עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6703/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"פ 6703/13

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:

ניסים כהן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.09.2013 בת"פ 38533-03-12 שניתן

על ידי כבוד השופטת ד' סלע

תאריך הישיבה: ו' בחשון תשע"ד (10.10.13)

בשם המבקש: עו"ד י' שמולביץ

בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) בת"פ 38533-03-120 מיום 29.9.2013, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה על גזר הדין.

1. המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.5.2013, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה מגונה בקטינה והחזקת פרסומי תועבה. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה, המבקש, כבן 67, נהג לגלוש במחשבו הנייח שבביתו באתר ICQ , המאפשר למשתמשים בעלי חשבון באתר להתכתב עם בעלי חשבון אחרים, לשתף עמם קבצים ולבצע שיחות קוליות ווידיאו בזמן אמת. המבקש ניהל תשעה חשבונות באתר האמור, תוך שהוא נרשם תחת שם משתמש וכינוי בדויים. לשניים מן החשבונות שפתח המבקש תחת שם בדוי, צירף הוא גם תמונה של בחור "צעיר ונאה", כהגדרת כתב האישום, וכך נחזה החשבון להיות של בחור צעיר. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, יצר המבקש קשר עם קטינות דרך חשבונותיו השונים באתר, כשהוא מציג בפניהן מצג שווא לפיו שמו אבי רון והוא כבן 17. עקב מצג השווא הסכימו קטינות עמן יצר לנהל להתכתב עמו התכתבויות בעלות תכנים מיניים, ולבקשתו אף שלחו לו תמונות עירום שלהן, שנשמרו בתיקיות במחשבו של המבקש. באחד מן המקרים אף ניסה המבקש לבצע מעשה מגונה באחת מן הקטינות, תוך שהוא משיג את הסכמתה במרמה.

2. ביום 29.9.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש ל-15 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-10 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור כל עבירה מן העבירות המנויות בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, במשך 3 שנים מיום שחרורו. כמו-כן נגזר על המבקש לשלם פיצוי בסך כולל של 55,000 ₪ שישולם ב-25 תשלומים חודשיים החל מיום 1.11.2013. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המבקש והורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 15.10.2013. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שמעשיו של המבקש לא כללו מגע, ולכן אינם מצויים בפני עצמם ברף הגבוה של עבירות המין, חומרת נסיבות ביצוע העבירות נובעת בין היתר מגילן של הקטינות, ממספרן וממשך ביצוע העבירות שבחלקן נפרשו לאורך מספר שנים. לאור האמור, נקבע עונש חמור המשקף את חומרת המעשים, את הסלידה החברתית מהם ואת הצורך להימנע מהישנותם. בנוסף ניתן משקל לנזק הנפשי שנגרם למתלוננות, כמו-גם הפגיעה הנלווית במשפחותיהן, שהיו שרויות בחוסר אונים וודאות, בטרם אותרה זהותו של המבקש, לגבי מידת הפגיעה שתיגרם אם התמונות שנמצאו בידיו תתפרסמנה ברבים. משקל משמעותי ניתן לעקרון הגמול, לאור עמדת שירות המבחן כי המבקש ניסה למזער את מעשיו ולהטיל את האחריות להם על קורבנותיו, ואף לא הפגין רצון כן להשתלב בטיפול שיקומי. לצד זאת, התחשב בית המשפט בשיקולים לקולא לרבות הודיית המבקש בעובדות כתב האישום, מצבו הגופני והנפשי הירוד והיעדר עבר פלילי.

3. המבקש ערער על גזר הדין שהושת עליו לבית משפט זה, ולצידו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שלפניי. ראשית, טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים. נטען כי בית המשפט קמא גזר את עונשו לחומרא, ברף העליון עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, רף שעמד על 18 חודשים. עוד נטען כי העבירות התבצעו מבלי שהתקיים מגע פיזי בינו לבין הקטינות, בעוד שבמקרה אחר שטופל אף שנגע למעשים חמורים יותר, נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות. כמו-כן נטען כי עת שהתנהל נגדו ההליך בבית המשפט קמא, היה המבקש משוחרר בתנאים מגבילים אותם לא הפר, הקפיד להופיע לדיונים ושיתף פעולה, ובכך הראה כי ניתן לתת בו אמון. בא כוח המבקש מטעים כי לפי הערכת המסוכנות שניתנה בעניינו המסוכנות הנשקפת מהמבקש הינה נמוכה, ולו היה הוא אדם מסוכן לא היה בית המשפט קמא מחליט להקל בתנאי מאסר הבית שהוטל עליו, ולצמצמו כך שיחול רק בשעות הלילה, כפי שנעשה.

