עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7339/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"ם 7339/11 - ז'

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשים:

1. לאפיזאר אינגראסיה

2. שמואל אברהמי

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים

בקשה למתן צו ביניים

בשם המבקשים: עו"ד ליאת שטיינברג

בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר

החלטה

1. לפניי בקשה לצו ביניים המורה למשיב להימנע מלהרחיק את המבקשת 1 (להלן: המבקשת) מן הארץ עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע מתאריך 26.7.2011 (כב' השופטת ר' ברקאי).

2. טרם שאציג את התשתית העובדתית הצריכה לעניין, הנני מוצא לנכון להעיר שתי הערות דיוניות, המשליכות על המשך ניתוח הדברים:

(א) המבקשים הגישו את ערעורם בהליך העיקרי באיחור של ארבעה ימים, ולכן הם נדרשו להגיש גם בקשה לקבלת ארכה להגשת הערעור. בקשתם זו נבחנה על ידי כב' הרשם ג' שני והתקבלה בתאריך 20.11.2011, וזאת לאחר שהצדדים מסרו מספר הבהרות בנושא. משהתקבלה הבקשה כאמור – הרי שההליך שלפניי עבר לפסים הרגילים של בקשה לצו ביניים בגדרי ערעור, ועל כן אתייחס אליו בהתאם.

(ב) באשר לצו הביניים עצמו: הבקשה שלפניי הוגשה במקורה בתאריך 16.10.2011, ובגדרה התבקש צו ביניים: "האוסר על המשיב להרחיק את המבקשת; המורה על שחרורה של המבקשת ממשמורת עד הכרעה בערעור; האוסר על המשיב לחלט ערבות שהפקיד המבקש אצל המשיב". עם זאת, בתאריך 23.11.2011, ולאחר שניתנה החלטה חיובית בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, הגישו המבקשים מסמך שכותרתו: "בקשה דחופה למתן צו ביניים האוסר על המשיב להרחיק את המבקשת, וכן להחזיר את הערבות שחילט המשיב". החשוב לענייננו הוא כי פרט לשינוי זה בכותרת הבקשה – תוכן שתי הבקשות דומה, פרט לעובדה שבבקשה מתאריך 23.11.2011 אין התייחסות לשאלת הערבות, ובנוסף, הבקשה, רובה ככולה, מכוונת לסוגיית ההרחקה בלבד. מן העובדה כי המבקשים ראו לנכון כאמור לשנות ולצמצם בתאריך 23.11.2011 את הסעדים שהם מבקשים בגדרי הבקשה, וכן בהתחשב בכך שהבקשה המעודכנת איננה מכילה כל התייחסות לשאלת חילוט הכספים, לבד מאזכור הנושא בכותרת הבקשה – אני מסיק כי הבקשה שלפניי עוסקת למעשה בשאלת אי-הרחקת המבקשת מן הארץ בלבד, ועל כן לא אדרש כאן לסעדים האחרים שאוזכרו בה רק בכותרת.

אמשיך, איפוא, בהצגה תמציתית של המכלול בשים לב להערות הנ"ל.

3. המבקשת היא אזרחית הפיליפינים, אשר נכנסה בעבר לישראל באשרת עבודה שהנפיק לה המשיב. לפני כשש שנים הכירה המבקשת את המבקש 2 (להלן: המבקש), ומאז השניים חיים כבני זוג (וזאת על אף העובדה שהמבקשת רשומה כנשואה לאדם מסוים בפיליפינים). לפני למעלה משנתיים, בזמן שהמבקשת שהתה כדין בישראל, המבקשים פנו בבקשה להסדרת מעמדה בישראל, על בסיס הטענה כי הם מקיימים אורח חיים של "ידועים בציבור", ובהסתמך על נוהל 5.9.2009: הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים (להלן: נוהל רשות האוכלוסין).

4. למבקשים נערך שימוע ראשוני, שבו ההתרשמות מהקשר ביניהם היתה חיובית. בהמשך לכך, המבקשים נדרשו להמציא שורה של מסמכים נוספים לתמיכה בבקשתם, ובתוכם גם תצהיר מאומת מבעלה של המבקשת בפיליפינים, המאשר כי הם חיים בנפרד (להלן: התצהיר). זה המקום לציין כי סעיף ב.16 לנוהל רשות האוכלוסין קובע בעניין זה כדלקמן:

"ככלל, מצבו האישי של הישראלי ושל הזר המוזמן צריך להיות פנוי (גרוש, אלמן, רווק). במידה ומצבם האישי של בני הזוג/אחד מהם מופיע כ"נשוי", יש לקיים תיחקור מעמיק, ולקבל הסבר לסיבה המונעת גירושין, בצירוף תימוכין לכך, וכן הוכחה כי אינם בקשר זוגי עם בני הזוג להם נשואים. כמו כן תיערך בדיקת שאלות בלעדיות וייחודיות הקשר בין בני הזוג. הבקשה תועבר להחלטת ראש הרשות, באמצעות המחלקה לאשרות".

