|
בבית המשפט העליון |
|
בש"פ 767/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט י' דנציגר |
|
העורר: |
אבי עזיזה |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 19079-11-11 מיום 8.1.2012 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' ברנט |
תאריך הישיבה: ו' בשבט תשע"ב (30.1.12)
בשם העורר: עו"ד מ' סוחמי
בשם המשיבה: עו"ד ע' פרג'ון
|
החלטה |
לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ברנט) במ.ת. 19079-11-11 מיום 8.1.2012, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת העורר לשליחתו לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים והורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
רקע עובדתי על פי כתב האישום
1. כנגד העורר וכנגד נאשמים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המייחס להם עבירות של סחר בסמים, עבירות על פי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
על פי כתב האישום, במספר מועדים בחודש יוני 2011 הציע העורר לסוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן) שפעל באזור השפלה לרכוש ממנו ומאחר סם מסוכן. ביום 13.6.2011 מכרו העורר ונאשם נוסף 1,000 כדורי MDMA לסוכן בתמורה לסך של 17,000 ש"ח. ביום 27.6.2011 מכרו העורר ונאשם נוסף 2,000 כדורי MDMA לסוכן ולאדם נוסף.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר ולנאשמים הנוספים בכתב האישום וכי מעשיהם של העורר והנאשמים הנוספים מקימים עילת מעצר סטטוטורית כקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.
3. ביום 12.12.2011 התקיים דיון בשאלת מעצרם של העורר ונאשם נוסף, במסגרתו הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, אך טען שמעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו פחותה ממעורבותם של הנאשמים האחרים.
בא כוח העורר ביקש לבחון חלופת מעצר במוסד גמילה מסמים חלף מעצר עד תום ההליכים, וביקש לצורך כך לשלוח את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניין הגמילה. בהקשר זה ציין בא כוח העורר כי העורר פנה טרם מעצרו לגורמים המקצועיים באגף לשירותים חברתיים מקומיים בעיריית לוד כדי להתחיל הליך גמילה וכי מדובר ברצון כן ואמיתי של העורר להיגמל, מאחר ולא ידע במועד הפניה כי הוא עומד להיעצר. בא כוח העורר ציין עוד כי יש לקחת בחשבון את נסיבותיו של העורר (היותו של העורר בן 45 ואב לילדים ומכור לסמים כל חייו הבוגרים) ולאפשר לו להשתלב בהליך גמילה. בא כוח העורר טען כי בנסיבות אלה יש מקום להיעתר לבקשת העורר ולהורות על שיחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים, והפנה להחלטתו של השופט י' עמית בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.2011) (להלן: עניין סויסה) במסגרתה נסקרה הפסיקה בעניין זה.
בא כוח המדינה התנגד לבקשה לשלוח את העורר לשירות המבחן לקבלת תסקיר בנוגע להשתלבות אפשרית בהליך גמילה, בציינו כי הפסיקה קבעה במפורש כי חלופת מעצר במוסד גמילה הינה החריג ולא הכלל ואין מקום לאשרה בנסיבות דנן. לטענת בא כוח המדינה מעורבותו של העורר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום היא מעורבות מרכזית ולא שולית ולפיכך העורר אינו נכנס לגדרי החריג. כמו כן, ציין בא כוח המדינה כי לעורר ישנה בעברו הלא רחוק הרשעה חמורה בעבירות סחר בסמים בגינה הוטלו עליו מספר שנות מאסר וכי בעברו הרחוק יותר הרשעה נוספת בעבירות סחר בסמים, דבר המעיד על כך שמעגל חייו של העורר כרוך בסמים. כמו כן, ציין כי לחובתו של העורר מאסר על תנאי בן 24 חודשים בר הפעלה במידה ויורשע בעבירות המיוחסות לו כעת. כמו כן ציין כי העורר שוחרר מהמאסר הקודם בלי שריצה את מלוא עונשו וניתנה לו הזדמנות כשהיה אסיר ברישיון, אולם המעשים המיוחסים לו בכתב האישום מוכיחים שלא ניתן לסמוך עליו.
בתום הדיון קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי "מבלי שהדבר ייטע כל תקווה בליבו של המשיב [העורר] כי ישוחרר לחלופה כלשהי, מתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר עד ליום 6.1.2012" וכי העורר יוותר במעצר עד החלטה אחרת.
