עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 79/13

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד חיים זליכוב; עו"ד אופיר בן משה

 

 

 

1.        בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) דחה את בקשת המבקשת לתיקון כתב הגנתה, תיקון שהתבקש לצורך הגשת שתי חוות דעת רפואיות מטעם המבקשת. מכאן בקשת רשות הערעור.

 

2.        המבקשת נתבעת על-ידי המשיבים בתביעת רשלנות רפואית (ת"א 7063/05). במסגרת תביעה זו הגישה המבקשת מלכתחילה את חוות דעתו של פרופ' פייגין בתחום המיילדות ואת חוות דעתו של ד"ר וייץ ז"ל בתחום הנוירופדיאטרי.

 

           בית המשפט המחוזי בהרכב קודם (כב' השופט מ' רביד) דחה, לאחר שמיעת ראיות, את תביעת המשיבים (פסק דין מיום 27.8.2008).

 

3.        על פסק דינו של השופט מ' רביד ערערו המשיבים לבית משפט זה וערעורם התקבל, בדעת רוב, בכל הנוגע למבקשת (התביעה הוגשה גם נגד נתבעים נוספים). נקבע בערעור כי בית המשפט המחוזי יכריע בסוגיות שלא נדונו - קיומו של קשר סיבתי וסוגיית הפיצוי (ע"א 9151/08, פסק דין מיום 1.1.2012 והחלטה מיום 20.5.2012). נוכח פרישתו של כב' השופט מ' רביד, הועבר הטיפול בתיק לכב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ.

 

4.        משהוחזר התיק לבית משפט קמא ונוכח פטירתו המצערת של המומחה מטעם המבקשת, ד"ר רפי וייץ ז"ל, הותר למבקשת להגיש חוות דעת חדשה תחת חוות דעתו של המומחה שנפטר, והוגשה חוות דעתו של ד"ר אלי היימן. בעקבות הגשת חוות דעת זו הגישו המשיבים חוות דעת משלימה של המומחה מטעמם, פרופ' שטיינברג.

 

5.        לאחר כל זאת הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב ההגנה על דרך הגשתן של חוות הדעת הרפואיות הנוספות, של פרופ' משה פרידמן ושל ד"ר אוריאל כץ, שתיהן בנושא הקשר הסיבתי. בבקשה נטען, כי ההלכה היא שיש לנקוט בגישה ליברלית בכל הקשור בתיקון כתבי טענות, כי במקרה דנא טרם הסתיים שלב קדם המשפט בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי וכי לא תפגענה זכויות המשיבים אם יותר תיקון כתב ההגנה. מאידך גיסא, דחיית הבקשה תיפגע במבקשת שכן היא לא תוכל לתמוך את טענותיה כראוי. המבקשת הדגישה בבקשה לתיקון כתב ההגנה כי אין בחוות הדעת של המומחים הנ"ל טענות חדשות שלא הועלו על-ידה בכתב ההגנה ואין עימן הוספת עילה. חוות הדעת שמבקשים להסתמך עליהן תומכות בטענות המבקשת בנושא העדר הקשר הסיבתי "ומטרתן לסייע בחתירה לאמת".

 

6.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת. בהחלטה מיום 25.12.2012 הדגיש בית המשפט, כי מדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2005 וכי במהלך כל התקופה לא התבקש תיקון כתב ההגנה לצורך צרוף חוות הדעת האמורות. התיקון אף לא התבקש עם החזרת התיק לבית משפט קמא וגם לא אגב החלפת חוות דעתו של המומחה שנפטר, אלא רק כשנה לאחר מכן, ואף זאת מבלי שניתן הסבר לשיהוי שבהגשת בקשת התיקון ומבלי שהיא נתמכה בתצהיר כדין. בית המשפט פסק, כי: "פסק הדין בערעור אינו יכול להוות בסיס למקצה שיפורים של טענות הנתבעת שטרם הוכרעו, מבלי שהובא לכך טעם ראוי". בהחלטה צוין עוד, כי התרת התיקון תגרור אחריה הגשת חוות דעת נוספות מטעם המשיבים, וכי המבקשת ניצלה אך לאחרונה את ההזדמנות להגיש חוות דעת רפואית חדשה בנושא הקשר הסיבתי, תחת חוות דעתו של ד"ר וייץ ז"ל, והיא הגישה בגדרה את חוות דעתו של ד"ר היימן, כך שניתן להניח שלא ייגרם לה עיוות דין אם תידחה בקשתה.