המבקשים לא המציאו את המסמכים האמורים, על אף שניתנו להם מספר אורכות לעשות כן. בעקבות זאת, בסופו של דבר נעצרה המבקשת בתאריך 24.8.2010, והוצא נגדה צו הרחקה.

5. בתאריך 30.8.2010 הגישו המבקשים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז כנגד מעצרה של המבקשת (עת"מ 52847-08-10). בהחלטתו בגדרי העתירה, נתן בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' נד"ב), בהסכמת הצדדים, אורכה נוספת למבקשת להשלים את המסמכים החסרים, ובנוסף העיר כדלקמן: "בית המשפט הפנה את תשומת לב ב"כ המשיב לכך שהדרישה לתצהיר של בעלה של העותרת מהפיליפינים היא דרישה בלתי סבירה על פניה בהקשר הדברים, וכי גם אינה נובעת כלל מהנוהל אליו הפנתה ב"כ המשיב בעצמה". במעמד זה גם שוחררה המבקשת בתנאים שצוינו בהחלטה שם.

בעקבות ההחלטה הנ"ל, המבקשת אכן המציאה את המסמכים הנדרשים (בשלב זה – למעט התצהיר), ובהתאם לכך נערך למבקשים שימוע נוסף, שגם במסגרתו ההתרשמות מבני הזוג הייתה חיובית.

6. בתאריך 25.11.2010 הגישה המבקשת למשיב תצהיר חתום על ידי בעלה בפיליפינים, ובנוסף לכך מסרה מסמך, שעל פניו הינו כתב תביעה שהגישה המבקשת לבית משפט בפיליפינים, ושעניינו התרת הנישואין בין המבקשת לבעלה (להלן: המסמך). המסמך הוגש כשהוא מאומת על ידי נוטריון ציבורי ומתורגם לעברית. המשיב דרש מבני הזוג להמציא את המסמך כשהוא מאומת, בנוסף, גם על ידי הקונסול הישראלי בפיליפינים. המבקשים סברו כי דרישה זו הינה בלתי-סבירה, בין היתר בהסתמך על הערת בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים ב-עת"מ 52847-08-10, שצוינה לעיל – ובין הצדדים התקיימה חלופת מכתבים בנושא. משנוכחו המבקשים לדעת כי המשיב איננו חוזר בו מבקשתו, הם הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, שבגדרו ביקשו כי יינתן למבקשת מעמד בישראל, בהתבסס על המסמכים שהגישו בלבד.

7. בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים דחה בתאריך 26.7.2011 את העתירה (כב' השופטת ר' ברקאי), תוך שהוא קובע כי הדרישה להגשת המסמך, כשהוא מאומת כדין, איננה דומה לדרישה לקבלת התצהיר, שכן התצהיר תלוי ברצונו הטוב של הבעל, ואילו המסמך הוגש על ידי המבקשת, ועל כן ניתן להמציאו. כפועל יוצא מכך, נקבע כי לא נפל פסול בדרישה לקבלת המסמך כשהוא מאומת כדין על ידי הקונסוליה בפיליפינים.

המבקשים ערערו על פסק הדין – ומכאן הבקשה שלפניי.

8. בבקשתם מסבירים המבקשים כי ניסיונותיהם לקבל את אישור הקונסול למסמך – לא צלחו, מסיבות שאינן תלויות בהם, וכי בקשתם לאישור הקונסול נמצאת עתה בטיפול הקונסוליה בפיליפינים (על אף שניכרת אי-בהירות מסוימת בגרסת המבקשים בעניין זה – ולכך אחזור בהמשך הדברים). עוד מציינים המבקשים כי ממילא דרישת המשיב איננה מתחייבת מנוהל רשות האוכלוסין. לבסוף, המבקשים סבורים כי יש ליתן כאן משקל מיוחד לעובדה כי המבקש הינו אדם מבוגר, כבן 63, וכן לכך שהוא סובל ממתח נפשי הנובע מן האפשרות כי בת-זוגתו תורחק מישראל, לשיטתו ללא סיבה מוצדקת.

9. באשר לעמדת המשיב בנוגע לבקשה – אקדים ואציין כדלקמן: בתאריך 16.10.2011 קבעתי כי המשיב יגיש את תגובתו לצו הביניים עד לתאריך 23.10.2011. משתגובה זו לא התקבלה במועד, ולאחר שניתנה למבקשים, בנפרד, ארכה להגשת ערעורם – קבעתי בהחלטתי מתאריך 22.11.2011 כי התגובה לבקשה לצו ביניים תוגש עד לתאריך 6.12.2011. בתאריך 23.11.2011 התקבלה התגובה, ממנה עולה כי המשיב הגיש את תגובתו כבר בתאריך 27.10.2011, אך זו מסיבה מסוימת לא נקלטה במערכת בית המשפט.

