עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7311/10

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקשים:                     עו"ד משה אבידר

בשם המשיב 2:                      המשיב 2; עו"ד פני יעקובוביץ'

בשם המשיבה 4:                    עו"ד משה לברן

בשם המשיבה 5:                    עו"ד מיכה צמיר

בשם המשיב 6:                      עו"ד רחל שני-שרפסקי

בשם המשיב 7:                      עו"ד יעקב גולני; עו"ד ניר אורן    

 

 

 

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה ו' אלשייך), בו התקבלה בקשת המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד) לאשר את מכירת הנכס הנמצא ברחוב הנשיאים 22 ביבנה, הידוע גם כגוש 5169 חלקה 44 (להלן: הנכס).

 

2.         אפתח ואומר, כי אופן ההשגה הנכון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו ערעור בזכות, ולא בקשה למתן רשות ערעור. זאת, מכיוון שפסק הדין נשוא הבקשה הינו "צו בפשיטת רגל", וככזה, הערעור עליו הוא בזכות (להרחבה בעניין כללי הערעור המיוחדים בפשיטת רגל ראו למשל: רע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2007)). המסקנה בדבר סיווגו הנכון של ההליך מתבקשת גם לפי כללי הערעור הרגילים, שכן פסק הדין נשוא הבקשה סוגר את עניין המכר ומסיים את הדיון. למרות המסקנה אליה הגעתי בנוגע לסיווג ההליך, החלטתי שלא לסלק הבקשה על הסף, אלא לבחון אותה לגופה. מסקנתי היא, כפי שאפרט, כי אין ממש בהשגות המבקשים. מטעם זה לא מצאתי מקום לדון בבקשה כבערעור, כפי שמאפשרת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (השוו: רע"א 8010/09 אלחדד נ' עו"ד נפתלי נשר (לא פורסם, 30.6.2010)).

 

רקע

 

3.       ביום 26.11.2008 נתן בית המשפט המחוזי, לבקשת נושה, צו כינוס לנכסי המשיב 1 (להלן: החייב). המשיב 2 מונה לתפקיד מנהל מיוחד בעניינו של החייב. ביום 6.9.2009 עתר המנהל המיוחד לבית המשפט בבקשה לאשר לו לפעול למכירת זכויותיו של החייב בנכס, ובכלל זה לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות בנכס ולנהל משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים. לבקשה זו צירף המנהל המיוחד חוות דעת שמאית שנערכה ביום 5.12.2007, לפיה ערך הנכס במימוש רגיל עומד על 450,000$, שהם 1,681,650 ש"ח בעת הגשת הבקשה. בהחלטתו מיום 14.12.2009 נעתר בית המשפט לבקשת המנהל המיוחד.

 

4.       בהתאם להחלטת בית המשפט, פרסם המנהל המיוחד הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס בשני עיתונים יומיים (ידיעות אחרונות וגלובס) עד ליום 6.3.2010. בבקשתו לאישור המכר פירט המנהל המיוחד כי למיטב ידיעתו, הועלו פרטי ההזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס גם לאתרי אינטרנט שונים המציעים, בתשלום, צפיה בפרטי נכסים הנמצאים בכינוס נכסים. המנהל המיוחד ונציגיו ערכו למתעניינים סיור בנכס והעבירו למתעניינים שביקשו זאת העתק מדוח השמאי וטופס הזמנה להציע הצעות. ברם, עד למועד שנקבע להגשת הצעות לרכישת הנכס – 6.3.2010 – לא התקבלה בידי המנהל המיוחד כל הצעה לרכישת הנכס.

 

5.       ביום 9.3.2010, שלושה ימים לאחר חלוף המועד האחרון להציע הצעות, הועברה למנהל המיוחד הצעה לרכישת הנכס בגובה 1,500,000 ש"ח על ידי המשיב 7 (להלן: הזוכה או מר רחמני). בעקבות זאת פנה המנהל המיוחד לכל הגורמים שהביעו התעניינות ברכישת הנכס והודיעם כי בכוונתו לערוך התמחרות בין כל מי שימסור הצעה לרכישת הנכס עד ליום 20.4.2010. גם הפעם, אף אחד מהמתעניינים לא הגיש הצעה לרכישת הנכס.

