עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3413/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: ה' באייר התשע"א (9.5.2011)

 

 

בשם העורר: עו"ד דרויש נאשף

 

 

בשם המשיבה: עו"ד ענת חולתא

 

 

 

 

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ד' מגד) במ"ת 10741-03-11 שניתנו ביום 24.3.2011 ולפיהן קיימות ראיות לכאורה ביחס לעורר ואשר באחת מהן נדחתה טענת הפליה אותה העלה העורר.

 

 

 

 

העובדות על פי כתב האישום

 

 

1. כנגד העורר וכנגד שניים אחרים הוגש כתב אישום אשר מייחס לעורר ביצוע מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ולפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין) וכן עבירה של נשיאת נשק (לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין).

 

 

 

 

על פי הנטען בכתב האישום, העורר ושני הנאשמים הנוספים משתייכים לפלג של משפחת אבו אלקיעאן אשר לו סכסוך עם פלג אחר של המשפחה. שני הפלגים גרים בכפר חורה. במסגרת כתב האישום מצוי תיאור מורכב של אירועים שהתרחשו בערבו של יום 22.2.2011. בכתב האישום מייחסת המשיבה לגורמים בשני הפלגים ביצוע מעשים שונים לרבות ירי וזריקת אבנים. לצורך הדיון בערר שלפני אתמקד באשר יוחס לעורר.

 

 

 

 

2. על פי כתב האישום, במהלך האירועים שהתרחשו בערבו של יום 22.2.2011 ירה העורר באקדח באוויר ולאחר מכן לעבר זוהיר גברין אבו אלקיעאן (להלן: זוהיר). כתוצאה מן הירי נפגע זוהיר בבטנו, פונה לבית החולים, נותח ואושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. כתוצאה מן הירי, קיבתו של זוהיר נוקבה ונגרמה לו פגיעה באיברים פנימיים נוספים. בהמשך הערב, כך נטען, הגיע העורר יחד עם אחרים לביתו של ג'אבר אבו אלקיעאן (להלן: ג'אבר) כשחלקם חמושים בכלי נשק. נטען כי הם החלו לחבל ברכב המשפחה של ג'אבר תוך שהם שוברים את שמשות הרכב עם אבנים ותוך שאחד מהם יורה באוויר. אז יצא לעברם בנו של ג'אבר ואחד מן החבורה, שאחז בנשק, כיוון לעברו את האקדח ואמר לו: "בוא אני אהרוג את אבא שלך". בעקבות זאת, נסוג בנו של ג'אבר אל הבית והחבורה ניסתה להיכנס בכוח אל סלון הבית בעוד שניים מבניו של ג'אבר מנסים להדוף אותם. או אז הצליח אותו אחד שאחז בנשק להכניס את ידו דרך פתח הדלת אל חלל הסלון וירה בג'אבר שתי יריות שעה ששכב במיטה ופגע ברגלו ובידו. לאחר מכן נמלטה החבורה מן המקום. בעקבות הירי נוצרו שברים פתוחים ברגלו ובידו של ג'אבר והוא פונה לבית החולים ונותח.

 

 

 

 

3. יצויין כי כנגד מעורבים נוספים באירועים שהתרחשו ביום 22.2.2011 הוגשו כתבי אישום במסגרת הליכים נפרדים. בין היתר, הוגש כתב אישום כנגד חסן אבו אלקיעאן (להלן: חסן) הנמנה על הפלג היריב לפלג של הנאשמים. על פי כתב האישום שהוגש, נטען כי באותו הערב בו התרחשו האירועים יצא חסן מביתו, זרק אבן שפגעה בראשו של אחר המעורבים מן הפלג היריב וקרא לעבר בנו "תירה בו". הגם שתחילה הגישה המשיבה בקשה לעצור אותו עד תום ההליכים, בסופו של דבר היא הסכימה לשחרורו בתנאים מגבילים.

 

 

 

 

ההליך לפני בית המשפט המחוזי

 

 

4. בד בבד להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי נוכח מסוכנותו אין לשחררו לחלופת מעצר.

