עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5572/11

משרד עורכי דין נבו מולסון עוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית. נבו מולסון הוקם במטרה לטפל בתחום זה בלבד. על התיקים במשרד נבו מולסון אחראית עו"ד ענת מולסון. ענת מולסון טיפלה באלפי מקרים שונים. משרד נבו מולסון מעסיק עורכי דין מצטיינים.

 

 

 

 

 

 

 

 

ב"כ העורר: עו"ד ארז נוריאלי

ב"כ המשיבה: עו"ד מאיה בר-אל, עו"ד נעה ברעם-רסקין

 

 

 

 

 

ערר על החלטתו מיום 6.7.2011 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) במ"ת 27087-04-11, בגדרה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 27036-04-11.

 

 

 

 

1. כנגד העורר ואחרים הוגש ביום 9.5.2011 כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי מקרים); סחיטה בכח וסחיטה בכח שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 427 בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי מקרים); נטילת נכסים לשם סחיטה לפי סעיף 430 בצירוף סעיף 29 לחוק; סיוע לאיסור הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק (ריבוי עבירות); סיוע לעשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), בצירוף סעיף 29 לחוק; סיוע לעשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דווח לפי סעיף 7, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 32 לחוק; והחזקת נשק (תחמושת) לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק.

 

 

 

 

על פי המתואר בכתב האישום, המונה מספר אישומים המיוחסים לעורר (נאשם 3 בכתב האישום), בין השנים 2005-2011 הפעיל קובי דיבה (להלן: דיבה), לבדו ולאחר מכן יחד עם אמיר כהן (להלן: כהן), הם הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום, עסק למתן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית ולנכיון שיקים תמורת עמלה (להלן: העסק). הנאשם 1 אף הואשם בארגון הימורים ועריכתם, בין היתר באמצעות ביצוע הימורים בעבור אחרים באמצעות האינטרנט.

 

 

 

האישום הראשון מגולל את סיפורו של שי יצחק, בעל מסעדה באור יהודה, אשר נטל הלוואה מהעסק במהלך שנת 2008, אולם התקשה לעמוד בהסדרי התשלומים. העורר ואחר הגיעו למסעדתו של יצחק על מנת לגבות את החוב, ומשם יצאו יחד לתחנת דלק סמוכה. האחר הכה את יצחק בצווארו, אולם העורר אמר לו "בלי מכות".

 

 

 

 

על פי האישום השני, עמוס סממה נטל הלוואות בריבית מהעסק החל משנת 2006. בראשית שנת 2010 הגיע העורר יחד עם נאשם נוסף למקום עבודתו של סממה, הורו לסממה לבוא עמם לצד ושאלו אותו למה אינו משלם את הכסף לעסק. העורר הכה את סממה במכת אגרוף בעורפו, וסממה נפל על המדרכה. למחרת נפגשו דיבה והעורר עם סממה, וסיכמו איתו על הפחתת סכום מן החוב בגין תקיפתו, ועל הסדר תשלומים חדש. העורר הוא שגבה מסממה את הכסף לאחר מכן.

 

 

 

 

על פי האישום השלישי, אהרון שמעיה, שהיה חייב כסף לדיבה בין השנים 2004-2010, כשל בהחזרת חובו. ביום 16.9.2010 נפגש העורר עם שמעיה, דרש ממנו לבוא עמו הצדה, הכה אותו במכות אגרוף בצווארו ונטל ממנו את הטלפון הנייד שלו על מנת שישלם את חובו.

 

 

 

 

על פי האישום הרביעי, חיים עגייב לווה כסף מהעסק במועד לא ידוע עובר לשנת 2008, אך שיקים שמסר לפירעון חובו לא כובדו על ידי הבנק. כתוצאה מכך, החלו העורר ונאשם נוסף לאיים על המתלונן בשיחות טלפון והודעות טקסט בנוסח "אני אזיין אותך", "אני אשרוף אותך", "אני אמחק אותך", "אני אעלים אותך", " אני אבוא לשרוף לך את הבית". העורר אף גבה מפעם לפעם את הריבית על הלוואה שנטל עגייב מן העסק בשנת 2010.