 

          משכך, פנה המנהל המיוחד למציע היחיד, מר רחמני, וביקש ממנו לשפר את הצעתו כתנאי להגשת בקשה לאישורה בבית המשפט. למחרת היום, ביום 25.4.2010, נענה מר רחמני לפניית המנהל המיוחד והעביר הצעה משופרת בסך 1,600,000 ש"ח, בצירוף שיקים בנקאיים בשיעור 10% מהצעתו, כנדרש בהזמנה להציע הצעות. לאחר מכן חתם מר רחמני על הסכם המכר שנערך על ידי המנהל המיוחד, שכלל תנאי מתלה בדבר אישורו של בית המשפט. במסגרת הסכם מכר זה, התחייב מר רחמני לשלם את הסכום המוצע על ידו, בניכוי הערבות הבנקאית, בתוך 20 ימים מיום מתן אישור בית המשפט להסכם המכר.

 

6.       המנהל המיוחד מציין, כי בד בבד עם הגשת הצעתו של מר רחמני, ביום 21.3.2010 הגישו בניו של החייב הצעה לרכוש את הנכס תמורת 1,100,000 ש"ח. הצעה זו נדחתה על ידי המנהל המיוחד, משום שהיתה נמוכה משמעותית מהצעתו של מר רחמני ומהערכת השמאי, ולאור התנגדות הנושה הגדולה ביותר של החייב, היא המשיבה 4 (אשר תביעת החוב שלה מהווה 63% מכלל תביעות החוב שהוגשו בהליך). לאור האמור לעיל, ביום 3.5.2010 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט בקשה לאישור מכר הנכס למר רחמני.

 

7.       ביום 25.5.2010 הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם אחד, מר נעם יהב (להלן: מר יהב), לרכוש את הנכס תמורת 1,700,000 ש"ח.

 

8.       ביום 20.6.2010 הגישו המבקשים את תגובתם לבקשה לאישור המכר. המבקשים התנגדו לאישור המכר, בטענה כי הסכום המוצע אינו משקף את שוויו האמיתי של הנכס. המבקשים טענו, כי חוות דעת השמאי שצורפה לבקשה לאישור המכר נערכה בשנת 2007 ואינה רלוונטית עוד בשנת 2010. לטענתם, שוויו העדכני של הנכס הוא 2,500,000 ש"ח. עוד טענו המבקשים, כי היה על המנהל המיוחד לפעול בשקידה יתרה לפרסם את הנכס כראוי. כך, היה עליו לפעול לפרסום נוסף בעיתונות, כולל בעיתונות מקומית, להיעזר במתווכים הפועלים בעיר יבנה ולפרסם באינטרנט. לאור האמור ביקשו המבקשים מבית המשפט לאשר את בקשתו של מר יהב או לערוך התמחרות מחודשת.

 

9.       ביום 4.7.2010 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט בקשה למתן החלטה. ביום 14.7.2010 הגישו המבקשים לבית המשפט תגובה לבקשה למתן החלטה. בתגובה זו המבקשים חזרו על טענותיהם בתגובה לבקשה לאישור המכר. בנוסף, המבקשים צירפו לתגובתם הצעה חדשה לרכישת הנכס, מטעם מציע בשם רפאל סויסה (להלן: מר סויסה), בסך 1,800,000 ש"ח. המבקשים ביקשו לאשר את מכירת הנכס למר סויסה.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

