|
בבית המשפט העליון |
|
בש"פ 8127/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט א' שהם |
|
המבקשת: |
מדינת ישראל |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
פלוני |
|
בקשה להארכת מעצר בארבעים וחמישה ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בקשר עם סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 |
תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"ג (12.11.12)
בשם המבקשת: עו"ד אופיר טישלר
בשם המשיב: עו"ד מלי אטיאס
|
החלטה |
1. לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 13.11.2012, או עד למתן פסק דין בבית-משפט השלום באשקלון, בת"פ 23666-05-12, לפי המועד המוקדם ביניהם. זאת בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בקשר עם סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער).
כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב
2. ביום 13.5.2012, הוגש נגד המשיב, יליד 19.1.1997, ונגד חמישה נאשמים נוספים, שחלקם בגירים, כתב אישום לבית-המשפט השלום בבאר-שבע. באותו היום, החליט בית-משפט השלום בבאר-שבע, לבקשת באי-כוח הנאשמים, כי כתב האישום יועבר לבית-משפט השלום באשקלון.
3. כתב האישום כלל שני אישומים: במסגרת האישום הראשון ייוחסו למשיב, וליתר הנאשמים, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
במסגרת האישום השני, מיוחסות למשיב בלבד, עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
4. בעובדות האישום הראשון נטען, כי הנאשמים קשרו קשר, במועד שאינו ידוע במדויק, לסחוט באיומים ובכוח את ס.ב. (להלן: המתלונן 1) ואת ד.ט. (להלן: המתלונן 2), במטרה להניע את המתלונן 1 למסור לידיהם את מפתחות ביתו, כדי שיוכלו לפרוץ אל הבית ולגנוב מתוכו כסף ורכוש.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, בלילה שבין 5.5.2012 לבין 6.5.2012, יצר הנאשם 1 בכתב האישום, קשר טלפוני עם כל אחד מן המתלוננים, והורה להם להגיע לביתו באשקלון. המתלוננים, אשר הייתה להם היכרות מוקדמת עם חלק מן הנאשמים, עשו כמצוות הנאשם 1, והגיעו אל ביתו, שם המתינו להם יתר הנאשמים.
מיד עם הגעת המתלוננים אל ביתו של הנאשם 1, החלו הנאשמים במסכת של איומים וסחיטה בכוח כלפי המתלוננים, אשר נמשכה שעות רבות. כך, בין השאר, סטר אחד מן הנאשמים למתלונן 2 ואיים על המתלונן 1, בדרישה שמתלונן זה ימסור לידם את מפתחות רכבו. בהמשך אותו הערב, שניים מן הנאשמים הורו למתלונן 1 למסור להם את כתובת מגורי משפחתו, ואת המיקום המדויק, אשר בו מוחבאים כספי המשפחה בתוך הבית. משטען המתלונן 1, כי אין בבית הוריו מחבוא של כספים, הצביעו שניים מן הנאשמים על נאשם אחר ואיימו, כי אם המתלונן 1 ימשיך כך 'ייקחו אותו לפרדס', שם אותו נאשם יהרוג אותו ואת חברו. משאיומים אלו לא נשאו פרי, שוחחו הנאשמים בינם לבין עצמם, במטרה שדבריהם יישמעו על-ידי המתלוננים, ואמרו כי במידה שדרישותיהם לא ייענו, ייקחו את המתלוננים לפרדס "וישרפו אותם בחיים".
במהלך האירוע, איימו הנאשמים על המתלוננים, מספר פעמים, כי אם יגלו דבר למשטרה "זה לא ייגמר טוב".
לבסוף, לאחר שעות של הפעלת אלימות והשמעת איומים כלפי המתלוננים, מסר המתלונן 1 את מפתחות ביתו לידי הנאשמים, אשר החלו מתכננים את מעשה הגניבה. על-פי התכנון הראשוני, המשיב, אשר נכח בבית הנאשם 1 במהלך האירועים המתוארים, הוא שאמור היה להיכנס לבית המתלונן 1 ולגנוב מתוכו רכוש וכספים.