 

 

 

 

5. בהחלטתו מיום 24.3.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר וכי קיימת עילת מעצר סטאטוטורית נוכח העבירות המיוחסות לו. בהחלטה נוספת מאותו היום דחה בית המשפט המחוזי את טענת העורר לפיה אין מקום להפלותו ביחס לחסן, אשר כאמור המשיבה הסכימה לשחרורו בתנאים מגבילים, תוך שהוא קובע כי השוואת המעשים המיוחסים לחסן למעשים המיוחסים לעורר מלמדת כי מסוכנתו של חסן פחותה. לאחר מכן, נקבע כי חלופות המעצר שהציע העורר יבחנו על ידי שירות המבחן.

 

 

 

 

6. בהחלטתו מיום 11.4.2011 עמד בית המשפט המחוזי (השופטת נ' נצר) על חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר וכן על העולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר והורה לערב המוצע להתייצב לפניו. בדיון שהתקיים ביום 28.4.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לאחר שהעורר הסכים לכך, תוך שהוא מציין כי הוא מבקש להעמיד למבחן ערכאת הערעור את הקביעות בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר ובדבר עוצמתן.

 

 

 

 

מכאן הערר שלפני.

 

 

 

 

נימוקי הערר

 

 

7. העורר - באמצעות בא כוחו, עורך הדין דרויש נאשף - טוען כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 24.3.2011 הוא נתן את הסכמתו להארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מאחר שאינו יכול להציג חלופת מעצר הולמת, בשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לעוצמת הראיות נגדו. בהמשך לכך, טוען העורר כי קיימת חשיבות יתרה מבחינתו לקביעה באשר לקיומה של תשתית ראייתית להרשעתו ולעוצמתה.

 

 

 

 

לגופם של דברים טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו וכן לעניין עוצמתן של הראיות הקיימות כנגדו. העורר טוען כי בחינת הראיות בתיק מלמדת כי שמו הוזכר רק על ידי שני עדים בשלב מאוחר ובניגוד לאמרות קודמות של אותם העדים ושל עדים אחרים. לעניין זה הרחיב בא כוח העורר בטיעוניו באשר לסתירות בעדויות השונות שניתנו והוסיף וטען כי בפרק הזמן שחלף עד לגביית חלק מן העדויות הן "זוהמו" בשל שמועות ורכילות שנפוצה בכפר. כן נטען, כטענה חלופית לטענתו העובדתית של העורר לפיה לא שהה כלל במקום בו התרחשו האירועים, כי הירי בזוהיר בוצע כהגנה עצמית.

 

 

 

 

בנוסף, טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את טענת ההפליה שהעלה ביחס לחסן. לעניין זה מצביע העורר על חלקו של חסן באירועים שהתרחשו וטוען כי חלקו וחומרת המעשים שביצע עולים על חלקו שלו באירועים ועל חומרת המעשים שנטען שהוא ביצע. העורר טוען כי חסן הוא הדמות הדומיננטית של הפלג האחר של המשפחה וכי הוא זה שנתן את ההוראות לפתוח בירי ולזרוק אבנים. העורר מוסיף וטוען כי שחרורו של חסן לחלופת מעצר התאפשר עקב התערבות של פוליטיקאים ובשל קשריו עם גורמים במשטרה. במסגרת טענתו זו מפנה העורר להחלטת השופטת מ' נאור בבש"פ 3059/11, בש"פ 3060/11 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן (לא פורסם, 15.4.2011), בה נדונה טענה הפליה דומה שהעלה נאשם אחר במסגרת אותו כתב אישום שהוגש כנגד העורר וטוען כי מהחלטה זו ניתן ללמוד כי השופטת נאור קיבלה טענה זו.

