עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1218/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) שהורה על שחרור המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

 

1.             בחודש ינואר 2010 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, עבירות של מעשה מגונה בקטין ושלושה מקרים של מעשה סדום בקטין. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב – ששימש כגבאי בית כנסת בירושלים – קשר קשרי חברות עם קטין מוגבל בשכלו (להלן: המתלונן). האישום הראשון, מתאר אירוע שהתרחש בקיץ 2007, שבו הציע המשיב למתלונן להצטרף אליו לטיול ברכבו, במהלך הנסיעה עצר המשיב את הרכב, הפשיט את המתלונן וביצע בו מעשה סדום. לפי פרטי האישום השני, שב וחזר המשיב על המעשים המתוארים באישום הראשון בדרכם של השניים חזרה. לפי עובדות האישום השלישי, ביקש המשיב מהמתלונן לעלות לחדר בקומה השנייה בבית הכנסת, ולאחר שנעל את הדלת והגיף את הווילונות, נישק המשיב את המתלונן, התפשט וביקש מהמתלונן לפשוט את בגדיו. בהמשך, ביצע בו המשיב מעשה סדום. המתלונן ברח מהמקום ודיווח להוריו, ופונה באמבולנס לבית החולים כשהוא סובל מקרעים בפי הטבעת.

 

2.             בעת הגשת כתב האישום, לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 9.6.2010, הורשע המשיב – על-פי הודאתו – בכתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים בלבד – אחד בעבירה של מעשה מגונה, והשני בעבירה אחת מעשה סדום בקטין. לאחר הרשעתו הופנה המערער לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, וכן לגיבוש הערכה בדבר מסוכנותו. חוות הדעת המקצועיות הללו הגיעו לידי בית המשפט באוגוסט 2010. בראשית חודש אוקטובר 2010, עובר למועד שנקבע לטיעונים לעונש, יצא המשיב את הארץ, וההליכים בתיק הותלו. בחודש מרץ 2011, נעצר המשיב בשדה התעופה בניו יורק בעקבות צו מעצר בינלאומי שהוצא נגדו, והוסגר ארצה ביום 12.4.2011. בעקבות זאת, נעצר המשיב עד תום ההליכים (החלטת השופט ר' יעקובי מיום 14.4.2011), לאחר שנקבע כי גם אם המשיב לא הפר את תנאי שחרורו (שכן הוא שוחרר ללא תנאים מגבילים במהלך ניהול ההליך העיקרי), לא ניתן לתת בו אמון. ערר על החלטה זו נדחה בהחלטת השופט ח' מלצר מיום 23.5.2011 (בש"פ 3674/11). בית המשפט המחוזי ובית משפט זה קבעו בהחלטותיהם כי ככל שהמשיב מבקש לחזור בו מהודייתו, ייתכן שניתן יהיה לראות בכך תשתית לבקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר. בין לבין, החליף המשיב את ייצוגו, ובסוף חודש מאי 2011 הגיש לבית המשפט בקשה לחזור בו מהודייתו, שניתנה לטענתו על רקע "לחצים כבדים" שהופעלו עליו מטעם סניגורו הקודם. בית המשפט המחוזי התיר למשיב – בהסכמת הצדדים – לחזור בו מהודאתו, והמדינה משכה את כתב האישום המתוקן (החלטה מיום 12.7.2011).

 

3.             בעקבות חזרתו של המשיב מהודייתו, הגיש האחרון בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו. ביום 21.7.2011, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר. תסקיר שירות המבחן מיום 9.8.2011 (להלן: התסקיר הראשון) לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב, לאחר שמצא כי המשיב מיתמם באשר לעזיבתו את הארץ וכי קיים סיכון גבוה להימלטות מפני הדין וכן להישנות התנהגות פוגענית. כמו-כן, נדחו המפקחים שהציע המשיב. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר משלים, לאחר שמצא טעם בטענות המשיב כי התסקיר הראשון זקף לחובתו את חזרתו מההודיה. בתסקיר משלים מיום 29.8.2011 (להלן: התסקיר השני), לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. בין היתר, צוין כי המשיב אינו מציג הסבר מניח את הדעת לשאלת עזיבתו את הארץ; כי בני משפחתו המוצעים כמפקחים אינם מסוגלים לפקח עליו; כי הוא בעל עבר פלילי ובעל רקע של חוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן. על רקע האמור בתסקיר השני, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר בשאלת מעצרו. ערר של המשיב על החלטה זו נמחק, לאחר שהוסכם כי המשיב יוכל להגיש בקשה נוספת לעיון חוזר שבה יפרט חלופה חדשה (החלטת השופטת א' חיות בבש"פ 7034/11 מיום 11.10.2011). בימים 14.12.2011 ו-20.12.2011 הוגשו שני תסקירים נוספים (להלן: התסקיר השלישי והרביעי), במסגרת בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב. בהמשך, נמחקה הבקשה – לבקשת המשיב – נוכח חוסר יכולתו למצוא חלופה מתאימה. במסגרת בקשה נוספת לעיון חוזר של המשיב, התקבל ביום 8.2.2012 תסקיר נוסף בעניינו (להלן: התסקיר החמישי). שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב, לאחר שמצא כי המפקח העיקרי מסר כי יתקשה לשהות בבית שעות רבות במהלך היום, ובת-זוגו היא זו שתהיה בבית. בת הזוג, מנגד, מסרה לשירות המבחן כי איננה מעוניינת בכל מגע ישיר עם המשיב, והיא תפקח עליו באמצעות מצלמה מקומה אחרת של הבית. נוכח האמור, קבע שירות המבחן כי בני הזוג יתקשו להשגיח על המשיב באופן צמוד וישיר. בנוסף, נבחן מפקח אחר שהוצע, ונמצא כי הוא בעל עמדה מגוננת כלפי המשיב.