 

 

 

 

על פי האישום השביעי, עובר לחודש ספטמבר 2010 לווה עזרא לוי סכומים שונים מהעסק. העורר גבה מפעם לפעם את תשלום הריבית השבועי מהלוואות אלו. ביום 16.9.2010 ביקש העורר מלוי לשלם לו את התשלום השבועי, והורה לו טלפונית לעזוב את עבודתו ולהגיע אליו במונית לשם כך, ואמר לו "לך תמכור את הכליה שלך מצדי" וכן כי "אם אתה לא מביא לי עוד שעתיים, אני אומר לך לא יהיה טוב, בסדר מותק? אתה סתם סתם תסתבך". לאחר שלוי לא הגיע בתום שעתיים, התקשר שוב העורר ללוי ואיים עליו שאם לא יביא את הכסף, יכה אותו. כתוצאה מכך התחייב לוי לשלם לעורר את הריבית עוד באותו היום, ואת יתרת החוב לאחר החג, אולם המתלונן השיב לו כי "אני לא רוצה את הכסף [...] אתה רוצה אני אלך לבית שלך אני אהפוך לך את כל הבית? ... תהיה בריא... אני מוחק את המספר אין לך שום קשר אליי". באותו היום שילם לוי את התשלום השבועי.

 

 

 

 

על פי האישום השמיני, בשנת 2010 לווה שלמה אמיר מהעסק סכום כסף, כשמפעם לפעם היה העורר זה שגבה ממנו את תשלומי הריבית. ביום 20.9.2010 איחר אמיר בתשלום החודשי, והעורר דרש ממנו טלפונית את הכסף ואמר לו "תוך שעה תשים לי את כל הכסף, טוב מותק? אם לא, תמכור כליה, תמכור את הראש שלך, תמכור מה שאתה צריך ותביא לי את כל הכסף, טוב? אני לא רוצה לעבוד איתך, אחי, הבנת?" וכן איומים נוספים. אמיר הבטיח כי ישלם את חובו, אולם העורר הורה לאדם אחר שהיה עמו, באופן שגם אמיר שמע את דבריו, שיסע למקום הימצאו של אמיר, והמשיך ואיים על אמיר, בין היתר, כי "אני אתנהג איתך כמו מניאק" וכן איים עליו שיכה אותו.

 

 

 

 

על פי האישום העשירי, בשנת 2010 עמי ברדה לווה מהעסק סכום כסף, והעורר גבה ממנו את תשלומי הריבית. ביום 17.10.2010 שוחח העורר עם נאשם נוסף בפרשה, ואמר לו שברדה לא עונה לטלפונים. הנאשם הנוסף הציע לעורר "בוא ניסע אליו, ניתן לו מכות", והעורר הסכים.

 

 

 

 

על פי האישום האחד-עשר, במהלך שנת 2010 או סמוך לכך ניכה בוריס אלאייב שיקים באמצעות העסק. שיקים אלו לא כובדו על ידי הבנק, ולשם תשלומם לווה אליאייב כסף מן העסק. העורר גבה מפעם לפעם את תשלומי החזר החוב מאלאייב. ביום 13.12.2010 דרש העורר טלפונית מאלאייב שישלם מיידית את התשלום החודשי. משביקש אלאייב להגיע מאוחר יותר, נטל דיבה את הטלפון ודרש גם הוא מאלאייב להגיע מיידית. דיבה פנה אל העורר ואמר, באופן שגם אלאייב ישמע "תגיד לי למה לא נתת לו מכות אתמול, סתם שאלה, כאילו מה, למה לא נתת לו?".

