עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1316/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 1316/11

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקש:

בנימין דבש

נ ג ד

המשיב:

פקיד שומה חולון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 1.2.10 בע"מ 38827-01-10 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' אלטוביה

בשם המבקש:

עו"ד תמיר קלדרון

בשם המשיב:

עו"ד יאיר זילברברג

החלטה

1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט מ' אלטוביה, ע"מ 38827-01-10) לפיה נדחתה בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור לשנת המס 2002.

המשיב הוציא צו שומה למבקש לשנת המס 2002. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאפשר לו להאריך את המועד להגשת ערעור לשנת המס 2002. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב בקובעו כי לא קיים טעם מיוחד המצדיק את האחור בהגשת הבקשה.

2. לטענת המבקש המועדים להגשת ערעורי מס הכנסה מעוררים שאלות עקרונית המצדיקות מתן רשות ערעור. אף בית המשפט המחוזי ציין באמרת אגב כי המועדים הקבועים בפקודה ראויים לבחינה מחודשת. בבקשה נטען, כי בענייננו מדובר בנישום שהגיע לדיון בפני פקיד השומה ללא כל לווי מקצועי ויצא מאותו דיון עם הסכם שומה לכל השנים שהיו "פתוחות" עד לשנת המס 2005. המבקש סבר לתומו שההסכם "סגר" את חיוביו גם לשנת המס 2002. אולם גילה להפתעתו, בעקבות מכתב של סגן פקיד השומה מיום 3.12.09, ששנת המס 2002 אינה כלולה בהסכם. זאת על אף שלטענתו וויתר על החזר בגין הפסדים בשווי מאות אלפי שקלים שצבר עד לחתימת ההסכם. המבקש הדגיש שהוא כבד שמיעה בשתי אוזניו ובאוזנו השמאלית הוא במצב של חירשות. לטענתו הוא הפסיק לעבוד כקבלן עבודות עפר בשל מצוקה כספית. בהעדר יכולת כלכלית לא היו לו אמצעים לשלם לעו"ד ועל כן הגיש את הבקשה באיחור. יחד עם זאת, הוא היה בקשר עם רשויות המס בתקופה הרלוונטית והבהיר להם מפורשות כי בכוונתו לערער על השומה. לטענת המבקש נסיבות המקרה מגלות טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועדים שנקבעו. העובדה שהוא לא היה מיוצג משמע שהוא לא היה מודע למועדים הקבועים בחוק. מצבו הבריאותי הקשה עליו בהתנהלות מול פקידי השומה. בנוסף בפגישה עם מפקח השומה ניתנה לו התחושה ששנת המס 2002 נכללת בהסכם. כן נטען כי סיכויי הערעור גבוהים לנוכח ההסכם שנחתם שניתן היה להניח שכולל התייחסות לשנת המס 2002. לטענת המבקש שגה בית המשפט שלא איזן בין האינטרסים של הצדדים באמצעות פסיקת הוצאות ושגה בכך שהתעלם מאישורים רפואיים שצורפו. לבסוף נטען כי זכות הגישה לערכאות, על רקע הפגיעה הקשה בזכויות המבקש, מצדיקים ליתן לו רשות ערעור במקרה זה ולהאריך את המועד להגשת ערעור.

3. מנגד סבור המשיב כי אין כל טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועדים שנקבעו בחוק. נטען כי אין קשר סיבתי בין הנסיבות האישיות עליהן מצביע המבקש לאחור בהגשת ההליכים. הודגש כי לאחר קבלת ייעוץ משפטי השתהה המבקש בהגשת הבקשה ואף לאחר קבלת המכתב מפקיד השומה הגיש את הבקשה באיחור. המשיבה תארה את השתלשלות ההליכים והדגישה את האיחורים החוזרים ונשנים של המבקש המלמדים, לשיטתה, על זלזול מתמשך בקיום חובותיו. בנוסף הודגש כי המבקש היה מיוצג בדיונים שקדמו לחתימת ההסכם ורק במועד חתימת ההסכם בחר להתייצב ללא בא כוחו. בנוסף נטען כי על פי הפסיקה אי ידיעת הדין אינה מהווה טעם מיוחד, לא נקבעו מועדים שונים למי שמיוצג לעומת מי שאינו מיוצג. עוד נטען כי אין כל ביסוס לטענה שההסכם שנחתם עם המבקש כולל התחייבות לשנת המס 2002. לבסוף צוין כי זכות הגישה לערכאות אינה בלתי מוגבלת בזמן. הזכות הינה יחסית ויש לאזנה מול אינטרסים נוספים כגון הסתמכות של הצד הזוכה, סופיות הדיון ויעילות המערכת השיפוטית.

4. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא, אין ערעור בזכות. על המבקש להצביע על נימוק משפטי המצדיק להעניק רשות ערעור מקום בו הדין אינו מקנה זכות ערעור. בראייה זו לא מצאתי נימוק המצדיק רשות ערעור בשלב זה. החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומפורטת ומאזנת בין השקולים שיש לשקול בבקשה כגון דא. גם אם יש ליתן משקל לנסיבות האישיות של המבקש ולנסיבות שפורטו וגם אם נבחן את המועדים בדרך המטיבה עימו, עדין מדובר באחור שלחלקו לא קיים טעם מיוחד המצדיק לסטות מהמועדים שנקבעו בחוק ואשר חלים באופן שווה על כל בעלי הדין. טענות המבקש במשור הכללי לגבי המועדים שנקבעו בחוק והתאמתם לדיני המס אינם מאפשרים לו שלא לעמוד בהוראות החוק כל עוד הוא קיים במתכונתו הנוכחית.

יובהר כי בחלוף כשנה מהמועד בו הוצאה השומה קיבל המבקש מכתב מסגן פקיד השומה מיום 3.12.09 בו נכתב לו מפורשות שהוא איחר את המועד להגשת ערעור על שנת המס 2002 ובכל מקרה בקשה להארכת מועד יש להגיש לבית המשפט. חרף האמור, המבקש השתהה חודשיים נוספים בטרם פנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד. לאמור, גם לאחר שהמבקש היה מודע לזכויותיו, על פי שיטתו ואף לאחר קבלת המכתב בו הובהר כי שנת המס 2002 אינה כלולה בהסדר, עדיין לא עמד המבקש במועדים שנקבעו בחוק. אין באמור למנוע מהצדדים לנסות להגיע להסדר בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לרבות העובדה שחלף זמן רב משנת 2002. זאת על רקע ההסדר שנכרת בין הצדדים ביחס ליתר שנות המס ומבלי להביע עמדה בנדון.

5. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' באלול תשע"א (7.9.11).