיוני בין הצדדים וקבע כי הצדדים יכולים להגיש בקשות בקשר להליכים המקדמיים עד ליום 15.1.2013. המבקש אכן הגיש את בקשותיו בהתאם להסדר זה ואולם בית המשפט המחוזי שינה מהחלטותיו הקודמות מטעם לא ברור, והורה על סיום ההליכים המקדמיים בתיק. המבקש מוסיף כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.1.2013 נקבע כי הצדדים נדרשים להגיש הודעה משותפת לבית המשפט ובה פירוט המחלוקות הדיוניות שביניהם. למרות זאת, הגישו המשיבים הודעה חד-צדדית, במחטף דיוני, מבלי להיוועץ במבקש, ובה ביקשו להכריז על סיום ההליכים המקדמיים ולסכל את זכות המבקש לעיין במסמכים רלוונטיים. החלטת בית המשפט לסיים את ההליכים המקדמיים היא למעשה מתן גושפנקא להתנהגות הבלתי ראויה מצד המשיבים ושלילת זכותו של המבקש לעיין במסמכים הנדרשים לו לצורך בירור התובענה. המבקש טוען כי לזכות העיון במסמכים חשיבות רבה, והפגיעה בזכותו קשה עוד יותר לנוכח העובדה כי המשיבים אינם מסתירים את העובדה כי המסמכים הם אכן חשובים לצורך ניהול התביעה, אלא שהם מבקשים למנוע מהמבקש את העיון בטענה כי המסמכים חוסים תחת החריג שנקבע ב"הלכת סויסה", וזאת מבלי לנמק את עמדתם. החלטת בית המשפט המחוזי למנוע את המשך ההליכים המקדמיים ניתנה ללא הנמקה מספקת, ויש להתערב בה ולשנותה. המבקש טען עוד כי גם החלטת ההבהרה של בית המשפט המחוזי מיום 8.2.2013 היא שגויה. במסגרת בקשת הבהרה ביקש המבקש לבחון את היקף ההחלטה מיום 23.1.2013 והאם היא חלה רק על מסמכים שלא גולו הם עצמם, או גם מסמכים שרק תוכנם לא גולה. ההחלטה לפיה ככל שצד יבקש להגיש מסמך ספציפי בזמן ההוכחות, בקשתו תידון לגופה, היא שגויה מבחינה דיונית. לכל צד בהליך נתונה הזכות להיחשף למלוא חומר הראיות בטרם תחילת ההוכחות. משנקטעו ההליכים המקדמיים באיבם מבלי שהושלמו כנדרש, נפגעה זכותו של המבקש ויש להתערב בהחלטה.

 

5.        מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, חרף העובדה כי מדובר בתביעה שעניינה פשוט וממוקד, המבקש מנסה מזה זמן לעכב את בירור התביעה באמתאלות שונות. לטענת המשיבים, בקשת רשות הערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 23.1.2013 ומיום 8.2.2013 אין לה יסוד, משום שהחלטות אלה נמצאות באופן מובהק בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, הוא המכריע לגבי אופן ניהול ההליכים שלפניו. החלטות אלה אינן חורגות ממתחם שיקול הדעת הסביר ואין עילה להתערב בהן. המבקש מציג בבקשתו את החלטת בית המשפט המחוזי באופן מוטעה. המשיבים ביקשו להדגיש כי בהתאם להחלטות בית המשפט המחוזי, אשר אותן הם מתכוונים לכבד, לא יהיה מסמך כלשהו אשר ברשותם ואשר יוצג לראשונה למבקש במהלך שלב ההוכחות. עוד מציינים המשיבים כי המבקש היה צריך להעלות את טענותיו נגד ההחלטה בעניין הגשת הודעה משותפת מיום 15.1.2013. החלטה זו קבעה שתי אפשרויות פעולה: הגשת הודעה משותפת אם יצליחו להגיע להסכמה, או סיום ההליכים המקדמיים במידה ולא יצליחו להגיש הודעה מוסכמת. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור והיא הפכה חלוטה. ההחלטות מיום 23.1.2013 ומיום 8.2.2013 עניינן רק ביישום של ההחלטה בעניין הגשת הודעה משותפת והיא אינה נובעת ממחטף דיוני כלשהו. משלא הצליחו הצדדים להגיש הודעה משותפת, הרי שהחלטת בית המשפט בדבר סיום ההליכים המקדמיים ניתנה כדין.

 

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ונתתי דעתי על נימוקיה, ועל הנימוקים שבאו בתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. על המבקש היה להפנות את טענותיו נגד ההחלטה מיום 15.1.2013, ולא לאלו שבאו בעקבותיה, באשר היא ההחלטה שהתוותה את ההסדר הדיוני להמשך ההליכים. נגד החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות לערער. זאת ועוד, על פני הדברים דומה כי עיקרו של העניין דנן נופל לגִדרו של סעיף 1(10) לצו בתי משפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט חריגים שנמנו שם.

 

7.        מכל מקום, ושמא בא מקצתו של העניין בגדר החריגים שבסיפא לסעיף 1(10) הנ"ל, גם לגופו של עניין אין מקום להעתר לבקשה. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול הדיון שלפניה. זאת, להוציא מצבים חריגים שבהם החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין למי מן המתדיינים (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנציונאל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 1826/13 Gallow Global Limited נ' תיאו פילוס ג'אנופולוס – פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית (9.4.2013)). ענייננו אינו נמנה עם החריגים.

 

8.       בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים והורה על סיום ההליכים המקדמיים עד ליום 15.1.2013. בהמשך הבהיר בית המשפט המחוזי כי "הכוונה באישור ההסדר לא היתה שעם תום המועד יוגשו בקשות פרטניות על-ידי הצדדים. הצדדים יגישו בתוך 14 יום מהיום הודעה משותפת ובה יפרטו אלו עניינים שנויים במחלוקת לעניין הליכים מקדמיים". בהמשך לדברים אלה הוסיף וקבע בית המשפט כי "לא יגישו הודעה משותפת כאמור אקבע כי הסתיימו ההליכים המקדמיים ותנתן החלטה על הגשת תצהירים". הודעה משותפת מהסוג האמור לא הוגשה, ומכאן הקביעה בהתאם למתווה הנ"ל כי הסתיימו ההליכים המקדמיים. לא נפל פגם בהחלטה, היא נמצאת במסגרת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית המנהלת את ההליכים שלפניה מתוך ראיית המכלול, ואין עילה להתערב בה. בית המשפט לא סתם את הגולל על זכות העיון של המבקש בהמשך ההליכים.

 

9.       אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

 

 

ניתנה היום, י"ז בסיוון תשע"ג (26.5.13).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13014790_O03.doc   עב+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon