עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9043/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ד' ברהום

בשם המשיבה:                       עו"ד ע' פטר

 

 

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו על המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3242-07-11, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה. הבקשה מעלה גם את השאלה האם קיימת חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מעין זו.

 

רקע

 

1.        ביום 1.11.12 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3242-07-11 (כב' השופטת ד' סלע) ביום 1.11.12, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. בהחלטתי מיום 1.1.13 דחיתי את הבקשה, וזאת בהתבסס על טיעוניהם המפורטים של המערער והמשיבה בכתב וללא דיון במעמד הצדדים. ביום 6.1.13 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 1.1.13 עקב אי קיום דיון בנוכחות הצדדים. בהחלטתי מיום 8.1.13 נעתרתי לבקשתו האחרונה של המבקש, והדיון בבקשה לעיכוב ביצוע התקיים לפניי ביום 23.1.13. בדיון טענו הצדדים לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש, אך העלו את טענותיהם גם בנוגע לצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי בנוכחות הצדדים.

 

טענות הצדדים

 

2.        באשר לבקשה לעיכוב ביצוע העונשים שנגזרו על המבקש, טען בא-כוחו כי המשיבה מושתקת מלהתנגד לעיכוב ביצוע העונשים הכספיים, וזאת מכיוון שלא התבקש על-ידה להטיל עונשים אלה על המבקש בהליך בבית המשפט המחוזי. עוד ציין בא-כוח המבקש את דברי המתלונן בעדותו בבית המשפט המחוזי, לפיהם משקיבל פיצוי משותפו של המבקש "העניין מבחינתו סגור". לעניין סיכויי הערעור הבהיר הסנגור כי העניין של מרשו מעלה שאלה משפטית נכבדה הנוגעת להרשעתו של המבקש בעבירה שונה ונוספת, כאשר העבירה העיקרית בה הורשע שונה מהעבירה העיקרית בה הורשע המבצע העיקרי. לעניין מאזן הנוחות, מטיעונו של בא-כוח המבקש עולה כי אין למרשו כל קושי כלכלי המונע ממנו לעמוד בעונשים הכספיים שהושתו עליו, ואילו הסיבה שבשלה הוגשה הבקשה גלומה בקושי הצפוי לו בגביית הכספים מהמתלונן אם ערעורו יתקבל. מאחר שאף התשלומים שהמבקש משלם כקנס מועברים קודם לכל, על-פי דין, למתלונן בתור פיצויים, הקושי האמור רלוונטי, כך לטענת המבקש, אף לגבי התשלומים המשולמים כקנס. 

 

3.        בא-כוח המשיבה טען בדיון כי במצב כגון דא, כאשר אף צד – לא המתלונן ולא המבקש – אינם טוענים לקושי כלכלי, ברירת המחדל, לפי הלכה פסוקה, היא לקיים את פסק הדין. בנוסף נטען כי היות שהמתלונן אינו זקוק לכסף, מתאיין החשש לכך שהכסף לא יוּשב אל המבקש אם ערעורו יתקבל. באשר לסיכויי הערעור נטען כי טענתו המשפטית של המבקש נדונה והופרכה בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי.

 

דיון והכרעה

 

4.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי להותיר את החלטתי מיום 1.1.13 על כנה. אכן, כאשר אין בפי המבקש לעכב ביצוע עונשים כספיים טענה מבוססת המתייחסת לקושי כלכלי משמעותי, אין סיבה לעכב את ביצוע העונש (ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (27.12.2001)). יוער בהקשר זה כי טענת המבקש, לפיה גביית כספי הפיצויים בחזרה מהמתלונן במקרה שערעורו של המבקש יתקבל צפויה להיתקל בקשיים, אינה מבוססת על תשתית ראייתית כלשהי, וממילא אין בידי לקבלה. בנוסף, יש לדחות את טענת בא-כוח המבקש, לפיה המשיבה מושתקת מלהתנגד לעיכוב ביצוע עונש שלא התבקש על-ידה בערכאה הדיונית. הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתבסס על רציונלים שונים מאלה המונחים בבסיס הדיון בענישה הראויה, ומשכך אין כל קושי בכך שהמשיבה תתנגד לעיכוב ביצוע של עונש שונה מזה שביקשה להטיל, לא כל שכן כאשר בסופו של יום הוטל על המבקש עונש פחות חמור מזה שביקשה המשיבה. במצב דברים זה לא מצאתי מקום להתייחס לסיכויי הערעור. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחית.