בבֹקרו של יום ה-6.5.2012, בסביבות השעה 04:00, התקשר אביו של המתלונן 1 אל מכשיר הטלפון הסלולארי של בנו. לאחר שהנאשמים איימו על המתלונן 1 ודרשו ממנו שלא לומר "שטויות", הם הורו לו לבדוק עם אביו באיזו שעה הוא יוצא אל מקום עבודתו. האב השיב כי הוא אינו מתעתד לצאת מן הבית. למשמע הדברים הללו, הורו הנאשמים למתלונן 1 לחשוב כיצד לגרום לאביו לצאת מן הבית, כדי שיוכלו לממש את מזימתם.
לבסוף, החליטו הנאשמים לצרף אל המשיב ואל אחד הנאשמים האחרים את המתלונן 2, כדי שזה יבדוק האם הוריו של המתלונן 1 אכן נמצאים בביתם. בעוד המתלונן 1 נותר, תחת שמירה, בביתו של הנאשם 1.
בהגיעם בסמוך לביתו של המתלונן 1, ראו המשיב והמתלונן 2, כי רכבם של הורי המתלונן 1 נמצא בחניית הבית. לפיכך, החליטו הנאשמים לשנות את תוכניתם המקורית ולהסיע את המתלונן 1 לביתו, במטרה שזה יסמן להם כאשר הבית יתרוקן מיושביו. הנאשמים הבהירו למתלונן 1, כי על-מנת שלא לעורר חשד, הם מתכוונים לשבור את דלת הכניסה של הבית, וכי עליו להיראות מופתע בעת שהוריו יגלו את דבר הפריצה.
במהלך הדברים, בסביבות השעה 07:00, התקשרה אימו של המתלונן 1, וביקשה כי ישוב לביתו. הנאשמים הכתיבו למתלונן 1 את תוכן התשובה לאימו ואף שלחו אליה, בשמו, מסרון אשר בו נכתב "הכל בסדר". לאחר מכן, מחקו הנאשמים ממכשירי הטלפון הסלולאריים של המתלוננים את תיעוד השיחות, ואת ההודעות אשר נשלחו מהנאשם 1 אל מכשירים אלה.
בהתאם לתוכנית, המשיב ושני נאשמים נוספים הסיעו את המתלונן 1 אל בית הוריו, ובהגיעם למקום, ירדו הנאשמים מן הרכב. המתלונן 1 ניצל את ההזדמנות, יצא מן הרכב ונכנס לרכב אשר בו נסעה אימו באותה העת, כאשר היא יוצאת מחניית הבית. משהבחינו הנאשמים במעשה, הם נתקפו בבהלה, ועזבו את המקום.
בהמשך, אילצו הנאשמים את המתלונן 2, אשר, באותה עת, הוחזק על-ידם, תחת שמירה, להתקשר אל המתלונן 1 ולשכנעו, באמתלות שונות, להגיע בדחיפות לביתו של הנאשם 1.
בשלב זה, עירבו הוריו של המתלונן 1 את המשטרה בנעשה. בהנחיית המשטרה, דיווח המתלונן 1 לנאשמים, כי בית הוריו ריק מאדם, ותיאם עימם פגישה, במטרה למסור לידיהם את המפתחות לבית הוריו. המשטרה הגיעה לנקודת המפגש ועצרה חלק מן הנאשמים.
5. בעובדות האישום השני נטען, כי ביום 16.2.2012, הורה בית-המשפט לנוער באשקלון, מפי כב' השופטת ד' כהן, במסגרת הדיון במ"ת 25317-12-11, כי על המשיב לשהות בתנאי מעצר בית מלא, בבית אימו אשר בגבעת אולגה. זאת, למעט בין השעות 12:00-10:00, אשר בהן הותר למשיב לצאת, בפיקוח מלא של אימו, לצורך עריכת סידורים שונים.
המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו באישום הראשון, לאחר שעזב את בית אימו, ונסע ממקום מעצר הבית אל העיר אשקלון. במעשיו אלה, הפר המשיב הוראה חוקית של בית-המשפט.
ביום 6.5.2012, כאשר הגיעו שוטרים לעצור את המשיב באשקלון, זיהה אותם המשיב והחל לנוס מפניהם. בכך, עשה המשיב מעשה בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו כחוק, או להכשילו בכך.
