|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 8841/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט י' דנציגר |
|
המבקשת: |
מיטבחי מילניום בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
ש. אנפה בע"מ |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 06.11.2012 בע"א 29887-06-12 שניתן על ידי כבוד השופטת א' הוך-טל |
בשם המבקשת: עו"ד פואד בדאח
|
החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.11.2012 בע"א 29887-06-12 (השופט י' כהן), במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 29.4.2012 בת"א 12732-01-11 (השופטת א' הוך-טל). עניינם של שני פסקי הדין בתביעה שטרית ובטענת כישלון תמורה.
תמצית הרקע העובדתי
1. המבקשת הינה חברה לייצור רהיטים. המשיבה הינה חברה לביצוע עבודות גמר בפרויקטים לבנייה. ביום 17.1.2010 הזמינה המשיבה מהמבקשת שולחנות לצורך פרויקט בנייה של בניין משרדים בחיפה, אשר המשיבה ניהלה בו את עבודות הגמר. סך התמורה שסוכם בין הצדדים בעבור ביצוע העבודה עמד על 426,540 ש"ח בתוספת מע"מ. המשיבה מסרה לידי המבקשת כמקדמה על חשבון התמורה שטר בסך 148,435.92 ש"ח, אשר זמן פרעונו היה 5.4.2010. שטר זה חולל מחמת הוראת ביטול שניתנה על ידי המשיבה בשלב מאוחר יותר. כתוצאה מכך הגישה המבקשת את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. המשיבה התנגדה וטענה לכישלון תמורה. הדיון בבקשה ובהתנגדות הועבר לבית משפט השלום אשר נדרש בפסק דינו לדון בתנאי עסקת היסוד ובטענת ההגנה של המשיבה.
תמצית פסק דינו של בית משפט השלום
2. בית משפט השלום קבע, לאחר ניתוח יסודי של עדויות וטענות הצדדים, כי המשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים. נקבע כי המשיבה התחייבה במסגרת הזמנת העבודה מיום 17.1.2010 לשלם למבקשת מקדמה בשיעור 30% משווי ההזמנה במזומן כתנאי לתחילת עבודת הייצור. לפיכך נקבע כי מסירת השטר במהלך חודש פברואר, כשמועד פרעונו ביום 5.4.2010, מהווה הפרה מצד המשיבה, מכיוון שלא מדובר ב"מקדמה" ולא מדובר בתשלום במזומן. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה קמה למבקשת זכות לבטל את העסקה, אך מחומר הראיות עולה כי המבקשת לא ביקשה לבטלה אלא הודיעה כי תאחר במועד האספקה כפועל יוצא ישיר מדחיית תשלום המקדמה על ידי המשיבה. בית המשפט דחה את טענת המשיבה לפיה הודעת המבקשת בדבר דחיית מועד האספקה מהווה הפרה של ההסכם אשר הקימה דווקא למשיבה זכות לבטל את ההסכם. נקבע כי המבקשת הייתה רשאית בנסיבות אלה לדחות את מועד האספקה, ובלאו הכי המשיבה לא הוכיחה כי ביטלה את העסקה ו"נסיבות הודעת הביטול נותרו עלומות".
3. בית המשפט המשיך ובחן האם המבקשת סיפקה בסופו של דבר את הסחורה ולמי סופקה הסחורה. חשיבות שאלת זהות מקבל הסחורה נובעת משינוי נסיבות שהתרחש לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים ולאחר שהמשיבה מסרה את השטר למבקשת: בנקודת זמן מסוימת עזבה המשיבה את האתר ובנעליה נכנסה חברה אחרת, חברתM+W Israel Ltd., שניהלה ופיקחה על הפרויקט כמכלול (חברה זו כונתה בפסק הדין חברת זנדר, וכך תכונה להלן). בעניין זה טענה המבקשת כי הסחורה סופקה לאתר במלואה, כשחלקה סופק למשיבה וחלקה לחברת זנדר. מנגד, טענה המשיבה כי המבקשת לא סיפקה לה מעולם את הסחורה, וכי ככל שזו סופקה בסופו של דבר לחברת זנדר הרי שיש להשית על זנדר את מלוא החובה לשאת בתשלום. בהקשר זה יצוין כי אין מחלוקת שבמישור היחסים שבין חברת זנדר לבין המבקשת, זנדר התחייבה לשלם למבקשת 70% מהתמורה שהמשיבה הייתה אמורה לשלם לה, וכך היה.
