עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 69/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 69/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

יעקב משה

נ ג ד

המשיבים:

1. יהודה גוהרי

2. תקווה גוהרי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.11.2011 בע"א 33650-02-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' ואגו

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) בע"א 33650-02-11 מיום 22.11.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ג' גדעון) בת"א 1678/06 שניתן ביום 20.12.2010.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1. משפחותיהם של המבקש ושל המשיבים מתגוררים בשכנות בבתים הסמוכים זה לזה בקריית מלאכי. לגרסת המבקש, המשיבים גידלו בביתם במשך שנים ארוכות בעלי-כנף שונים (להלן: העופות) לצרכים מסחריים, וגרמו בכך למטרדים שונים, בהם ריח רע, רעש ובעיית טפילים. בשל כך פנה המבקש יחד עם המנוח עובד משה ז"ל (להלן יחד: התובעים) לעיריית קריית מלאכי (להלן: העירייה) והתלוננו בפניה על מטרדים אלו, זאת במספר הזדמנויות שונות. עוד הלינו התובעים במסגרת אותן פניות על-כך שהמשיבים הקימו, שלא כדין לטענתם, פרגולה וכלובים לצורך גידול העופות (להלן: הכלובים והפרגולה). משפניותיהם לא נשאו פרי, הגישו התובעים כנגד המשיבים תביעה לבית משפט השלום לפיצוי בסך של 75,000 ש"ח בגין פגיעה באיכות חייהם ובגין עוגמת נפש, וכן עתרו לקבלת צווי עשה לשם הריסת הכלובים והפרגולה ולסילוק העופות מחצר המשיבים. עוד עתרו התובעים לקבלת צו מניעה שיאסור על המשיבים לגדל בשטחם עופות גם בעתיד.

2. בבית משפט השלום טענו התובעים כי גידול העופות כפי שנעשה עולה כדי ביצוע עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין) של חיקוקים שונים, ובהם חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישום), התשנ"ה-1995, פקודת בריאות העם, 1940, חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: חוק להגנת חיית הבר), חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 וחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. המשיבים מצידם טענו כי התביעה קנטרנית ואף התיישנה ברובה. בנוסף טענו כי גידול העופות נעשה כדין, ושבניגוד לנטען מספר העופות שגידלו היה קטן. עוד הוסיפו המשיבים כי בביקורים שנערכו בביתם על-ידי הוטרינרית העירונית ד"ר ולנטינה ארצי (להלן: הוטרינרית) לא נמצאו מפגעים כלשהם שנגרמו מגידול העופות.

3. בית משפט השלום דחה את התביעה. תחילה קבע כי אכן חלקים מן התביעה התיישנו, שכן הם נסמכים על אירועים שאירעו למעלה משבע שנים עובר להגשתה (להלן: התקופה המוקדמת). ביחס לאירועים שאירעו בשבע השנים שקדמו לתביעה (להלן: התקופה המאוחרת) קבע בית המשפט לגופם של דברים כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם כנגד המשיבים לעניין גידול עופות בכמות מסחרית, לעניין המפגעים מהם סבלו לכאורה וכן לעניין הפרת הוראות דין כלשהן מצד המשיבים. בית המשפט סיכם וקבע כי מהתרשמותו אמנם קשה להסיק מסקנה חד-משמעית בדבר מהימנותם של העדים מטעם הצדדים, אולם יש להעדיף את גרסת המשיבים לפיה לא גידלו עופות בכמות מסחרית. על-כן קבע כי המשיבים לא הפרו חובות חקוקות. בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי התובעים לא הצליחו להוכיח קיומם של מטרדים. בקביעתו זו הסתמך בית המשפט בין היתר על כך שקלטת וידיאו שהגישו התובעים כראיה להוכחת מטרד רעש לא אפשרה לקבוע כל ממצא פוזיטיבי בדבר רעש בלתי סביר, וכי עדות המומחה מטעם התובעים התבססה בעיקרה על הערכות על-סמך "מקרים דומים". עוד נקבע כי לא הוכח כדבעי שנדף ריח רע במקום משהתובעים לא זימנו לעדות מי מ"צוות המריחים" שגיבש וטרינר מומחה מטעמם, ד"ר ארי דושניק.

4. לאחר הגשת התביעה נפטר עובד משה ז"ל, ועזבונו בא במקומו, במסגרת ערעור שהוגש יחד עם המבקש (יחד להלן: המערערים) לבית המשפט המחוזי. בערעורם טענו המערערים כי שגה בית משפט השלום כשהתעלם משורה של חיקוקים שעמדו ביסוד עילת תביעתם (להלן: החיקוקים), כמו חוקים מתחום התכנון והבניה (לעניין בניית הכלובים והפרגולה), חוקי עזר של קריית מלאכי כמו גם מעוולת הפרת חובה חקוקה. עוד הלינו התובעים כנגד קביעותיו של בית המשפט ביחס להעדפת גרסאותיהם של עדי המשיבים.

5. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של התובעים. לעמדתו, מעיון בפסק דינו של בית משפט השלום עלה כי אכן לא הורם נטל ההוכחה כנדרש ביחס לטיעוני התובעים, ולעיתים אף הוכח פוזיטיבית שגרסת המשיבים עדיפה. משכך פסק בית המשפט כי צדק בית משפט השלום כשדחה את הטענות המשפטיות מפי התובעים, הנסמכות על אותם חיקוקים, שהרי אלה מבוססות בראש ובראשונה על מסד עובדתי שלא הוכח. כך, בהתייחס לעוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין הסביר בית המשפט כי משמצא בית משפט השלום שגידול העופות לא גרם למטרדים כפי שנטען, אזי התייתר הדיון ביסודות הנוספים של העוולה. עוד קבע בית המשפט כי אין הוא מוצא כל סיבה להתערבות בממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, דוגמת הקביעה כי לא הוכח שהמשיבים גידלו עופות בכמות מסחרית, והוסיף כי הוכח מפי "עדים אובייקטיביים" שכמות העופות לא הייתה מרובה כפי שנטען וכי לא היה כל מפגע ריח.