 

 

 

 

תשובת המשיבה

 

 

8. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עורכת הדין ענת חולתא - טוענת כי אין מקום להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2011. באשר לתשתית הראייתית הקיימת כנגד העורר ולעוצמתה, טוענת המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר במעשים המיוחסים לו בשני האירועים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בירורן של טענות העורר בדבר מהימנות העדים מקומה במסגרת ההליך העיקרי ואין בה כדי לפגוע בעוצמת התשתית הראייתית כנגדו. באשר לטענת ההפליה שהעלה העורר, נטען כי טענה זו נדחתה בהחלטת השופטת נאור הנזכרת לעיל וכן נטען כי יש להבחין בין מעשיו של חסן לבין מעשיו של העורר, נוכח השימוש שעשה העורר בנשק חם. לחיזוק עמדתה זו מצביעה המשיבה על כך כי נאשם אחר במסגרת כתב האישום שהוגש כנגד העורר הנמנה על אותו הפלג של המשפחה, אשר לא נטען כי עשה שימוש בנשק חם, שוחרר לחלופת מעצר מטעם זה. המשיבה מוסיפה ועומדת על המסוכנות הנשקפת מן העורר וכן עומדת על עברו הפלילי הכולל ריצוי עונש מאסר בפועל למשך 48 חודשים בגין ביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

 

 

 

 

יצויין כי במהלך הדיון שהתקיים לפני הציע בא כוח העורר לבאת כוחה המשיבה כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה, במותב אשר נתן את ההחלטה האחרונה בעניינו של העורר ויתר הנאשמים ישוב וייבחן את קיומן של ראיות לכאורה וידון בטענת ההפליה שהעלה. באת כוח המשיבה דחתה הצעה זו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

9. במוקד הערר שלפני, שאלת קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו ועוצמת התשתית הראייתית הקיימת נגדו וכן טענת ההפליה ביחס לחסן שהעלה העורר.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובחומר החקירה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכי אין מקום לקבל את טענתו בדבר הפליה.

 

 

 

 

10. ראשית, באשר לקיומן ראיות לכאורה.

 

 

 

 

בית המשפט המחוזי עמד על הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר: באשר לאירוע הראשון - (א) הודעתו של זוהיר מיום 2.3.2011 כי יצא למקום בו התרחשו האירועים בערך בשעה עשר בלילה ביום 22.2.2011 לאחר ששמע יריות והמולה ומצא עצמו עומד באמצע המקום בין שני הפלגים והבחין בעורר המוכר לו מילדות שעמד במרחק של 10 מטרים ממנו מחזיק אקדח ויורה באוויר ולאחר שזיהה אותו ירה העורר בבטנו; (ב) הודעתו של ג'אמל אלקיעאן (להלן: ג'מאל) מיום 27.2.2011 כי היה בביתו, שמע צעקות, רץ לכיוון איזור ההתקהלות ועמד ליד זוהיר שפתאום נפל ואמר לו: "ירו לי בבטן" וכי הוא ובחור נוסף בשם מנאוור פינו אותו ברכבו של מנאוור עד שפגשו באמבולנס; (ג) העימות שנערך בין זוהיר לבין העורר ביום 2.3.2011 בו שב זוהיר על גרסתו כי היה זה העורר שירה בו ממרחק של כ-10-15 מטרים.

 

 

 

 

באשר לאירוע השני - (א) הודעתו של ג'אבר מיום 23.2.2011 לפיה בסמוך לשעה 23:30 בלילה נכנס לביתו אדם אותו זיהה וירה בו בזמן שהוא במיטה; (ב) הודעתה של נסרין קעאן, נכדתו של ג'אבר (להלן: נסרין), מיום 24.2.2011 כי ראתה בשעה עשר בלילה ביום 22.2.2011, בעת ששהתה על גג ביתה, קבוצה של גברים באים לכיוון הבית של ג'אבר תוך שהם צועקים "איפה גבר" ושוברים את שמשות רכב המשפחה. באותה ההודעה מציינת נסרין כי היה מדובר בחבורה של יותר מעשרה איש וכי היא זיהתה רק חלק מהם. בהמשך, מתארת נסרין כי אחד מן החבורה (שאינו העורר) ירה באוויר ואחר קילל אותה וכי החבורה נכנסה לבית, כי הם דחפו את הדלת וכי אז אחד מהם (אותו היא מזהה) ירה בג'אבר; (ג) הודעתו של תיסיר אבו אלקיעאן, בנו של ג'אבר (להלן: תיסיר) מיום 24.2.2011 בה מסר כי בשעה עשר וחצי בערך ביום 22.2.2011 שהה בבית המשפחה ושמע רעש בחוץ ואז יצר וראה קבוצה של כעשרה אנשים רובם חמושים באקדחים מחבלים ברכב המשפחה וכי אחד מהם איים עליו בעוד שהוא מחזיק אקדח. בהמשך הוא מתאר את אירוע הירי בג'אבר ומזהה חלק מהאנשים אשר סייעו לפריצת הדלת וביניהם את העורר; (ד) הודעתו של נאזח אלקיעאן, בנו של ג'אבר (להלן: נאזח), מיום 24.2.2011 בה זיהה אחד מן החבורה כמי שירה בג'אבר ובה זיהה אנשים נוספים מן החבורה אשר סייעו בפריצת הדלת. (ה) העימות שנערך בין תיסיר לעורר ביום 2.3.2011 בו זיהה תיסיר את העורר בוודאות כמי שנכח במקום באירוע וסייע לאחרים לפתוח את הדלת בעוד שהעורר טען כי לא היה במקום אלא רעה את עדר הכבשים.

