עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9503/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

1.        לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, אשר דחה על הסף עתירה של המבקש כנגד אגף הרישוי במשרד התחבורה, בגין שלילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים נוכח נקודות שצבר בשל עבירות תעבורה.

 

2.        עיון במערכת נט-המשפט מלמד כי פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים נשלח למשרד בא-כוח המבקש באמצעות הדואר, אולם אין בנמצא אישור מסירה של דבר הדואר. עם זאת, בא-כוח המבקש ציין בתגובתו מיום 2.1.2012 כי ביום 25.10.2011 הפיקה מזכירת משרדו את פסק-הדין באמצעות מערכת נט-המשפט. ברגיל, אין די בידיעה בלבד אודות מתן פסק-דין כדי להוות תחליף להמצאה כדין. דא עקא, בנסיבות המקרה דנן בא-כוח המבקש הסתמך על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים כאשר הגיש ביום 9.11.2011 עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 8264/11), במסגרתה צירף כנספח את פסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המבקש יצר מצג כלפי הצד שכנגד וכלפי בית-המשפט לפיו פסק-הדין מצוי בידיו, ולפיכך הוא מנוע מהעלאת טענה כי לא בוצעה המצאה של פסק-הדין אליו (ראו בעניין זה: רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (לא פורסם, 8.7.2010) והאסמכתאות שם). ואמנם, בא-כוח המבקש נמנע - ובצדק - מהעלאת טענה מסוג זה בהליך שלפניי. 

 

3.        בהתחשב באמוּר עד כה, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש למנות את תקופת 30 הימים להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים החל מיום 25.10.2011. בהתאם לכך, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 24.11.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום 21.12.2011, קרי- באיחור של קרוב לחודש ימים. במאמר מוסגר יוער כי אף לו הייתי רואה למנות את תקופת 30 הימים להגשת ערעור החל מהמועד בו הסתמך המבקש על פסק-הדין באופן אקטיבי בצרפו עותק מפסק-הדין לעתירה שהגיש לבית-המשפט הגבוה לצדק ביום 9.11.2011, כי אז ההליך שבכותרת הוגש באיחור משמעותי של כעשרה ימים.

 

4.        ביקשתי את הסברי המבקש לאיחור בהגשת ההליך. בתגובתו ובתצהיר המשלים מטעמו הסביר המבקש כי לאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, הוא ראה לעתור לבית-המשפט הגבוה לצדק. עתירתו נדחתה על הסף בפסק-דין מיום 1.12.2011, אשר הומצא למשרד בא-כוח המבקש ביום 6.12.2011. לטענת המבקש, כבר בימים 7.12.2011 ו- 8.12.2011 נשלחו באמצעות מכשיר הפקסימיליה שתי בקשות להארכת מועד להגשת ערעור למזכירות בית-המשפט העליון. לפי הנטען, מבדיקה שנערכה מטעם בא-כוח המבקש מול מרכז המידע, נודע לו כי יש צורך בתגובת המשיב לבקשת האורכה. לפיכך, פנה בא-כוח המבקש לפרקליטות המדינה בבקשה לקבלת תגובה, ולאחר מכן - כך לפי הטענה - שלח בא-כוח המבקש את תגובת המשיב באמצעות הפקסימיליה למזכירות בית-המשפט העליון ביום 11.12.2011. בא-כוח המבקש הוסיף וטען כי בין התאריכים 11.12.2011 עד 21.12.2011 המתין להחלטה של בית-משפט זה בבקשת האורכה מטעמו. משזו לא ניתנה, ולאחר בירור במרכז המידע ובמזכירות, הגיש בא-כוח המבקש את הבקשה להארכת מועד שבכותרת וזו נקלטה לרישום ביום 21.12.2011. לטענת בא-כוח המבקש, "נראה כי עסקינן בכשל אדמיניסטרטיבי בלבד, שנגרם בתום-לב".