10.     בפסק דינו מיום 26.8.2011 נעתר בית המשפט לבקשת המנהל המיוחד לאשר את המכר. בית המשפט דחה את הצעתו של מר יהב. נקבע, כי אכן מדובר בהצעה הגבוהה במקצת מההצעה הזוכה, עם זאת, העיקרון של השאת תמורת המכר לטובת הנושים אינו חזות הכל, ובמקרה של הגשת הצעת מכר מאוחרת, לאחר שכבר הסתיימו למעשה הליכי המכר והוגשה בקשה לאישורו לבית המשפט, עומדים כנגד עקרון זה אינטרסים כבדי משקל, אשר יש לבחון גם אותם ולאזן ביניהם לבין עקרון השאת קופת הנושים. בנסיבות העניין, ולפי המבחנים שנקבעו בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4), 410 (2001) (להלן: עניין ברכה), אין כל סיבה  להתערב בשיקול דעתו של המנהל המיוחד ולקבל את הצעתו של מר יהב. בית המשפט הוסיף כי הצעה זו הוגשה באיחור ניכר של למעלה מחודשיים וחצי, ללא הסבר כלשהו לאיחור הרב ותוך הקניית יתרון בלתי הוגן למר יהב, שיכול היה לברר את גובה ההצעה הזוכה. כמו כן, התמורה שהוצעה על ידו אינה נושאת יתרון כלכלי משמעותי, שכן מדובר בתוספת של כ-6% בלבד על ההצעה הזוכה. בנסיבות אלה, אין בהצעה המאוחרת כדי לגבור על האינטרסים החשובים של שמירת הגינות הליכי המימוש והגנה על אמון הציבור בהם, וכן כיבוד אינטרס הציפייה וההסתמכות של הזוכה. אינטרס זה מתעצם ככל שחולף זמן רב יותר מיום ההודעה על זכייתו וחתימתו על חוזה המכר. למעלה מן הדרוש ציין בית המשפט, כי במסגרת הצעתו לא העלה מר יהב ולו טענה אחת לגבי תקינותם והגינותם של הליכי המכר. בית המשפט הוסיף, כי הליכים אלה נבחנו על ידו ונמצאו תקינים, וכי כל שנעשה בהם הינו במסגרת מתחם שיקול דעתו הסביר של המנהל המיוחד.

 

בהקשר זה קבע בית המשפט, כי אין בטענת המבקשים באשר לצורך בפרסום בעיתונות מקומית ובאינטרנט, כדי לבטל את הסכם המכר. אכן, ייתכן כי פרסום כאמור היה מביא להתעניינות רבה יותר בנכס, וכפועל יוצא להצעה גבוהה במעט. עם זאת, התנהלות המנהל המיוחד ופרסום המודעות בעיתונות היומית הארצית הינה סבירה ומקובלת בהליכים כגון זה, ולא נמצא בה כל פגם.  רק במקרים חריגים יחליף שיקול הדעת של בית המשפט את שיקול דעתו של בעל התפקיד, למשל במקרים בהם פעל בעל התפקיד בחוסר סבירות קיצוני או בחוסר הגינות. ברי כי אין זה המצב במקרה שלפנינו.

 

עוד נקבע, כי על אף שהמבקשים טוענים כי שוויו של הנכס הוא  2,500,000 ש"ח לפחות, הם לא הציגו ולו אסמכתה אחת התומכת בטענותיהם. המבקשים סבורים כי הערכת השמאי שבידי המנהל המיוחד היא חסרת תוקף, אך הם נמנעו מלצרף חוות דעת חלופית מטעמם. המבקשים אף נמנעו מלספק ראיות "חלשות" יותר לשווי הנכס הנטען על ידם, כגון מידע על עסקאות שבוצעו בנכסים דומים, פרסומים מהעיתונות המקומית ומלוחות הנדל"ן השונים התומכים במחירי הנכסים בעיר יבנה, וכיוצא באלה אסמכתאות. חלף הצגת אסמכתאות כאמור, הסתפקו המבקשים בהצהרות בלבד – הצהרות שלא גובו בתצהיר כדין. נוסף על כל האמור לעיל, וחרף הנטען על ידם, תומכים המבקשים בהצעתו של מר יהב, הנמוכה בעשרות אחוזים משווי הנכס הנטען על ידם, וגבוהה רק במעט מההצעה הזוכה. במצב דברים זה קבע בית המשפט, כי קשה מאוד לקבל את טענותיהם.

 

