עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 10342/06

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

 

פתח דבר

1.        המנוח, יוסף בוקריץ ז"ל, נרצח ביריות בחצר ביתו בראשון לציון, בעת שעשה סידורים לקראת חג הפסח. המערער נצפה, כפי שיפורט, על ידי עדי ראיה, כשהוא יורה במנוח. הוא נתפס בזירת הרצח ועוכב עד בוא המשטרה. האקדח ממנו נורו היריות נמצא בכיסו. לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על המערער הוטל מאסר עולם וכן הוטל עליו לשלם פיצוי לעזבון המנוח בסך 228,000 ש"ח. המערער מערער על הרשעתו. לטענתו, לא הוא שרצח את המנוח אלא הרצח נעשה על ידי אלמוני שנמלט מהזירה והשליך את האקדח.

 

כתב האישום

2.        בכתב האישום נטען כי בתאריך 4.4.2004 עסק המנוח בפריקת ארגזים מרכבו בחניית הבית. למנוח סייעו בפריקת הארגזים אריאל, בנו של המנוח ואדם נוסף. על פי הנטען, באותה העת הגיע המערער רכוב על אופנוע גנוב למקום מגורי המנוח בראשון לציון. פניו של המערער היו מוסתרים על ידי קסדה שחבש לראשו. המערער ירד מהאופנוע על הכביש מול החניה של הבית, בעוד מנועו של האופנוע המשיך לפעול. לפי המתואר, כשעמד המערער כמטר מהמנוח, ירה המערער במנוח 3 יריות אקדח שפגעו בפניו ובגוו השמאלי של המנוח. כתוצאה מהירי איבד המנוח את הכרתו, הובהל לבית החולים אסף הרופא ושם נקבע מותו.

 

ההליך וההכרעה בבית המשפט המחוזי

3.        בבית המשפט המחוזי הודה המערער בכך שהיה בסמוך למקום האירוע, ממש בכניסה לבית. הוא הודה גם כי האקדח ממנו נורו היריות היה בכיסיו. וזו תמצית גרסתו: לדבריו, הוא חזר מקניית סם הרואין בכמות של מספר גרמים, אותו קנה במרכז מסחרי סמוך והיה עסוק ב"להסניף" את הסם ליד עמוד החשמל הנמצא ממש בפתח חזית הבית. יצוין כי בחזקתו של המערער אכן נתפסו סמים. לדברי המערער, בעודו כורע ו"מסניף" הוא שמע יריות וראה בחור חובש קסדה נמלט מהחצר תוך שהוא זורק לעברו אקדח. המערער הוסיף כי בתגובה, הכניס את האקדח לכיסו, במחשבה שיוכל למכור אותו ולרכוש סמים. לאחר מספר שניות קפצו עליו, לדבריו, אנשים ועיכבו אותו עד בוא המשטרה. האקדח נתפס בכיסו, וכך הפך המערער להיות החשוד המרכזי בפרשה. בא כוח המערער הודיע בסופו של יום כי הוא מוותר על העדתם של עדים שהופיעו ברשימת העדים. הוא אישר כי הקליע שהוצא מגופו של המנוח הוא קליע שנורה מהאקדח אשר נתפס ברשות מרשו. עוד ויתר בא כוח המערער על עדותו של הפתולוג פרופ' היס, על שרשרת המוצגים לעניין הנשק ועל מומחה לבלסטיקה, שכן לגרסתו – לא הוא היה היורה.

 

4.        גרסת המערער, כפי שפורטה בעדותו היתה כי אחרי תיאום מראש, הוא הגיע במונית לרמת אליהו בכדי לקנות שם 7 גרם הרואין. הוא פתח גרם אחד וגלגל אותו ותוך כדי הליכה הסניף את סם. המערער התבונן ימינה ושמאלה כדי לראות אם מישהו מסתכל, וכרע ליד עמוד חשמל. לפתע, כך תאר, ראה אופנוע מגיע. אדם ירד מהאופנוע ונכנס לכניסה של חצר. כעבור כמה שניות שמע המערער רעש של יריות ולפי תיאורו "הבן אדם יצא בריצה, הליכה מהירה כזו, זורק אקדח לכיוון עמוד החשמל, איזה כמה סנטימטרים ממני והולך...". לדבריו לא הבין מה קורה, ואסף את האקדח שנזרק מתוך מטרה למוכרו. עוד הוסיף כי לפתע אנשים קפצו עליו והיכו אותו.

