עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8500/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המערער:                       עו"ד יצחק איצקוביץ; עו"ד אסף אלוויה

 

 

1.        בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ב-ת"א יפו (השופט צ' קפאח) אשר הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. עיינתי בבקשה והחלטתי לדחותה על הסף.

 

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום בו הואשם בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובאי נקיטת אמצעי זהירות בחיה. לפי המתואר, המבקש עבר במהלך יום הכיפורים ברחוב בתל אביב יפו בזמן ששוטרים ביצעו מעצר חשוד וניסו לכבול אותו באזיקים. המבקש הבחין בנעשה, קילל את השוטרים על כך שהם עובדים ביום כיפור ושיסה בשוטרים באמצעות כלב מסוג אמסטף.

 

3.        עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה פורט כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש, הכוללות: דו"חות של שוטרים, תמונות ותעודה רפואית. עוד פורט כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מאופי העבירה ומהתנהגותו עזת המצח, הבריונית והאכזרית כלפי שוטר ישראל, בעת שמילא תפקידו ועצר חשוד.

 

4.        בית המשפט השלום (השופטת ת' אברהמי) קבע ביום 18.10.2011, לאחר עיון בתיק החקירה, כי קיימות ראיות לכאורה אשר די בהן לצורך השלב הנוכחי כדי לעצור את המבקש. בית המשפט קבע כי גרסאות השוטרים השונות בנוגע לאירוע, מספיקות בשלב זה על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש בהן כוח הרשעה פוטנציאלי. עוד הוסיף בית המשפט כי המבקש, ניסה לטשטש פרטים הנוגעים למקום מגוריו ולא הקל עם המשטרה בעניין זה. התנהגות זו, מעוררת תמיהות לעניין מהימנותו הכללית, המקשה בית המשפט לתת במבקש אמון. בית המשפט הוסיף כי נתן דעתו לעובדה כי למבקש אין עבר פלילי קרוב ומכביד, אולם לאור הקושי לתת אמון מיידי במבקש, הורה על עריכת תסקיר שיבחן חלופת מעצר. בית המשפט הוסיף כי התסקיר נדרש לצורך בדיקה מעמיקה, בין היתר, באמצעות שיחה עם המבקש עצמו על מנת לבדוק את טיב החלופות המוצעות ואת האפקטיביות שלהן, וזאת בהתייחס לנטייתו של המבקש, המלמדת כי המבקש הינו בעל נטייה שלא לכבד את התנהלותם של גורמי שלטון החוק. בית המשפט הורה על מעצר המבקש עד לקבלת תסקיר המעצר.

 

5.        על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קפאח). בית המשפט דחה ביום 25.10.2011 את הערר וקבע כי בתיק קיימות ראיות לכאורה מספיקות. המבקש, כך פורט, בחר לצאת עם כלבו, חרף היותו מסוכן, לרחובה של עיר כאשר הכלב ללא רצועה וללא זמם. על אף שלטענת המבקש הוא לא נתן הוראה לכלב שיקפוץ על השוטר, הרי שעצימת העיניים שלו, אשר עצם עיניו מהתרחשות ודאית של תקיפת אחרים על ידי הכלב, כמוה כידיעה. עוד קבע בית המשפט כי תקיפת שוטרים בשעה שהם ממלאים חובתם על פי חוק, כמוה כפגיעה בשלטון החוק עצמו ומכאן עילת המעצר. לעניין האפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, קבע בית המשפט, כי לאחר שבחן את פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מצא כי חרף חומרת העבירה, המשיבה אינה מתנגדת באופן עקרוני לשחרור המבקש, אלא שהיא מבקשת לברר את פשר התנהלותו על ידי הגורמים המקצועיים האמונים על מסוכנות. בית המשפט הוסיף כי בנקודה זו הוא תמים דעים עם עמדת המשיבה ומצא כי יש מקום להכין תסקיר מעצר בעניינו של המבקש שיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי לא ברור מדוע מועד הדיון לקבלת התסקיר נדחה למועד כה מאוחר וכי לטעמו יש מקום להקדים את מועד הכנת התסקיר, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר במבקש שאין לו עבר בתחום האלימות, פרט לעבירת שימוש ברכב ללא רשות משנת 2003. על כן דחה בית המשפט המחוזי את הערר אך הקדים את מועד הדיון בבית המשפט השלום, לאחר קבלת תסקיר המעצר, ליום 31.10.2011.

 

6.        בתסקיר המעצר בעניינו של המבקש צוין כי שירות המבחן התרשם, כי חרף בעיה בויסות תסכולים וסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו של המבקש, הרי שמצוקתו הרבה מהימצאות במעצר מצמצמת סיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו בטווח הקצר. שירות המבחן המליץ על שחרור המבקש למעצר בית מלא בפיקוח מפקחים. שירות המבחן נפגש עם אמו ואחותו של המבקש ומצא כי הן מבינות את הנדרש מהן כמפקחות וכי הן תוכלנה לשמש מפקחות ראויות עבורו.