4. ביום 8.1.2012 התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי, לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן. המלצת שירות המבחן הייתה שלילית בנוגע לשילובו של העורר בחלופת מעצר במסגרת של קהילה טיפולית לגמילה מסמים. במסגרת התסקיר נאמר כי העורר מעורב משמעותית בעבריינות סמים, הכוללת קשרים שוליים וחשיפה לסוחר סמים, נגישות לסמים ומעורבות במצבים שוליים נוספים הנוגעים להימורים; כי קיימים דפוסי מחשבה והתנהגות שוליים מגובשים מעבר לשימוש עצמי בסם, אותם ניסה העורר לטשטש ולצמצם; וכי קיים סיכון להמשך מעורבות בפלילים. בנוגע לבקשתו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית לגמילה מסמים ציין שירות המבחן "כי בבסיס הבקשה לא עומדת תחושה כנה של מצוקה סביב אורח חייו ומעורבות בסם, יכולת לבדיקה עצמית ממשית ורצון מגובש לשינוי, ואנו מעריכים כי בעיקר ממוקד בניסיון לקדם את מצבו המשפטי". לפיכך נקבע בסיכום התסקיר כי בהיעדר בשלות והתאמה למסגרת טיפולית סגורה לא ניתנה המלצת לשילובו במסגרת כזו.
5. בהחלטתו מיום 8.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי הפסיקה בנוגע לעבירות של סחר בסמים קובעת ששחרור לחלופת מעצר ייעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם ניתן להפיג את המסוכנות הטמונה בעבירות אלה, וכי ברוב המקרים דובר בנאשמים צעירים נעדרי עבר פלילי, ששירות המבחן התרשם מהם לחיוב והתרשם כי ניתן להפיג מסוכנותם בחלופת מעצר. בית המשפט קבע שהמקרה הנוכחי אינו אחד מאותם מקרים חריגים, מכיוון שתסקיר שירות המבחן נחרץ ושלילי ביותר, ומכיוון שלא מדובר בנאשם צעיר ונעדר הרשעות אלא בנאשם בוגר אשר לחובתו הרשעות ומאסר ארוך כמו גם מאסר על תנאי בר הפעלה במידה ויורשע.
על החלטה זו הוגש הערר שלפני.
נימוקי הערר
6. העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד משה סוחמי – טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהעורר פנה מיוזמתו, שבועיים טרם מעצרו, לאגף לשירותים חברתיים מקומיים בעיריית לוד, והביע רצונו להתחיל בתהליך גמילה; כי בפסיקה נקבע שבמקרים חריגים כאשר החל הנאשם בהליך טיפול בהתמכרותו יש לשקול שליחתו לחלופת מעצר במוסד גמילה, כאשר יש בשליחתו של נאשם לחלופת מעצר במוסד גמילה יתרון גם לנאשם וגם לקהילה כולה; כי דווקא תקופת המעצר עלולה להרחיק את העורר מכל ניסיון גמילה, מאחר והעורר ישב במעצר עם עבריינים נוספים בהם סוחרים ומשתמשים בסמים; כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מחלקו הקטן יחסית, לטענתו, בעבירות המיוחסות לו, וכשהתעלם מנסיבותיו האישיות של העורר (גילו ומצבו המשפחתי).
7. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון – טוענת כי דין הערר להידחות. לטענת המשיבה, מדובר בבקשה חריגה לפתוח בהליך גמילה בעיצומו של הליך פלילי, בקשה שבתי המשפט נענים לה במקרים חריגים בלבד; מכלול השיקולים בעניינו של העורר נוטה לסרב לבקשה, בשים לב לכך שתסקיר שירות המבחן הוא שלילי ובשים לב להרשעותיו הקודמות של העורר; בפסיקה נקבע כי בית המשפט יסטה מהמלצותיו של שירות המבחן במקרים חריגים בלבד, וזה אינו אחד מאותם מקרים.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני אתמול, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
9. "המשבצת" המשפטית בה אנו מצויים הינה שאלת מעצרו של נאשם בעבירות סמים ובקשתו לשחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים. נקודת המוצא לדיוננו היא שעבירות הסמים בהן מואשם העורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בית משפט זה קבע, שוב ושוב, כי מי שקיימות כנגדו ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות סחר בסמים, לא ישוחרר, ככלל, לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן [ראו והשוו, בין היתר: בש"פ 7937/09 מישייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2009) (להלן: עניין מישייב); בש"פ 4540/09 אבו גריבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2009) (להלן: עניין אבו גריבה); בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.2009)]. כמו כן, נקבע כי, ככלל, שקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים מקומה בתום ההליך הפלילי - בשלב גזירת העונש, ולא בעיצומו של ההליך הפלילי - בשלב המעצר [ראו והשוו, בין היתר: בש"פ עמראווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.6.2008); בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010); בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2009) (להלן: עניין כהן); פסקה 8 בעניין סויסה].