 

           לשם השלמת התמונה יוער כי בבקשתו להארכת מועד עתר בא-כוח המבקש מלכתחילה לקבלת אורכה להגשת ערעור עד ליום 1.2.2012, וזאת לצורך פנייה מקדימה למשרד התחבורה. עם זאת, במענה להחלטתי מיום 25.12.2011, אישר בא-כוח המבקש כי אין צורך בפנייה מקדימה למשרד התחבורה לצורך הגשת ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מנהליים (להבדיל מעתירה לבג"צ לעניין חוקתיות התקנות הרלוונטיות), והוסיף כי "ניתן יהיה להגיש את הערעור ללא המתנה לתגובה". המשיב מתנגד לאורכה המבוקשת.

 

5.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי המבקש לא הציג טעם מספק לאיחור בהגשת ההליך - ודאי לא "טעם מיוחד" הנעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו או בשליטת בא-כוחו.

 

           אין ספק כי הליך התקיפה המתאים בעניין פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים אשר דחה את עתירתו של המבקש על הסף, היה באמצעות הגשת ערעור לבית-משפט זה ולא באמצעות הגשת עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. ואמנם, עתירתו של המבקש לבית-משפט זה (בג"צ 8264/11) נדחתה על הסף בפסק-דין מיום 1.12.2011 (כב' השופטים ג'ובראן, פוגלמן ועמית), תוך שנקבע כי את הטענות כנגד פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, היה על המבקש להעלות במסגרת ערעור מנהלי לבית-משפט זה ולא במסגרת עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. הנה כי כן, אם וככל שמדובר בטעות שבדין לעניין הליך התקיפה המתאים, הרי מדובר בטעות בלתי סבירה שלא ניתן להצדיק את האיחור בהגשת הערעור בגינה.

 

           אשר ליתר טענותיו של המבקש - אף אם אלך לשיטת בא-כוח המבקש אשר טוען כי ניסה להגיש את בקשת האורכה עובר ליום 21.12.2011 בו נפתח ההליך שבכותרת, לא ברור מדוע לא פעל המבקש בשקידה ראויה על-מנת לוודא האם הבקשה להארכת מועד נקלטה לרישום וקיבלה מספר הליך המעיד על פתיחת תיק במזכירות. לו היה המבקש פועל בדרך זו, היה מגלה כי הבקשה להארכת מועד אשר לפי טענתו ניסה להגיש בתחילת חודש דצמבר, לא נקלטה לרישום וכך היה נחסך שיהוי נוסף בהגשת ההליך. המחדל הדיוני האמור פועל לרעת המבקש. אין מדובר ב"כשל אדמיניסטרטיבי בלבד" כהגדרת בא-כוח המבקש, כי אם בהתנהלות דיונית מעוררת קושי שהובילה לשיהוי ניכר בהגשת ההליך שבכותרת, בלא שהוצגה לכך הצדקה מספקת.

          

6.        בסיום הדברים יוער כי המבקש לא הגיש לעיוני עותק מהודעת הערעור נשוא בקשת האורכה, ולפיכך לא ניתן לבחון את נימוקי הערעור מטעמו. עם זאת, עיון בפסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים אשר דחה את עתירת המבקש על הסף מעלה כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים כלל ועיקר, ואין בהם כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

 

7.        סיכומם של דברים - בשים לב למשך האיחור בהגשת ההליך; להעדרו של טעם מספק - ודאי לא "טעם מיוחד"; ולסיכוייו הלכאוריים הלא גבוהים של ההליך העיקרי; ראיתי להעדיף את האינטרס הציבורי בהשמת גבול להתמשכות ההליכים ובשמירה על הוודאות והיציבות משפטית, על-פני רצונו של המבקש בהבאת טענותיו לפני בית-משפט זה. אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.

 

           החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

 

ניתנה היום, ט"ו בטבת התשע"ב (10.1.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11095030_F05.doc   כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il