מזונות ילדים

א. חיובו של האב במזונות ילדיו

החובה העיקרית של אב היא לכלכל את ילדיו. לא ניתן לכפות על אב לפגוש את ילדיו, לגלות להם חיבה, לחנך אותם או לאהוב אותם – רק לפרנסם.

על פי הדין אב חייב במזונות ילדיו הקטינים, שהינם מתחת לגיל 18 שנים. באופן עקרוני רק האב מחוייב במזונותיהם של הילדים, אפילו אם הוא עני ואין לו כל הכנסה, ואפילו אין הוא יכול לספק את צורכי מחייתו. חובתו כלפי ילדיו קודמת לזכותו לקיים את עצמו.

המזונות של הילדים כוללים את כל צרכי מחייתם, כאשר הפסיקה מבחינה בין צרכים הכרחיים שהם חיוניים לקיומם של הילדים ובלעדיהם אי אפשר להתקיים, לבין צרכים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים שהינם מדין צדקה והם צרכים עודפים ויש לחייב בהם את האב רק אם ידו משגת.

הצרכים החיונים הם: מזון, הלבשה והנעלה, מקום מגורים ואחזקתו (הקרוי בשפה המקצועית: מדור), צורכי חינוך, צרכים רפואיים.

כ"כ חייב הנתבע לשאת ולשלם דמי טיפול בילדים בגילאים הללו ילדים קטנים זקוקים לסיועה ולטיפולה של האם, בין שהיא מטפלת בעצמה בהם, ובין שמישהו אחר מטפל בהם, בהיותו זרועה הארוכה של האם, ודמי טיפול אלה הינם חלק מהמסגרת הכוללת של המזונות שאותם חייב אב לילדיו הקטינים.

חוגים, שיעורי העשרה, שיעורים פרטיים, בילויים, נסיעות בארץ ובחו"ל, מתנות לימי הולדת וכיוצ"ב הינם צרכים שאינם צרכים הכרחיים וניתן לחייב את האב בהם רק אם יש ביכולתו לממן הוצאות אלה, ורק אם ניתן להוכיח שבעבר נהגו הילדים מרמת חיים כזו.

באופן עקרוני יחוייב אב במזונות "לפי צרכיהם" ולא לפי "עושרו".

הסכום המינימלי שבית המשפט נוהג לפסוק לילד אחד הוא 1,000 ₪ ולסכום זה נוספות הוצאות המדור, אם האשה והילד מתגוררים בשכר דירה.

לפני כשנתיים ניתן פסק דין תקדימי על ידי כב‘ השופט גייפמן בבית משפט לענייני משפחה הקובע כי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ועקרון השוויונית שבו חודר גם לדיני המזונות. פסק הדין מחלק את הצרכים של הילדים לשני מעגלים. המעגל הראשון של הצרכים ההכרחיים החל רק על האב, והמעגל השני – הצרכים שבדין צדקה החלים על אב ועל האם גם יחד.

על פי פסק דין זה יש לצמצם את הגדרתם של הצרכים ההכרחיים החלים רק על האב ולהרחיב את המעגל השני, כך שגם על האם יחולו חיובים בכל הנוגע למזונות ילדיה, וחוסר השיוויוניות – יצומצם ככל האפשר.

ב. חיובה של אם להשתתף במזונות ילדיה – רק מדין צדקה

האם חייבת במזונות הילדים רק מדין צדקה ורק אם ידה משגת להשתתף בצרכיהם אחרי שסיפקה קודם את צרכיה – היא על פי דין צדקה משתווה החובה של האם לזון את הילדים לחובתו של האב החובה מדין צדקה מתממשת ויכולה להתממש, רק אם מוכח שהאשה – האם היא אשה אמידה ובעלת מצב כלכלי שפיר.

ג. החיוב המשפטי במזונות הילדים החל על האב – שונה בגילאים שונים

הדין מבחין בכל הנוגע לחיובו של האב בשלוש קבוצות של גילאים של הילדים.

באשר לילדם שהינם מתחת לגיל שש החיוב על האב הוא אבסולוטי ומוחלט מדין תורה. אב חייב לזון את ילדיו בגין זה בין אם יש להם מקורות הכנסה ורכוש ובן אם לאו.