 

5.        בית המשפט דחה את גרסתו של המערער. בית המשפט עמד בפירוט בהכרעת דינו על ראיות התביעה וציין כי עדים שונים זיהו את המערער כמי שהתנקש במנוח. בקביעתו פירט בית המשפט כי המערער נראה על ידי עדים כשהוא מגיע למקום, רכוב על אופנוע שנתפס בזירה. הוא נצפה יורה במנוח שלוש יריות במטרה לפגוע בו. עוד צוין כי אחרי שירה, ניסה המערער לברוח, נתפס והוחזק עד בוא המשטרה. בית המשפט נתן אמון בלתי מסויג בעדי התביעה. בית המשפט ציין כי אצל המערער נתפסו סמים, נשק ותחבושות. המערער טען באוזני אחד השוטרים שהגיעו לזירה, שרי ישראל שמו, כי מישהו שם לו את הנשק ואת התחבושות בתוך המכנס. בית המשפט קבע כי אמנם השוטר העיד כי המערער טען בפניו כי אלמוני הוא זה שירה מהאקדח וזרק אותו בעוד המערער לקח את האקדח ושם אותו בכיסו כדי למכור אותו ולהשתמש בכסף לרכישת סמים, אך שהשוטר לא נחקר על גרסה זו של המערער. בית המשפט הזכיר עוד כי לפי עדותו של השוטר השני שהגיע לזירה, גולן לוי שמו, היו על המערער כפפות אותן ניסה להסתיר בזירה.

 

6.        בית המשפט הפנה בהכרעת הדין גם לעדותו של מדובב שהיה בתא יחד עם המערער. לדברי המדובב המערער "דיבר" אליו בסימנים. הוא עשה תנועה שבה כיוון אקדח לראש. לפי המדובב, כוונת התנועה היא לומר שהמערער רצח אדם. בהמשך העיד המדובב כי המערער גם סיפר לו כי עשה מה שעשה עבור העבריין זאב רוזנשטיין. המערער מצידו הכחיש את דברי המדובב בעניין סימנים שכביכול עשה, עם זאת אישר כי שמו של רוזנשטיין עלה בשיחה בינו לבין המדובב. הדבר היה, לדבריו, בבדיחות הדעת. המערער הוסיף וציין ביוזמתו כי לרוזנשטיין אין קשר לדברים. לשאלת בית המשפט הבהיר כי כך הוא "משער".

 

7.        בית המשפט הצביע על הצורך בשקילה זהירה של עדות המדובב, אך קבע כי עדותו של המדובב נתמכת בראיות רבות נוספות והיא משתלבת עם עדויות עדי הראיה. עדות המדובב, בדומה לעדויות הראיה מלמדות על התוודותו של המערער כי רצח את המנוח באמצעות יריית אקדח לראשו, ואין מקום לפקפק במהימנות תוכנה.

 

8.        על גרסתו, או ליתר דיוק, גרסאותיו של המערער אמר בית המשפט המחוזי:

 

"הנאשם דבק בדרכו בהתמודדותו עם שקריו לגבי הראיות המוצקות העומדות נגדו. הוא מודה במקצת הדברים ו'תופר' גירסה המנסה ליישב ראיות חדשות אלה, עם גירסה שמסר בעבר. ברם, גירסותיו על גלגוליהן השונים, מלאות פירכות וסתירות ורצופות שקרים, שחלקם הוכחו באמצעות ראיות, ובחלקם הודה הנאשם בעצמו, במהלך חקירתו הנגדית."