 

 

 

 

על פי האישום הארבעה-עשר, העורר סייע לדיבה לגבות כספי הימורים מהמהמרים, גם באמצעות הפעלת לחץ, תוך שהוא יודע כי המדובר בכספים שמקורם בהפסדי הימורים.

 

 

 

 

על פי האישום החמישה-עשר, דיבה וכהן חפצו להסתיר את הכסף שהפיקו כתוצאה ממעשים פליליים שעשו במסגרת עסקם, אשר חלקם פורט לעיל, והפקידו באמצעות העורר ואחרים כסף בחשבונות שלא בבעלותם ושאין להם כל קשר אליהם. העורר היה מודע למקור הכסף ולהיעדר זיקה בין דיבה וכהן לבין החשבונות האמורים.

 

 

 

 

על פי האישום השמונה-עשר, במסגרת חיפוש בביתו של העורר נתפסו בתוך גרב לבנה בארון הבגדים שלו 19 כדורי אקדח 9 מ"מ, בהם החזיק שלא כדין.

 

 

 

 

2. העורר נעצר לראשונה ביום 22.3.2011, וביום 28.6.2011 הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בפני בית משפט קמא טען העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה באופן המצדיק הוראה על מעצרו עד תום ההליכים. בית משפט קמא סקר את הראיות לכאורה הקיימות לגביו ולגבי הנאשמים הנוספים בכתב האישום והגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה. לסופו של יום, ולאחר שהתייחס גם לתסקיר מעצר שניתן בעניינו של העורר, קבע בית משפט קמא כי בשל אופי העבירות המיוחסות לעורר, המגוון הרחב של הפעילות העבריינית המצביע על כך שהעורר שם עצמו מעל לחוק, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

 

 

 

 

3. לטענת העורר, הוא בחור צעיר ונורמטיבי ללא עבר פלילי, השוהה במעצר מזה למעלה מארבעה חודשים. מכתב האישום עצמו עולה כי הוא אינו "הרוח החיה" העומדת מאחורי העסק, וכי פעל בהתאם להוראותיהם של הנאשמים 1 ו-2, הם הנאשמים המרכזיים בפרשה, כשליח אשר נתבקש לסייע באיסוף כספי הלוואות לגיטימיות. העורר מציין כי רוב הנחקרים בתיק טענו כי בכל מפגשיהם עם העורר, הם לא אוימו, לא הוכו ולא חשו פחד, וחלקם אף ציינו כי הוא התנהג עימם בצורה מכובדת.

 

 

 

 

במישור הראיות לכאורה אלו הן עיקר טענות העורר:

 

 

 

 

האישום הראשון – המתלונן הדגיש כי מעולם לא הותקף על ידי העורר, שאף אמר לתוקף "בלי מכות". בנוסף, העורר טוען כי אישום זה לא הוגש לבסוף נגד העורר 4 אשר היה מעורב בו, באופן המהווה הפליה.

 

 

 

 

האישום השני – המתלונן טען תחילה כי ספג אגרוף מאחור, מבלי שידע "מאיפה זה בא לו", ולא ברור כיצד לאחר מכן טען כי המבקש הוא שהיכה אותו. לטענת העורר, באישום זה דיברה המדינה בשני קולות, שכן בעוד שבכתב האישום העורר הוא שתקף את המתלונן, הרי שבבקשה למעצר עד תום ההליכים נטען כי היו אלה העורר והנאשם 4, אשר שוחרר בסופו של דבר לחלופת מעצר.

