עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9735/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                     ו' בטבת התשע"ב (01.01.12)

בשם המערער:                       עו"ד אברהם לביא; עו"ד אריאל וינדר

בשם המשיבה:                       עו"ד דפנה שמול

 

 

 

א.        ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט בר-עם) מיום  28.12.11 בתיק עפ"ג 46578-12-11, בה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ברקלי) מיום 18.12.11 בתיק ת"פ 1968-09.    

 

רקע והליכים

 

ב.        המערער, יליד 1987, הורשע על-פי הודאתו ביום 4.1.10 בבית משפט השלום, במספר עבירות של ביצוע מעשים מגונים ומספר עבירות של איומים. לפי המתואר בכתב האישום, המערער ביצע את המעשים בקטין בן 13 (להלן המתלונן), חבר של אחיו הקטן, בזמן שהתבקש על-ידי אבי המתלונן לסייע לו בלימודיו תמורת תשלום. בין היתר, במספר מקרים ליטף המערער את איבר מינו של המתלונן מעל בגדיו, ובמקרים מאוחרים יותר הפשיט אותו, נגע באיבר מינו ושיפשף אותו. בנוסף, כדי לשכנע את המתלונן להמשיך להיפגש עימו, קנה לו מתנות ומאכלים, לקח אותו למקומות בילוי, ובפעמים נוספות איים עליו כי יפגע בו אם יפסיק להגיע.

 

ג.        במסגרת הסדר הטיעון בין המערער והמשיבה הוסכם, כי ככל שיפנה המערער לטיפול שיסתיים בתסקיר חיובי, ממנו יעלה כי רמת המסוכנות של המערער פחתה וכי המערער מקבל אחריות על מעשיו, יטענו הצדדים במשותף לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. הוסכם, כי המשיבה היא שתקבע אם קויימו התנאים הללו לאחר שיתקבל התסקיר, וכי אם התשובה תהא בשלילה, יטענו הצדדים באופן חופשי לעונש. יצוין, כי ברקע הדברים עמדו נסיבותיו האישיות של המבקש, אשר סבל מהתעללות קשה וארוכה מצד אביו בילדותו. אביו שפוט ל-18 שנות מאסר.

 

ד.        טרם נגזר דינו של המערער, הוגשו שישה תסקירי שירות מבחן בעניינו; שתי חוות דעת פסיכיאטריות של המרכז להערכת מסוכנות; שלוש חוות דעת פסיכיאטריות מטעם המערער; ושתי חוות דעת של המכון הישראלי להערכת מסוכנות. מתסקירי שירות המבחן עלה, כי הוחלט להפסיק את טיפולו של המערער במרכז לעברייני מין בפתח תקוה, כיון שהמערער הביע ספקות באשר לאפשרות שיפיק תועלת מן הטיפול. עוד ציין השירות, כי ניכר שהמערער מסתיר מידע החיוני לטיפול, ומנסה להציג חזות מסוימת שאינה תואמת את המתרחש במציאות. לאחר מספר דחיות שהתבקשו על-ידי השירות כדי לבחון בכל זאת אפשרות של טיפול, צוין ביום 29.6.11 כי הוחלט באופן סופי לא לקבל את המערער לטיפול בחזרה, וכי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה. על כן, לא המליץ השירות על טיפול בעניינו. המרכז להערכת מסוכנות קבע ביום 19.6.11, נוכח נסיבות ביצוע העבירות ונסיונו להציג מצג שאינו אמת בפני גורמי הטיפול, כי המסוכנות הנשקפת מהמערער גבוהה.

 

ה.        בחוות דעת של ד"ר ברנר מיום 20.5.11 שהוגשה על-ידי המערער צוין, כי המערער היה בטיפולו עד ליום 31.8.10 במשך חצי שנה, וכי הוא מתקשה בטיפול. עם זאת צוין, כי המערער הגיע עם כונה אמיתית לטיפול בבעיותיו, וכי נעשתה התקדמות משמעותית ביכולתו להימנע מפגיעה עתידים בילדים. בחוות דעת של המכון הישראלי להערכת מסוכנות מיום 6.9.11 צוין, כי ניכר שהמערער הפיק תועלת מהטיפולים בהם השתתף עד כה, וכי מודע למצבי סיכון אפשריים; מנגד צוין, כי הוא מתנהל בחשדנות ומסתיר מידע מגורמי הטיפול. על כן נקבע, כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער בינונית, וכל שימשיך בטיפול ויבנה משפחה, רמת המסוכנות תרד.

 

ו.        ביום 18.12.11 נגזר דינו של המערער. נקבע, כי לא עלה בידי המערער לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לטיפול, ועל כן, חרף האינטרס השיקומי הבולט, יש להשית עונש מרתיע שיבטא את חומרת המעשים, ואת הצורך בהגנה על הציבור בעבירות מעין אלה. בית המשפט נתן דעתו לחומרה המיוחדת, הנובעת מכך שהמערער ניצל יחסי אמון ומרות בינו ובין המתלונן, עת היה אמור לסייע לו בלימודיו. על כן, גזר עליו בית המשפט 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיקוח על-ידי שירות המבחן במשך 36 חודשים מיום שחרורו ותשלום של 5,000 ₪ למתלונן; לבקשת המתלונן עונש המאסר עוכב עד ליום 2.1.12.