הליכים קודמים
6. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב ואת הנאשמים האחרים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשתה טענה המאשימה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום. כך, בין השאר, מצויות בידי המאשימה, הודעותיהם של המתלוננים; הודעת הוריו של המתלונן 1; ופלטי שיחות טלפון, התומכים בתלונות. בנוסף לכך, טענה המאשימה, כי נגד הנאשמים, קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן התנהגותם המתוארת בכתב האישום, ובכלל זה התנהגותו של המשיב, מקימה יסוד סביר לחשש ששחרורם עתיד לסכן את בטחון הציבור. לעניין זה הוסיפה המאשימה וטענה, כי מסוכנותם של המשיב ושל חלק מן הנאשמים האחרים, מתגברת לנוכח עברם הפלילי. בהקשר זה צוין, כי נגד המשיב תלויים ועומדים מספר תיקים בבית-המשפט השלום באשקלון, בגין עבירות רכוש, איומים, הפרעה לשוטר והפרת הוראה חוקית. אשר על כן, טענה המאשימה, כי אין לתת במשיב וביתר הנאשמים האחרים אמון בסיסי, כי יקיימו את תנאיה של חלופת מעצר כלשהי, ולכן, נטען, כי על בית-המשפט להורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
ביום 14.5.2012, החליט בית-משפט השלום באשקלון, מפי כב' השופטת נ' שמואלי מאייר, במ"ת 23702-05-12, לעצור חלק מן הנאשמים, ובכלל זה את המשיב, עד להחלטה אחרת בעניינם. כמו כן, הורה בית-המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של המשיב ושל שלושה נאשמים קטינים נוספים. בנוסף, הורה בית-המשפט, לבקשת המאשימה, על תיקון כתב האישום, והוספת הבהרה, כי המעשים המתוארים באישום הראשון נעשו "בצוותא חדא".
7. ביום 21.5.2012, הוגש לבית-משפט השלום תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. התסקיר מפרט באריכות את הרקע הקשה של המשיב ושל משפחתו, תוך הדגשת קשיי האֵם להתמודד עִם המשיב, אשר אינו נענה לסמכותה, ובעיקר אמורים הדברים בהפרת תנאֵי מעצר הבית, שבו הוא הושם, במסגרת תיק פלילי אחר העומד נגדו. לנוכח הדברים האלה, ביקשה האֵם להסיר את ערבותה לתנאֵי שחרורו של המשיב בערובה. המשיב מצידו, הביע התנגדות לחלופת מעצר חוץ ביתית. על יסוד דברים אלה, קבע שירות המבחן לנוער, כי המשיב אינו מבטא כל מוטיבציה להשתנות, אינו לוקח אחריות על עצמו, אינו מבין את חומרת התנהגותו ונמצא ברמת סיכון גבוהה. בהמשך, ציין שירות המבחן לנוער, כי רק במידה שהמשיב יביע, במסגרת ההליך המשפטי, נכונות להשתלב במסגרת חוץ ביתית, אזיי יהיה מקום לבחון זאת. אשר על כן, סיכם שירות המבחן לנוער וקבע, כי לנוכח התנגדות המשיב לחלופת מעצר במסגרת חוץ ביתית, ובהיעדר חלופות מעצר אחרות מבית האֵם, הרי שלא נמצאה חלופת מעצר מתאימה בעבור המשיב.
8. ביום 23.5.2012, נערך בבית-משפט השלום באשקלון, דיון בעניינם של הנאשמים. באת-כוחו של המשיב, עתרה לדחייה קצרה למען קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, ובית-המשפט נעתר לבקשה.
9. ביום 5.6.2012, הוגש לבית-משפט השלום תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן לנוער, כי מפקחת חסות הנוער, האמונה על הטיפול במשיב, גורסת, כי ניסיון העבר מלמד, כי סיכויי קליטתו של המשיב במסגרת חלופת מעצר חוץ ביתית הינם קטנים. לעניין זה ציינה המפקחת ,כי המשיב כבר שהה בעבר בחלופות מעצר דומות, אך הוא לא עמד בכללים הנדרשים במסגרות אלה ואף עזב את המקום ללא רשות. חרף דברים אלו, ביקש שירות המבחן לנוער מבית-המשפט דחייה בת שבוע, על מנת לבחון את האפשרות לשילובו של המשיב במסגרת "בית זיו".