המבקש טוען כי בהתחשב בתקופת המאסר שנגזרה עליו, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה ליצור מצב בו המבקש ירצה תקופת מאסר ארוכה יותר מזו שתיפסק בערעור. לדבריו,מדובר בתקופת מאסר קצרה שנמנית על התקופות בהן יטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע העונש. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט קמא החמיר יתר על המידה בתנאים המגבילים שהוטלו עליו במסגרת תנאי השחרור, וזאת לאור תקופת המאסר שהוטלה עליו ופרק הזמן הארוך בו היה משוחרר בתנאים מגבילים, מבלי שהפר אותם. לבסוף טוען המבקש, כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל נוכח מצבו הבריאותי הירוד, אשר מחייב אותו תכופות לבדיקות ולטיפולים רפואיים.

4. המשיבה סברה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה סיכויי הערעור נמוכים. ראשית, לעניין חומרת העונש, נטען כי המבקש הסכים לטווח העונש שנקבע במסגרת הסדר הטיעון וכן כי העונש שנגזר לבסוף על המבקש אינו העונש המרבי שניתן היה לגזור עליו במסגרת טווח זה. שנית, בהתחשב בגילן הצעיר של הקטינות עמן יצר קשר המבקש, שאף ירד לאורך התקופה בת שלוש השנים שבה בוצעו העבירות, ונוכח היעדר המלצה שיקומית משהמבקש לא הביע חרטה וניסה להטיל את האחריות למעשיו על הקטינות, שבורה המשיבה כי הסיכויים שבית המשפט יבחר להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ולהפחית את עונש המאסר בפועל או להמירו בעבודות שירות – נמוכים.

5. כידוע, הכלל הוא כי מי הורשע בדין והושת עליו עונש מאסר בפועל, יחל בריצוי העונש באופן מיידי. אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: הלכת שוורץ)). הרציונאל בבסיס הלכה זו הוא האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ושמירת אמון הציבור במערכת האכיפה. עיכוב ביצוע עונש מאסר יתאפשר רק בקיומן של נסיבות אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי האמור (ע"פ 4443/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2010)). בין השיקולים המנחים את מלאכת האיזונים האמורה ייבחנו, בין היתר, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון ונסיבותיו האישיות.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולא בלב קל, סבורה אני כי אין מנוס מלקבל את הבקשה. אמנם לא יכול להיות חולק כי העבירות בהן הורשע המבקש יש בהן כיעור רב ונסיבות ביצוען חמורות במיוחד נוכח גילן הצעיר של המתלוננות, ותקופת הזמן הארוכה שבמהלכה התבצעו העבירות דנן. נוסף לכך, כעולה מגזר הדין, תסקיר שירות המבחן לגבי המבקש לא בא בהמלצה בעניינו, לאחר שקצינת המבחן התרשמה כי המבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו ואף מנסה ליחסה לקורבנותיו, בלא הכרה בחומרת העבירות בהן הודה והורשע, ותוך שהוא ממקם עצמו בעמדת הקורבן. עם זאת, ומבלי להתעלם מהאמור לעיל, אני סבורה כי קיימות בענייננו נסיבות מיוחדות ושיקולים שמנגד אשר מטים את הכף לטובת היעתרות לבקשה. ראשית, על המבקש הושתה תקופת מאסר קצרה באופן יחסי – 15 חודשי מאסר – לכן עולה חשש כי המבקש עשוי לסיים לרצות חלק משמעותי מהמאסר כך שיתייתר הערעור בטרם הוכרע (ראו למשל: ע"פ 1140/07 נהרי נ' מדינת ישראל (2007)). שנית, המבקש שוחרר בסמוך למעצרו למעצר בית שתנאיו גם הוקלו בהמשך, ומאז לא הפר את תנאי השחרור. בנוסף, הוא שיתף פעולה לאורך כל ההליך בעניינו. כמו-כן, וזה אולי העיקר, מצבו הבריאותי של המבקש, אדם מבוגר כבן 67, שחלה במחלה קשה וסובל ממחלות נוספות המצריכות טיפול רפואי תכוף, החמיר בחלוף הזמן. בנסיבות קונקרטיות ומיוחדות אלה שוכנעתי כי יש מקום לקבל הבקשה.

על בסיס כל האמור דין הבקשה, אפוא, להתקבל. עונש המאסר שהושת על המבקש יעוכב עד להחלטה בע"פ 6703/13. בנוסף, בהתחשב בנסיבות המיוחדות שפורטו, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הדיון בערעור יתקיים בהקדם.

ניתנה היום, היום, ט' בחשון תשע"ד (13.10.13).