עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4968/11

בבית המשפט העליון

 

רע"א 4968/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשים: עו"ד י' שדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ברע"א 8225-12-10 מיום 13.6.2011, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (סגן הנשיאה השופט י' קינר) בת"א 2350/08 ובהפ"ב 8772-01-10 מיום 20.6.2010, שאישר פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד רונן סטי (להלן: פסק הבוררות ו-הבורר, בהתאמה) ודחה בקשה לביטולו.

 

 

 

 

העובדות בתמצית

 

 

1. המחלוקת מושא ההליכים הנ"ל נוגעת להסכם שנערך בין המבקשים למשיבים ביום 23.4.2008 לפיו רכשו המבקשים את זכויות המשיבים במרכול בעיר מודיעין. המבקשים שילמו את התשלום הראשון וקיבלו את החזקה המרכול, אך לא שילמו את יתר התשלומים כמתחייב בהסכם וכבר ביום 3.6.2008 הודיעו למשיבים בכתב על ביטול ההסכם בעקבות טענותיהם על הפרותיו היסודיות.

 

 

2. טענתם המרכזית של המבקשים הייתה כי המשיבים הטעו אותם בכך שלא גילו להם כי בסמוך למרכול עתיד להיפתח מרכול מתחרה (להלן: המרכול החדש) ואף הגדילו לעשות כאשר שילמו לבעליו של המרכול החדש סכום של כ-5,000$ כדי שידחה את פתיחת המרכול על מנת שהדבר לא יתברר למבקשים טרם תושלם העסקה. בנוסף לכך, טענו המבקשים להפרות יסודיות והטעיות נוספות מצדם של המשיבים, ובהן: העובדה כי לא היה היתר בניה למנועים שונים של המרכול; העובדה כי למרכול לא היה רישיון עסק; הגדלת שווי המרכול שלא כדין בדרך של הוספת הכנסות לספרי החשבונות שהוצגו למבקשים במהלך המשא ומתן; ביצוע זיופים ברשימות המלאי שהוצגו למבקשים במטרה להגדיל את שווי המלאי אותו יידרשו לשלם; והעובדה כי חלק מהציוד היה כפוף לזכויות צדדי ג' בניגוד למוסכם.

 

 

 

 

3. בעקבות האמור לעיל הוגשו תביעות הדדיות לבית משפט השלום. בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם התקיים קדם משפט ראשון, הודיעו הצדדים כי הסכימו ביניהם על העברת הסכסוך לבוררות בפני הבורר.

 

 

 

 

4. בפסק הבוררות, המונה 73 עמודים, קבע הבורר כי למבקשים לא הייתה זכות לבטל את ההסכם וכי עליהם להשלים את התמורה על פי ההסכם. הבורר קיבל את כל טענותיהם של המבקשים בנוגע להפרות ולהטעיות, אך קבע כי טענות אלה אינן מקימות עילה לביטולו של ההסכם וכי יש לתת להן ביטוי במישור פסיקת הפיצויים המוסכמים. הבורר קיבל גם את טענת המבקשים לעניין אי גילוי דבר הקמתו של המרכול החדש ותשלום ה-5,000$ לבעליו על מנת שידחו את פתיחתו עד להשלמת העסקה עם המבקשים. אולם, הבורר קבע כי לא היה במהלך דברים זה משום הטעיה אלא עסקינן בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטולו של חוזה. כמו כן קבע הבורר כי ההטעיה אינה יורדת לשורש העסקה, כי היא נוגעת למידע "חיצוני" שהמבקשים יכלו לבררו וכי ממילא לא הוכח יסוד הקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין כריתת החוזה הנדרש לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. עוד הוסיף הבורר וקבע כי גם אם הייתה מתקבלת טענת ההטעיה, החזרת המרכול למשיבים היא בעייתית ביותר וכי חיובם של המשיבים בפיצויים כמעט שאינו מעשי נוכח מצבם הכלכלי הקשה, כך שפסיקה כפי שביקשו המבקשים צפויה להביא אך להמשך הסכסוך ואולי אף להחרפתו.

 

 

 

 

5. באשר לפיצויים המוסכמים, קבע הבורר כי שני הצדדים הפרו את ההסכם ולפיכך קמה לשניהם זכות לפיצויים המוסכמים. אולם, נוכח חוסר תום ליבם של המשיבים פסק להם הבורר אך 40% מהפיצוי המוסכם בעוד שלמבקשים פסק את מלוא הפיצויים המוסכמים לפי ההסכם. ההפרש בין הפיצויים שנפסקו לטובת המבקשים לבין הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבים וכן סכום ההוצאות שנפסק לטובת המבקשים קוזז מחיובם של המבקשים להשלמת מלוא התמורה על פי ההסכם.

 

 

 

 

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בקשה לאישור פסק הבוררות ואילו המבקשים עתרו לביטולו.