          לפני סיום התייחס בית המשפט לתגובתם של המבקשים לבקשה למתן החלטה, שהוגשה ביום 14.7.2010. בית המשפט ציין, כי התגובה הוגשה בניגוד לסדרי הדין ומבלי שקיבלו רשות לכך. בתגובה זו העלו המבקשים את דבר קיומה של הצעה נוספת בסך 1,800,000 ש"ח מטעם רפאל סויסה. עיון בהצעה מגלה, כי היא נחתמה יום קודם לכן, ב-13.7.2010. בית המשפט קבע, כי אין לקבל הצעה זו, אשר הוגשה כבדרך אגב, באיחור של לא פחות מארבעה חודשים מהמועד האחרון להציע הצעות, במסגרת תגובה שהוגשה לבית המשפט ללא רשות ובניגוד לסדרי הדין, ולאחר שהוגשו כלל תגובות הצדדים בתיק והבקשה נשלחה לקבלת עמדתו הסופית של כונס הנכסים הרשמי. בית המשפט קבע, כי כל שנאמר לגבי הצעתו של מר יהב, נכון גם לגבי הצעתו של מר סויסה, וביתר שאת. כך בפרט לגבי הפגיעה באינטרס הציפיה וההסתמכות של הזוכה, אשר הלך והתעצם נוכח הזמן הרב שחלף. בנסיבות אלה, מובן כי אין בתוספת הכלכלית השולית של ההצעה כדי לרפא את הפגמים המהותיים שיווצרו בהליך כולו, ובאינטרס הציפיה של הזוכה בפרט, אם תתקבל ההצעה המאוחרת וידחה  הסכם המכר כמבוקש. על כן, נדחתה התנגדות המבקשים על כל סעיפיה. בקשת המנהל המיוחד לאישור המכר נתקבלה על כל עתירותיה: אישור מכר הנכס למר רחמני תמורת 1,600,000 ש"ח תוך הסרת העיקולים, צו המניעה והערות האזהרה הרשומים על הנכס; פריעת החוב המובטח לבנק מזרחי טפחות בע"מ מתוך תמורת הנכס; מתן הוראה לחייב לפנות את הנכס.

 

            מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

 

הבקשה לעיכוב ביצוע

 

11.     המבקשים לא עדכנו כי הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, יום לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, וממילא לא עדכנו לגבי ההחלטה בה. על כך למדתי מהודעה מעדכנת שהגיש המנהל המיוחד, ולכך עוד אתייחס בהמשך. לגוף העניין: ביום 11.10.2010 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 26.8.2010. ביום 2.1.2011 החליט בית המשפט "לדחות את הבקשה בשתי ידיים". בית המשפט הבהיר, כי פסק דינו ניתן בהסכמת המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי, והנושה הגדולה ביותר של החייב וחרף התנגדות המבקשים. בית המשפט ציין, כי בקשת המבקשים הוגשה בחלוף לא פחות מ-45 ימים ממועד מתן פסק דינו, ללא מניינם של ימי הפגרה. במהלך התקופה ביצע המנהל המיוחד את עיקר הפעולות הדרושות לשם השלמת הליך המכר, ואף בוצעו מרבית העתירות שעיכובן מבוקש. כך, המנהל המיוחד והזוכה חתמו על חוזה המכר ועל הדיווחים השונים לרשויות המס, הזוכה השלים את יתרת התמורה, המנהל המיוחד הגיש בקשה לפטור מתשלום מס שבח, ועוד. בית המשפט קבע, כי אין ספק שבנסיבות העניין, מדובר בשיהוי ניכר היורד לשורשו של עניין והפוגע באופן מובהק באינטרס ההסתמכות והציפיה של הזוכה, ודי בכך כדי לדחות הבקשה. בית המשפט הוסיף, כי המבקשים עשו להם לנוהג להגיש בקשותיהם ותגובותיהם באיחור ותוך זלזול מופגן בסדרי הדין.

 

          עוד קבע בית המשפט, כי גם לגוף העניין דין הבקשה להידחות, שכן רובה ככולה אינו אלא חזרה על טענות המבקשים בנוגע לשווי הנכס, להצעות המאוחרות שהוגשו לרכישתו ולפרסומים אותם נדרש לבצע, לשיטתם, המנהל המיוחד – טענות שנדחו בהרחבה בפסק הדין.

 

בית המשפט ציין שני עניינים חדשים שעלו בבקשה לעיכוב ביצוע: חוות דעת שמאי שצורפה לבקשה, ושנערכה, לבקשת המבקשים, ביום 6.10.2010. על פי חוות דעת זו, שווי הנכס הינו 2,250,000 ש"ח; הצעה נוספת לרכישת הנכס, מיום 4.10.2010, בסך 1,900,000 ש"ח.