10. ביום 6.6.2012, החליט בית-משפט השלום, להיעתר לבקשת באת-כוח המשיב, וחרף התנגדות המאשימה, דחה את הדיון בשבוע והורה על עריכת תסקיר מעצר משלים נוסף, בעניינו של המשיב.
11. ביום 13.6.2012, הוגש לבית-משפט השלום תסקיר מעצר משלים נוסף אודות המשיב. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן, כי בשיחה שנערכה עימו, הודיע המשיב נחרצות, כי הוא אינו מעוניין בחלופת מעצר חוץ ביתית, וכי הוא מעדיף לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח. עמדתו זו של המשיב, הובאה לידיעת מפקחת חסות הנוער, אשר קבעה כי, לנוכח מצב עניינים זה, ולאור סירובו של המשיב, אין מקום לזמנו לראיון היכרות. עוד הוסיפה מפקחת חסות הנער, כי "בית זיו" נמצא בתפוסה מלאה, כך שגם אם יימצא המשיב מתאים למסגרת זו, קליטתו במקום תתאפשר, לכל המוקדם, בחודש אוגוסט 2012. על יסוד דברים אלו, קבע שירות המבחן לנוער, כי אין בידיו להציע חלופת מעצר מתאימה למשיב.
12. ביום 14.6.2012, נערך בבית-משפט השלום דיון בבקשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. במהלך הדיון, הודיעה באת-כוח המשיב, כי לאחר שעיינה בחומר הראיות, היא מסכימה כי קיימות ראיות לכאורה וכן מתקיימת עילת מעצר נגד המשיב, וכי אין בידי המשיב להציע חלופות מעצר כלשהן. לפיכך, "ובלית ברירה", הסכימה באת כוח המשיב למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. אשר על כן, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המשיב על לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בית-המשפט הוסיף, כי היה ויעלה בידי המשיב להציג חלופת מעצר הולמת, הוא יהיה רשאי להגיש לבית-המשפט בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.
להשלמת התמונה, ראוי לציין כי הנאשם 1 נתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, ואילו הנאשמים 5-2 שוחררו לחלופת מעצר.
הבקשה להארכת מעצר בארבעים וחמישה ימים נוספים
13. ביום 18.11.2012, הוגשה לבית-משפט זה, בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 13.11.2012.
בבקשתה ציינה המבקשת, כי ביום 6.6.2012, התקיימה הקראה של כתב האישום בעניינו של המשיב, כאשר ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק טרם יצאה לדרך, והיא קבועה ליום 6.12.2012. הטעם לפער זמנים זה, נעוץ, בין השאר, בבקשת באי-כוח הנאשמים, וביניהם גם באת-כוחו של המשיב, לדחות את הדיון לצורך הדברות עם המבקשת, ובניסיון, שלא צלח, להגיע להסדר טיעון בעניינם של חלק מן הנאשמים.
14. לגופם של דברים טענה המבקשת, כי מסוכנותו הרבה של המשיב, נלמדת ממסכת המעשים האלימים המתוארים בכתב האישום, אשר בוצעו בצוותא חדא עם חמישה נאשמים אחרים.
לגישת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מהעובדה כי תלויים נגדו מספר תיקים פליליים נוספים, בעבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית, אי-מילוי החלטת בית-משפט, והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.
בהקשר זה, הדגיש עו"ד אופיר טישלר, בא-כוח המבקשת, בדיון אשר נערך בפניי, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, תוך שהפר את תנאֵי חלופת המעצר בבית אימו.
בנוסף לאמור לעיל, הזכירה המבקשת את תסקירי המעצר בעניינו של המשיב, אשר קבעו, כי רמת הסיכון אשר נשקפת ממנו היא גבוהה, ולכן הומלץ על חלופת מעצר במסגרת חוץ ביתית סגורה. ואולם, כאמור, המשיב עצמו מתנגד לשחרורו לחלופת מעצר מסוג זה, כך שהיא אינה רלבנטית בשלב זה.