 

4.             בדיון שהתקיים ביום 9.2.2012, הורה בית המשפט על חקירת המפקחים. המפקחת המוצעת (בת זוגו של המפקח העיקרי) לא התייצבה לדיון, ולכן נחקרו רק שני המפקחים הנוספים. בית המשפט דחה את קביעות שירות המבחן: ראשית, נקבע כי כי התסקיר החמישי לא התייחס לאפשרות לשלב בחלופה איזוק אלקטרוני; כמו-כן, בית המשפט התרשם לחיוב משני המפקחים שחקר. בית המשפט מצא כי ניתן לאיין את החשש מפני הימלטות המשיב, באמצעות שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים: מעצר בית מלא בביתם של בני הזוג עם איזוק אלקטרוני ופיקוח מלא של אחד משלושת המפקחים; הפקדה כספית של 30,000 ש"ח; התחייבות עצמית וערבות צד ג' של המפקחים בסך 30,000 ש"ח כ"א; ו"אזהרה" למשיב כי הפרת תנאי השחרור עלולה להביא לחזרתו למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו עד היום בשעה 12:00, כדי לאפשר למדינה להגיש ערר בנדון.

 

5.             מכאן הערר שלפניי. המדינה טוענת כי נוכח העובדה שהמשיב בחר לעזוב את הארץ במהלך משפטו, ושב רק לאחר שנתפס והוסגר במסגרת צו מעצר בינלאומי, שגה בית המשפט קמא בשחררו את המשיב לחלופת מעצר שאין בכוחה לאיין את החשש להימלטות מפני הדין. עזיבתו של המשיב את הארץ יש בה כדי ללמד, לשיטת המדינה, כי הוא אינו ירא את החוק וכי אין לתת בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר. המדינה מוסיפה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו לחלופה המוצעת, וככלל, נדרשים טעמים נכבדים על מנת לסטות מהמלצותיו השליליות של שירות המבחן על רקע מומחיותו. עוד נטען כי המפקחת העיקרית, שבביתה אמור לשהות המשיב, לא התייצבה לדיון מכיוון שהיא "טרודה בעניינים שלה" (דברי בן-זוגה בדיון), ולא נחקרה. ממילא, יש בכך כדי לחזק את התרשמותו של שירות המבחן כי היא אינה מבינה את מלוא משמעות הפיקוח. המדינה אף טוענת כי בית המשפט קמא נתן משקל יתר לאיזוק האלקטרוני, שכן כאשר לא ניתן לתת אמון במשיב או במפקחים, האיזוק האלקטרוני לבדו אינו יכול להפיג את החשש מפני הימלטות.

 

6.             המשיב – באמצעות באת כוחו המלומדת – סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לדבריו, התלונה נגדו הוגשה בשנת 2007, והוא היה משוחרר ללא תנאים מגבילים למשך שלוש שנים. לטענתו, הדבר נבע בשל קשיים ראייתים בתיק. אשר ליציאתו מהארץ, טוען המשיב כי הוא לא התנגד להסגרתו, ותכנן עוד קודם לכן לשוב ארצה (ואף קנה מבעוד מועד כרטיס טיסה לשם כך). המשיב סבור כי בתנאים המגבילים שעליהם הוחלט, יש כדי לאיין את החשש מפני הימלטות. המשיב סבור כי נוכח פרק הזמן הארוך שבו הוא נתון במעצר (עשרה חודשים, מתוכם שבעה וחצי חודשים מאז שהוגש מחדש כתב האישום), אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי יש לשחררו לחלופת המעצר המוצעת. אשר לתסקיר שירות המבחן, נטען כי זה לא בחן את האפשרות להוסיף איזוק אלקטרוני, למרות ששאלה זו עמדה במוקדם של תסקירים קודמים. המשיב טוען כי המפקחת שעליה הוחלט היא בגדר גיבוי בלבד, בעוד שבית המשפט מצא כי המפקחים שנחקרו הם ראויים ומסוגלים לפקח על המשיב בצורה אפקטיבית.

