עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8253/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

המבקש:                               בעצמו

 

 

 

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה טל והשופטות מרוז ובוסתן) מיום 9.10.11 בתיק עפ"ג 47293-08-11, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ד"ר קובו) מיום 17.7.11 בתיקים ת"פ 21123-02-10, ת"פ 46350-03-10 ו-ת"פ 41078-08-10. ענינה של הפרשה עבירות רבות של איומים,העלבת עובד ציבור והטרדה, שעבר המבקש בעודו מרצה עונש מאסר על עבירות דומות.

 

רקע והליכים

 

ב.        המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות ב-7 עבירות של איומים, 4 עבירות של העלבת עובד ציבור ועבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בזמן ביצוע העבירות, היה המבקש אסיר בכלא איילון; עובדת סוציאלית פלונית (להלן המתלוננת) שימשה פקידת סעד מחוזית, אשר במסגרת תפקידה הפגישה בין המבקש לבתו הקטינה בת החמש. לפי המתואר בהכרעת הדין, עשה לו המערער למנהג לאיים על המתלוננת במספר רב של הזדמנויות, בפניה או באמצעות אחרים. בין היתר, איים כי ירצח אותה, כי "הוא את המאסר עולם שלו ישב עליה" וכי בכוונתו "לסגור איתה חשבון". בנוסף התקשר המבקש אל המתלוננת פעמים רבות, איים עליה כי תיתן את הדין על שעשתה לו, קילל אותה ותבע ממנה להפסיק להתערב בחייו. כן, שלח המבקש מספר מכתבים מהכלא למתלוננת, בהם כינה אותה ל"ע "היטלרית", "חולת נפש" ועוד.

 

ג.        הכרעת הדין מיום 6.6.11 הושתתה על עדויות פקידי הסעד ומאבטחה של המתלוננת, שבפניהם איים עליה המבקש וכן על עדות המתלוננת עצמה, אשר נמצאו מהימנות. בנוסף הוגשו לבית המשפט המכתבים אותם שלח המבקש למתלוננת, והמבקש הודה בכתיבתם. מנגד, טענות הקונספירציה אותן העלה המבקש (אז כן עכשיו) - לפיהן קשרו הכל נגדו לשם עלילת שווא - נדחו מכל וכל. עם זאת, בניגוד לנטען בכתב האישום, קבע בית המשפט כי הכתוב במכתבים אינו בגדר איום אלא העלבת עובד ציבור, והרשיע את המבקש בהתאם. כן נאמר, כי המכתבים הוגשו כראיה בתיק קודם בו הואשם והורשע המבקש, אולם בית המשפט דאז ציין מפורשות כי הכרעת הדין אינה מושתתת על מכתבים אלה. לכן נקבע, כי אמנם אין בפגם כדי לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, אולם יש לתת לכך משקל במסגרת העונש.

 

ד.        בגזרו את הדין, נתן בית המשפט משקל רב להישנות העבירות החמורות, וציין כי מדובר ברף העליון של עבירות מסוג זה. כן צויין, כי ניכר שהתנהלות המבקש שיבשה באופן ממשי את חייה של המתלוננת, וזאת אך כיון שביצעה את תפקידה כראוי. עוד נתן בית המשפט דעתו לכך שהמבקש הורשע בעבירות דומות בעבר (במסגרת ת"פ 1784/09, והערעור - ע"פ 7865/09), שאז נגזר עליו עונש של 16 חודשי מאסר בפועל והופעלו במצטבר 6 חודשי מאסר מותנים. כן התייחס בית המשפט להתנהגות המבקש באולם בית המשפט ולהעלבת המתלוננת באופן קשה בזמן מתן עדותה. עוד צויין, כי העובדה שהמבקש ביצע את המיוחס לו כשהיה אסיר אך מעצימה את המסוכנות הנשקפת ממנו, הגבוהה גם כך; מכאן – כנקבע – הצורך בהתרעה ממשית של המבקש מביצוע עבירות דומות בעתיד.