 

סוגיית הצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי במעמד הצדדים

 

5.        על אף שנעתרתי לבקשה לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה ולהתייחס לשאלת הצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי בנוכחות הצדדים. שני הצדדים מסכימים כי ההלכה, נכון להיום, לעניין זה נקבעה בע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (31.12.07) (להלן: עניין אלטורי). בפסק דין זה עסק בית המשפט באפשרות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש של פסילת רישיון הנהיגה מבלי לקיים דיון בפני הצדדים. המסקנה אליה הגיע השופט א' רובינשטיין, אליו הצטרפו השופט א' לוי והשופטת א' חיות, הייתה כי "ניתוח מערך הסמכויות והזכויות בדין הקיים מביא לבסוף למסקנה, שכל עוד לא תוקן החוק, אין מנוס מהותרת המצב הקיים, המחייב דיון על פה בבקשת העיכוב, על כנו" (פס' ז(4) לפסק הדין). הנדבך הרלוונטי לענייננו בפסק דינו של בית המשפט בעניין אלטורי הוא לשונו של ס' 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החוק). סעיף זה קובע כדלהלן:

 

 

6.        התשובה לשאלה אם ס' 126 לחוק חל על הליכי ביניים המתנהלים בערכאת ערעור, כגון בקשה לעיכוב ביצוע עונש, אינה ברורה, שכן סעיף זה מופיע בפרק ה' לחוק העוסק ב"הליכי המשפט", דהיינו בסדרי דין בערכאה הראשונה, להבדיל מפרק ו' העוסק בהליכי ערעור. הסברה כי ס' 126 לחוק אינו מתייחס להליכי ערעור אף מתחזקת נוכח קיומו של ס' 208 לחוק, שמסדיר את עניין נוכחות הצדדים בדיון בערעור דווקא, לפיו:

 

 

 

            גם לשאלה אם סעיף 208 לחוק חל על הליכי ביניים בערעור אין תשובה נהירה. מחד גיסא, ניתן לומר, בהסתמך על לשון הסעיף, שהוא מתייחס אך לדיון בערעור לגופו, ואילו באשר להליכי ביניים הנידונים בערכאת הערעור חל הכלל "מכלל הן אתה שומע לאו". מאידך גיסא, אין זה מובן מאליו כי ניתן לשלול מאדם העומד לדין פלילי זכויות דיוניות, אף אם המקור היחיד לקיומן של זכויות אלה הוא נוהג, על סמך היסק בדרך של הסדר שלילי גרידא.

 

7.        השאלות בנוגע להיקף תחולתם של הסעיפים 126 ו-208 הטרידו את בית משפט זה הן לפני שניתן פסק הדין בעניין אלטורי והן לאחר מכן. כך, בע"פ 6806/06 גלרמן נ' מדינת ישראל (14.9.06) (להלן: עניין גלרמן), שניתן לפני הלכת אלטורי, שאלות אלו הושארו בצריך עיון:

 

"הוראת סעיף 126 אמנם מנוסחת בלשון כללית ("לא יידון אדם בפלילים") אך – כפי שצוין – היא מצויה בפרק ה' לחוק הליכי המשפט העוסק בערכאה ראשונה. נכון שלגבי ערעור פלילי נאמר, בסעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי, כי "יידון בפני בעלי הדין" (בכפיפות לסייגים מסוימים), אך האם גם הליכי ביניים כמו בקשה לעיכוב ביצוע באים בגדרו של זה? ניתן לכאורה לשקול שאלה זו, והדברים עשויים להצדיק ליבון." (פס' ח(2) לפסק הדין).

 

           לעומת זאת, בע"פ 200/10 חן נ' מדינת ישראל (7.3.10) (להלן: עניין חן), בו נדונה האפשרות לדון בערעור על החלטת בית משפט בבקשה לפסלות שופט שלא במעמד הצדדים, השאלות האמורות הוכרעו באופן שונה מאשר בעניין אלטורי:

 

"ההכרעה בערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט, בניגוד לדיון בפלילים בערכאה הדיונית, ובניגוד לערעור בפלילים על ההליך העיקרי, אינה חייבת להיעשות על סמך טיעוני הצדדים בעל-פה דווקא, וניתן לקבלה גם על בסיס טיעונים בכתב." (פס' 2 להחלטה)

 

           בנוגע לס' 126 לחוק, נקבע בהלכת חן, בדומה לניתוח שהוצע לעיל, כי היות שהסעיף ממוקם בפרק העוסק בהליכי משפט, הוא אינו רלוונטי להליכי ערעור. באשר לס' 208 לחוק נפסק כי אינו חל על הדיון בערעור על החלטות בבקשה לפסלות שופט. בהקשר זה נקבע כי סדרי הדין בערעור על ההחלטה בבקשה לפסלות שופט קבועים בסעיף 147 לחוק, שמשתיקתו בנוגע לנוכחות הצדדים ניתן להסיק כי אין חובה שבדין לקיים דיון בערעור על החלטה בבקשה לפסול שופט בפני הצדדים דווקא.

 

8.        סבורה אני כי ניתן להקיש מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט בעניין חן בנוגע להיעדר חובה לקיים דיון בערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט במעמד הצדדים לענייננו. בהקשר זה ניתן לכאורה להקביל בין ס' 147 לחוק שכאמור משתיקתו למד בית המשפט בעניין חן על היעדר חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לבין ס' 87 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שמהווה המקור התחיקתי היחיד הקובע סדרי דין בבקשה לעיכוב ביצוע העונש. מכיוון שגם בס' 87 לחוק העונשין אין הוראה בנוגע לאופן העלאת הטענות בבקשה לעיכוב ביצוע העונש, ההיקש בין עניין חן לענייננו עשוי להוביל למסקנה כי גם בבקשה לעיכוב ביצוע העונש אין חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים.