 

7.        בבקשת רשות הערעור חוזרת המבקשת על הטענות שפירטה בבקשה לתיקון כתב ההגנה. היא מדגישה שסוגיית הקשר הסיבתי טרם נדונה ועדיין לא הוגשו ראיות ביחס אליה, וכי הגישה בפסיקה "מקלה וליבראלית עד למאוד" בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות. לא ייגרם עיוות דין אם תתקבל הבקשה לתיקון כתב ההגנה, אין מדובר בתוספת עילה וככל שהדבר יביא להתארכות ההליך ניתן לפסוק למשיבים הוצאות משפט.

 

8.        דין הבקשה להידחות אף מבלי שתידרש תשובה. ראשית, מדובר בהחלטה בענין המסור לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית. שנית, וזה העיקר, המבקשת לא נימקה כלל מדוע נוצר דווקא עתה הצורך בהוספת חוות דעת ומדוע לא "כוסתה" סוגיית הקשר הסיבתי כראוי בחוות הדעת שהמבקשת הגישה עד כה. יש לזכור כי עובר לקביעת התיק להוכחות בפני השופט רביד כבר השלימו הצדדים את הגשת חוות הדעת, שהיו אמורות, כבר אז, להתייחס למכלול הסוגיות שבמחלוקת. המבקשת מציינת בסעיף 4 לבקשה לתיקון כתב הגנתה כי חוות דעתו של ד"ר וייץ ז"ל התייחסה גם לשאלת הקשר הסיבתי. המבקשת אינה מסבירה מה גרם לה רק עתה לסבור שחוות הדעת הקיימות אינן מספיקות ומדוע לא ניתן היה להגיע למסקנה זו בשלבים קודמים של ההליך. הסבר כזה, שצריך להיתמך בתצהיר, נדרש בכל בקשה לתיקון כתב טענות והעדרו מצדיק את דחיית בקשת התיקון רק מטעם זה. המבקשת אינה מסבירה מתי נתגלה לה הצורך בתיקון, מה הביא אותה לבקש את התיקון, ומדוע לא ניתן היה לבקשו בשלב קודם של ההליך, במיוחד נוכח העובדה שממילא נתאפשר לה להגיש חוות דעת חדשה עקב פטירת המומחה מטעמה. לעניין חשיבות מתן ההסבר לאיחור בהעלאת הטענה נאמר, כי אי מתן הסבר כאמור "יוצר חזקה שהתיקון נשוא הבקשה אינו דרוש לבירור השאלות שהן 'באמת' שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, שאחרת מדוע לא הועלתה שאלה זו על הפרק מלכתחילה?" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 139 (מהדורה שנייה, 2008)). ועוד נאמר שם, כי בבחנו בקשה לתיקון כתב טענות, על בית המשפט להתחשב גם באינטרס הציבור "שמשפטים ידונו ביעילות ושאין להקצות שלא לצורך זמן שיפוטי מיותר לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה" (שם, 138). שלישית, אין להתעלם מכך שמדובר בהליך תלוי ועומד מזה זמן, אף אם תרמה לכך העובדה שהדיון הוחזר לבית משפט קמא על-פי החלטת ערכאת הערעור. כשמדובר בתובענה שהוגשה לפני כשמונה שנים (!), יש מקום להקפיד עם בעלי הדין ולא לנהוג בגישה סלחנית ביחס למחדלים דיוניים שתיקונם עלול להאריך עוד את ההליך, שהרי בית המשפט מופקד על מילוי החובה לפעול לסיומם של ההליכים תוך פרק זמן סביר. חובה זו מוגברת כאשר עניין לנו בתובענה שהוגשה לפני שנים רבות, גם אם חלוף הזמן עד כה לא נזקף לחובת המבקשת דווקא.

 

           הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, כ"ג בשבט התשע"ג (‏3.2.2013).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13000790_L03.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il