עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 895/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

 

 

 

השופט  י' דנציגר:

 

 

           לפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד בית הדין הארצי לעבודה ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 12.1.2012 בבר"ע 11660-01-12 (השופט א' סופר), במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין האזורי לעבודה מיום 18.12.2011 בס"ע 28014-12-10 (השופטת ה' יהלום ונציג הציבור י' זלוצובר) במסגרתה נדחתה בקשת העותרת למתן צו מניעה זמני.

 

רקע עובדתי

1.             העותרת משמשת כמנהלת בית ספר רשב"י בקרית גת. כנגד העותרת הוגשה תלונה אנונימית בנוגע לאי סדרים בניהול בית הספר. בעקבות התלונה פתח משרד החינוך בהליכי השעייה כנגד העותרת. העותרת הגישה תביעה ובקשה לצו מניעה זמני לבית הדין האזורי לעבודה (ס"ע 26619-05-10), במסגרתם ביקשה למנוע את ההשעיה. לאחר שהתקיים דיון באותו הליך, הגיעו העותרת ומשרד החינוך להסדר שקיבל תוקף של החלטה, לפיו הוסכם שעניינה של העותרת יתברר על ידי נציבות שירות המדינה, שתבחן אם יש מקום לנקוט נגד העותרת באמצעים כלשהם, לרבות בהליכי השעייה לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה), כאשר אין בהסכמה זו משום הודאה מצד העותרת כי קיים מעשה כלשהו מצידה המצדיק נקיטת הליכים כאמור. 

 

2.             נציבות שירות המדינה דנה בעניינה של העותרת וקבעה ביום 21.11.2010 כי לאחר בחינת ממצאי הביניים, לא נמצא לנכון לפתוח בחקירה משמעתית בעניין. עם זאת, לאור הממצאים שעלו, הומלץ למנכ"ל משרד החינוך לבצע הליך של "נזיפה פנים משרדית" בכפוף לשימוע. ביום 16.9.2010 נשלח למבקשת מכתב נזיפה ממנכ"ל משרד החינוך דאז, ד"ר שושני, מבלי שנערך שימוע. בעקבות מכתב זה הגישה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה תביעה ובקשה לצו מניעה זמני (ס"ע 28014-12-10) לביטול הנזיפה עקב הפגם שנפל בהליך ולמתן צו מניעה קבוע שימנע נקיטה מחדש של הליך משמעתי כלשהו כנגד העותרת. לאחר הגשת התביעה נשלח לעותרת מכתב ממשרד החינוך בו נאמר כי הנזיפה בוטלה וכי יישלח לעותרת זימון לשימוע בפני הגורם המוסמך במשרד החינוך, על מנת שתתקבל החלטה חדשה בעניינה. בשים לב למכתב האמור ביקש משרד החינוך למחוק את התובענה, אך העותרת התנגדה ועמדה על כך שהתביעה תמשיך להתברר. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה ביום 14.7.2011 הובהר כי מבין שני הסעדים שנתבקשו על ידי העותרת, הוסדר הסעד של ביטול הנזיפה ונותר לדיון הסעד הנוסף – בקשת העותרת לקבוע שמשרד החינוך אינו רשאי לזמן אותה לשימוע נוסף. בתום הדיון נקבעו מועדים להגשת תצהירים ולהוכחות בחודש נובמבר 2012.

 

3.             ביום 4.12.2011 נשלח לעותרת מכתב זימון לשימוע שיתקיים בפני מנכ"לית משרד החינוך, גב' שטאובר, ביום 12.12.2011 (במכתב צוין בטעות התאריך 12.12.2012, אך אין חולק שמדובר בטעות). העותרת הגישה בתגובה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על קיום השימוע עד למתן פסק דין בתביעה שהגישה, כאשר לטענתה מדובר בניסיון "מחטף" של משרד החינוך. העותרת טענה כי הניסיון לזמן אותה לשימוע נוסף על מנת לנזוף בה בשנית עומד בניגוד לכלל "הסיכון הכפול" שמעוגן בסעיף 62 לחוק שירות המדינה, הקובע כי "לא ינקטו נגד עובד המדינה אמצעי משמעת על עבירת משמעת אחת יותר מפעם אחת". בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה ביום 11.12.2011 הודיעה המדינה כי אין בכוונתה לזמן את העותרת לשימוע עד לקבלת החלטה בבקשת העותרת לסעד זמני, וככל שהבקשה תידחה – עד לקבלת החלטה בבקשת רשות ערעור שהעותרת תגיש לבית הדין הארצי לעבודה.