 

 

 

 

11. העורר טוען כי יש לבחון את האמרות השונות שניתנו על רקע הסכסוך בין שני הפלגים במשפחה המקים חשש להפללה מצד חברי הפלג האחד את חברי הפלג השני, ואת העורר בפרט. באשר לאירוע הראשון, טוען העורר כי יש לתת את הדעת לכך כי להודעתו של זוהיר בה זיהה את העורר כמי שירה בו אשר ניתנה מספר ימים לאחר האירוע, קדמה אמרה קודמת אשר ניתנה בבית החולים בה ציין כי הוא אינו יודע מי ירה בו וכי היה חושך. כן מפנה העורר להודעותיהם של ג'מאל ושל מנוור קיעאן (להלן: מנוור) אשר נכחו במקום במועד בו נורה זוהיר, ואשר לא זיהו את העורר כיורה. העורר טוען כי יש לתת את הדעת לביטויים בהם עשה זוהיר שימוש כאשר זיהה אותו במהלך העימות שהתקיים בין השניים בציינו כי "החליט" שהעורר ירה בו. כן טוען העורר כי יש לתת את הדעת לחשש לזיהום העדויות נוכח פרק הזמן שחלף מאז אירוע הירי ועד שנמסרה הודעתו המפלילה של זוהיר, בפרט בשים לב להודעתו של מנוור מיום 23.2.2011 בה ציין כי יש שמועות באשר למעורבים בירי. באשר לאירוע השני עומד העורר על כך כי רק תיסיר זיהה את העורר כחלק מאותה החבורה שהייתה מעורבת באירוע וכי שלושת העדים האחרים לא זיהו את העורר.

 

 

 

 

12. בתגובה לטענות אלה, ובאשר לאירוע הראשון, טענה המשיבה כי אמירתו הראשונה של זוהיר עליה מבקש העורר להיבנות ניתנה לאחר שהוא איבד את הכרתו בסמוך לירי וכאשר השוטרים אשר ערכו את המזכר בו נזכרת אמרה זו מציינים שלא ניתן לחקרו ושהוא היה מטושטש. נטען כי על רקע זה יש לקרוא את תוכן אמירתו ולבחון את פרק הזמן שחלף עד שנגבתה הודעה ממנו. המשיבה הוסיפה וטענה כי את אי זיהויו של העורר כיורה על ידי שני העדים הנוספים באירוע הראשון יש לבחון על רקע נסיבות האירוע בכללותן: אירוע של קטטה המונית בה יותר מאדם אחד עשה שימוש בנשקו. המשיבה מדגישה כי זוהיר זיהה את העורר כיורה באופן מדוייק. באשר לאירוע השני, נטען כי אין כל משמעות לעובדה שרק אחד מבין ארבעת העדים זיהה את העורר, שכן יתר העדים לא טענו כי רק האנשים אותם הם זיהו נטלו חלק באירוע והעידו כי מספר החברים בקבוצה עלה על מספר האנשים אותם הם זיהו מתוכה. המשיבה אף עומדת על עדותו הבהירה והמתונה של תיסיר המלמדת לשיטתה כי אין כל ניסיון מצידו להפליל את העורר בדברים שלא עשה, בין היתר מאחר שלא ביקש לייחס לו עבירה של ניסיון רצח.

