פירוק שיתוף
פירוק שיתוף
א. מהו פירוק שיתוף ?
דירת המגורים של בני זוג היא בדרך כלל הנכס העיקרי של התא המשפחתי. לחלק ניכר מהזוגות הנשואים בארץ דירת מגורים השייכת לשני הצדדים, ורשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) במנהל או בחברה משכנת.
כאשר בני זוג עומדים בפני גירושין, ביוזמת אחד מהם או ברצון שניהם, מתעוררת השאלה מה ייעשה בדירת המגורים שלהם.
בני זוג המגיעים להסכם יכולים להחליט כי הדירה תימכר מייד או במועד נדחה שבו הילדים יגדלו מעט.
ישנם מצבים בהם אחד מבני הזוג מוותר על חלקו בדירת המגורים לטובת בן הזוג השני, כלומר "קונה את חרותו" בכסף מלא.
כאשר אין הסכם ואחד הצדדים רוצה לכפות פירוק וגירושין הוא עותר לבית המשפט ומגיש תביעה לפירוק שיתוף, כלומר תביעה למכירת הנכס וחלוקת המחיר שיתקבל בין שני הצדדים.
על פי סעיף 37 לחוק המקרקעין: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". כלומר, כל אדם שהינו בעלים של מקרקעין בשותפות עם אחר, יכול ורשאי בכל עת, לפנות לבית המשפט ולדרוש את מכירתו של הנכס.
ההסתייגות היחידה שיכולה להישמע מבן הזו השני היא החובה להבטיח את מדור הילדים המעוגנת בסעיף 40 א‘ לחוק המקרקעין.
לבית המשפט סמכות לקבוע כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך מספר שנים בהתקיים תנאים מסויימים אולם בית משפט אינו יכול לשלול מאדם את זכות הקניין שלו, ואינו יכול למנוע ממנו לממש את רכושו ולמכור את דירתו.
במרבית המקרים דירת המגורים נמכרת חרף התנגדותו של אחד מבני הזוג והדבר מאפשר לצד המעוניין להתגרש להפעיל לחץ משמעותי על הצד המסרב, שכן מכירת דירת המגורים הינה אקט מאיים, המערער את היציבות (היחסית, אמנם) ממנה נהנתה המשפחה עד כה.
תביעה כזו הינה קטליזטור המביאה את בני הזוג לנהל מו"מ לצורך חתימה על הסכם גירושין.
ב. מהו מדור ספיציפי?
מדור ספציפי הינו סעד שרק אשה יכולה להנות ממנו, ורק בית הדין הרבני יכול לתיתו.
אשה המקדימה את בעלה ומגישה תביעה למדור ספציפי בבית הדין הרבני לפני שבעלה הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה יכולה לגרום לעיכוב של שנים במכירה, ואולי אף למניעת מכירת הבית.
ההלכה היהודית קובעת כי אדם חייב במדורה של אשתו כחלק ממזונותיה, ואין האשה חייבת לצאת מ"הנווה הטוב לנווה הרע".
דירת מגורים שהאשה רגילה אליה וחיה בה והיא בבעלותה, היא "הנווה הטוב" ואילו דירת מגורים שכורה שהאשה אינה חפצה בה וצרכיה להיטלטל מידי שנה ממקום למקום היא "הנווה הרע".
אשה המצליחה להשיג צו למדור ספציפי זמני או קבוע בבית הדין הרבני מונעת מבעלה לעתור למכירת דירת המגורים וכך מפעילה עליו לחץ להיכנע לדרישותיה.
הסעד הינו הלכתי ואין בית המשפט לענייני משפחה יכול לתיתו.
