עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5510/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשת: עו"ד יאיר חמודות

 

 

 

 

 

 

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

 

 

 

1. כנגד המשיב ואדם נוסף בשם יצחק זוהר (להלן: זוהר) הוגש ביום 7.5.10 כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) לחוק; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק; והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. בנוסף לאישומים אלה, הואשם המשיב גם בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק ובשתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק.

 

 

 

 

פרטי כתב האישום, כמו גם תיאור הליכי המעצר בעניינו של המשיב ומהלך הדיונים בתיק העיקרי, תוארו בהחלטתו של כב' השופט ג'ובראן בבקשה הראשונה להארכת מעצר (בש"פ 744/11 מיום 2.2.2011) ובהחלטתה של כב' השופטת נאור בבקשה השניה להארכת המעצר (בש"פ 3028/11 מיום 17.4.2011), ועל כן אסתפק בהבאת עיקרי הדברים.

 

 

 

 

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המשיב שימש כרב בישיבה (למרות שאינו מוסמך לרבנות), וכעסו התעורר על אדם בשם אלי ליברטי (להלן: ליברטי) עקב התנהגותו של הלה בישיבה ומחוצה לה ולאחר ששמע כי אותו ליברטי מעורב בפלילים הורה לו לעזוב את הישיבה. למרות זאת, ליברטי הגיע ביום שישי ובשבת לישיבה ונהג באלימות כלפי תלמידי הישיבה. בערבו של יום 9.1.2010, עם צאת השבת, התקשר המשיב לליברטי וביקש ממנו להגיע לישיבה, שם המתינו לו המשיב וזוהר. ליברטי הגיע מלווה בחברו ובאדם נוסף, ובשלב מסוים הוציא המשיב אקדח מרשותו. בעקבות זאת פתח ליברטי במנוסה, והמשיב וזוהר דלקו אחריו וירו לעבר רגליו, כל זאת שעה שברחוב נכחו אנשים רבים. שניים מהקליעים שנורו מאקדחו של המשיב פגעו ברגלו של ליברטי והוא נפל. המשיב קרב אל ליברטי והחל להכותו תוך שהוא מאיים עליו כי עליו להיזהר, בעוד זוהר עומד לצידו באותה העת ומעודדו להמשיך במעשיו. עוד מצוין בכתב האישום כי עובר לאירועים התקשר המשיב לחברתו של ליברטי והעביר לה מסר מאיים כלפי ליברטי. בנוסף צוין כי אדרי איים על ליברטי שלא לדבר על האירוע ובהמשך העביר לו ולמשפחתו סכומי כסף גדולים ואף העיד לטובתו במשפט שהתנהל כנגדו, כל זאת במטרה להניאו שלא להפלילו.

 

 

 

 

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב ואת זוהר עד תום ההליכים. סופו של דבר, שלאחר החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה (כב' השופט י' שפירא) והחלטת בית המשפט העליון בערר שהגישו השניים (כב' השופט לוי) – נקבע כי השניים יישארו במעצר עד תום ההליכים עקב מסוכנותם ועקב החשש מפני שיבוש הליכי משפט.

 

 

 

 

3. הדיונים בעניינם של השניים הלכו ונדחו, חלקן בשל בקשות המבקשת וחלקן בשל בקשת בא כוחם של השניים. ישיבת הוכחות ראשונה שנקבעה ליום 23.12.2010 נדחתה בשל שביתת הפרקליטים, ובעקבות כך הגישו השניים בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בנוגע להחלטה להותירם במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הורה למדינה להגיב לבקשה תוך 15 יום, ועל כך הגישו השניים ערר לבית המשפט העליון, אשר נמחק ביום 30.12.10 בהחלטתו של כב' השופט גרוניס עם סיום שביתת הפרקליטים (בש"פ 9592/10). הדיון בבקשה לדיון חוזר התקיים בבית המשפט המחוזי ביום 1.1.11. בית המשפט ציין כי אמנם חלפו למעלה משמונה חודשים מיום מעצרם של השניים מבלי שמשפטם התחיל, אך נוכח מסוכנותם נקבע כי יש להותירם במעצר.

 

 

 

 

4. בחלוף תשעה חודשים מהגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של השניים בתשעים ימים נוספים. השופט ג'ובראן קיבל את הבקשה, בציינו כי אף שקצב התקדמות המשפט אינו משביע רצון, הרי שנוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב ומזוהר, יחד ולחוד, ועקב החשש משיבוש הליכי משפט, יש מקום להותירם במעצר. השופט ג'ובראן ציין בהחלטתו כי ייתכן שמסוכנותו של זוהר פחותה במעט מזו של המשיב, אולם קבע כי אין בכך כדי להעיד על העדר מסוכנות, והורה כאמור על המשך מעצרו.

 

 

 

 

5. בעקבות דחיית ישיבת ההוכחות הגישו השניים בקשה נוספת לעיון חוזר ל בית המשפט המחוזי על ההחלטה להותירם במעצר. בית המשפט דחה את בקשתם עקב מסוכנותם, אך בחן אפשרות כי השניים ישוחררו בתנאים מגבילים למשך שני ימי הפסח, הצעה אשר נדחתה על ידי המבקשת. בעקבות זאת הגיש זוהר ערר ל בית המשפט העליון, אשר נידון במאוחד עם בקשת המדינה להאריך את מעצרם של השניים בתשעים ימים נוספים.