לסיום, מסרה המבקשת, כי לא נעלמה מעיניה העובדה כי קצב התנהלות ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב "אינו משביע רצון", וזאת בעיקר לנוכח הצורך בזירוז הליכים משפטיים בעניינם של קטינים עצורים. יחד עם זאת, נטען על-ידי המבקשת, כי לאור מסוכנותו הרבה של המשיב, ולנוכח סירובו לחלופת מעצר מוסדית, "אין מנוס" מלהאריך את מעצרו של המשיב עד לסיום משפטו, תוך זירוז ההליכים המשפטיים בעניינו.
אשר על כן, התבקשתי להאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, כמבוקש.
תגובת המשיב
15. עו"ד מלי אטיאס, באת כוח המשיב, ציינה, בדיון אשר נערך בפניי, כי היות שהמשיב הוא קטין, המגיע מרקע אישי קשה, ושוהה מזה כ-6 חודשים במעצר, ראוי היה, לוּ הוגש לבית המשפט תסקיר מבחן עדכני בעניינו.
בהקשר זה, הוסיפה וטענה באת-כוח המשיב, כי היא סבורה ששיחה עם קצינת המבחן עשויה להניע את המשיב להסיר את התנגדותו לחלופת מעצר חוץ ביתית. בהמשך לכך, טענה באת-כוח המשיב, כי היות שהמשיב נתון במעצר תקופה ארוכה, יש מקום לשקול מחדש את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בבית האֵם.
דיון והכרעה
16. כלל הוא בשיטת משפטנו, כי בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית-המשפט לאזן בין חזקת החפות של הנאשם וזכותו לחירות, לבין האינטרס של שמירה על שלום הציבור ובטחונו (ראו, לעניין זה, בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, 14.2.2012); בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 31.7.2012); בש"פ 7823/12 מדינת ישראל נ' אבו עגינה (לא פורסם, 2.11.2012) (להלן: עניין אבו עגינה).
יחד עם זאת, אין דינו של נאשם אשר ביצע את העבירה בהיותו בגיר, כדין נאשם אשר עשה כן בהיותו קטין. כאשר עסקינן בנאשם קטין, יש לבחון בדקדקנות ובקפידה יתירה, שמא ניתן להשיג את מטרות המעצר, בדרך של חלופת מעצר, אשר, מצד אחד תאיין את הסכנה לשלום הציבור, ומן הצד השני, תפגע, מעט ככל האפשר, בחירותו של הקטין ובאפשרות להביא לשיקומו (ראו, בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.2005); בש"פ 943/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.2.2005); בש"פ 5943/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 11.9.2012). יפים לעניין זה דברי השופט ע' פוגלמן, בבש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2010):
"[...] אמנם, גם קטין [...], אינו חסין מפני מעצר, מקום שמעשיו מעידים עליו כי יראת החוק אינה שורה עליו ולא ניתן לתת בו אמון [...]. גם בעניינם של קטינים, יש מקום ליתן משקל לאינטרס הכלל ולרצון להגן על הציבור מפני מי שמסכנו, הגם שהוא צעיר בשנים [...]. ואולם, הקושי המוגבר שקיים בנוגע לשהייתם של קטינים במעצר למשך תקופה ממושכת, והעוצמה המיוחדת של האינטרס השיקומי בעניינם של אלה, שנותן את אותותיו כבר בשלב המעצר, אינם סובלים מצב שבו קטין ישהה מאחורי סורג ובריח משך שישה חודשים, והמשפט טרם החל. כשמדובר בקטינים, מסיט חלוף הזמן את נקודת האיזון בין השיקולים השונים לטובת הנאשם באופן מואץ יותר, ומחייב בחינה מתמדת של אפשרות לשחררו לחלופה כשהדבר ניתן" (שם, בפסקה 5).
17. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, לנוכח תיקון 14 לחוק הנוער, אשר נועד להדק את פיקוחו של בית-המשפט על מעצרם של קטינים. לעניין זה, ראוי להזכיר את סעיף 10א לחוק הנוער שכותרתו "מעצר קטינים כאמצעי אחרון ושיקולים למעצר", הקובע כי:
"לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו".