10. אין כלל ללא יוצא מהכלל. על אחת כמה וכמה כאשר במעצר עד תום ההליכים עסקינן. גם לכלל האמור התפתחו בפסיקה מספר חריגים. אחד מאותם חריגים, אם לא העיקרי שבהם, הוא נאשם המצוי בעיצומו של הליך גמילה, שאז עשוי בית המשפט לבכר את שחרורו לחלופה השיקומית כדי שלא לפגוע בהליך הגמילה; בהמשך התפתח גם חריג הנוגע לנאשם אשר אינו מצוי בעיצומו של הליך הגמילה, אך בית המשפט השתכנע לגביו כי רצונו של הנאשם להיגמל הינו כן ואמיתי ואינו נובע מניסיון להימנע ממעצר, וכי סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הינם גבוהים [ראו והשוו: בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.08); בש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2008); עניין כהן; פסקאות 9(א) ו-9(ב) בעניין סויסה]. במסגרת סיכויי הנאשם להצליח בטיפול יש לתת משקל נכבד להמלצות תסקיר שירות המבחן [ראו והשוו: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005) (להלן: עניין צמח)]. כמו כן, יש לתת משקל לגילו של הנאשם ול"היסטוריה" האישית שלו בעבירות סמים – אין דינו של נאשם צעיר שהסתבך לראשונה בעבירת סמים כדינו של נאשם מבוגר בעל "עבר מכביד" של עבירות סמים. [ראו והשוו: עניין מישייב; עניין אוחיון; פסקה 9(ג) בעניין סויסה].
11. מעל לכל, יש לחזור על מושכלות יסוד, כי בית המשפט מחויב תמיד להפעיל שיקול דעת ולשקול כל מקרה לגופו, על פי הנסיבות הפרטניות. בית המשפט מחויב לזכור כי הכללים והחריגים נועדו להגשים תכלית אך הם אינם התכלית עצמה. בית המשפט צריך להזהיר עצמו כל העת לבל יהפוך ל"מכונת הכרעה" אשר פועלת בצורה בינארית על פי תבניות "שחור ולבן" (השוו לדברי השופטת ארבל בבש"פ 8791/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.2010; ולדברי השופט עמית בפסקה 10 בעניין סויסה].
12. בבואי לבחון וליישם את כל האמור לעיל על עניינו של העורר לא מצאתי כי קיימת הצדקה לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים:
ראשית, נזכיר כי לא מדובר בנאשם שמצוי בעיצומו של הליך גמילה, אלא בנאשם אשר הביע רצון ראשוני לפנות להליך גמילה. בנקודה זו השליך בא כוח העורר יהבו על העובדה כי העורר פנה טרם מעצרו לגורמים המקצועיים באגף לשירותים חברתיים מקומיים בעיריית לוד כדי להתחיל הליך גמילה. בא כוח העורר ראה בכך אינדיקציה לרצון כן ואמיתי של העורר להיגמל, מאחר ולא ידע במועד הפניה כי הוא עומד להיעצר. כמו כן, הציג בא כוח העורר בדיון בפני מכתב ממוסד הגמילה "רטורנו" בו נאמר כי המרכז מזמין את העורר לראיון אישי (באישור בית משפט) וכי הראיון האישי הוא שלב ראשוני בתהליך קבלה שכולל ועדת קבלה ובדיקות רפואיות. בכל הכבוד, צעד ראשוני זה מצידו של העורר אינו מספיק כדי לקבוע שעניינו נמנה על החריגים לכלל. קביעה כי די בפגישה ראשונית או במכתב זימון ראשוני לראיון התאמה במוסד גמילה, כדי להוכיח רצון כן ואמיתי להיגמל, וכפועל יוצא לאפשר שחרור לחלופת מעצר, משמעותה המעשית הינה הפיכת החריג לכלל, ולכך אין לתת יד (ראו והשוו לנסיבות שנדונו בעניין כהן, שם דובר על עורר שהלך לבצע בדיקות רפואיות טרם מעצרו, ונקבע כי לא די בכך כדי לשחררו לחלופת מעצר).