 

 

 

 

13. על יסוד אמות המידה שהתווה בית משפט זה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996) איני סבור כי יש בטענות העורר, כמו גם בראיות אליהן הוא מפנה, כדי להביא לכרסום בתשתית הראייתית הלכאורית להוכחת אשמתו בשני האירועים המיוחסים לו בכתב האישום בשלב זה.

 

 

 

 

באשר לאישום הראשון, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, זוהיר זיהה את העורר בוודאות כמי שירה בו. אין באמרתו המוקדמת של זוהיר אליה מפנה העורר כדי לכרסם בעוצמת זיהוי זה בשלב זה, וזאת בשים לב לאמור במזכר בו נזכרת אמרה מוקדמת זו בו צויין כי זוהיר מטושטש וכי לא ניתן לחקרו. אוסיף כי לכאורה, ולכל הפחות בשלב זה, אין בעובדה שבמהלך העימות שנערך בין זוהיר לעורר עשה זוהיר שימוש במילה "החלטתי" כדי לפגוע בעוצמת הראיות כנגד העורר לעניין האירוע הראשון בשלב זה. יש לתת את הדעת לכך כי העימות נערך בשפה העברית וכן כי באותו העימות ציין זוהיר כי הוא זיהה את העורר ובין היתר ציין כי לא היה מרחק ביניהם (שורות 6 ו-31 לדוח העימות). אוסיף כי לשאלתו המפורשת של החוקר "האם ראית אותו [את העורר- י.ד.] בע[י]ניים שלך או החלטת להגיד שעודה [העורר – י.ד] הוא שירה בך על מנת לסבך אותו" השיב זוהיר כי "ראיתי אותו בע[י]ניים אני יודע שהוא ירה בי". אוסיף כי מרבית טענות העורר בעניין זה, כמו גם יתר טענות הנוגעות לאירוע הראשון, הינן השגות על מהימנות עדותו של זוהיר ועל כן אין בהן כדי לפגוע בפוטנציאל הטמון בעדות זה להרשעתו של העורר כפי שזה נבחן בשלב המעצר. השגות אלה דינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי. יתכן כי בהמשכו של הליך ונוכח חקירת העדים או טעם אחר יפחת הפוטנציאל העולה מן הראיות להרשעתו של העורר, אך בשלב זה איני סבור כי יש בטענות שמעלה העורר כדי להצדיק את התערבותי בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של העורר.

 

 

 

 

מסקנתי זהה אף באשר לאירוע השני. אכן, רק אחד מן העדים זיהה את העורר כמי שהיה מעורב באירוע הירי בג'אבר. ואולם, לא מצאתי כי בעובדה שיתר העדים לא זיהו את העורר כדי להפחית ממשקלה של עדות זה. עיון בהודעותיהם של נסרין ושל נאזח מלמדת כי השניים טוענים כי החבורה מנתה כעשרה אנשים ועל כן אין באי זיהויו של העורר, על אף זיהויים של אחרים, כדי לפגוע בפוטנציאל הראייתי שבעדותו של תיסיר.

 

 

 

 

14. ומכאן, לטענת ההפליה שהעלה העורר. אציין כי אף לדידי יש להבחין בין מעשיו של חסן לבין מעשיו של העורר, בשל השימוש בנשק חם בו עשה העורר להבדיל מהשידול לעשות שימוש בנשק חם מצידו של חסן אשר לא נשא פרי. אוסיף כי בניגוד לנטען על ידי העורר, בהחלטת השופטת נאור בבש"פ 3059/11 מיום 15.4.2011 אליה הפנה, נקבע כי דרגת החומרה של המעשים המיוחסים לחסן פחותה מדרגת חומרת המעשים שיוחסו למשיב שם אשר הואשם אף הוא בשימוש בנשק חם. אשר על כן, סבורני כי האבחנה היא מוצדקת.

 

 

 

 

15. אשר על כן, סבורני כי אין מקום לקבל את הערר הן בחלקו הנוגע לשאלת קיומן של ראיות לכאורה והן בחלקו הנוגע להפליה הנטענת ביחס לחסן.

 

 

 

 

ניתנה היום, ה' באייר התשע"א (9.5.2011).

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11034130_W01.doc הג

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il