 

9.        נדבך נוסף בפרשנות הנוגעת לחובת קיום דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש ניתן ללמוד בדרך היקש מס' 129 לחוק, המלמד על הצורך להבחין בין בקשה לעיכוב ביצוע של עונש כספי לבין זה של עונש מאסר. ס' 129 אוסר להטיל, שלא בנוכחות הנאשם שהוזמן לדיון ולא התייצב, עונש מאסר. דומה כי השיקול המרכזי העומד ביסוד סעיף זה הוא שיקול חומרת הפגיעה בזכויות הנאשם כתוצאה מהחלטת בית המשפט. לפיכך, דומה כי יש בס' 129 לחוק משום גילוי דעת המחוקק בנוגע להבחנה, לעניין הצורך לקיים דיון במעמד הצדדים, בין המקרים בהם החלטה שיפוטית צפויה לפגוע בחירותו של אדם, לבין המקרים בהם הפגיעה מצטמצמת אך לקניינו.

 

           המסקנה לכאורה היא שיש לפרש את סעיפי החוק כך שקיימת חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, בעוד שחובה כזו אינה קיימת ככלל בבקשות לעיכוב ביצוע עונש כספי. מובן כי מקרים מסוימים יצדיקו דיון בנוכחות הצדדים גם בסוג הבקשות האחרון, וזאת בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

10.      דומה כי הפרשנות המוצעת לעיל אינה רק אפשרית אלא אף רצויה. השיקולים התומכים בפרשנות המאפשרת לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי נוגעים בראש ובראשונה למשאביה המוגבלים של מערכת המשפט. כפי שציין השופט רובינטשיין בעניין אלטורי, אמנם בעולם האידיאלי אין סיבה שלא לקיים דיון בנוכחות הצדדים אף בבקשות מסוג זה, אולם בעולם עם משאבים מוגבלים קיום דיון בנוכחות הצדדים בא ממילא על חשבון דיונים בתיקים אחרים. ההבחנה בין סוגי התיקים בהם ראוי לקבוע כלל המחייב לקיים דיון בנוכחות הצדדים לבין סוגי התיקים בהם יש להותיר את שיקול הדעת בנוגע לאופן ניהול הדיון בידי הערכאה השיפוטית נגזר ממהות ההליך. באשר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי דומה כי ניתן בדרך כלל להעלות את כל הטיעונים הרלוונטיים לבקשה בכתב, שכן ההליך מבוסס על עילות מוגדרות וידועות שניתנות לביסוס באמצעות מסמכים בכתב. בנוסף, יש לזכור כי הפגיעה הנגרמת כתוצאה מההחלטה בבקשה, לזכויות המבקש ככל שהבקשה תידחה או לאינטרס הציבורי ככל שהיא תתקבל, היא פחותה, למצער בהשוואה להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר. לא למותר לציין כי הפרשנות המוצעת מותירה בידיו של בית המשפט את שיקול הדעת, כאמור, לקיים דיון בנוכחות הצדדים במקרים המתאימים.

 

11.      לכך יש להוסיף ולציין כי לעונשים כספיים מאפיינים אזרחיים מובהקים (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 456-465 (2002); ע"פ 7957/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (23.9.08)), וגם מסיבה זו נראה כי הליך זה יכול להתנהל על-פי כתובים. כך למשל קובע ס' 78 לחוק העונשין:

 

 

 

           יוער כי מעבר לעצם הקרבה שהסעיף יוצר בין עונש הפיצוי לעילות אזרחיות, נראה כי מלשונו של סעיף זה ניתן ללמוד על היעדר חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי מסוג פיצוי, אף במישרין. זאת, בהתאם להיסק הלוגי הבא: אם דינו של ערעור על חיוב בפיצוי כדין ערעור אזרחי, ממילא דינן של בקשות ביניים במסגרת ערעור על עונש פיצוי כדין בקשות ביניים במסגרת ערעור אזרחי, אשר אין כל חובה שבדין לדון בהן במעמד הצדדים.

 

12.      אדגיש כי הייתי מותירה בצריך עיון את השאלה מה הדין במקרה בו בצדו של עונש קנס עומדת חלופת מאסר. מאחר שדחיית עיכוב ביצוע עונש קנס שלצידו חלופת מאסר משמעה עלולה להיות מאסרו של המבקש, עולה השאלה האם דינה של בקשה זו, לעניין דיון בנוכחות הצדדים, כדינה של בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, או כדינה של בקשה לעיכוב ביצוע קנס. כאמור, אינני נדרשת לסוגיה זו במסגרת הנוכחית ואותירה לעת מצוא.

 

13.      לסיכום, דומני כי ניתן לפרש את החוק באופן שאינו מחייב קיום דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש של קנס או פיצוי. אמנם, ההלכה המחייבת כיום היא זו הקבועה בעניין אלטורי, אך ייתכן ויהיה בעתיד מקום לשוב ולבחון את הסוגיה מחדש.

 

           סוף דבר, אף לאחר קיום הדיון בנוכחות הצדדים, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, ‏י"ג באייר התשע"ג (‏23.4.2013).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12090430_B04.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il