שנית, נסיבותיו של העורר אינן מחזקות את טענת "הרצון הכן והאמיתי להיגמל". נהפוך הוא. העורר בן 45 ובעל "עבר מכביד" של עבירות סמים ובמהלך השנים הרבות בהן הוא מכור לסמים לא בחר להשתלב בתהליך גמילה כלשהו (ראו והשוו לנסיבות שנדונו בעניין מישייב ובעניין אבו גריבה; כמו כן, השוו לבש"פ 7616/10 ויינבך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2010). יודגש כי לא מדובר בעבר רחוק, אלא בעבר "קרוב" במסגרתו הורשע העורר בעבירות סחר בסמים ונדון למאסר ארוך של 42 חודשים. כמו כן, מעל ראשו של העורר תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי של 24 חודשים ככל שהעורר יורשע בביצוע העבירות מושא כתב האישום הנוכחי. אין זה אחד מאותם מקרים חריגים, בהם מדובר בנאשם צעיר שסטה מדרך הישר ועושה צעדיו הראשונים בעולם העברייני, ואשר קיימת חשיבות גדולה לנסות להחזירו למסלול הראשי והנורמטיבי של החיים.
בנקודה זו, מן הראוי לציין כי במסגרת השיקולים שהנחו אותי בעניין זה לקחתי בחשבון את ההמלצה השלילית של שירות המבחן, אשר ציין בתסקיר כי העורר אינו בשל ומתאים למסגרת טיפולית סגורה; כי העורר לא ערך ניסיון ממשי להיגמל ולהשתלב בטיפול; כי העורר מעורב באופן משמעותי בעבריינות סמים; וכי קיים סיכון להמשך מעורבות בפלילים. המלצה שלילית של שירות המבחן הינה גורם משמעותי שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת מכלול השיקולים בעניין חלופת מעצר. שירות המבחן הוא הגורם המקצועי שנדרש להעריך בשלב המעצר את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם ואת התאמתן של חלופות המעצר המוצעות (ראו והשוו: עניין צמח; פסקה 9(ב) בעניין סויסה). יוער כי תסקיר המבחן הינו כלי עזר מקצועי המשמש את השופט אך אין הוא כובל את שיקול דעתו, זאת למרות שהכרעתו של בית המשפט בניגוד להמלצות תסקיר המבחן תיעשה בזהירות, תוך שמירה על מעמדו של קצין המבחן כגורם מקצועי המסייע בידי בית המשפט בהכרעותיו [ראו והשוו: בש"פ 787/12 מדינת ישראל נ' סלאימה (לא פורסם, 26.1.2012)]. דברים אלו יפים, בבחינת קל וחומר, מקום בו תסקיר המבחן השלילי מצטרף למכלול השיקולים השליליים הנוספים ומחזק את המסקנה כי אין להורות על חלופת מעצר.
13. בשולי הדברים אבקש להדגיש שאין באמור לעיל כדי לשלול או לזלזל, חלילה, בהצהרותיו של העורר (באמצעות בא כוחו) בדבר רצונו להיכנס להליך גמילה מסמים. יש לזכור כי ההתמכרות לסמים היא קשה, ואין לטרוק את הדלת בפני מי שעשה ניסיונות גמילה אך אלו לא צלחו, או בפני מי שמנסה להיגמל לראשונה בגיל מבוגר. יש לקוות שהצהרתו של העורר אכן מביעה את רצונו האמיתי והכן ולברך על כל ניסיון גמילה שהעורר ינקוט בו בעתיד. אלא שהצהרת העורר (ושאלת כנותה ואמיתותה) צריכה להיבחן ולהישקל במקום ובזמן הראויים לכך – על ידי בית המשפט בערכאה הדיונית בתום ההליך הפלילי.
אשר על כן, הערר נדחה. העורר ייוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום, ז' בשבט תשע"ב (31.1.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12007670_W01.doc חכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il