 

ה.        בשיקוליו להקלה עם המבקש ציין בית המשפט את מצבו הבריאותי הקשה, הנובע הן ממחלה קשה ממנה הוא סובל והן מפציעתו לפני מספר שנים בתאונת דרכים שהותירה אותו עם מוגבלויות שונות. עוד נשקלו לקולה התסכול אותו חש המבקש מכך שבתו הוצאה מחזקתו, וכן העובדה שחלק גדול מן המעשים אירע בשל ביטול ביקורה של בתו בבית הסוהר. לבסוף, שוקללה גם העובדה שחלק מן האיומים שכוונו למתלוננת נאמרו לאחרים ולא בפניה, וכן הפגם שנפל בכך שחלק מן הראיות בעניין זה הוגשו במסגרת תיק קודם (ועל כך עמדנו מעלה). מכל הטעמים האמורים, גזר בית המשפט על המבקש עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות, 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק ופיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח למתלוננת.

 

ו.        בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה והעמיד את עונשו של המבקש על 24 חודשי מאסר בפועל, בציינו כי אינו ממצה את חומרת העונש בהיותו ערכאת ערעור. בית המשפט קבע, שהעבירות אותן ביצע המבקש נמצאות ברף הגבוה של עבירות מסוג זה, ונוכח הרשעתו בעבר בעבירות דומות, נדרשת ענישה מחמירה יותר מזו שהשית בית משפט השלום. עוד צויין, כי אין לייחס חשיבות ממשית לכך שחלק מן האיומים שכוונו למתלוננת נאמרו לאחרים, פקידי סעד גם הם, שכן אין זה מפחית מעוצמתם. כן נקבע, כי אין להקל עם המערער בשל התסכול שחש לאחר שבתו הוצאה מחזקתו - המבקש פנה לשם כך לרשויות המוסמכות, והיה עליו ללכת בדרך זו ולא בעבירות. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי את האינטרס הציבורי המשמעותי בהגנה על עובדי ציבור כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי, ואת הצורך הממשי בהרתעת המבקש ואחרים מעבירות כאלה בעתיד.

 

הבקשה

 

ז.        בקשה זו נכתבה על ידי המבקש כשהוא אינו מיוצג (כך גם בבית המשפט המחוזי, שם ויתר על היצוג). נטען, כי לא היו דברים מעולם, וכי לא היה מקום להרשיע את המבקש מתחילה במיוחס לו. עוד נטען, כי המבקש לא היה מיוצג בבית המשפט המחוזי וכי ראה את הודעת הערעור אך במעמד הערעור, וכך נפגעה זכותו לניהול הליך הוגן. כן תיאר המבקש את מצבו הרפואי הקשה, ואת תחושתו הקשה בכך שנמנעה ממנו האפשרות להיפגש עם בתו.

 

דיון והכרעה

 

ח.       לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור תישקל במשורה, במקרים המעלים חשיבות ציבורית או משפטית וחורגים מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3620/11 דעיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ענייננו כל כולו נסיבותיו הפרטניות של המבקש - גם אם הן אכן קשות ומצערות. הדברים נאמרים ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשת רשות ערעור הנסובה על חומרת העונש בלבד (גם אם ניסוחה מכוון במידת מה לעצם ההרשעה בבית משפט השלום), ובמקרה זה ההתערבות תהא מצומצמת עוד יותר (רע"פ 4239/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כך גם במקרים, כבענייננו, בהם הוחמר עונשו של המבקש על-ידי ערכאת הערעור (רע"פ 1497/10 שיטרית נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם)).

 

ט.       אין בכל אלה לומר, כי אילו סברתי שיש ממש בטענתו של המבקש לפיה נפגעה זכותו להליך הוגן, לא היה מקום להתערבותנו (להתערבות במקרים חריגים משיקולי צדק במסגרת גלגול שלישי ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה י"ג; רע"פ 1573/11 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם, המבקש הוא זה שסירב להיות מיוצג בערכאת הערעור, וכך ציין בפתח הדיון בבית המשפט המחוזי:

 

"אני שחררתי מזמן את עו"ד בן נתן (בא כוחו בבית משפט השלום) מיצוגי ואין לי עניין להיות מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית" (ע' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 9.10.11).