 

 

 

 

פסק דינו של בית משפט השלום

 

 

6. בבקשת הביטול שהוגשה לבית משפט השלום טענו המבקשים כי תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור ומשכך יש לבטלו לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). לפי טענה זו, לאחר שקבע הבורר כי המשיבים הפרו את החוזה והטעו את המבקשים בכמה עניינים, ומעל לכל, בכך שהטעו את המבקשים בנוגע ל"מיקומו וייחודו" של המרכול תוך שהם משלמים כספים לבעל המרכול החדש כדי למנוע אפשרות לגילוי המידע, לא ייתכן כי ייקבע שאין לבטל את ההסכם וכי יש להמשיך בביצועו. עוד טענו המבקשים כי פסק בוררות שכזה, הנותן גושפנקא למעשיהם של המשיבים, נוגד מושכלות יסוד של סדר ציבורי ואישורו יביא להדרת רגליהם של מתדיינים ממוסד הבוררות. מנגד טענו המשיבים כי הבורר לא היה כבול לדין המהותי, כי לא נגרם למבקשים עיוות דין, כי אין ממש בממצאים הקשים כלפיהם, כי לא קמה עילה לביטול העסקה, כי אין עילה לביטולו של פסק הבוררות וכי אין זה מסוג המקרים בהם מבוטל פסק בוררות בהיותו נוגד את תקנת הציבור.

 

 

 

 

7. בית משפט השלום סקר בהרחבה את הפסיקה הנוגעת לביטול פסק בוררות לפי העילה הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות ולאורה קבע כי אין מקום להתערב בפסק הבוררות. באשר להטעיות ולהפרות שאינן נוגעות לאי גילוי דבר קיומו של המרכול החדש קבע בית משפט השלום כי מדובר בטענות ערעוריות גרידא שאין להן מקום במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות. באשר לטענת ההטעיה בדרך של אי גילוי דבר קיומו של המרכול החדש והתשלום לבעליו, קבע בית משפט השלום כי אמנם קביעות הבורר בנוגע להוכחתה של עילת ההטעיה "מעוררת תחושת אי נוחות" וכי ספק אם פסיקה זו "הייתה עומדת במבחן הערעור", ואולם הן אינן נוגדות את תקנת הציבור ומשכך אינן מקימות עילה לביטול פסק הדין.

 

 

 

 

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

 

8. אף בית המשפט המחוזי, בדומה לבית משפט השלום, לא מצא כי יש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע באותם אינטרסים, עקרונות וערכים בסיסיים המרכיבים את תקנת הציבור. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי שבהחלטתו לא קבע הבורר כי מעשי רמייה והטעיה הם מעשים חיוביים שיש לתת להם גיבוי, אלא גינה אותם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ייתכן שהבורר טעה ביישום הדין המהותי על העובדות החמורות שנתגלו בפניו במהלך הדיונים, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור.

 

 

 

 

משכך, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור ומכאן הבקשה שלפני.

 

 

 

 

נימוקי הבקשה

 

 

9. המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענה לפיה לא ניתן היה לאשר את פסק הבוררות באשר הקביעות העובדתיות בו מובילות למסקנה משפטית אחת ויחידה של ביטול העסקה בין הצדדים ופסיקת פיצויים למבקשים. לטענת המבקשים טעותו של הבורר היא כה בסיסית ויסודית עד כי היא הודפת גם את הטענה לפיה בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בוררים. בהקשר זה טוענים המבקשים כי ראוי להחיל את העקרון לפיו "מרמה מבטלת הכל" גם על פסקי בוררות וקביעות בוררים.

 

 

 

 

10. בא כוחם של המבקשים מציין במסגרת הבקשה כי הסביר ערב הבוררות למבקשים כי אין ערעור על בוררות אף אם הבורר יטעה טעויות בוטות וכן הסביר כי הבורר יכול לפסוק כראות עיניו ולא בהתאם לדין המהותי. ואולם, במקרה זה פסק הבורר בניגוד לקביעות שלו עצמו ובניגוד לעקרונות בסיסיים.

 

 

 

 

11. עוד טוענים המבקשים כי להותרת פסק הבוררות על כנו עשויות להיות השלכות רוחב על כלל ציבור המתדיינים במישור אמון הציבור במערכת משפט ובמוסד הבוררות. לטענת המבקשים, המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים בהם בית המשפט צריך לכוף את עקרונות הצדק והמוסר מפני המשפט, שכן דווקא יישומם של עקרונות אלו יש בו כדי לחזק את מוסד הבוררות.

 

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

12. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע רשות ערעור בהחלטות הנוגעות לאישור ולביטול פסקי בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 6.9.2007), סעיף 9]. כאשר המדובר בדיון ב"גלגול שלישי", כדוגמת המקרה שלפני, עקרון הריסון מפני התערבות בפסק בוררות מקבל משנה תוקף [ראו: רע"א 8031/06 כהן נ' רן (לא פורסם, 18.11.2007), בסעיף 8; רע"א 3802/11 גפן נ' "יהודה אמיתי שלהבת" סוכנות לביטוח (1991) בע"מ (לא פורסם, 20.6.2011), בסעיף 7].

