|
בבית המשפט העליון |
|
ע"פ 7332/11 |
|
לפני: |
כבוד השופטת ע' ארבל |
|
המערער: |
אמיר עטאללה |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. מדינת ישראל |
|
|
2. ג'מילה אלג'מאל |
|
|
3. דאוד כרייני |
|
|
4. עזבון המנוחים נזאר וג'זפין תומא |
|
|
5. נאיל תומא |
|
|
6. עלאא תומא |
|
|
7. לואי תומא |
|
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט מחוזי בחיפה מיום 13.7.11 בת"פ 39004-09-10 שניתן על ידי כבוד השופט ד' סלע |
תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו תשע"ב (19.12.11)
בשם המערער: עו"ד ס' עאמר
בשם המשיבה 1: עו"ד א' בן ארויה
|
החלטה |
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי, שאותו חויב המבקש לשלם בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) בת"פ 39004-09-10 מיום 13.7.11, עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.
1. ביום 23.5.11 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) את המבקש על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לו עבירות של הריגה; גרימת חבלה של ממש; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה בשכרות; נהיגה ללא רישיון נהיגה; סטייה מנתיב נסיעה; מהירות מופרזת; נהיגה כשרישיון הנהיגה אינו בתוקף; אי חגירת חגורות בטיחות; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. על פי עובדות כתב האישום, נהג המבקש ברכב שבבעלותו בזמן שרישיונו נפסל ובהיותו שיכור. במהלך הנסיעה סטה המבקש מנתיבו אל שולי הכביש שליד הנתיב הנגדי ופגע בשלושה בני אדם ששהו שם. כתוצאה מכך נהרגו ארבעה בני אדם, השלושה ששהו בשולי הכביש ואחד הנוסעים ברכב. בנוסף, נפצעו שלושה בני אדם.
2. ביום 13.7.11 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 15 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רישיון הנהיגה שלו לצמיתות; ופיצוי כספי לקורבנות התאונה בסך 80,000 ש"ח, בפריסה לשיעורין בסך 4000 ש"ח לחודש, אשר עליו לשלם החל מיום 1.1.12. בגזר הדין נתן בית המשפט דעתו לחומרת העבירות שבהן הורשע המבקש, לנסיבות ביצוען, לתסקיר שירות המבחן שלא בא בהמלצה טיפולית בעניינו ולעברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירות תנועה נוספות. לצד זאת, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, בגילו הצעיר ובחרטה שהביע.
3. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה נגד חומרת העונש, וכחודשיים לאחר מכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין אך ורק ככל שהוא מתייחס לרכיב תשלום הפיצוי הכספי. לטענת המבקש, סיכויי ערעורו הם טובים וזאת מכמה טעמים. ראשית, נטען כי על אף שהדבר לא צוין במפורש, בית המשפט החמיר בעונשו נוכח העובדה שאחת מההרוגים הייתה שופטת. שנית, נטען כי העונש אינו עומד ברף הענישה המקובל, שכן במקרים דומים הושתו עונשים מתונים יותר. שלישית, מפרט המבקש את נסיבותיו האישיות הקשות המצדיקות לשיטתו את קבלת הבקשה. בין היתר, צוין כי הוריו של המבקש גרושים מזה שנים רבות, אביו מכור לסמים ומרצה עונש מאסר בפועל, אמו לא יכולה לפרנס את המשפחה ואחיו נכה.
באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי ייגרם למשפחתו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע תשלום הפיצויים, שכן אין ביכולתה לשלם את הסכום שנקבע. נטען כי למשפחות הקורבנות לא יגרם נזק ממשי כתוצאה מעיכוב ביצוע הפיצויים, באשר הן זכאיות לפיצויים מקרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: קרנית)), שהם בבחינת "סעד חלופי", במילותיו של בא כוח המבקש.
4. מנגד, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור הם נמוכים במיוחד בנוגע לרכיב הפיצויים, שכן גובהם אינו חורג מהרף שנקבע בפסיקה. המשיבה הדגישה כי סכום הפיצויים שנפסק הוא סכום סמלי בלבד שאין בו כדי לשקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו לקורבנות התאונה שלה אחראי המבקש. לגבי מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב רכיב הפיצויים בגזר הדין. עוד הוסיפה המשיבה כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענת המבקש בדבר יכולתו הכלכלית הדלה של משפחתו, ומטעם זה פרס את תשלום הפיצויים לשיעורין. בנוסף, נטען כי על אף טענתו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי הרעוע, הרי שהיה ביכולתו לרכוש את כלי הרכב שבו נהג ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, תוך סיכון המשתמשים בדרך. בנסיבות אלה, לשיטת המשיבה, יש לדחות את הבקשה.