 

9.        אל מול מסכת הראיות הנרחבת שהביאה התביעה, כך קבע בית המשפט, עומדת גרסה פנטסטית של המערער, גרסה רצופה שקרים סתירות ופירכות, שהמערער לא הראה לה תימוכין בראיות כלשהן. בית המשפט הוסיף כי כדי לקבל גרסה זו יש להניח כי מכלול הראיות שהובאו על ידי המשיבה יסודן במקריות מופלאה. לתמיכה במערער לא הובאה כל ראיה זולת גרסתו השקרית והמעורערת של המערער עצמו. גרסה זו אינה יכולה לעורר ספק כלשהו, בוודאי לא ספק סביר, באשמת המערער.

 

10.      בשונה מעמדת התביעה לפיה המניע לרצח היה תמורת בצע כסף, בפסיקתו, לא קבע בית המשפט באופן פוזיטיבי מה היה המניע לרצח. עם זאת קבע בית המשפט כי אין בכך שלא הוכח מניע לרצח ולא כלום. אי הוכחת מניע גלוי אינה פוגעת בהוכחת אשמת המערער.

 

11.      על כן הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין והטיל על המערער עונש של מאסר עולם ותשלום פיצוי לעזבון המנוח.

 

הערעור

12.      באי כוח המערער, עורכי הדין נהרי ובן-שעיה, עשו כל מאמץ לנסות לשכנענו להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. טענתם המרכזית היא כי – ישנה אפשרות שאדם אחר הוא שביצע את הרצח. עיינתי בחומר הראיות ואני סבורה כי לבקשה שנתערב בממצאים שקבע בית המשפט המחוזי אין במקרה זה כל יסוד. זהו מקרה מובהק בו נתפס רוצח במקום האירוע ומיד לאחר התרחשותו. מה שמנע את מנוסתו באופנוע מהזירה הוא שאחד מבניו של המנוח הגיע ברכבו לחצר וחסם את דרך המנוסה. התזה המפורטת לפיה היורה האחר (כביכול) נמלט מהזירה תוך שהוא זורק את אקדחו לעבר המערער – לא הוצגה בצורה זו לעדי התביעה, ובית המשפט לא האמין לה. די בכך כדי לדחות את הערעור.

 

           אומר יותר מזה: אף שכל אחד מעדי הראיה לאירוע ראה חלק אחר מזווית ראייתו, ניתן לקבוע ללא היסוס כי התזה, שלא הוצגה כאמור לעדים, לפיה אלמוני ירה במנוח, השליך את האקדח לעבר המערער ונמלט בעצמו, היא תזה שאיננה יכולה להשתבץ, בשום פנים ואופן, עם חלק מהעדויות. במיוחד בשל העובדה כי חלק מהעדים שמרו על קשר עין רציף בין האופנוען–היורה לבין מי שנתפס והיה מוחזק על ידי אנשים עד בוא המשטרה, דהיינו המערער. אעבור לפרט חלק מעדויות אלה.

 

13.      כך, העד מני בוקריץ (להלן: מני), אחד מבניו של המנוח. סיפר כי את הירייה הראשונה שנורתה הוא לא ראה אלא שמע, אך אז, לשמע צעקות של עד אחר, סעדה, בו עוד ידובר בהמשך – הוא רץ וראה אדם לבוש קפוצ'ון יורה עוד ירייה לכיוון אביו. מני רץ אחרי היורה. היורה הפנה לעברו את האקדח וניגש אל האופנוע שהיה מותנע, עלה עליו ועמד לנסוע. מני בעט באופנוע כדי שייפול. היורה נעמד ואמר למני – אם אתה תופס אותי – אני יורה בך. למרות זאת מני תפס את היורה, ואחר כך אחיו אריאל ושכן בשם סיני ביטון סייעו לו להמשיך ולהחזיק ביורה. על פי עדותו של מני, היורה הכניס את האקדח לתוך חולצתו. מעדותו של מני עולה כי היה לו קשר עין עם היורה מאז הירייה השניה, ועד שנתפס היורה על ידו ועל ידי אחרים.