 

          ביחס לעניינים אלה קבע בית המשפט כך:

 

"אין לי אלא להצר על הדרך בה בחרו המבקשים לנצל את בקשת עיכוב הביצוע לשם עריכת 'מקצה שיפורים' באשר לטענות אשר כבר נדחו על ידי בעבר. למבקשים ניתנה ההזדמנות לטעון כאוות נפשם באשר לשווי הנכס, וזאת במסגרת ההליך המקורי, ומשלא עשו כן, אין הם יכולים עתה, חודש וחצי לאחר מתן ההחלטה ויותר משבעה חודשים (!!) לאחר חלוף המועד להציע הצעות, להציג עניינים אלה לראשונה. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לדון בטיעונים חדשים אלה, אך ראיתי לנכון להעיר כי התנהלות זו של המבקשים אינה אלא המשך ישיר להתעלמותם הבוטה מסדרי הדין, כפי שפורט לעיל ובאה לידי ביטוי בהליך המקורי (ההדגשות במקור – מ"נ)".

 

          נוסף על האמור ולמעלה מן הצורך התייחס בית המשפט לסיכויי התביעה ולמאזן הנוחות. אשר לסיכויי הערעור נקבע, כי הם אינם גבוהים, שכן ההכרעה נשענת על יסודות מוצקים ומסתמך על ההלכה הפסוקה. בנוגע למאזן הנוחות נקבע, כי אף הוא נוטה לרעת המבקשים; תביעות החוב של המבקשים טרם אושרו וספק גדול אם יאושרו בסופו של יום. אף אם יאושרו, אם היתה מתקבלת הצעתו של מר סויסה, בסך 1,800,000 ש"ח, הצעה שהוגשה למעלה מארבעה חודשים לאחר סיום ההתמחרות ובשעה שהמבקשים כבר ערים לסכום ההצעה הזוכה, הרי שסך התוספת ממנה היו נהנים המבקשים אינה עולה על כמה עשרות אלפי שקלים לשניהם יחד. בנסיבות אלה, הפגיעה האפשרית במבקשים פחותה בהרבה מהפגיעה במר רחמני, אשר השלים זה מכבר את עיקר הליכי הרכישה (ובכלל זה חתימה על חוזה המכר בתחילת חודש מאי 2010 ותשלום מלוא התמורה הקבועה בחוזה), ומן הנזק האפשרי לאמון הציבור בהליכי מכר מהסוג הנדון.

 

          נוכח כל האמור, נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין. לאור טיב טענותיהם של המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע ולאור התנהלותם, הושתו עליהם הוצאות בסך 15,000 ש"ח לטובת המנהל המיוחד.

 

טענות הצדדים

 

12.     בהליך שלפניי טוענים המבקשים, כי היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל רב יותר לשיקול של השאת התמורה לעומת אינטרסים אחרים. לטענתם, בית המשפט שגה משנתן משקל רב לשיקולים פרוצדורליים במקום לזכות הקניין של החייב ולאינטרס של העשרת קופת הכינוס. לטענת המבקשים, בעת שהוגשה התנגדותם, המכר טרם אושר ולפיכך לא נפגע אינטרס ההסתמכות של מר רחמני. המבקשים טוענים, כי היה על בית המשפט להורות על ביצוע התמחרות חוזרת, לאור ההצעות המאוחרות יותר שהוצעו לרכישת הנכס, הגבוהות מההצעה הזוכה. בעניין זה טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט בקבעו כי ההצעות הגבוהות יותר הן בעלות תועלת כלכלית שולית. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משלא נעתר לבקשתם להזמין שמאות עדכנית לנכס.

 

          המבקשים מציינים כי בידיהם שמאות עדכנית, לפיה ערך הנכס הוא 2,250,000 ש"ח. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהצעתו של מר סויסה, בסך 1,800,000 ש"ח. המבקשים מוסיפים, כי בידיהם הצעה נוספת, בסך 1,900,000 ש"ח, וטוענים כי בנסיבות אלה יש לערוך התמחרות חדשה או לאשר את ההצעה הגבוהה ביותר, בסך 1,900,000 ש"ח.

         

13.     המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי, המשיבה 4, היא הנושה הגדולה ביותר של החייב, והמשיב 7, הוא הזוכה - סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה 5, אשר לטענתה נושה בחייב, תומכת בבקשת רשות הערעור. הזוכה טוען בתשובתו, כי המבקשים אינם "נושים אמיתיים", אלא פועלים מתוך קנוניה שנרקמה בינם לבין החייב. לראיה מצביע המבקש על כך שהמבקשים טוענים, בין היתר, לפגיעה בזכות הקניין של החייב. הזוכה טוען, כי כפי שטען המנהל המיוחד, סך כל התועלת העשויה לצמוח למבקשים מקבלת בקשת רשות הערעור, היא 50,000 ש"ח לשניהם יחד. לטענתו, אם היו "נושים אמיתיים" הפועלים מתוך אינטרס שלהם בלבד, לא היו מגישים בקשות ותגובות רבות בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה, תוך ספיגת הוצאות גבוהות בבית המשפט המחוזי וסיכון בהוצאות בהליך זה, ותשלום לבא כוחם ולשמאי עבור עריכת חוות דעת חדשה שהוגשה בהליך זה, שכן הוצאותיהם בהליכים עולות בהרבה על הסכום העשוי להשתלם להם אם תתקבלנה טענותיהם.