לגופו של עניין, טען המשיב בתגובתו מתאריך 23.11.2011 כי הסיכויים שהבקשה לקבלת ארכה תתקבל הינם קלושים בנסיבות המקרה, ובנוסף, כי סיכויי הערעור עצמם אינם גבוהים – ועל כן יש לדחות את הבקשה. כמו כן מסר המשיב כי הוא מסכים שלא להרחיק את המבקשת מן הארץ עד להכרעה בבקשה שלפניי (וכאמור יש להזכיר כי המבקשת שוחררה ממשמורת בהחלטה מתאריך 31.8.2010).

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי במכלול החומר הרלבנטי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל, כך שיינתן צו המורה למשיב להימנע מהרחקת המבקשת עד להכרעה בערעור. הטעמים למסקנתי זו יובאו להלן בקצרה.

11. לשיטתי, בנסיבות המקרה השיקול בדבר סיכויי הערעור יש לו חשיבות משמעותית במכלול, וסבורני כי בחינת הנתונים הרלבנטיים לשיקול האמור תומכת בעמדת המבקשים. בהקשר זה אציין, מבלי לנטוע מסמרות, את העובדות הבאות:

(א) אף שהמשיב טוען שסיכויי הערעור הינם נמוכים, הוא איננו מביא כל נימוק שיתמוך במסקנה זו.

(ב) המשיב מבסס את תגובתו במידה רבה על הטענה כי הסיכויים לקבלת ארכה להגשת הערעור הינם נמוכים, אף שהתגובה שלו הוגשה לאחר שהבקשה לקבלת ארכה כבר התקבלה. דומני כי במצב דברים זה ברור מדוע קיימת בעייתיות מסוימת בעמדתו של המשיב.

(ג) בעוד שייתכן כי טענותיהם של המבקשים כנגד פסק הדין יידחו לגופן לאחר הדיון בערעור, קשה, לדידי, לקבל את הטענה כי עמדתם של המבקשים היתה משוללת יסוד בנסיבות המקרה. אסביר:

ראשית, ייתכן שיש כאן משמעות לשאלה – מדוע מתעכב אישור המסמך בקונסוליה בפיליפינים, כאשר יש לעניין זה הבדל בין סירוב הקונסול לאשר את המסמך (למשל, מן הטעם שהמסמך האמור איננו אותנטי), לבין מצב שבו קבלת האישור מתעכבת, מסיבות של עומס עבודה, או קושי בירוקראטי אחר. כאמור, התשתית העובדתית להכרעה בשאלה זו לא הובאה בפניי, ברם יש לציין כי מן הבקשה עולה טענה (שממילא לא התבררה כדבעי בפניי), לפיה קיים נוהל פנימי בקונסוליה, הקובע כי לא ניתן לאמת את פתיחת תיק הגירושין בפיליפינים, עד לסיום ההליך וקבלת פסק דין שם (ראו: פסקה 42 לעתירה המנהלית ב-עת"מ 37578-04-11).

שנית, מתיאור העובדות על ידי המבקשים מצטיירת התמונה, כי הדרישה להמצאת המסמך כשהוא מאומת על ידי הקונסוליה צצה ועלתה רק לאחר שהמבקשים המציאו את התצהיר – ואני סבור כי יש משמעות מסוימת לעובדה כי המבקשים אכן המציאו לבסוף את התצהיר המבוקש, על אף שבית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים קבע כי דרישה זו איננה סבירה. זאת ועוד: במסגרת הדיון ב-עת"מ 52847-08-10 הצהיר בא-כוח המשיב, פעמיים, כי המסמכים החסרים לבחינת הבקשה לקבלת המעמד הינם, לשיטת המדינה, שניים (קרי: שניים בלבד): תעודת לידה מאומתת ותצהיר הבעל המאומת (שני המסמכים הנ"ל הוגשו בינתיים על ידי המבקשים). הדרישה להמצאת אישור על פתיחת תיק בבית משפט בפיליפינים – לא נזכרת בפרוטוקול הדיון האמור.

12. באשר למאזן הנוחות: בנסיבות המקרה, בשים לב להערותיי שבפיסקה 11, ובהתחשב בעובדה כי בשני שימועים שנערכו למבקשים, התרשמו מהם הגורמים הרלבנטיים התרשמות חיובית – הרי ששיקול זה איננו מטה כאן את הכף לחובתם של המבקשים, ואולי אפילו ההיפך הוא הנכון.

13. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת בזאת, כך שניתן צו המורה למשיב להימנע מלהרחיק את המבקשת מתחומי מדינת ישראל עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים.

14. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג שבט, תשע"ב (‏16.2.2012).