4. בית המשפט קבע כי המשיבה לא הציגה ראיות לעניין אספקת או אי-אספקת הסחורה. עוד נקבע כי טענות המשיבה בדבר חבותה של חברת זנדר בתשלום מלוא התמורה מהוות הרחבת חזית אסורה וכי מקומן של טענות אלה להתברר במישור היחסים שבין המשיבה לבין חברת זנדר (אשר ביניהן מתנהל הליך נפרד). נקבע כי זכותה של המבקשת לקבל תשלום עבור הסחורה שסיפקה במסגרת העסקה עם המשיבה אינה תלויה בהתחשבנות שנערכה (או תיערך בעתיד) בין זנדר לבין המשיבה. בית המשפט קבע, לאחר שבחן את העדויות ואת המסמכים שהגישו הצדדים, כי הוא מקבל את גרסת המבקשת לפיה הסחורה סופקה במלואה. בנוסף נקבע כי "בהחלט סביר כי הסחורה סופקה לא כמקשה אחת אלא בחלקים". אשר למועד האספקה, נקבע כי אף אחד מהצדדים לא הציג ראיות חיצוניות לעניין זה ולכן ניתן ללמוד על ההתרחשויות רק מהעדויות ובהסתמך על זכרונם של העדים. לנוכח קביעתו כי הסחורה סופקה במלואה לאתר, קבע בית המשפט כי המבקשת מילאה את חלקה בהסכם, בין אם הסחורה סופקה במועד שהמשיבה עדיין שהתה באתר ובין אם לאו, ולכן היא זכאית לתשלום השכר המוסכם מהמשיבה שהזמינה ממנה את הסחורה. כתוצאה מכך דחה בית המשפט את התנגדות המשיבה והורה לה לשלם למבקשת את מלוא סכום השטר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל.
המשיבה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי.
תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי (השופט י' כהן) קבע כי מסקנת בית משפט השלום שהמשיבה היא זו שהפרה את ההסכם מבוססת בחומר הראיות ואין מקום להתערב בה. עם זאת, נקבע כי מההתכתבויות שהוחלפו בין המשיבה לבין המפקח מטעם חברת זנדר עולה כי כבר בתחילת חודש מרץ 2010 המשיבה לא הייתה באתר. עוד נקבע כי ביום 15.3.2010 נעשתה הזמנה ישירה בין חברת זנדר לבין המבקשת, אשר כללה למעשה את כל הסחורה שבתחילה הוזמנה על ידי המשיבה, אלא שסוכם שזנדר תשלם רק 70% מהתמורה (לאחר הפחתת סכום השטר שעמד על כ-30% מהתמורה). בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהמבקשת סיפקה בסופו של דבר את כל הסחורה לאתר, "וככל הנראה מסתברת התוצאה שסופקה לאחר שהמערערת [המשיבה] כבר לא הייתה באתר". בית המשפט ביסס קביעה זו על הודעת המבקשת למשיבה כי לא תתחיל לייצר את הסחורה לפני 5.4.2010 ועל הזמנת העבודה שנעשתה ישירות על ידי חברת זנדר ביום 15.3.2010, אשר לאחריה החלה המבקשת לייצר את הסחורה. בית המשפט הוסיף וציין כי ממכתבו של המפקח מטעם חברת זנדר עולה כי הסחורה סופקה במועד שבו המשיבה כבר לא הייתה באתר. לנוכח המסד העובדתי האמור ולנוכח העובדה שמדובר בתביעה שטרית, קבע בית המשפט שיש לקבל את טענת ההגנה של המשיבה בדבר כישלון תמורה מלא. כפועל יוצא, קיבל בית המשפט את הערעור ודחה את תביעת המבקשת.
מכאן הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
6. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי נפל כישלון תמורה מלא במקרה זה. נטען כי לנוכח קביעת שתי הערכאות קמא שהמשיבה היא זו שהפרה את ההסכם ושהמשיבה לא שלחה בשום שלב הודעת ביטול למבקשת, צדק בית משפט השלום בקובעו כי יש לחייב את המשיבה לשלם את מלוא סכום השטר. נטען כי ההסכם בין הצדדים קבע שהמבקשת נדרשת לספק את הסחורה לאתר, וכי אין חולק שהסחורה אכן סופקה במלואה לאתר. לפיכך נטען כי אין שום משמעות משפטית לשאלה האם המשיבה הייתה באתר במועד אספקת הסחורה אם לאו. לכל היותר, טוענת המבקשת, מדובר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר הדין אינו מכיר בו כטענת הגנה מפני תביעה שטרית. בנוסף טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס בעיקרו על העדויות שנשמעו לפניו ועל התרשמותו מהעדים ואינו מגלה על פניו טעות בולטת או פגם שיורד לשורשו של עניין, ולכן לא היה מקום בנסיבות העניין להתערבותו של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום ועל ידי בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.
8. עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" ולא בערעור בזכות. בית משפט זה קבע לא אחת, ושב וקובע כמעט על בסיס יומיומי, כי בעל דין שמבקש להביא את עניינו לפני בית משפט זה במסגרת "גלגול שלישי" נדרש להצביע על טעם מיוחד לכך. כפועל יוצא נקבע כי רשות ערעור תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 213-211 (מהדורה שלישית, 2012)]. הבקשה שלפני אינה עומדת במבחנים אלו.
9. עסקינן במחלוקת נקודתית ועובדתית אשר מתמצה בשאלה האם המשיבה נמצאה באתר במועד שבו סופקה הסחורה, ולו בשלביה הראשונים של ההספקה. מההכרעה העובדתית נגזרת גם המסקנה המשפטית בשאלה האם מדובר בכישלון תמורה מלא או חלקי, קצוב או בלתי קצוב. אכן, בית המשפט המחוזי התערב בנקודה זו בקביעה העובדתית של בית משפט השלום, וכפועל יוצא הגיע גם למסקנה משפטית שונה, אולם בכך לא די כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי" בבית משפט זה. כידוע, אין בהתערבותו של בית המשפט המחוזי בהכרעתו של בית משפט השלום, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 3643/12 מג'ארבה נ' בן ששון (18.6.2012); רע"א 8243/10 אברהם נ' עיריית תל-אביב-יפו (15.12.2010)]. אף אם ראוי שערכאת הערעור תנקוט בגישה מדודה בבואה להתערב בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית, לאור ההלכה הידועה בדבר נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית [ראו, למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)], הרי שאין להתעלם מסמכותה הרחבה של ערכאת הערעור הקבועה בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [ראו, למשל: רע"א 2857/10 דרעי נ' כהן (14.7.2010)]. בוודאי שאין לקבוע כלל לפיו בכל פעם שבית המשפט המחוזי עושה שימוש בסמכותו ומתערב בממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, וכפועל יוצא מתערב במסקנותיו המשפטיות, יהיה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני (6.12.2004) בפסקה ד(2)(ג) שם].
10. זאת ועוד, אף אם אניח לצורך הדיון – ואדגיש כי איני קובע מסמרות בעניין – כי לא היה מקום להתערב בקביעתו המשפטית של בית משפט השלום לפיה אין שום חשיבות לשאלת הימצאותה של המשיבה באתר במועד האספקה לצורך ההכרעה בתביעה השטרית, הרי אין בכך כדי להצדיק דיון בסכסוך ב"גלגול שלישי". לכל היותר, מדובר בשאלת אופן היישום של ההלכות הקיימות בדיני השטרות על עובדות המקרה הספציפיות, וכידוע השאלה אם הלכה קיימת יושמה באופן נכון אם לאו אינה מצדיקה, ככלל, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 385/93 בית נח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 221 (1993); רע"א 6798/12 נ.ו.ח מהנדסים בע"מ נ' מבני תעשיה בע"מ (17.10.2012)], ואף אם שגו בתי המשפט ביישום הדין אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (4.1.2007) בפסקאות 17-15 שם]. ודוק, השאלה האם הספקת הסחורה לאתר במועד שבו המשיבה כבר לא נמצאה בו מהווה כישלון תמורה מלא במישור היחסים שבין הצדדים, כמו גם השאלה האם הספקת הסחורה נעשתה בחלקים – כך שתחילתה במועד שבו המשיבה עוד נמצאה באתר וסופה במועד שבו כבר לא נמצאה באתר – מהווה כישלון תמורה חלקי קצוב או בלתי קצוב, הינה שאלה מובהקת של יישום הכללים המשפטיים הקיימים [להרחבה בשאלת ההבחנה בין כישלון תמורה מלא לבין כישלון תמורה חלקי קצוב או בלתי קצוב ראו: שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) 301-291]. לא למותר לציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אמנם חוסם את דרכה של המבקשת בכל הנוגע לעילה השטרית, אך הוא אינו מונע מבעדה מלנקוט בהליכים כנגד המשיבה וכנגד חברת זנדר בעילות אחרות, בין מכוח דיני החוזים ובין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
11. נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. מכיוון שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בשבט תשע"ג (30.1.2013).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12088410_W01.doc חכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il