 

המנהל המיוחד טען, בין היתר, כי קיים ספק בדבר מעמדם של המבקשים כנושי החייב. המנהל המיוחד ציין, כי תביעת חובו של המבקש 2 נדחתה על ידו, וכי תביעת החוב של המבקש 1 נמצאת בבירור וכי קיימות "תמיהות רבות בקשר לאמינות החיוב הנטען" על ידו. זאת, כאשר מנגד, הנושה הגדולה ביותר של החייב, שתביעת חובה מבוססת על פסק בוררות והיא היחידה שאושרה בינתיים, מעוניינת לאשר המכר כמבוקש. על פי החלטתי המבקשים עדכנו בעניין זה, כי המבקש 2 הגיש ערעור על דחיית תביעת חובו, וכי ערעורו טרם הוכרע.

 

 

דיון והכרעה

 

14.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וכן בתגובות המשיבים ובהודעות המעדכנות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אנמק.

 

15.     אשר לטענות בדבר התנהלותו של המנהל המיוחד: הלכה היא, כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של בעל התפקיד בהליך פשיטת הרגל בשיקול דעתו שלו, אלא אם מצא כי שיקול דעתו של בעל התפקיד הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי (הלכת ברכה). בית המשפט המחוזי קבע לעניין זה, כי התנהלותו של המנהל המיוחד במקרה דנן היתה סבירה ומקובלת. לא עלה בידי המבקשים להראות אחרת, ואין הצדקה, לפיכך, להתערב בשיקול דעתו.

 

16.     אין לקבל את טענות המבקשים בנוגע למשקל שיש ליתן לשיקול השאת התמורה. כפי שנקבע בעניין ברכה, בית המשפט לא יתערב, בדרך כלל, בהסכם מכר בין בעל תפקיד בחדלות פרעון לבין הזוכה, שנכרת במסגרת הליך תקין והוגן ובתמורה סבירה, על דרך של העדפת מציע מאוחר בעל הצעה גבוהה יותר. התערבות כזו תיתכן רק במקרים חריגים ונדירים, בנסיבות מיוחדות. בבואו לבחון האם לקבל הצעה מאוחרת גבוהה יותר, יביא בית המשפט בחשבון מכלול שיקולים ואינטרסים נוגדים, ביניהם התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל אל מול הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של הזוכה, והחשיבות שבאמון הציבור בהליכי פשיטת הרגל (עניין ברכה). השיקול של השאת התמורה אינו השיקול הבלעדי ואף אינו בעל בכורה.

 

          במקרה דנן, הצעתו של מר יהב הוגשה באיחור ניכר, לאחר שהליכי המכר הסתיימו והוגשה לבית המשפט בקשה לאישור המכר. כמו כן, ההפרש בין ההצעה הזוכה להצעתו של מר יהב עומד על 100,000 ש"ח, שהם תוספת של כ-6% בלבד על ההצעה הזוכה. בעניין אחר נקבע כבר על ידי בית משפט זה, כי אין לקבל הצעה חדשה חדשה ומאוחרת שהובאה בפני בית המשפט המחוזי במהלך הדיון בבקשה לאישור הסכם מכר, גם כאשר היא עולה ב-25% על ההצעה המקורית (רע"א 338/83 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של כיכר לוינסקי בע"מ – בפירוק, פ"ד מא(3), 449 (להלן: עניין חפציבה)). בעניין חפציבה נקבע, כי פתיחת מכרז בשל קיומה של הצעה גבוהה במעט מערער את אמון הציבור בסופיותם של מכרזים על ידי מפרקים ועלול לגרום נזק רב לנושים, בהרתעת משתתפים בכוח להשקיע עמל ומשאבים, כאשר אין ביטחון סביר בזכייתם. עוד נקבע שם, כי "תהיה זו מדיניות לא רצויה, שללא בסיס ריאלי יוכפף אישורו של חוזה עם המציע שזכה במכרז להופעת מציע במחיר גבוה יותר, ולו גם במידה ניכרת, תוך זמן נתון". הדברים יפים גם למקרה דנן.

