עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9400/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות ש' שטמר וב' בר-זיו והשופט ד"ר ע' זרנקין) בעמ"ש 3603-04-10 שניתן ביום 9.8.2011, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות (השופט ע' נווה) בתמ"ש 16792/02 שניתן ביום 21.2.2010.

 

תמצית העובדות והליכים קודמים

 

1.        המשיבה 1 היא אשתו לשעבר של המבקש, ולהם שלושה ילדים (המשיבים 4-2) (להלן: הילדים). שנת 1996 החלו ההליכים המשפטיים בין בני הזוג על רקע הקרע בחיי נישואיהם, וביום 5.9.2000 קבע בית משפט לענייני משפחה בקריות (השופט י' בן-חמו) כי המבקש נדרש לשלם למשיבים דמי מזונות בסך של 12,000 ש"ח לחודש. בעקבות ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה העמיד בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' יעקבי-שווילי) את דמי המזונות על סך של 10,200 ש"ח בחודש. ביום 12.3.2003 הגיש המבקש תביעה לבית משפט לענייני משפחה בקריות, בה עתר לביטול או הפחתה של תשלום דמי המזונות שהושת עליו. הדיון בתיק התעכב מסיבות שונות, וביניהן פשיטת הרגל של המבקש שארעה בשנת 2007 והקפאת ההליכים בעניינו שנלוותה אליה. בתקופה זו לא שילם המבקש את מזונות האישה והילדים, וחובו תפח לטענתו עד לסך של 2,400,000 ש"ח, כך שבית המשפט נדרש למעשה לקבוע איזה סכום, אם בכלל, יופחת מחובו של המבקש. יצויין כי על אף שנפרדו כאמור עוד בשנת 1996, התגרשו המבקש והמשיבה 1 רק ביום 14.7.2009. ביני לביני עבר המבקש להתגורר עם אישה אחרת כבר בשנת 2000, ובשנת 2002 נולדה בתם המשותפת (להלן: הבת המשותפת).

 

2.        בית המשפט דחה את מרבית טענותיו של המערער באמצעותן ביקש להצדיק את ביטול או הפחתת דמי המזונות. עם זאת, קבע בית המשפט כי הולדת הבת המשותפת והמזונות שנפסקו לה היא שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת דמי המזונות, וכי שינוי זה מאוזן על ידי הפחתת מזונות הילדים שנפסקו למשיבים בעקבות הגיעם לגיל 18 של המשיב 2 (בשנת 2004) ושל המשיבה 3 (בשנת 2006). נוכח כך הורה בית המשפט על הפחתת דמי המזונות החודשיים בסך של 1,600 ש"ח למשך 30 חודשים, קרי סך נומינלי של 48,000 ש"ח. בנוסף, קבע בית המשפט כי פשיטת הרגל של המערער מהווה נימוק להפחתת המזונות, כיוון שההלכה היא כי "מי שזכאי למזונות מפושט רגל חייב להסתפק ברמת חיים צנועה". נוכח כך הורה בית המשפט על הפחתת דמי המזונות החודשיים ששולמו למשיבה 1 בסך של 2,000 ש"ח ממועד כינוס נכסיו של המבקש ביום 8.11.2007 (להלן: יום הכינוס) ועד ליום הגט, קרי סך נומינלי של 40,000 ש"ח.     

          

           על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

3.        בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענות המבקש. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי אכן טעה בית משפט לענייני משפחה כאשר לא לקח בחשבון את טענת המבקש לפיה קמה לו עילה לבטל את מזונות המשיבה 1 עקב סירובה לקבל גט למרות שבית הדין הרבני האזורי בחיפה החליט ביום 21.12.1998 כי על הזוג להתגרש זה מזה. עם זאת, בית הדין הרבני קבע כי על המבקש לשלם למשיבה 1 "כתובה ותוספת" ובהמשך לכך קבע ביום 10.10.2004 כי על המבקש לשלם למשיבה 1 סך של 80,000 ש"ח (להלן: הפיצוי) וכי עליה לקבל גט מידיו. בית המשפט המחוזי קבע כי קבלת הגט הותנתה בתשלום הפיצוי, וכיוון שזה לא שולם, לא קמה למשיבה 1 חובה לקבל את הגט ומכאן שאין להפחית ממזונותיה. בנוגע לטענתו של המבקש כי יש לבטל או להפחית מתשלום דמי המזונות עקב סירובם של הילדים להתראות עמו, סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה אין מדובר במקרה קיצוני של סרבנות קשר וכי התנהלות הילדים נובעת מהתנהגותו של המבקש כלפיהם.