18. יחד עם זאת, מתפקידו של בית-המשפט להגן על כלל הציבור, מפני מי שעלול לסכן את שלומו ואת בטחונו, גם אם מדובר בנאשם שהוא קטין. אשר על כן, עצם עובדת היותו של הנאשם בגדר קטין, אין בה, כשלעצמה, כדי להקנות לאותו נאשם חסינות מפני מעצר או מפני הארכת מעצר, מקום שאין אפשרות לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הולמת, או כאשר התנהגותו של הנאשם הקטין מוכיחה כי אין ליתן בו אמון (ראו, בש"פ 5943/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 11.9.2012)).
19. בין יתר השיקולים אשר נידרש בית-המשפט לשקול, בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, גם במקרים שבהם מדובר בנאשם קטין, ניתן למנות את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבות ביצוען, את עברו הפלילי של הנאשם, את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, ואת קצב התנהלות הדיונים בתיק (ראו, עניין אבו עגינה, בפסקה 10; בש"פ 10886/05 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 15.12.2005); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.9.2010)).
20. בענייננו, מיוחסת למשיב מסכת עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים והדחה בחקירה, עבירות אשר בוצעו במהלך שעות ארוכות ותוך הפעלת אלימות וכוח כלפי המתלוננים.
מעשיו אלו של המשיב, כפי שתוארו בהרחבה בכתב האישום, מעידים על רמת מסוכנות שאין להתעלם ממנה, המקבלת משנה תוקף לנוכח ביצועם של המעשים בצוותא חדא עם חמישה נאשמים נוספים.
אשר על כן, קיים יסוד סביר לחשש פן שחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) בחוק המעצרים.
על דברים אלה, יש להוסיף את עובדת קיומם של מספר תיקים פליליים נוספים, התלויים ועומדים נגד המשיב בבית-משפט השלום באשקלון, הכוללים, בין השאר, עבירות רכוש, איומים, הפרעה לשוטר והפרת הוראה חוקית.
21. בדונו בנושא חלופות המעצר הרלוונטיות בעניינו של המשיב, נקט שירות המבחן לנוער עמדה, המבוססת על ניסיון העבר, לפיה, אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אימו, וכי חלופת המעצר הראויה, היא שילובו של המשיב במסגרת חוץ ביתית סגורה. יחד עם זאת, ולנוכח התנגדותו הנחרצת של המשיב להשתלב במסגרת חוץ ביתית, קבע שירות המבחן לנוער, כי אין אפשרות לשחררו לחלופה מוסדית, וכי אין בידיו להציע חלופת מעצר אחרת למשיב.
22. עם כל שנאמר עד כה, אין להתעלם מקצב התנהלותו של ההליך המשפטי בעניינו של המשיב, אשר, החל מיום מעצרו ועד היום, תקופה העולה על שישה חודשים, עדיין לא התקיימה, ולוּ ישיבת הוכחות אחת. קצב זה אינו משביע רצון, אף לגישת המבקשת, המודעת לצורך בקידום ההליכים המשפטיים, ובעיקר בעניינם של קטינים עצורים.
23. במצב דברים זה, מתעוררת, במלוא עוצמתה, השאלה, האם יש להורות על המשך מעצרו של הקטין, תוך הגבלת זכותו לחירות, או שמא יש לשחררו ממעצר לחלופה שאינה נותנת מענה מספק לסיכון הנשקף ממנו, לפגיעה בשלומו ובביטחונו של הציבור.
24. לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי בעת הנוכחית, ובשים לב לעמדתו הסרבנית של המשיב לחלופת מעצר מוסדית, יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים.
סוף דבר
25. הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מתקבלת בזאת, ומעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים נוספים, שמניינם מיום 13.11.2012, או עד למתן פסק-דין בת"פ 23666-05-12, לפי המוקדם מביניהם.
26. יחד עם זאת, פתוחה עדיין הדרך בפני המשיב, להציע חלופת מעצר אחרת, פרט לבית אימו, או לשקול בשנית את עמדתו באשר לשחרורו לחלופת מעצר במסגרת חוץ ביתית סגורה.
ניתנה היום, ד' בכסלו התשע"ג (18.11.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12081270_I02.doc יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il