 

 

 

 

האישום השלישי – המתלונן הוא מהמר כפייתי הנוטל הלוואות ממספר גורמים מבלי לעמוד בתשלומי ההחזר, אדם מניפולטיבי אשר האמת אינה נר לרגליו. הודעותיו במשטרה סותרות האחת את רעותה, וכוללות תיאורים של אירועים שאין להם אחיזה במציאות ושלא הוגש בגינם כתב אישום, כגון זריקת רימונים ודקירות. העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בהסתמכו על שיחת טלפון בין העורר לבין קובי דיבה (הנאשם 1), בה סיפר כי תקף את המתלונן. לטענתו, באותה שיחה הוא גם סיפר כי שבר את מכשיר הסלולארי של המתלונן, כאשר בפועל המכשיר לא נשבר והוחזר למתלונן. לדברי העורר יש בכך כדי להעיד שהוא בסך הכל ניסה להתרברב באזניו של דיבה.

 

 

 

 

האישום הרביעי – המתלונן טען כי דיבה הוא שאיים עליו, ואילו העורר בסך הכל נהג לדבר אליו "לא יפה" ולהשפילו.

 

 

 

 

אישומים 7-8 – המתלוננים טוענים כי מעולם לא הותקפו, וכי בסך הכל סגנון דיבורו של העורר היה בוטה.

 

 

 

 

האישום העשירי – המתלונן טען כי לא נסחט על ידי העורר וכי לא אוים או הותקף על ידו.

 

 

 

 

אישומים 14-15 – העורר טוען כי אין לו כל קשר לאתר ההימורים, כי מעולם לא עסק בגיוס מהמרים ולא היה שותף למערך הניהולי של האתר. העורר מוסיף כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי הכספים אותם נשלח לגבות מהווים תשלום עבור הימורים, וכי לא היה מודע למערכת היחסים שבין מי מהנאשמים לבין בעלי החוב, וכל תפקידו היה כשל שליח.

 

 

 

 

4. לחלופין טען העורר כי בהתחשב בכך שהוא לא השתמש בנשק חם או קר וכי מקרי התקיפה הבודדים המיוחסים לו אינם חמורים, יש לקבוע כי העבירות הן ברף הנמוך של עבירות הסחיטה והאיומים.

 

 

 

 

עוד טען העורר כי מצבו אינו שונה ממצבו של נאשם מס' 4 בכתב האישום, אשר שוחרר לחלופת מעצר, וכי שגה בית משפט קמא בכך שהבחין בין השניים.

 

 

 

 

העורר הלין על כך ש בית משפט קמא לא בחן קיומה של חלופת מעצר, בפרט בהתחשב בהיותו נעדר עבר פלילי, ובייחוד על רקע החלטת בית משפט קמא לשחרר את הנאשם 4, שהוא בעל עבר פלילי ואף הוגש בענייננו תסקיר מעצר שלילי אשר פסל שתי חלופות מעצר. כן מבקש העורר לציין כי הדיון בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים החל בפני השופט קאפח, אשר הפנה את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן לשם בחינת קיומה של חלופת מעצר. שרות המבחן אמנם לא אישר את החלופה שהוצעה, אך לא שלל שחרור לחלופה רצינית מחוץ לאור יהודה, בכפוף להצגת מפקח סמכותי. אלא שהדיון נמשך בפני השופט ח' כבוב, אשר קבע כי אין לשלוח את העורר לקבלת תסקיר לבחינת חלופה אחרת.

 

 

 

 

על רקע האמור, עתר העורר להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו, במסגרתו תיבחן חלופת מעצר רצינית מחוץ לאור יהודה.

 

 

 

 

5. המשיבה טענה כי מחומר הראיות עולה שהעורר פעל באגרסיביות, ואף באלימות; כי יש להבחין בין העורר לבין נאשם מס' 4, הן כמותית – בהיבט של מספר האישומים, הן איכותית – במישור של רמת המעורבות בעסקי הנאשמים 1-2. כן מפנה המשיבה לאמירתו של שירות המבחן כי קיים חשש להישנות המעשים.

 

 

 

 

6. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר ואבחן את הדברים בתמצית, בהתייחס למרבית האישומים.