 

           משכך פעל המבקש, אין הוא יכול לטעון עתה כי היעדר ייצוג פגע בזכותו להליך הוגן, ועוד, מלבד חוסר תום הלב הניכר בטענה, נראה כי עמידת בית המשפט על ייצוג בעל כורחו לא היתה מועילה:

 

"הוא (המערער) נשאר איתן בסירובו להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית ושב וציין כי לא ישתף פעולה עם סנגוריו ויאסור עליהם לנהל את הגנתו במשפט. בנסיבות אלה נראה כי אין תועלת בהחלפת סנגוריו של המשיב בסנגור אחר מטעם המערערת, ואף אין טעם בהמשך ייצוגו של המשיב על ידי הסניגוריה הציבורית באשר בנסיבות האמורות לא יהיה בכך כדי להועיל להגנתו" (ע"פ 7335/05 הסניגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 346, 357 - השופטת, כתארה אז, ביניש).

 

י.        עם זאת, נוכח היעדר הייצוג הן בערכאת הערעור והן בפנינו, בחנתי ביתר קפידה את טענות המבקש ואת פסקי הדין של בתי המשפט הקודמים. סבורני, כי העונש שהושת על המבקש, הנמצא ברף הגבוה של העונשים בגין עבירות אלה, משקף נאמנה את הרף הגבוה של נסיבות ביצוע העבירות (ראו למשל הערתה של הנשיאה ברלינר בערעור שהוגש בעניין עבירות האיומים שביצע המבקש בעבר, שאז הוחלט, במסגרת הסדר בין הצדדים, להטיל על המבקש עונש של 16 חודשי מאסר: "אימוץ ההסדר לא נעשה בלב קל. כתב האישום משדר מסוכנות רבתי..." - פסק הדין בע"פ 7865/09 מיום 29.12.09). זה מכבר הזדמן לי להעיר כך בנוגע לעבירת העלבת עובד ציבור בה הורשע המבקש, והדברים אמורים מקל וחומר גם לעבירות האיומים הרבות בהן הורשע:

 

"העוצמה הגדולה של חופש הביטוי מצדיקה במקרים הנחוצים מתן משקל לשמו הטוב של אדם, שלא יהא למרמס, וגם הגנה מתאימה על עובדי ציבור כבענייננו... ככל שעובד הציבור זוטר יותר ונגישותו לאמצעי ההגנה נמוכה יותר, כן יש מקום להגנה עליו במסגרת העבירה בה עסקינן, עבירה המעוגנת בשילוב שבין אינטרס השירות הציבורי לבין כבוד האדם של עובד הציבור... " (דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ד'; ולעניין איומים כלפי עובד ציבור ראו רע"פ 2019/11 מיארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); לעניין הטרדה באמצעות מתקן בזק ראו ע"פ 10462/03 הראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

 

יא.      בענייננו, כאמור, אין מדובר בפגיעה בשם הטוב "בלבד", אלא באיומים של ממש, אשר הביאו את המתלוננת, לפי קביעת בית משפט השלום, לקשיים חמורים בחיי היומיום. נדמה, כי המבקש לא בחל באמצעים כדי להטיל אימה ופחד על המתלוננת - בפניה, באמצעות אחרים, בטלפון ובמכתבים - והיא כל רצונה היה למלא את שליחותה הציבורית בהתאם לנחוץ, הא ותו לא. לזאת יש להוסיף את עברו הפלילי של המבקש הכולל הרשעה בעבירות דומות, בגינן ריצה עונש מאסר - מאסר שמתוכו עבר את העבירות נשוא ענייננו; וכן ואת העובדה שאף לפני בית המשפט, בזמן עדות המתלוננת, לא בחל המבקש מהמשך העלבתה נמרצות. ניכר אם כן, כי יש לתת בכורה לאינטרס ההרתעה ובעיקר להרתעתו הקונקרטית של המבקש, אשר חוששני כי אינו מבין את חומרת מעשיו ואינו ירא מפני החוק.

 

יב.       אין בידי להיעתר איפוא לבקשה.

 

           ניתנה היום, ח' כסלו התשע"ב (4.12.11).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11082530_T01.docהג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il