 

דיון והכרעה

 

           לאחר שבחנתי את נימוקי הערר, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית המשפט קמא ובתסקירי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

 

7.             עילת המעצר בענייננו היא, כאמור, החשש שמא יבקש המשיב להתחמק מהליכי השפיטה (סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)). אין מדובר בחשש ערטילאי, אלא בחשש מוחשי וברור להימלטות מפני הדין. המשיב, כאמור, יצא את הארץ – לאחר שהורשע בדין (לפני שחזר בו מהודייתו) – והוחזר רק מספר חודשים לאחר מכן בעקבות צו מעצר בינלאומי שהוצא נגדו. אמנם המשיב לא הפר בכך תנאי שחרור, שכן הוא לא היה נתון באותה עת בתנאים מגבילים כלשהם, אך בחירתו לעזוב את הארץ, ימים ספורים לפני מועד הטיעונים לעונש – לאחר שהורשע בדין, והעובדה שחזר רק מספר חודשים לאחר מכן בעקבות צו מעצר בינלאומי, מלמדים כי החשש האמור הינו בעל עצמה ממשית.

 

8.             עם זאת, גם בהתקיים עילת מעצר, מחויב בית המשפט – כמצוות המחוקק – לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה (סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים). בענייננו, שירות המבחן לא המליץ על שחרור לחלופה המוצעת, שכן נקבע כי אין בה כדי לאיין את החשש מפני הימלטות המשיב מהדין. אמנם, בית המשפט אינו מחויב באימוץ מסקנתו של שירות המבחן בתסקיר המעצר, שכן זה מהווה כלי עזר בלבד לגיבוש ההחלטה בשאלת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט (ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פסקה 22 (לא פורסם, 2.5.2010). בצד האמור, נקבע לא אחת כי נדרשים טעמים נכבדים על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר שירות המבחן (ראו: בש"פ 9573/09 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 6.12.2009). לא מצאתי כי במקרה שלפנינו התקיימו טעמים כאמור, המצדיקים את דחיית המלצתו השלילית של שירות המבחן.

 

9.             כידוע, שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה רבה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם ומנסיבות המקרה כולן (ראו: בש"פ 352/11 איאסי ברי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (לא פורסם, 25.1.2011)). המשיב ניצל לרעה את האמון שניתן בו, בכך ששוחרר ללא תנאים מגבילים במהלך משפטו, ולכך יש ליתן משקל בבואנו לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. שאלה נוספת שיש לבחון היא יכולתם של המפקחים שהוצעו לפקח באופן אפקטיבי על הנאשם, כדי להפיג את החשש מפני הימלטות. שירות המבחן מצא כי המפקחים שהוצעו אינם מסוגלים לספק חלופה הולמת למעצר. הדברים אמורים במיוחד ביחס למפקחת המוצעת, שלא הופיעה בבית המשפט קמא וממילא לא נחקרה על-ידו, וציינה בפני שירות המבחן כי אינה רוצה כל מגע ישיר עם המשיב. יש לציין כי המפקחת המוצעת אינה בגדר "גיבוי", שכן היא זו שאמורה לפקח על המשיב בשעות הארוכות שבהן בן-זוגה אינו נוכח בבית. אמנם, יש לברך על נכונות המפקחים המוצעים לסייע למשיב, שעימו יש להם היכרות שטחית בלבד, אולם "שחרור נאשם למעצר בית איננו סופה של דרך, אלא אך ראשיתה: תפקיד הפיקוח איננו 'טכני', המפקחים אינם נדרשים אך לשהות במחיצתו של הנאשם אלא עליהם להציב לו גבולות אפקטיביים" (בש"פ 6855/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 27.9.2011)). נוכח האמור, לא מצאתי כי היה מקום לסטות מהמלצתו השלילית של שרות המבחן. בצד האמור, אינני שולל את אפשרות המשיב להציע חלופת מעצר אחרת, שתיתן מענה הולם לחשש הקונקרטי להימלטות המשיב מהדין. ככל שתימצא חלופה מתאימה יותר, יוכל המשיב להגיש בקשה לעיון מחדש, ובית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו.

 

           ערר המדינה מתקבל, והחלטת בית המשפט קמא מיום 9.2.2012 מבוטלת.

ההחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים תעמוד בעינה.

 

           ניתנה היום, ‏י"ז בשבט התשע"ב (‏10.2.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12012180_M01.doc   נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il