 

 

 

 

האישום הראשון –המתלונן סיפר כי העורר ואדם נוסף נשלחו אליו, "איימו עלי כאילו בקטע של צמידות פנים ככה פנים מול פנים תשלם את הכסף מחר וכל מיני כזה". אמנם, המתלונן אישר כי לא העורר הוא שהרביץ לו, אלא אדם נוסף שהיה עמו, וכי לאחר שהלה הכה אותו העורר אף אמר לו "בלי אלימות".

 

 

 

 

האישום השני – מהודעת המתלונן במשטרה עולה בבירור שהעורר הוא זה שהכה אותו. המתלונן אמנם התבטא "לא הבנתי מאיפה זה בא לי", אך נראה כי המדובר בביטוי של הפתעה, באשר הוא נשאל מיד לאחר מכן מי הכה אותו, ומשיב במפורש כי המדובר בעורר.

 

 

 

 

האישום השלישי – העורר ניסה לגמד את משקלה של שיחת הטלפון בינו לבין דיבה, ונביא את הדברים בלשונם של הצדדים לשיחה:

 

 

 

 

דיבה: כן אדון טולי [העורר – י.ע.] הכי טוב הגובה הכי חזק באור יהודה ובאזור.

 

 

העורר: מה אתה מסתלבט אחי?

 

 

[...]

 

 

העורר: מה אהרון שמעיה? [המתלונן – י.ע.]

 

 

דיבה: מה אהרון שמעיה? אלף שקל.. יביא לך

 

 

העורר: אלף שקל? עכשיו רבתי אתו פה

 

 

דיבה: למה?

 

 

העורר: למה? למה? כי אתה אמרת לי מה?

 

 

[...]

 

 

העורר: נתתי לו כף, המניאק הזה וואלק אני תופס אותו עוד הפעם אני שובר לו את כל העצמות

 

 

דיבה: אם אהרון, טוב תשמע טולי אם אהרון נותן לך כאפה אתה לא קם שלשה ימים

 

 

העורר: שברתי לו את הטלפון

 

 

דיבה: טוב, תן לי אותו רגע אני צריך אותו איפה הוא?

 

 

העורר: הוא לא איתי שברתי לו את הטלפון הלכתי, בוכה אני יודע? ...

 

 

 

 

דיבה כינה את העורר "הגובה הכי חזק באור יהודה ובאזור", וגם אם אניח כי הדברים נאמרו בטרוניא או באירוניה על כך שהעורר אינו "מביא תוצאות" הרי שתגובתו של העורר, מלמדת על כך שאכן תפס את תפקידו כגובה חובות וכמי שצריך להוכיח את יעילות פעולתו בשטח. לטענת העורר המדובר בהתרברבות בעלמא, אלא שהמתלונן עצמו טען במשטרה כי הוכה "רק פעם אחת, כשטולי [העורר – י.ע.] נתן לי שני אגרופים", מה שמתיישב עם דברי העורר עצמו בשיחת הטלפון.

 

 

 

 

האישום הרביעי – המתלונן טוען במפורש כי דיבה, נאשם 4 והעורר כולם "דיברו אליו לא יפה", וכאשר הוא מתבקש לפרט, הוא אומר: "אני יזיין אותך, אני יעלים אותך, אני זה, נו מה חסר דברים". החוקר שואל אותו במפורש האם שלושתם דיברו אליו ככה, והמתלונן משיב "של שלושתם כן" תוך שהוא מביע את חששו כי יסתבך בעקבות הודעתו.

 

 

 

 

אישומים 7-8 – המתלונן אמנם אישר כי לא הופעל עליו לחץ פיזי, אך מתמלילי השיחות עולה כי העורר איים עליו. כך, למשל, העורר אמר למתלונן באישום השביעי "אם אתה לא מביא לי עוד שעתיים, אני אומר לך, לא יהיה טוב, בסדר מותק?", ויותר מאוחר: "אתה רוצה אני ארביץ? אתה רוצה מכות? אני לא משחק אתך", ובהמשך: "אתה רוצה אני אלך לבית שלך אני יהפוך לך את כל הבית?".