 

4.        עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להפחית את תשלום דמי המזונות מיום הגיעם של הילדים לגיל 15, שלאחריו חובתו לזון אותם לפי המשפט העברי היא מדין צדקה, תוך התחשבות במצבו הכלכלי הקשה ובכך שהחובה לזון את הילדים מדין צדקה חלה גם על המשיבה 1. נוכח כך קבע בית המשפט כי יש להפחית ממזונות הילדים סך של 400 ש"ח לחודש מיום הגיעם לגיל 15. כן קבע כי יש להפחית ממזונות הילדים סך של 300 ש"ח לחודש מיום הכינוס והסדיר את תשלום מזונות הילדים בתקופת שירותם הצבאי. בנוסף לכך, נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכמת המשיבה 1 לכך שכל עוד ישלם המבקש סך של 2,000 ש"ח לחודש על חשבון חובות העבר ואת המזונות השוטפים, לא יבוצעו נגדו פעולות הוצאה לפועל בנוגע לחובות העבר. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אם לא יעמוד המבקש בתשלומים בהם הוא מחויב תוך שישים יום ממתן פסק הדין, יהיו המשיבים זכאים לגבות את חובם בתשלומים של עד 8,000 ש"ח לחודש (להלן: הזכאות לגבות את החוב). נוכח כל האמור קבע בית המשפט כי יש לחשב את חובו של המבקש בהוצאה לפועל מחדש, על פי הקבוע בפסק דינו.

 

5.        ביום 30.8.2011 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לתיקון השמטות וטעויות קולמוס שנפלו, לטענתו, בפסק הדין, וביום 31.8.2011 הגיש בקשה נוספת בעניין (להלן: בקשות התיקון). במסגרת בקשות התיקון טען המבקש בין השאר: כי בית המשפט השמיט מפסק הדין חלק מן הפרטים שסוכמו בינו לבין המשיבה 1 בנוגע לתיקון חובו בהוצאה לפועל; כי בית המשפט לא קבע איזה חלק מסכום המזונות הינו עבור המשיבה 1 ואיזה חלק ממנו נוגע לכל אחד מהילדים; כי בית המשפט לא קבע את משמעות ההידרדרות במצבו הרפואי על חיובו במזונות; כי בית המשפט התעלם מכך שמשמעותה של קביעתו בנוגע להתניית חיובה של המשיבה 1 לקבל גט מידיו בתשלום הפיצוי היא העדפת נושים האסורה עליו כפושט רגל; וכי קביעתו של בית המשפט בנוגע לזכאות לגבות את החוב מהווה גם היא העדפת נושים אסורה. ביום 20.9.2011 דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיו של המבקש וקבע כי אין מדובר בטעויות סופר ולכן אין לו סמכות לבצע את התיקונים להם עתר המבקש.

 

 

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

6.        בבקשה דנא חוזר המבקש על כל האמור בבקשות התיקון, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נענה להן, תוך שהוא טוען כי בלעדי תיקון זה לא ניתן לבצע את החישוב מחדש של חובו בהוצאה לפועל, עליו הורה בית המשפט המחוזי. המבקש מציין כי אפשר שבעיה זו תבוא על פתרונה על דרך של בקשת הבהרה מרשם ההוצאה לפועל, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, אולם גורס כי אפשר שבית המשפט המחוזי יסרב לבקשת הבהרה כזו או שרשם ההוצאה לפועל יסבור כי אין צורך בהבהרה וכי "סיכון זה איני יכול לקחתו". המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר נתן הוראות אופרטיביות לתשלום עוד בטרם נערך חשבון חדש של חובו בהוצאה לפועל, כיוון שהוראות אלה נוגדות לכאורה את הקבוע בסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. המבקש מוסיף וטוען כי בקשתו מעוררת שאלות עקרוניות בעלות חשיבות כללית. כך, טוען המבקש כי עניינו מחייב הכרעה בשאלת הפחתת חיובו של אב במזונות ילדיו נוכח סרבנות קשר ארוכה מצידם. כן טוען המבקש כי נדרשת הכרעה בשאלת התניית חיוב בגט בתשלום פיצוי כספי, למרות שהחיוב בפיצוי לא נרשם כתנאי לקבלת הגט בפסק דינו של בית הדין הרבני, למרות שחיוב זה אינו חוב מזונות ולמרות שנקבע עובר ליום הכינוס וממילא חלף הזמן להגשת תביעת חוב בגינו.

           

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן טענות המבקש מתמקדות בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים, למרות ניסיונו "לעטוף" אותן בטענות כלליות. כמו כן לא השתכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

 

8.        למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע למקור סרבנות הקשר מצד הילדים מבוססת על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת עדים. משכך, בדין סירב בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים אלו. יתרונה של הערכאה הדיונית בקביעת ממצאים עובדתיים מקבל משנה תוקף כאשר אלו מבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו (ראו למשל: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (טרם פורסם, 29.3.2011), בפסקה 28 לחוות דעתי). קל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי). יתרה מכך, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשות התיקון. בקשות אלה כללו קשת רחבה של נושאים ותיקונים מהותיים בפסק הדין להם עתר המבקש, ובצדק קבע בית המשפט כי אין לו סמכות להיעתר להן, היות שכידוע:

 

"הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק-דין, לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק-דין או בהחלטה ניתן להביא רק על דרך של ערעור" [ראו: גורן, בעמוד 383 וכן ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ פ"ד מז(4) 17, 22-21 (1993)].

 

 

אם וכאשר תידרש הבהרה לפסק הדין בכדי לערוך חישוב מחדש של חובו של המבקש, ייעשה הדבר בדרך הדיונית המתאימה, כפי שציין בהגינותו בבקשתו. ברי כי מתן בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה לא נועדה כדי להחליף דרך זו.

 

9.        סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, כ"ח בשבט התשע"ב (21.2.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11094000_W05.doc/צש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il