 

 

 

 

6. בהחלטתה, ובדומה לדברי השופט ג'ובראן בהחלטה בבקשת הארכת המעצר הראשונה, העירה השופטת נאור כי קצב התקדמות המשפט רחוק מלהניח את הדעת. נקבע כי יש להבחין בין המשיב לבין זוהר, והוחלט על עריכת תסקיר בעניינו של זוהר לבחינת קיומה של חלופת מעצר. אשר למשיב, נקבע כי בהיותו זה אשר יזם לכאורה את האירוע וירה במו ידיו, יש להותירו במעצר.

 

 

 

 

7. נציין כי משהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של זוהר, הורה בית המשפט המחוזי ביום 12.5.11 לשחררו לחלופת מעצר.

 

 

 

 

כעת, משעומדים לחלוף תשעים ימים נוספים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשלישית בתשעים ימים נוספים.

 

 

 

 

8. לטענת המדינה, בשלב זה התקיימו שמונה ישיבות הוכחות בהן העידו עשרים עדי תביעה, וסיום פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה נקבעו ליום 20.9.11.

 

 

 

 

עוד נטען כי מהמשיב נשקפת מסוכנות רבה אשר עולה מהמעשים המיוחסים לו, מסוכנות אשר לא קהתה בחלוף הזמן. בנוסף, המבקשת טוענת לקיומו של חשש משיבוש הליכי משפט, ואף מצביעה על עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בעבירות אלימות וריצוי עונשי מאסר בפועל.

 

 

 

 

9. כבר בהארכת המעצר השניה, הביעה השופטת נאור את התלבטותה אם יש מקום להארכת המעצר. כעת, עומדים אנו בפני הארכת מעצר שלישית, כאשר ביני לביני שוחרר זוהר ממעצרו, ליברטי סיים מתן עדותו (וככל הנראה הוכרז עד עויין) כך שהחשש להדחת עדי תביעה כבר אינו עומד על הפרק. לכך יש להוסיף כי סיום המשפט אינו קרוב, באשר נקבע תאריך אחד לשמיעת כל ראיות ההגנה, וכפי שנטען על ידי ב"כ המשיב, המדובר בלמעלה מעשרה עדים, ולכך יש להוסיף את הזמן שיידרש לסיכומי התביעה וההגנה ומתן פסק דין. אוסיף ואומר כי עיינתי ברישום הפלילי של המשיב, ואין מדובר בעבר פלילי כה מכביד, כאשר העבירות האחרונות נעברו בשנת 1998 ובגינם נדון ונשפט המשיב בשנת 2002. עוד יש לזכור את הרקע למעשים המיוחסים למשיב, החמורים כשלעצמם, אך מתמקדים בליברטי ונובעים מדרישתו של המשיב כי הלה יעזוב את הישיבה – קרי, תלויי נסיבות קונקרטיות אשר דומה כי כבר חדלו להתקיים.

 

 

 

 

על רקע שיקולים אלה, אני סבור כי עם חלוף הזמן נוטה נקודת האיזון מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם לעבר זכות הנאשם לחירות (ראו, לדוגמה, בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009). הלכה עמנו מימים ימימה כי ככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.03); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.06); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.06)).

 

 

 

 

10. אשר על כן, ובהמשך להחלטתי מיום 31.7.2011 אני מורה על שחרורו של המשיב בכפוף להתקיימותם של התנאים הבאים:

 

 

 

 

א. מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בכתובתו ברחוב מקור ברוך 6/8 מטה בנימין תל ציון.

 

 

ב. פיקוח של אחד מהערבים הבאים בכל עת: אשתו של המשיב סיון אדרי ת.ז. 061258919 וגיסו של המשיב בשם אופיר אלימלך ת.ז. 066432246 (איני מאשר את המפקחים אברהם סבג ואחותו של המשיב חיה אדרי אליס, לאחר שבבדיקת פרטיהם נתברר למבקשת כי יש לחובתם עבר פלילי).

 

 

ג. ערבות צד ג' של שלושה ערבים (שניים מהם המפקחים הנ"ל) בסך 50,000 ₪ וערבות עצמית של המשיב בסכום זה.

 

 

ד. הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך של 20,000 ₪.

 

 

ה. מובהר בזה למשיב כי נאסר עליו ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם ליברטי (ולא נעלם מעיני כי ליברטי סיים ליתן עדותו ב בית המשפט המחוזי).

 

 

 

 

 

 

 

 

משרד עורכי דין רשלנות רפואית הוא כזה העוסק בתחום רשלנות רפואית בלבד. משרד עורכי דין רשלנות רפואית מטפל בתיקים על בסיס הצלחה. משרד עורכי דין רשלנות רפואית מתעדכן בפסיקה הרלבנטית. ליעוץ פנו אל משרד עורכי דין רשלנות רפואית

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11055100_E03.doc רת

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il