 

14.      בדומה, העד סעדה, עובד של המנוח, היה עם המנוח בחצר, ואז הופיע המערער על אופנוע, הצמיד את האופנוע לעמוד החשמל הסמוך לכניסה, ובא לעברם של המנוח וסעדה. המערער ירה במנוח כמה יריות. סעדה הוסיף והעיד כי לפתע נפל האופנוע. סעדה אינו יודע להסביר כיצד נפל. בתיאור שנתן סעדה, האופנוען–היורה חבש קסדה לראשו כך שניתן היה לראות רק את עיניו. רק אחרי שהאופנוען נתפס והסירו ממנו את הקסדה ראה העד את פניו. מכאן שלפי תיאורו של סעדה הקסדה הורדה מפניו של האופנוען לאחר הירי והתפיסה. גם בסיפור זה התזה של המערער לפיה האופנוען השליך לעברו את האקדח ונמלט, ואילו הוא נתפס על לא עוול בכפו – אינה יכולה להשתבץ. באי כוח המערערים ציינו, כמוצאי שלל רב, כי העד סעדה טען, בניגוד לכל שאר העדים, שהקסדה של האופנוען היתה בהירה, בעוד כל העדים האחרים העידו על קסדה שחורה – בורדו. זוהי בעיני סתירה חסרת משמעות, שאיננה מוסיפה דבר למערער. הרי לגרסת המערער, הוא עצמו כלל לא חבש קסדה, לא בהירה ולא כהה ועל כן אין נפקות לאי הדיוק בצבע הקסדה אשר כלל לא הייתה לדבריו לראשו.

 

15.      העד רפאל אזולאי, שהודעתו במשטרה (ת/66) הוגשה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 לאחר שהתיימר שלא לזכור דבר – סיפר במשטרה כי ראה את הירי כשעמד מעבר לכביש. הוא רץ למקום, ראה אדם עם מעיל רוח, כפפות לידיו, כובע שכיסה את פניו ומעליו קסדה. לפי עדותו, היורה ניסה לנסוע עם הווספה שהיתה מונעת. מישהו צעק "לעצור אותו, זה הרוצח". העד הוסיף כי  שחרר את ידי היורה מהווספה (לאחר שוידא שאין בידיו אקדח), ותפס אותו. גם בגירסה זו אין סיפורו של המערער משתבץ כלל ועיקר. גם מהודעה זו עולה בעליל כי מי שירה הוא גם מי שנתפס.

 

16.      הנה כי כן, המערער, הוא ולא אחר, נראה על ידי כמה עדי ראייה, כשהוא יורה ומנסה להימלט על האופנוע, אך לדאבונו, נתפס. האקדח בו בוצע הרצח נתפס ברשותו של המערער. סיפורו של המערער בדבר אלמוני שזרק לכיוונו את האקדח אינו משתבץ עם גרסת עדי התביעה שהיו בקשר עין עם היורה עד שנתפס. בית המשפט לא קיבל את סיפורו היצירתי של המערער. זוהי מסכת ראיות מוצקה המקימה תשתית מוצקה להפללת המערער בביצוע העבירה.

 

17.      לדידי מסכת ראיות זו אינה זקוקה לכל תוספת. אין צורך לחזור ולמנות את כל הסתירות והתמיהות בגרסת המערער, עליהן עמד בית המשפט המחוזי. רק על עניין אחד שעליו התעכב בית המשפט המחוזי לגבי עדות המערער, אתעכב אף אני: דומני שאין מנוס מן המסקנה לפיה המערער נכשל בלשונו בעדותו וקשר עצמו בבירור לאופנוע. אביא את הדברים מחקירתו הנגדית של המערער כלשונם:

 

"ת. אני זוכר שהאופנוע היה על הרצפה, תוך כדי שהרמתי את האקדח ושמתי אותו בכיס, הלכתי קדימה ונפלתי, אם נגעתי בו או לא נגעתי בו – אני לא זוכר. כל התיק הזה זאת מקריות אחת גדולה, שהטפשות שלי הביאה אותו לשם.