תמצית נימוקי הבקשה

6. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגו בתי המשפט בכך שלא בחנו את כל טענותיו המשפטיות, בפרט ביחס ליסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה. המבקש מוסיף בהקשר זה כי בית משפט השלום אף לא אזכר חלק מן החיקוקים שלטענתו הפרו המשיבים, והסתפק בקביעה כללית כי לא הופרו חיקוקים. עוד לשיטת המבקש, שגה בית משפט השלום כשקיבל את גרסת המשיבים לפיה לא גידלו עופות בכמות גדולה, וכשקבע כי על-כן לא הפרו המשיבים חובות חקוקות. לשיטת המבקש, קביעה זו לא נומקה כדין, ולמעלה מכך הינה שגויה, שכן לצורך הפרת חיקוקים מסוימים, דוגמת החוק להגנת חיית הבר, אין כל דרישה כמותית ביחס לעופות שמחזיק אדם. עוד טוען המבקש כי מתקיימים במקרה דנן יסודות עוולת מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין, וכי שגו בתי המשפט משלא התייחסו לכך. באשר להתיישנות התביעה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשאימץ ללא כל נימוק את החלטת בית משפט השלום לעניין זה. המבקש גורס כי כאשר עילת התביעה היא במטרד, כמו במקרה דנן, הרי שזו נמשכת, קרי: קמה כל יום מחדש, וזאת לאור הוראות סעיפים 89(1) ו-89(2) לפקודת הנזיקין. לבסוף טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקבעו כי העדים היו אובייקטיביים, כאשר בית משפט השלום קבע מפורשות כי הוטרינרית איננה עדה ניטראלית.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית משפט השלום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך להיזקק לתגובת המשיבים. בהתאם להלכה הפסוקה, אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבות של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. במקרה דנן אני סבור כי לא יהא באי-התערבות מצידו של בית משפט זה כדי לגרום לעיוות דין בעניינו של המבקש, אשר טענותיו העובדתיות נבחנו כדבעי בבית משפט השלום, ונדחו אחת לאחת. נוסף על כך, דומה כי בטענותיו מתמקד המבקש במחלוקת הפרטנית שבין הצדדים, חרף טענתו כי הבקשה מעוררת שאלות בעלות אופי משפטי כללי.

8. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף, כי מעיון בתביעה על כלל נספחיה ניכר כי צדק בית המשפט המחוזי כשדחה את ערעורו של המבקש. בית משפט השלום קבע מפורשות, על סמך בחינה מדוקדקת של הראיות, ומתוך התרשמות ישירה מן העדים, כי המבקש לא הצליח להוכיח את קיומם של המטרדים שלקיומם טען. משכך, ועל רקע ההלכה בדבר אי-התערבות בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 29.3.2011), פסקה 28 לפסק דיני), גם לדידי לא היה מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום.

יתכן כי מוטב היה לו בתי המשפט היו מתייחסים באופן מפורש ומפורט יותר לעילות המשפטיות עליהן נסמך המבקש. יחד עם זאת, דחיית הטענה בדבר קיומו של מטרד כלשהו משמעותה כי למעשה נתערער כל המסד העובדתי עליו נשען המבקש בתביעתו. נוכח נסיבותיו אלו של המקרה דנן ברי כי התוצאה המשפטית אליה הגיעו בתי המשפט הינה מתבקשת, והעובדה שבתי המשפט לא נדרשו לכל יסוד ויסוד בעוולות המשפטיות הנטענות, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.

באשר לשאלת ההתיישנות, לא נעלמה מעיני העובדה כי בית המשפט המחוזי לא דן בטענת המבקש לפיה ביחס לתקופה המוקדמת התביעה לא התיישנה משהיא מבוססת על עילה נמשכת. ואולם, וזאת מבלי לדון בגופה של טענה, די בכך שראיותיו של המבקש לא סייעו לו בהוכחת עילת התביעה בבית משפט השלום כדי שבית משפט זה לא יתערב גם בעניין זה. אכן, בקביעתו זו התבסס בית משפט השלום על ראיות שהיו רלבנטיות לתקופה המאוחרת בלבד, ולא בחן ראיות אחרות שהיו בידי המבקש שהתייחסו לתקופה המוקדמת. עם זאת, מעיון בפסק הדין עולה כי החלק הארי בראיותיו של המבקש נבחן בקפידה על-ידי בית משפט השלום שמצא כי אין די בהן כדי לבסס את טענותיו. משאלו פני הדברים איני סבור כי ייגרם עיוות דין בהותרת הקביעה בעניין ההתיישנות על כנה.

לסיום אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת המבקש בדבר היעדר הנמקה ראויה. כידוע, אין משמעותה של חובת ההנמקה כי על בית המשפט להתייחס לכל אחת ואחת מן הטענות הנשמעות בערעור, ודי בהתייחסות קצרה מצידו לטענות הנראות לו ענייניות ורלבנטיות (ראו: רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 25.3.2010), פסקה 7 להחלטתי).

9. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז באדר תשע"ב (21.3.2012).