 

 

 

 

13. המקרה שלפני לא מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים והוא למעשה מתמקד בסוגיית המשמעות הראויה שיש לייחס למונח "תקנת הציבור" שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות ובסוגיה של היקף הביקורת השיפוטית במקרה בו נפלה טעות משפטית בפסק בוררות, סוגיות שהוכרעו זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה [בנושא תקנת הציבור ראו: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי (לא פורסם, 5.5.2010); ובנושא היקף הביקורת על טעויות שנפלו בפסק בוררות ראו למשל: ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין, פ"ד כה(1) 108, 112-111 (1971) (להלן: עניין חביבאללה); רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529 (2005), סעיף 12; ראו גם: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב § 434, 437 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)]. סבורני כי אף שיקולי צדק אינם מטים את הכף לטובת קבלת בקשת המבקשים אשר הסכימו כי הבורר במקרה דנן לא יהיה כפוף לדין המהותי.

 

 

 

 

14. למעלה מן הדרוש אציין כי לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית משפט השלום. אכן, דומה כי הבורר שגה בקביעותיו שלפי הדין המהותי. כך, למשל, כאשר בחן את השאלה האם המשיבים עמדו בנטל הוכחת הקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין כריתתו של ההסכם, היה על הבורר להביא בכלל חשבון את העובדה כי ההטעיה הייתה נגועה בחוסר תום לב מהותי ויתכן שאף דבקה בה מרמה ואת העובדה כי ההטעיה נגעה לעניין מהותי, וזאת על אף שיכלו המבקשים לברר את המידע בכוחות עצמם. שיקולים אלו צריכים היו להוביל בנסיבות העניין למסקנה כי המבקשים יצאו ידי חובתם בהוכחת הקשר הסיבתי וכי נטל ההוכחה לאי קיומו של קשר סיבתי עבר למשיבים [ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 855 (1992)]. ואולם, הבורר כלל לא היה כפוף לדין המהותי ומשכך רשאי היה לפסוק לפי שיקול דעתו המנומק, ודומני כי נימוקו הנוגע לרצון לשים סוף לסכסוך ולהיעדרה של תועלת בפסיקה שתורה על ביטולו של ההסכם ועל השתת פיצויים על המשיבים מחד, תוך שהוא מביא את התנהלותם של המשיבים בכלל חשבון בפסיקת הפיצויים המוסכמים מאידך, מביאים לכלל תוצאה שאינה בלתי מתקבלת על הדעת.

 

 

 

 

אפילו תאמר כי נפלה טעות של ממש בפסק הבוררות, אין הטעות מקימה עילה לביטולו של הפסק [ראו: עניין חביבאללה, שם; אוטולנגי, בעמ' 986-985], וכפי שנכתב בבקשה, בא כוחם של המבקשים יידע אותם אודות אופיו של הליך בוררות ועל כי אין ערעור עליו. אף בטענתם של המבקשים כי יש להחיל את העקרון לפיו המרמה מבטלת הכל אין כדי לסייע בידם. הלכה היא כי ביטול פסק בוררות מחמת תרמית ייעשה מקום שנתגלו עובדות חדשות או נסיבות חדשות המצביעות על קיומה של תרמית שהשפיעה על פסק הבוררות [ראו: רע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל (לא פורסם, 18.04.2010), סעיף 23; אוטולנגי, בעמ' 1112-1110]. התרמית הנטענת בענייננו עמדה במרכזה של המחלוקת שהוצגה בבוררות, ולא נטען, וממילא לא הוכח, כי הליך הבוררות נגוע במרמה כלשהי וכי המרמה הנטענת השפיעה על פסק הבוררות. משכך, בהתאם להלכה הנ"ל, אין בתרמית הנטענת כדי להביא לביטולו של הפסק. בנוסף, מרגע שהסכימו המבקשים להעביר את הסכסוך לדיון בבוררות מבלי לכבול את הבורר לדין המהותי ובידיעה כי לא תהייה להם זכות ערעור על פסק הבוררות, אין הם יכולים להישמע בטענה כי יש לבטל את פסק הבוררות הואיל ואין הוא תואם את הדין המהותי. זאת ועוד, דומני כי צדקו בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום אף בקביעותיהם כי אין במקרה דנן פגיעה בתקנת הציבור. העילה לביטול פסק בוררות מחמת שהוא מנוגד לתקנת הציבור פורשה באופן מצמצם כך שתתייחד רק למקרים נדירים בהם יש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע בעקרונות ובערכי יסוד [ראו דעת הרוב ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2010)]. במקרה שלפנינו אין בהכרעתו של הבורר משום פגיעה בערכים מוגנים כלשהם, בייחוד כאשר הוא לא היה כפוף לדין המהותי כאמור לעיל, מה גם שלא ניתן להתעלם מכך שהבורר גינה את מעשי המשיבים ונתן ביטוי לגינוי זה בפסיקת הפיצויים המוסכמים.

 

 

 

 

 

 

 

 

15. נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין המתוארות ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשע"א (31.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049680_W02.doc חכ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il