לגבי ילדים שהינם מעל לגיל 6 שנים ולמטה מגיל 15 שנה, אביהם חייב לזון אותם מכח תקנות חכמים ותקנות בי"ד (תקנות הרבנות הראשית לא"י משנת תש"ד). מוטלת חובה על האב את ילדיו בגילאים הללו כדי מילוי כל צרכיהם החיונים – הכרחיים, וחובה זו היא מעין חובה אבסולוטית.

באשר לילדים שמעל גיל 15 שנים החיוב לפרנס אותם הינו מ"דין צדקה". מחובתו של האב (ואם האם אמידה גם היא מחוייבת) לממן את צרכיו של ילד בגילאים שבין 15 ל- 18.

ילדים בגילאים הללו לומדים בדרך כלל בב"ס תיכון. ומן הראוי לאפשר להם לסיים חוק לימודיהם התיכוניים , שהרי השלמת לימודי התיכון, מהווה מעין "שער כניסה" לחיים הבוגרים, והכלל הוא שאין עוקרים ילד מהלימודים אלה ובית משפט לא יקבל טיעון שיש ביכולת ילדים בגיל זה לעבוד ולפרנס את עצמם.

ד. חובת המדור

כאמור לעיל אב חייב גם במדורם של ילדיו. אין הכוונה דווקא לדירה בבעלות אלא כדי לספק מדור יוצא האב ידי חובתו גם בהשתתפות בשכר דירה של הילדים.

על פי הפסיקה של האב לשאת ב – 30% שכר דירה כאשר מדובר בילד אחד, 40% כאשר ישנם שני ילדים, ו – 50% מעלות שכר הדירה כאשר יש צורך לדאוג לקורת הגג של שלושה ילדים.

לאחרונה התפרסם פסק דין של סגן הנשיא כב‘ השופט פורת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הקובע כי גם כאשר האם רכשה דירה ונטלה על עצמה משכנתא יש לחייב את האב בהשתתפות במדורם של הילדים.

סלע המחלוקת בין הצדדים היה האם ניתן לחייב אב במדור של בנו כאשר האם אינה שוכרת דירה אלא רכשה דירה ומחזירה הלוואת משכנתא. השופט פורת קבע כי גם במקרה זה ניתן לחייב במדור מאחר ומדור הוא חלק מהמזונות שעל האב לשלם לבנו ומאחר והחזר המשכנתא על דירה שנרכשה היא הדרך להבטיח את מדור הילד, יש התחשב במרכיב זה בפסיקת המזונות ויש לחייב את האב בחלקו של הילד בהוצאות המדור. האב חוייב ב – 900 ₪ נוספים מלבד המזונות.

ה. פסק דין למזונות לעולם אינו סופי

פסק דין למזונות (אי הסכמה בהסכם גירושין בדבר גובה המזונות) לעולם אינם סופיים, וניתן תמיד לפתוח את הנושא ולדון בכך מחדש.

כאשר הורים הסכימו ביניהם – בלא שהיתה כל תביעה ביניהם – על סכם מזונות כלשהו, ניתן להגיש תביעה בשם הקטינים לקביעת מזונותיהם בבית המשפט אף ללא שינוי נסיבות כלשהו, שכן ההסכם נעששה בין ההורים והקטינים לא היו צד לו.

לעיתים אשר החפצה בגט מהיר מסכימה לסכום מזונות נמוך בהסכם הגירושין, ולאחר שקיבלה את הגט המיוחל היא פונה בתביעת מזונות בשם הבן.

עקרון טובת הילד הועדף על פני עקרון קיומם של הסכמים וכך נקבע כי אף אם האם התחייבה בהסכם לסכום מסויים, יכול הילד לעתור לבית המשפט לקביעת סכום גבוה יותר.

פסק דין שניתן על ידי בית המשפט שקבע סכום מסויים למזונות אינו סופי לעולם, וניתן – אם ארע שינוי נסיבות מהותי – לבקש לדון בכך מחדש.

שינוי נסיבות מהותי הוא מקרה שבו אחד מבני הזוג נישא מחדש ונולד ילד או ילדים נוספים, פיטורין מעבודה, התעשרות פתאומית ועוד.

לשאלות בנושא או לתיאום פגישת ייעוץ עם עו"ד המתמחה בתחום לחץ/י כאן