ש. יש הסבר נורא פשוט לזה – אתה ביצעת את הרצח.

ת. בחיים לא. אני לא מסוגל לרצוח נמלה.

ש. איך פתאום נזכרת שנפלת על האופנוע?

ת. אני זוכר שהיתה ערימה של אנשים עלי, בעטו בי.

ש. החוקרים שואלים אותך איך הגיע הרוצח לזירה. כשאתה סוף סוף עונה, שלושה ימים לאחר שנעצרת, כשעורך הדין אמר לך להגיד את האמת, אז אתה מוסר גרסה, נכון?

ת. כן.

ש. ואז שואלים אותך איך הרוצח הגיע.

ת. כן.

ש. ואתה מספר פעם אחת, פעם שנייה ולדעתי גם שלישית, שהרוצח הגיע באוטו לבן.

ת. עם כלי רכב אמרתי.

ש. באוטו לבן.

ת. תשמע, אני ראיתי שם אוטו לבן, תוך כדי זה שהייתי על הווספה,

ש. תוך כדי שהיית על הווספה?

ת. כן, כשנפלתי על הווספה. אל תכניס לי מילים לפה."

 

(עמ' 96 לפרוטוקול, ההדגשות אינן במקור – מ' נ')

 

           הנה כי כן, בניסיונו לשכנע כי היה בזירה רכב לבן באמצעותו הגיע הרוצח כפי שטען המערער במשטרה, כשל המערער בלשונו וטען כי הוא עצמו היה על הווספה. המערער הבין מיד כי טעה וטען כי בא כוח המאשימה שם דברים בפיו. בכך הסתיימה הישיבה. בפתח הישיבה הבאה, יומיים אחר כך, ביקש המערער לומר משהו ביוזמתו. וכך אמר:

 

"הנאשם: אפשר להגיד משהו לפני כן בקשר לביטוי שאמרתי, לעלות על האופנוע, זה ביטוי של רחוב, הרי שמענו פה גם כן שהווספה הייתה על הרצפה, לא יודע איך זה משנה כל כך אתה מבין? איך שאמר כבודו איך שאמר התובע. דבר שולי, אני לא יודע מה ומי אבל בכל אופן זה כמו שאמרתי להרים את הפס, זה צורת ביטוי שלי אתה מבין? זה שפת רחוב."

 

(עמ' 97 לפרוטוקול, ההדגשות אינן במקור- מ' נ')

 

 

           והדברים מדברים בעד עצמם.

 

 

18.      בעיני אין כל משמעות לשאלה מה סימן או אמר המערער למדובב. מבחינתי הדברים בעניין זה הם בבחינת למעלה מן הצורך, וזאת נוכח קיומם של עדי ראיה לאירוע הירי אשר נמצאו מהימנים על ידי בית המשפט המחוזי ואין יסוד להתערבות בכך. גם לשאלת המניע אין כלל חשיבות. כידוע המניע אינו נמנה על יסודות העבירה.  סביר להניח שמאן דהוא שלח את המערער לביצוע המשימה, אך תהא הסיבה לכך אשר תהא – המערער נרתם למשימה וביצע אותה. כך קבע בית המשפט המחוזי, ואין יסוד להתערב בקביעתו.

 

19.      סוף דבר: זהו ערעור חסר יסוד. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי מדובר בראיות מוצקות. הערעור נדחה. עונשו של המערער נותר על כנו.  

 

ש ו פ ט ת

 

השופטת ע' ארבל:

 

           אני מסכימה.

          

ש ו פ ט ת

 

 

השופט ע' פוגלמן:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

 

           ניתן היום, ‏‏‏‏ז' טבת, תשע"ב (2.1.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06103420_C11.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il