עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8489/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

          לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.10.2011 בת"פ 12488-00-10 (כבוד השופט א' כהן).

 

           נגד המערער וארבעה אחרים הוגש כתב אישום הכולל עשרה אישומים. האישומים החמישי והעשירי, הם האישומים הרלבנטיים לענייננו. מייחסים למערער שתי עבירות של תיווך בשוחד, לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה המערער מועסק בחברה העוסקת בקנייה ומכירה של מוצרים למיניהם ובמסגרת תפקידו היה מעביר משאיות משטחי הרשות הפלסטינאית לשטחי ישראל. לפי המתואר באישום החמישי, במהלך תקופה של כשבעה חודשים, החל מחודש פברואר 2010, נאשם 1 לכתב האישום, ששירת באותה העת כשוטר במשמר הגבול ושימש כמפקד מחסום המנהרות הסמוך לשכונת מלחה, העביר את המשאיות הקשורות למערער במחסום מבלי לבדוק את תכולתן כנדרש לפי החוק. בכתב האישום נטען כי הועברו בדרך זו מאות משאיות לא בדוקות לתוך שטח מדינת ישראל, כאשר בעבור כל משאית שילם מעסיקו של המערער לנאשם 1 סך של 350 ש"ח. התמורה הועברה לנאשם 1, בין היתר, באמצעות המערער. האישום העשירי מתאר מעשים דומים, כאשר במהלך השנים 2009-2008, במספר הזדמנויות שונות הגיע המערער למחסומים והעביר משאיות, תוך שהנאשם 5 לכתב האישום, אף הוא שוטר משמר הגבול, נמנע מלבדוק אותן. לאחר כל העברת משאית העביר המערער לנאשם 5 שני בקבוקי בושם, חבילת סיגריות וכסף מזומן, בשווי כולל של 1000-700 ש"ח.

 

           המערער הורשע בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 6.10.2011 הוטל עליו עונש של 11 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך של 2,500 ש"ח וכן 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות בהן הורשע המערער ולכך שדינו של המתווך בשוחד, בהתאם לחוק, זהה לדינו של מקבל השוחד. עוד נקבע כי בעבירות מסוג זה גובר האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט התייחס להרשעתו הקודמת של המערער בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין, שבגינה הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי. עוד התייחס בית המשפט לתסקיר מטעם שירות המבחן שבו הומלץ על עונש מאסר קצר כמו גם לטענות המערער ביחס לנסיבות המקלות, וביניהן הודאתו במיוחס לו ונסיבותיו האישיות.

 

           מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו טוען המערער נגד חומרת העונש שהוטל עליו. לטענת המערער שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נימק את גזר דינו ולא הסביר מדוע בחר להטיל עליו 11 חודשי מאסר בפועל, תוך התעלמות מטענותיו ומהמלצת שירות המבחן. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לכך שהוא הודה במיוחס לו ושיתף פעולה בחקירתו ואף הפליל את הנאשם 5 בפרשה. עוד טוען המערער כי הוא פעל לפי הוראות מעבידו כאשר נתן את השוחד לשוטרים והוא לא הפיק כל טובת הנאה מהעברת השוחד. עוד טוען המערער, בין היתר, כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל מספק לכך שיש לו רק הרשעה אחת, בעבירה שונה, לכך שחלקו בפרשה היה מזערי וכן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות. עוד מציין המערער בטענותיו את העובדה שלא הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים אחרים בפרשה. לאור כל זאת, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא הטיל עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

 

           מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענת המשיבה, המערער היה מעורב בפרשה חמורה של העברת סחורות לתוך שטחה של מדינת ישראל ללא בדיקה ובמתן שוחד לשוטרי משמר הגבול. עוד מציינת המשיבה בטיעוניה כי יש כוונה להגיש בקרוב כתב אישום נגד מעסיקו של המערער. כמו כן, הפנתה המשיבה אל גזר הדין שהוטל על הנאשם 1 בפרשה, שכלל רכיב של 40 חודשי מאסר בפועל.

 

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

           הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין.

 

           המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, אף אם תתקבל טענתו כי חלקו בפרשה אינו מרכזי וכי ביצע את העבירות בהוראות מעבידו. המערער הודה כי השתתף בפעילות שמטרתה להעביר מאות משאיות שבתוכן סחורה לתוך שטחי מדינת ישראל מבלי שתתבצע בדיקה ביטחונית לאותה סחורה או בדיקה מטעם גורמי הפיקוח האזרחים. ברי, כי מדובר בפעילות שיש בצידה פגיעה בכלכלת המדינה, ואף חמור מכך, פעילות שבצידה סיכון ביטחוני לא מבוטל. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט המחוזי נתן משקל בגזר דינו להמלצת שירות המבחן, וכן לבקשת המערער להתחשב בהודאתו ובמצבה הכלכלי של משפחתו, ולאחר שהתחשב בשיקולים אלה, בחר להטיל על המערער את העונש המפורט לעיל. כאמור, לא מצאנו מקום להתערב בעונש זה ולטעמנו הוא מאזן נכונה בין כלל השיקולים הרלבנטיים ובהם גם הנסיבות המקלות המתוארות בהודעת הערעור.

 

           סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה ואנו דוחים את הערעור.

 

           המערער יתייצב ביום 20.5.2012 עד השעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים לתחילת ריצוי עונשו.

          

           ניתן היום, כ"ז בניסן התשע"ב (19.4.2012).

 

          

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11084890_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il