 

17.     המבקשים העלו הצעה נוספת מאוחרת להצעתו של מר יהב, היא הצעתו של מר סויסה. הצעה זו הוגשה למעלה מארבעה חודשים מהמועד האחרון להציע הצעות, והועלתה כבדרך אגב, במסגרת תגובה לבקשה למתן החלטה. ההצעה נחתמה יום קודם להגשתה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, בדין דחה בית המשפט המחוזי הצעה זו, בקבעו כי כל האמור לגבי הצעתו של מר יהב נכון לגבי הצעתו של מר סויסה, וביתר שאת.

 

          לסיכום עניין זה: השיקול של השאת התמורה לקופת הנושים אינו חזות הכל. התמורה הנוספת בהצעות המאוחרות אינה משמעותית באופן יחסי, וכך גם התועלת ממנה למבקשים, וודאי אין בה כדי להתגבר על הפגיעה באינטרס הציפייה וההסתמכות של מר רחמני, הזוכה, שחתם על הסכם המכר והשלים את התמורה, ועל הפגיעה האפשרית באמון הציבור בהליכי פשיטת רגל. אוסיף עוד, כי טענת המבקשים לפיה שוויו של הנכס הוא 2,500,000 ש"ח, לא מנעה מהם לבקש מבית המשפט לאשר את ההצעות המאוחרות – הנמוכות בהרבה מהערכתם שלהם את שווי הנכס. בכך מקשים המבקשים על התייחסות רצינית לטענתם בדבר שווי הנכס - טענה שממילא לא לוותה באסמכתה כלשהי. 

 

18.     בכך לא סגי; במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, העלו המבקשים הצעה מאוחרת נוספת, שלישית במספר. הפעם מדובר בהצעה שגובהה 1,900,000 ש"ח, מאת מציע ששמו לא פורש בבקשה, שהוגשה למעלה משבעה חודשים לאחר חלוף המועד להציע הצעות. כמו כן, לבקשה שבפניי צורפה חוות דעת שמאית. ההצעה החדשה וחוות הדעת לא היו בפני הערכאה הדיונית, במועד הגשת בקשת רשות הערעור. מדובר, איפוא, בראיות חדשות בשלב הערעור, שצורפו מבלי שהוגשה בקשה מתאימה, וממילא מבלי שניתן היתר לכך. 

 

הראיות החדשות הוגשו אמנם לבית המשפט המחוזי, אך רק במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, למחרת הגשת בקשת רשות הערעור, ובית המשפט המחוזי בחר – ובצדק – שלא להתייחס אליהן במסגרת ובמועד בה הוגשו.

 

אין מקום להביע כל התייחסות לגופו של עניין לגבי הראיות החדשות, ש"הוגנבו" לבקשה שבפניי. בכל זאת אומר, כי כל שנאמר לגבי ההצעות הקודמות, נכון שבעתיים לגבי זו האחרונה.

 

19.     לפני סיום אציין, כי המבקשים לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, לאחר שנדחתה בקשתם בבית המשפט המחוזי. בכך גרמו המבקשים להתעצמות אינטרס ההסתמכות של הזוכה, ותרמו לכך שערכה של ההכרעה בבקשת רשות הערעור הפך, במידה רבה, תיאורטי בלבד. בהקשר זה אוסיף, כי שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני מצביע על העדר חיוניות הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו, ושיהוי כזה יכול לחול אף במסגרת פרק הזמן הקצוב בתקנות (רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 24.8.2005); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 24.10.2007)). במקרה דנן, כלל לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה. אם שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני מלמד על העדר חיוניות הסעד, הרי שבמקרה דנן, אי הגשתה כלל מעורר ספקות בדבר נחיצות ההליך כולו מבחינתם של המבקשים עצמם. 

 

20.     לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי, המשיבה 4 והמשיב 7 בסך 10,000 ש"ח כל אחד.

 

          ניתנה היום, י"ז בסיון תשע"א (19.6.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10073110_C08.doc   צנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il