5. משפחות קורבנות התאונה, המשיבים 7-2, הביעו התנגדות נחרצת לקבלת הבקשה. לטענתן, מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן גם אם יתקבל הערעור שהגיש המבקש, יוכלו המשפחות להשיב את כספי הפיצוי מהטעם שהן זכאיות לפיצוי מקרנית בגין התאונה. מנגד, קיים חשש שאם יעוכב ביצוע תשלום הפיצויים למשפחות הקורבנות כעת, יסוכל תשלומם בעתיד, שכן מצבו הכלכלי של המבקש עשוי להידרדר, וזאת אם קרנית תגיש נגדו תביעה כספית מכוח זכות החזרה שלה.
6. לאחר שעיינתי בבקשה, בטענות המשיבה ובתגובות משפחות קורבנות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, החיוב בפיצוי כחלק מגזר הדין במשפט הפלילי הוא בעל סממנים אזרחיים מובהקים (ראו רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 460-459 (2002) (להלן: פרשת אסף)). משכך, נקבע כי לצורך עיכוב תשלום פיצוי בגזר דין פלילי יש לאמץ את השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי (ע"פ 5636/98 נחום נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.7.1999)). במסגרת שיקולים אלו, יש לבחון האם הסיכויים לקבלת הערעור הם גבוהים והאם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, במובן שביצוע פסק הדין עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי, פס' 4 להחלטה (לא פורסמה, 8.7.2003)). לבסוף, נקבע שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב פסק דין כספי (בש"פ 53/89 זאב נ' מדינת ישראל, פס' 6 להחלטה (לא פורסמה, 8.2.1989)), וכי על המבקש להראות שאם יתקבל הערעור, לא יהיה ביכולתו לגבות את כספו חזרה (ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל, פס' 4 להחלטה (לא פורסמה, 15.11.2005) (להלן: פרשת מקייבסקי)).
במקרה שבפניי מדגיש המבקש את יכולתו הכלכלית הדלה ואת הקושי שיגרם לאמו אם היא תיאלץ לשאת בתשלום בזמן שהוא מרצה את עונש המאסר. אולם, כאמור, אין במצבו הכלכלי של המבקש כשלעצמו כדי להצדיק היעתרות לבקשה וממילא לא עלה בידו להוכיח כי לא יהיה ביכולתו לגבות את כספו בחזרה ממשפחות קורבנות התאונה אם יתקבל ערעורו. משכך, לא התרשמתי כי עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם תידחה הבקשה. בנוסף, אין בידי לקבל את הטענה כי משקיבלו משפחות הקורבנות "סעד חלופי", כדברי בא כוח המבקש, בדמות פיצויים מקרנית, לא ייגרם להם נזק אם יעוכב ביצוע תשלום הפיצויים לו הם זכאים. ראשית, לא ניתן להבטיח כי הפיצויים להם זכאיות משפחות קורבנות התאונה מקרנית מכסים את נזקיהן וצרכיהן ולכן טענת המבקש כי מדובר בפיצוי מהיר שיהיה בו כדי לשקמן אינה יכולה להתברר כדבעי. שנית, חיוב הנאשם בפיצוי קורבן העבירה לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא גם בעל סממנים עונשיים ולכן אין די בנסיבות העניין בטענה כי התכלית השיקומית באה על סיפוקה לכאורה, כטענת בא כוח המבקש (לדיון מפורט בתכליות הפיצוי לפי סעיף 77 ראו: פרשת אסף; ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל, פס' 24-19 לפסק הדין (לא פורסם, 16.4.2008)). משאלה הם פני הדברים באשר למאזן הנוחות, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור (פרשת מקייבסקי, פס' 4 להחלטה).
יובהר כי על אף שבית המשפט קבע את גובה התשלום החודשי בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש, באפשרותו להגיש בקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות, בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, וזאת לשם פריסת הפיצויים לשיעורין באופן שיתאים למצבו הכלכלי העדכני (ע"פ 7176/04 תלמי נ' מדינת ישראל, פס' 22 לפסק הדין (לא פורסם, 2.2.2006)).
הבקשה, אפוא, נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בטבת תשע"ב (11.1.12).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11073320_B04.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il