רשלנות רפואית- התאבדות

אלמנה של תושב חולון שתלה את עצמו בביתו, תובעת מיליוני שקלים מקופ"ח מאוחדת, בתואנה למקרה של רשלנות רפואית באי מניעת התאבדותו של בעלה, אדם אשר אהב לעבוד ונקלע למשבר נפשי.

המנוח התלונן בפני רופאת המשפחה בין היתר על כאבי ראש, ירידה בתיאבון, חולשה, מצב רוח וירוד ועוד. רופאה קבעה כי מדובר במקרה של תשישות והפרעה דכאונית בלבד, ושלחה אותו לבדיקות כלליות.

המנוח שב לרופאה, שחזרה על האבחנה, ורשמה לו כדורי "רסיטל" ל-27 יום.

המנוח פנה לרופאת המשפחה בפעם ה-3 עם תלונה על החמרה במצב נפשי, על איבוד שמחת החיים ועל קיומן של מחשבות טורדניות. הרופאה שינתה את הטיפול התרופתי ל"ציפרלקס" למשך 27.

פנייה 4 לרופאה באותו עניין. הפעם רשמה הרופאה ברשומה הרפואית: "טרם חל שיפור", ושלחה אותו לסדרת בדיקות כלליות.

לאחר שקיבלה הודעה מהפסיכולוג שלו, כי כדאי מאוד לפנות איתו לרופא, פנתה אשתו מיד לרופאת המשפחה. הרופאה רשמה אבחנה של "הפרעת תבהלת", והפנתה אותו לפסיכיאטר.

כבר באותו יום פנה הבעל לפסיכיאטרית בקופת החולים. נרשמה ההחמרה במצבו הנפשי, וכן תלונות נוספות על פחדים והתקפי חרדה. כמו כן נרשם מפיו שהוא "רוצה להתאבד". נטען שהפסיכיאטרית לא "התרגשה" מכך, ולא נתנה את החשיבות המיידית הדרושה בכל הנוגע לטיפול בו. היא רשמה לו תרופה נוגדת דיכאון והמליצה על מעקב בלבד.

הבעל פנה לבדו, דבר שהיה נדיר, לרופאת המשפחה, ככל הנראה בניסיון נואש אחרון. התביעה טוענת שהרופאה לא בדקה ברשומה הרפואית לראות, שיום קודם לכן ביקר אצל הפסיכיאטרית ומסר לה שהוא רוצה להתאבד. היא רשמה ברשומה שהמצב בלא שיפור, ושלחה אותו לדרכו.

המנוח שם קץ לחייו בתלייה.

בחוו"ד שצורפה לתביעה, קובע פסיכיאטר, כי רופאת המשפחה וכן הפסיכיאטרית תפקדו בניגוד למצופה מרופא סביר, ובכך לא מנעו את התאבדותו של הבעל. הוא קובע כי לאור האמירות הברורות של המנוח כי הוא רוצה לסיים את חייו, הייתה פסיכיאטרית צריכה למנוע את ההתאבדות.

לדברי הפסיכיאטר בחוות דעתו- מטופל השרוי במצב של דכאון וחרדה, המכריז כי רצונו לסיים את חייו, מחייב תשומת לב מירבית ונקיטה בכל הפעולות שדרושות למניעת התאבדות.

לדעתו, הפסיכיאטרית לא העריכה כראוי את סכנת התאבדות המנוח, אך התוצאה הסופית היתה שהוא נשלח לביתו עם שינוי קל בתרופות, ללא המלצה כי יישאר תחת השגחה קבועה וללא להביא בחשבון אפשרות לאשפוז.

לגבי רופאת המשפחה, שהמנוח פנה אליה יום לאחר מכן, קובע בחוות דעתו הפסיכיאטר, שהיה עליה לפחות לצור קשר עם הפסיכיאטרית ולברר איתה מה דעתה. חוו"ד המומחה קובעת כי רופאת המשפחה "לא העריכה כראוי סכנת התאבדות המנוח, כאשר היה ניתן להתערב ואולי אפילו למנוע את הארוע הקשה. היא מדוע לא הפנתה את המנוח לטיפול פסיכיאטרי לפני כן?...לו היה המנוח נשלח מוקדם יותר לטיפול פסיכיאטרי, יתכן שבמתן טיפול נכון ניתן היה למנוע התאבדות".

משפחתו של המנוח דורשת פיצוי של מיליוני שקלים בגין רשלנות רפואית באי מניעת התאבדות.

לייעוץ בנושא זה- עו"ד רשלנות רפואית