 

4.             בית הדין האזורי לעבודה דחה, בהחלטה מיום 18.12.2011, את הבקשה. בית הדין האזורי דחה את טענת "הסיכון הכפול" בקובעו שהליך "נזיפה פנים משרדית" לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה הוחרג במפורש מתחולת סעיף 62 לחוק שירות המדינה. בית הדין האזורי ציין, מעבר לדרוש לדבריו, כי אינו סבור שנסיבות המקרה תואמות את הוראות סעיף 62 לחוק שירות המדינה, כאשר כוונת הסעיף היא למנוע העמדה לדין משמעתי בשנית במקרה שעובד הועמד לדין משמעתי והורשע או זוכה, ולא במקרה שבו הנזיפה בוטלה מחמת פגם בהליך. בית הדין האזורי קבע שהתביעה המתנהלת בבית המשפט אינה מהווה חסם בפני משרד החינוך מפני זימון העותרת לשימוע לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה, ולא הובאה בפניו כל הצדקה לביטול הזימון לשימוע. בית הדין האזורי הוסיף וציין כי המבקשת רשאית להעלות במהלך השימוע את כל טענותיה, לרבות טענות לעניין ההליכים השונים שהתקיימו בעניינה, וכי נושאים אלו דינם להתברר ולהישקל על ידי מבצעי השימוע ומקבלי ההחלטות. לבסוף ציין בית הדין האזורי כי מדובר באירועים שתחילתם בראשית שנת 2010 וכי יש להביאם לידי סיום בהקדם האפשרי על מנת לאפשר לעותרת המשך עבודה סדירה בניהול בית הספר, לטובתה ובעיקר לטובת תלמידיה והמערכת בכללותה.

 

5.             העותרת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, במסגרתה טענה כי בית הדין האזורי שגה בהחלטתו לדחות את בקשתה. לטענת העותרת, זימונה לשימוע על ידי משרד החינוך מהווה ניסיון מחטף ונועד לאיין את ההליך ולהפוך את הסעד המבוקש על ידה לתיאורטי. לטענת העותרת, שגה בית הדין האזורי עת ראה בביטול הנזיפה "תיקון" הפגם, כאשר לביטול לא הייתה כל משמעות בשים לב לכך שעונש הנזיפה (שהוטל ובוטל) קיבל, לדבריה, "תהודה רחבה" בעיתונות המקומית ופגע בזכותה להליך הוגן. לבסוף, טענה העותרת כי שגה בית הדין האזורי כאשר דחה טענתה בדבר מאזן הנוחות בנסיבות העניין, כאשר לטענתה לא ייגרם למשרד החינוך כל נזק מהמתנה לפסק דין בתביעה, בעוד שלעותרת צפוי להיגרם נזק בלתי הפיך.

 

6.             בית הדין הארצי לעבודה דחה, בהחלטה מיום 12.1.2012, את בקשת רשות הערעור. בית הדין הארצי קבע כי ההחלטה אם להעניק סעד זמני נתונה, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה אלא אם הופעל שלא כהלכה. בית הדין הארצי ציין שהתערבות ערכאת הערעור תתבצע רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, וזאת בשים לב לחזקה לפיה הערכאה הדיונית שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין. בית הדין הארצי קבע כי לא מצא מקום להתערב במקרה זה, מאחר והחלטת בית הדין האזורי הושתתה על המצב העובדתי שנפרש לפני בית הדין האזורי, שקבע שהעיכוב בקיום השימוע נבע בין השאר מחילופי מנכ"לים במשרד החינוך ומהיותה של העותרת בשבתון. בית הדין הארצי שב על דברי בית הדין האזורי כי לעותרת תינתן הזדמנות במסגרת השימוע להשמיע טענותיה לעניין ההליכים השונים שהתקיימו בעניינה,  והוסיף כי אין בעובדה שיתקיים שימוע לעותרת כדי ללמד על תוצאתו ועל כך שהמשך ההליכים יתייתר.

 

          מכאן העתירה שלפנינו.