 

ז.        המערער עירער על גזר דינו של בית המשפט השלום, והערעור נקבע לדיון בבית המשפט המחוזי ליום 15.2.12. בד בבד, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי (השופט בר-עם) דחה את הבקשה מבלי שנתקיים בה דיון, בציינו, כי העבירה בה הורשע המערער חמורה, וכי העונש שהושת עליו אינו גבולי; על כן, בהתחשב בכך שהדיון בערעור נקבע למועד קרוב, אין מקום לקבל את הבקשה.

 

הערעור

 

ח.       בהודעת הערעור נטען, כי סיכויי הערעור לבית המשפט המחוזי גבוהים נוכח הסדר הטיעון בין הצדדים, ונוכח פניית המערער לקבלת טיפול פרטי לאחר שהטיפול במרכז לעברייני מין לא צלח. בהמשך לכך נטען, כי הטיפול הפרטי היה חיובי ומועיל, ועל כן התקיים התנאי בהסדר הטיעון לפיו יש להשית על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חלף עונש המאסר בפועל. עוד נטען, כי בית משפט השלום לא נתן משקל מספק לנסיבות חייו הקשות של המערער ולעברו הנקי, וגם בכך יש להגדיל את סיכויי קבלת הערעור.

 

ט.       בדיון בפנינו טען בא כוח המערער, כי המרכז לטיפול בעברייני מין לא העניק למערער הזדמנות ממשית לטיפול, ועל כן המשיך המערער בטיפול פרטני שהיה בו כדי להועיל לו; ואולם בית משפט השלום לא נתן את דעתו לטיפול הפרטי. כן נטען, כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו הקשות של המערער בגזירת העונש. מכל הטעמים הללו נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, ועל כן יש לעכב את ביצוע העונש עד לאחר ההכרעה בערעור.

 

י.        באת כוח המשיבה טענה, כי מתחילה העונש המתבקש בעבירות מעין אלה הוא מאסר בפועל, אולם נוכח נסיבותיו הקשות של המערער הייתה המשיבה מוכנה ללכת כברת דרך לקראתו ולבחון הליך שיקומי, שאם יסתיים בהצלחה יעתרו הצדדים במשותף לעונש של עבודות שירות. אולם, לאחר שנעשו נסיונות ממשיים של טיפול במשך זמן ממושך, מעלות חוות הדעת המקצועיות כי המערער אינו בשל לטיפול, וכי מסוכנותו גבוהה. על כן, בצדק הושת על המבקש עונש של מאסר בפועל, והסיכויים שהעונש יופחת על-ידי בית המשפט המחוזי לעבודות שירות בלבד, קלוש.

 

הכרעה

 

יא.      לאחר העיון החלטתי לקבל את הערעור ולעכב את הביצוע. בטרם אנמק אעיר כי בית המשפט המחוזי לא קיים – כאמור – דיון בפניו בערעור, ובכך – בכל הכבוד – שגה. לפי סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו", וכך גם בערעור (סעיף 208 לחוק); לעניין ערעור בעיכוב ביצוע ראו סעיף 87(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. ניתן היה איפוא להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, אך הן בשל קרבת המועד להתיצבות (מחר) הן כדי למנוע סרבול והוצאות, החלטתי להכריע בתיק (כך סברה גם באת כוח המדינה). לעניין הבעייתיות שבהליך מסוג זה ראו בש"פ 6251/11 סקאפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).   

 

יב.       לגופם של דברים החלטתי לקבל את הערעור ולעכב את הביצוע. הטעמים לכך יפורטו להלן. 

 

1.        אשר לסיכויי הערעור, המשוכה  שהמערער מבקש לעבור גבוהה בודאי, נוכח תולדות התיק, כפי שהובאו מעלה. עם זאת, העובדה שבית משפט השלום היה נכון מתחילה ליתן סיכוי לעבודות שירות ובהמשך לא עמד המערער, על פי ההכרעה, בתקוות שנתלו, מייחדת את המקרה לעניין העיכוב, במובן זה שראיתי מקום ליתן לו את יומו הערעורי בבית המשפט המחוזי, בטרם ייאסר ככל שכך יוחלט. הבאתי לעניין זה בחשבון גם את רקע המשפחתי הקשה של המערער והפגיעה בו על-ידי אביו השפוט לזמן ארוך ביותר.   

 

2.        אשר למאזן הנוחות, הערעור קבוע ל-15.2.12, בעוד כשישה שבועות, והמערער היה משוחרר בתנאים מגבילים משך תקופה ארוכה. עוד נתתי אל לבי כי מדובר במאסר ל-18 חודש, שאמנם הוא גבולי בגדרי עיכובי ביצוע "רגילים", אך הגבוליות תורמת להכרעה כאמור.

 

3.        הצטברותם של אלה יחד הביאתני למסקנה האמורה (ראו גם עניין סקאפי פסקה ט'), ועל כן יעוכב הביצוע עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתיק הערעור ובכפוף לה. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם והמבקש מוזהר על מילויים ככל משפטם וחוקתם.

 

ניתנה היום, ו' בטבת התשע"ב (1.1.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11097350_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il