|
בבית המשפט העליון |
|
ע"פ 7147/12 |
|
לפני: |
כבוד השופטת ד' ברק-ארז |
|
המערער: |
פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 13.9.2012 בתפ"ח 32318-06-10 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' דותן-אב"ד, ש' שוחט וד"ר ד' אבניאלי |
|
תאריך הישיבה: |
כ"ה בתשרי התשע"ג (11.10.2012) |
|
בשם המערער: |
עו"ד שי רודה, עו"ד סיוון כהן |
|
בשם המשיבה: |
עו"ד עידית פרג'ון |
|
החלטה |
1. בפני בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בתפ"ח 32318-06-10 (השופטים ש' דותן, ש' שוחט וד' אבניאלי) מיום 13.09.12, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
2. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס (ריבוי עבירות) לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בית המשפט קמא גזר על המבקש ארבע שנות מאסר בפועל ושתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור או ינסה לעבור עבירת מין מסוג פשע או עבירה מהעבירות בהן הורשע. בנוסף לכך, הורה בית המשפט קמא למבקש לשלם פיצוי בסך 25,000 שקל למתלוננת. כתב האישום המקורי כלל, בנוסף לעבירות בהן הורשע המבקש בסופו של דבר, גם עבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיפים 347(ב), 345(ב)(1) ו-25 לחוק העונשין, אולם המשיבה חזרה בה מסעיף אישום זה ביום 27.9.2011, בהמלצת בית המשפט קמא.
3. ביצועו של עונש המאסר וכן תשלום הפיצוי עוכבו עד ליום 10.10.2012, על-מנת לתת למבקש שהות להתארגן ולשקול הגשת ערעור. בשל אילוצים של בא-כוח המבקש נקבע הדיון ליום 11.10.2012. בנסיבות אלה, החלטתי על עיכוב נוסף של ביצוע העונש עד למתן החלטה אחרת בעקבות הדיון.
4. מהתשתית העובדתית כפי שנקבעה בבית המשפט קמא עולה כי המבקש, שהיה באותה עת כבן 38, התוודע למתלוננת, באותה עת קטינה כבת 13.5, באמצעות תוכנה להורדת שירים ברשת האינטרנט. המבקש נפגש עם המתלוננת והציע כי ייסעו לחוף הים. לאחר שהמתלוננת הסכימה ונסעה עמו באופנועו, הוא חנה ליד בניין מגוריו והציע שתעלה לדירתו. כשהגיעו לדירה המבקש נישק את המתלוננת על שפתיה, מישש את גופה תחת בגדיה והורה לה להסיר את חולצתו שלו. בהמשך, המבקש נטל את ידה של המתלוננת ואילץ אותה לגעת באיבר מינו. לאחר מכן המבקש הפשיט את המתלוננת, נישק את איבר מינה וליקק אותו, חרף מחאותיה. בנוסף לכך, המבקש הסיר את תחתוניו וחיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת ובפי הטבעת שלה, ללא חדירה. בשלב כלשהו המבקש קיבל הודעת SMS מאביה של המתלוננת, ואז הורה למתלוננת לעזוב את דירתו, תוך שהוא מתרה בה לומר כי שהתה עמו בחוף הים ולא לספר דבר על שאירע ביניהם.
5. בית-המשפט קמא נדרש להכריע בין גרסאותיהם הסותרות של המתלוננת והמבקש, אשר הודה כי אמנם התוודע למתלוננת ברשת האינטרנט, קבע עמה פגישה ועלה יחד אתה לדירתו, אולם הכחיש כי ביצע בה מעשים מיניים כלשהם. בית המשפט קמא דחה את גרסתו של המבקש, שהייתה לדבריו בלתי הגיונית ורצופת סתירות. את עדותה של המתלוננת, לעומת זאת, הוא מצא מהימנה לחלוטין. במהלך שמיעת הראיות הציג בא-כוחו של המתלונן טענה חלופית, ולפיה, אף אילו בוצעו מעשים מיניים על-ידי המבקש, הרי שהם בוצעו בהסכמה ומבלי שהמבקש היה מודע לגילה של המתלוננת. בית המשפט קמא דחה גם טענה חלופית זו. באשר לסוגיית מודעותו של המבקש לגילה של המתלוננת, נקבע שהואיל ואין מחלוקת כי המבקש ידע שהמתלוננת היא תלמידת בית ספר, הרי שאף אם נמנע מלברר את גילה הייתה בכך משום עצימת עיניים. טענת המבקש בדבר הסכמת המתלוננת למעשים שבוצעו בה נדחתה אף היא, נוכח עדותה של המתלוננת ובהתחשב בכך שטענתו זו עמדה בניגוד להכחשותיו הגורפות לכל אורך המשפט.