 

7.             במסגרת העתירה טוענת העותרת כי המקרה דנן מעלה סוגיה משפטית עקרונית המתעוררת לראשונה – האם המדינה כמעסיקה יכולה לנקוט כנגד עובד פעמיים בהליך משמעתי בגין מעשה נטען אחד, זאת אף אם לטענת המדינה אמצעי המשמעת הראשון שננקט בוטל לאחר מעשה בגין פגם בהליך. לטענת העותרת, בהחלטותיהם של בית הדין האזורי והארצי לעבודה נפלה טעות משפטית עקרונית בפרשנות סעיפים 31 ו-62 לחוק שירות המדינה, תוך רמיסת זכויותיה של העותרת. לפיכך, לטענת העותרת, מדובר במקרה חריג שמצדיק התערבותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

 

8.             דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא כי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה הינה מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים, בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית והצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בנסיבות העניין. הלכה זו מבוססת על קביעת המחוקק בדבר הסמכות והמקצועיות הייחודית של בתי הדין לעבודה. ככלל, קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או מגוון דרכים משפטיות אפשריות לפיתרון הסוגיה שבמחלוקת יובילו למסקנה שאין מקום להתערבות בית משפט זה, מאחר שמקרים בהם אפשרית פרשנות לכאן או לכאן לא ייכנסו, ככלל, לגדרי "טעות משפטית מהותית" [ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-684; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810, 815-814].

 

9.             המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים בהם ניתן לומר שקיימות מספר פרשנויות משפטיות לבעיה שמעלה העותרת בנוגע לסעיפים 31 ו-62 לחוק שירות המדינה, ולכן לא מדובר במקרה של "טעות משפטית מהותית" המצדיק התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק. קל וחומר, אין שום הצדקה להתערבות בשלב זה, כאשר טרם ניתנה הכרעה לגופו של עניין וההליך מצוי בשלבים מקדמיים בלבד. נזכיר שהעתירה מכוונת כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה במסגרת ערעור ברשות על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לדחות בקשה לסעד זמני. בענייננו, בצדק ציין בית הדין הארצי לעבודה בהחלטתו מושא העתירה דנן כי החלטות מסוג זה מסורות לערכאה הדיונית ולא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור (בענייננו – בית הדין הארצי לעבודה). לא למותר לציין כי ערעורה של העותרת לבית הדין הארצי לעבודה היה ערעור ברשות ולא ערעור בזכות. לפיכך, העתירה הנוכחית הינה במידה רבה ניסיון נוסף לתקוף את החלטת בית הדין האזורי לעבודה, וספק רב אם הוא מצדיק התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק ב"גלגול שלישי" [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)].

 

10.          למעלה מן הצורך, ומעבר לטעמים הפרוצדוראליים והמבניים שהוזכרו עד כה, מצאנו לנכון להעיר כי גם לגופו של עניין אנו סבורים כי החלטת בית הדין האזורי לעבודה (שאושררה על ידי בית הדין הארצי לעבודה) הינה סבירה ביותר בנסיבות העניין ולא נפל בה כל פגם. כפי שציין בית הדין האזורי לעבודה, טענותיה של העותרת נשמרות לה והיא תוכל להעלותן גם במסגרת השימוע שייערך על ידי משרד החינוך. יוער, שוב למעלה מן הצורך, כי אך מובן הוא שמשרד החינוך מחויב לשמוע ולשקול את הטענות ואינו רשאי להתעלם מהן, מאחר שעסקינן בהליך שימוע על כל ההשלכות האפשריות הנובעות מכך. הדברים נאמרים לשם ההבהרה, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי להביע עמדה.

 

11.          זאת ועוד. דחיית העתירה על הסף אינה טורקת את דלתו של בית משפט זה בפני העותרת. הצדדים מצויים עדיין ב"מבואה" של ההליך המשפטי (הליכים מקדמיים) וטרם נכנסו ל"טרקלין" (התביעה עצמה) והמחלוקת טרם התבררה לגופה. כאמור, בלב המחלוקת מצויה טענת העותרת כי בנסיבות העניין אין לאפשר למשרד החינוך לנקוט בשימוע נוסף מאחר והעותרת מוגנת, לטענתה, על פי כלל "הסיכון הכפול" בהתאם לפרשנות המוצעת על ידי העותרת לסעיפים 31 ו-62 לחוק שירות המדינה. טענה זו תתברר ותוכרע לגופה בבית הדין האזורי, ותעמוד במבחן הערעור של בית הדין הארצי לעבודה (ככל שיוגש ערעור על ידי מי מהצדדים). רק אז, לאחר ששתי ערכאות בתי הדין לעבודה תכרענה בשאלה לגופה, יהיה מקום לבחון את השאלה האם מקרה זה מצדיק עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (והדברים נאמרים, כמובן, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי להביע כל עמדה בשאלה המשפטית).

 

          אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין  צו להוצאות.

 

          ניתן היום, י"ג בשבט תשע"ב (6.2.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12008950_W01.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il