 

7.        בית המשפט השלום (השופט ש' בקר) דחה ביום 3.11.2011 את המלצת שירות המבחן והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט פירט כי בתסקיר המבחן קיים פער בין תוכן התסקיר למול ההמלצה הסופית של שירות המבחן. העבירה שבה מואשם המבקש, שיסוי כלב בשוטר, מלמדת על בעייתיות רבה הכרוכה בהתנהגותו של המבקש ועל סיכון גבוה מצדו. בית המשפט הוסיף כי המבקש אף הוסיף ותעתע בחוקרים במהלך חקירתו, סרב למסור כתובת כדת ודין, התנהג כעבריין מועד, התחמק משאלות ואיים על שוטרת בתחנת המשטרה. מהתנהגות זו למד בית המשפט כי קיים סיכון לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מן הדין וכי אין למבקש כל מורא מן החוק. על כן דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר והורה לעצרו עד תום ההליכים.

 

8.        על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קפאח). בית המשפט המחוזי בחן את אישיות המבקש כפי שהתגלתה מחומר הראיות ומהתסקיר בעניינו. בית המשפט ציין כי במהלך שיחה עם קצין המבחן, שלל המבקש קשר לאישומים נגדו ואף טען כי לא היה מודע לסיכון שבהחזקת הכלב. אף בשיחות עם החוקרים, בתחילה תעתע המבקש בחוקרים, אולם לבסוף נתרצה והודה כי יש לו קשר אל הכלב. בית המשפט ציין כי התמונה המצטיירת מהמבקש היא של אדם אשר הכחיש בתחילה כל קשר לאירוע ולכלב, ורק בחלוף 48 שעות, קשר עצמו לאירוע. עוד נלמד כי בניגוד לתעתוע אשר ניסה לתעתע את חוקריו, המבקש ידע היטב על הסיכון הכרוך שבהחזקת כלב. בבחינת אומדן המסוכנות העולה מהמבקש, הרי שהוא מקבל משנה תוקף נוכח התנהלותו והשתוללותו במהלך החקירה במשטרה. המבקש, כך נקבע, כיזב לקצין המבחן והציג פסאדה של אדם תמים. בית המשפט הוסיף כי אינו בוחן כליות ולב, אך מחומר הראיות המצוי בפניו, עולה כי אין ליתן אמון במבקש והורה על דחיית הערר והשארת המבקש במעצר עד תום ההליכים.

 

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה

9.        בא כוח המבקש טוען כי מתעוררת שאלה משפטית משמעותית, והיא שאלת מעמדו של תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן. עוד פורט כי בעניינו הקונקרטי של המשיב, התסקיר שהוגש בעניינו הוא חיובי ביותר ולא היה מקום לדחיית ההמלצה של שירות המבחן לשחרור המבקש לחלופת מעצר. המבקש הוסיף כי לחובתו הרשעה אחת בלבד, משנת 2003, וכי גם אם בסופו של דבר יורשע המבקש בעבירה המיוחסת לו, העונש שיוטל עליו, לדעת המבקש, לא יהיה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. על כן, ראוי לשחרר את המבקש לחלופת מעצר.

 

דיון והכרעה

 

10.      דין הבקשה להידחות.

 

11.      הבקשה איננה מעלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. שאלת מעמדו של תסקיר שירות מבחן נבחנה בעבר בהרחבה בפסיקה. כלל ידוע הוא כי תסקיר שירות המבחן משמש כלי עזר בשאלת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, אולם הוא בגדר המלצה בלבד שאיננה מחייבת את הערכאה השיפוטית (ראו: 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.5.2005); רע"פ 8784/10 נמירי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2010); בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.10.2002)). לערכאה השיפוטית יש שיקול דעת בשאלה האם לאמץ את המלצות שירות המבחן, אם לאו. לא פעם, אף כאשר "השורה התחתונה" של התסקיר ממליצה על שחרור, נדרש בית המשפט לבחון המלצה זו מול שאר העניינים המפורטים בתסקיר ולאזן המלצה זו מול הצורך להגן על אינטרס הביטחון הכללי של הציבור (השוו: בש"פ 8434/11 קדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.11.2011)).

 

12.      שתי הערכאות הקודמות קבעו כי חרף המלצת שירות המבחן יש לעצור את המבקש ואין להורות על שחרורו. החלטות הערכאות הקודמות מבוססות במידה לא מבוטלת דווקא על העובדות הנוגעות למבקש ועל המסוכנות הנשקפת מהתסקיר עצמו ומתוך מעשיו, הן בביצוע העבירה והן במהלך חקירותיו במשטרה. קביעותיהן של הערכאות שקדמו לי מקובלות עליי לחלוטין. אוסיף גם: המלצת שירות המבחן, אשר מצאה כי המעצר מצמצם את המסוכנות העולה מהמבקש לטווח הקצר, אינה המלצה חיובית ביותר, כפי שטען המבקש. המסוכנות העולה מן המבקש, כפי שפורט בתסקיר, עודנה קיימת. ואין יסוד להתערב בקביעה כי אין די בחלופה בכדי לאיין מסוכנות זו.

 

13.      אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, כ"ד חשון, תשע"ב (21.11.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11085000_C01.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il