6. ערעורו של המבקש נסוב על הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד. ערעורו של המבקש בעניין הכרעת הדין מופנה, רובו-ככולו, כנגד ממצאי המהימנות שקבע בית-המשפט קמא בהתייחס לעדותה של המתלוננת. בפרט, המבקש מצביע על סתירות מסוימות בעדותה של המתלוננת – סתירות שאותן בית המשפט קמא הגדיר בפסק דינו כ"שוליות" וכ"זוטי דברים". לשיטת המבקש, המדובר בסתירות מהותיות ויסודיות אשר פוגמות במהימנות גרסתה של המתלוננת, ויש בהן כדי לשנות את המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט. עוד נטען בערעור כלפי קביעות בית המשפט קמא ביחס לידע המיני הקודם של המתלוננת; למידת מודעותו לגילה; וכן ביחס לנפקות מחדלי החקירה על הגנתו. הערעור מתייחס כאמור גם לגזר הדין, בטענות שאין זה המקום לפרטן, אך עיקרן בכך שבית המשפט קמא לא התחשב לקולא בנסיבותיו האישיות של המבקש ובעובדה שהעבירות בוצעו ללא הפעלת אלימות כלפי המתלוננת.
7. הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע העונש מושתתת על טענות שעניינן סיכוייו של הערעור; החומרה המופחתת של העבירות (על-פי הטענה) ונסיבותיו האישיות של המבקש. בא-כוחו של המבקש טען בפני באריכות בעניין סיכויי הערעור בהתייחס לטעמי הערעור כפי שפורטו לעיל. על כך הוסיף שעבירות אשר בהן הורשע המבקש אינן מן החמורות מאחר שמדובר באירוע שהחל לשיטתו בהסכמה ו"גלש" לאי-הסכמה, וכן שיש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, המטפל בהורים מבוגרים, ובמיוחד באב חולני.
8. המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, עניינו של המבקש אינו עומד באמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)). היא הדגישה לעניין זה את חומרתן הרבה של העבירות מהיבט הסיכון לשלום הציבור (עבירות מין בקטינה) וכן את העובדה שעונש המאסר שנגזר על המבקש הוא ממושך למדי, ועל כן, אין חשש שישלים את ריצויו קודם לשמיעת הערעור. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש נטען כי אינן יוצאות דופן.
9. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות. עיכוב ביצועו של עונש אינו נעשה כעניין שבשגרה. המבקש לא הצביע על נסיבות יוצאות דופן. ריצויו של עונש מאסר בפועל אף פעם אינו עניין קל, ולא כל שכן כאשר מדובר באדם שזהו לו מאסרו הראשון. אולם, המעשים שבהם הורשע המבקש הם חמורים ביותר ואילו הקשיים שעליהם הוא מצביע משקפים את הקושי הנובע מטיבו וטבעו של עונש מאסר. לא השתכנעתי גם שסיכויי הערעור הם גבוהים, בהתחשב בכך שטענותיו של המבקש ביחס להרשעתו מופנות בעיקרן כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט וכלפי האופן שבו העריך את מהימנות גרסתו אל מול גרסת המתלוננת.
10. הבקשה נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 28.10.2012, בשעה 10.00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
ניתנה היום, כ"ה בתשרי התשע"ג (11.10.2012).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12071470_A02.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il