 

 

 

 

האישום העשירי – המתלונן אכן אישר כי לא נסחט על ידי העורר ולא אוים או הותקף על ידו. אלא שבשיחה בין העורר לבין נאשם 4 אומר לו נאשם 4 "בוא ניסע אליו ניתן לו מכות", והעורר עונה לו "טוב אחי". יש בדברים כדי להעיד על "הפרקטיקה הנוהגת" של העורר ושל הנאשם 4 בביצוע מלאכתם, אם כי ספק בעיני אם היה מקום להאשים את העורר ונאשם 4 בגין אותה שיחה בקשירת קשר לביצוע פשע.

 

 

 

 

7. סיכומו של דבר, כי מחומר הראיות באישומים המפורטים לעיל עולה תמונה של מנגנון גביה אשר פעל לגביית חובות של מהמרים באתרי אינטרנט באמצעות סחיטה באיומים ואלימות. לכל אלה יש להוסיף את חומר הראיות לגבי אישומים 14-15 שעניינם סיוע לאיסור הגרלות וסיוע להלבנת הון. מקומו של העורר, אשר עולה כי שימש ידן הארוכה של הנאשמים 1-2, לא נפקד מתלונות המאויימים והנסחטים, ויש בכל אלה כדי לקשור אותו למעשים המיוחסים לו. לא למותר להזכיר כי העורר שמר על זכות השתיקה לאורך חלקים ניכרים מחקירתו, וגם לכך יש משקל במישור הראייתי בשלב המעצר (בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011)).

 

 

 

 

8. אין חולק על קיומה של עילת מעצר. העורר עתר לעריכת תסקיר משלים בעניינו, במסגרתו תיבחן חלופת מעצר רצינית מחוץ לאור יהודה. אלא כפי שנפסק לא אחת, ככלל, עבירות של סחיטה באיומים – בהן מפיל הנאשם חתתו על קרבנו – אינן מתאימות לחלופת מעצר. זאת, הן בשל הקלות שבביצוען, הן נוכח המסוכנות הגלומה בהן מעצם טבען, והן מאחר שבעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן האיומים (ראו: בש"פ 842/11 פישמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.2011); בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון, פ"ד נח(2) 406, 410 (2003)). ודוק: אני נכון להניח כי העורר היה רק "חייל" או "שליח" של הנאשמים 1-2 ופעל רק כעושה דברם, אך כך דרכם של דברים, ש"הבוס" שולח לשטח את בעלי הזרוע לגבות את החוב, ויש לראות את בעלי הזרוע כחלק בלתי נפרד מהמנגנון של גביית חובות תוך סחיטה ואיומים.

 

 

 

 

9. איני רואה לקבל טענת ההפליה שהעלה העורר נוכח שחרורו של נאשם 4 לחלופת מעצר. ההבחנה שנערכה בין העורר לבין הנאשם 4 אינה משוללת היגיון. העורר מואשם באחד עשר אישומים, בעוד הנאשם 4 מואשם בארבעה אישומים. וכפי שטענה המשיבה, ההבדל לא נעוץ במישור הכמותי בלבד. העורר, להבדיל מהנאשם 4, היה מעורב גם בהפקדת הכספים ואיסוף השיקים כחלק ממנגנון הלבנת ההון הנטען. למעשים אלה קיים ביסוס בחומר הראיות, לרבות תמלילי שיחות טלפון בין העורר לבין דיבה. על רקע זה, יש רגליים לטענה כי תפקידו של העורר, אשר זכה לאמונם של דיבה וכהן, לא הצטמצם לפעולות גביה גרידא, וכי מקומו בהיררכיה היה מעל הנאשם 4.

 

 

 

 

10. אשר על כן, אני דוחה את הערר.

 

 

 

 

ניתנה היום, יד באב התשע"א (14.8.2011).

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11055720_E02.doc רת

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il