מזונות אשה
מזונות אשה
א. מהם חיוביו של בעל כלפי אשתו ?
בעל חייב במזונות אשתו. אשה איננה חייבת לפרנס את בעלה. החיוב איננו הדדי. לפי דיני ישראל חייב הבעל לתת לאשתו את מזונותיה לפני הכלל: "עולה עמו ואינה יורדת עמו". כאשר הסכינה האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג על פי רמת חיים זו, וחובותו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם.
החיוב במזונות איננו רק במובנה הצר של המילה (אוכל) אלא כולל את כל צרכיה האמיתיים של האשה כמו: ביגוד והנעלה, אחזקת רכב, צורכי איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, צרכים רפואיים ועוד.
כמו כן חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג לספק לה מדור (קורת גג בשכירות או בבעלות), ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשתו.
ב. האם יש להתחשב בכך שהאשה עובדת ויש לה הכנסה מעבודתה?
הכלל הוא שכאשר האשה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה".
כאשר "מעשה ידיה" של האשה (כלומר הכנסתה מעבודתה מחוץ למשק ביתה) מספקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלזון אותה ויכול הוא לומר לה: "צאי מעשה ידיים תחת מזונותייך" עם זאת, כאשר הכנסתה אינה מספיקה לה, כי אז חייב בעלה להוסיף ולהשלים לה למזונותיה.
ג. האם כאשר בני הזוג אינם חיים יחד זכאית האשה למזונות מבעלה?
בדרך כלל אין האשה זכאית למזונות אלא אם היא חיה עם בעלה, אולם לכלל זה יש חריגים רבים. אם הם חיים בנפרד יש להבחין בין מצב שבו הבעל עזב את הבית או אם האשה עזבה. אם הבעל עזב את הבית זכותה של האשה למזונות איננה נפגעת ואין הבעל יכול להשתחרר מחיוב בטענה שהוא עזב.
אם האשה עזבה את הבית בדרך כלל מפסידה היא את זכותה למזונות שכן חובת הבעל לתת לה את מזונותיה קיימת רק אם היא חיה עמו שכן אם עזבה את הבית אין היא יכולה לקיים את החובות המוטלות עליה כלפיו מתוקף הנישואין.
אולם, אם יצאה האשה את הבית מחמת "טעם מבורר" לא תפסיד את מזונותיה. טעם מבורר הוא כל סיבה שתראה מוצדקת בעיני בית הדין או בית המשפט כמו: אלימות של הבעל כלפי האשה, יחס רע של הבעל כלפי האשה, התעקשות של הבעל כי תגור עם אמו או בני משפחה אחרים שלו וסיבות נוספות המעכירות את שלוותה ופוגמות בחייה.
אשה אשר קיימה יחס אישות עם גבר אחר או עזבה את בית בעלה בלא סיבה מוצדקת מפסיקה את מזונותיה.
