עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7097/10

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                   

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט ע' פוגלמן:

 

1.             המבקש הוכר נכה צה"ל בשנת 1974, ומטופל מאז בידי אגף השיקום במשרד הביטחון בהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). במרוצת השנים התכנסו מספר ועדות רפואיות שדנו בקביעת שיעורי נכות המבקש בגין פציעתו בפעילות מבצעית במהלך שירותו. בשנת 2002 החליטה הוועדה הרפואית להגדיל את שיעור הנכות שנקבע למבקש ל-60.4%, במקום 37% (להלן: החלטת הוועדה משנת 2002). בעקבות החלטה זו, פנה האחרון לראש אגף השיקום בבקשה לקבל באופן רטרואקטיבי את הפרשי התגמולים המגיעים לו בין דרגת הנכות שנקבעה לו בשנת 1974, לבין דרגת הנכות שנקבעה בוועדה האחרונה בשנת 2002 (להלן: ההפרש בין שיעורי התגמולים). בחלוף כחצי שנה, ובטרם התקבל מענה לפנייתו זו, הגיש המבקש תובענה נזיקית נגד אגף השיקום, שבגדרה נטען כי הגורמים המוסמכים התרשלו בביצוע תפקידם. לדבריו, אילו קצין התגמולים והוועדות הרפואיות היו מטפלים בעניינו כהלכה לאורך השנים, הוא היה יכול להתחיל ליהנות מההטבות והתגמולים הכרוכים בשיעור הנכות המוגדל שנקבע לו בשנת 2002, כבר ממועד פציעתו בשנת 1974. על כן תבע המבקש כי ישולם לו רטרואקטיבית ההפרש בין שיעורי התגמולים החל מיום פציעתו. עוד תבע המבקש ממשרד הביטחון להמציא לו רשימה של כל בעלי התפקידים שעסקו בעניינו כדי לצרפם כנתבעים, ולהמציא לו חשבונות לגבי התגמולים, ההטבות והזכויות שהיה מקבל, לו היו נקבעים לו אחוזי הנכות המוגדלים כבר בסמוך לאחר מועד פציעתו. המדינה עתרה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שאליו הוגשה התובענה, בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

 

פסק דינו של בית משפט השלום

 

2.             בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' פורג) קיבל את בקשת המדינה והורה למחוק על הסף את תובענת המבקש. נקבע, כי העילות העומדות בבסיס התובענה הן למעשה השגות על החלטות עבר של הוועדות הרפואיות וקצין התגמולים שדנו בעניינו של המבקש, וכן ניסיון של המבקש לקבל באופן רטרואקטיבי תגמולים, בניגוד להוראות חוק הנכים. נוכח האמור, נפסק כי עומדת למדינה חסינות מפני התביעה הנזיקית, לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים), המקנה למדינה חסינות מפני תביעות בנזיקין בגין "חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי".

 

3.             בית משפט השלום קבע כי לו חפץ המבקש להשיג על ההחלטות בעניינו, היה יכול לפעול במסגרת מסלולי ההשגה הקבועים בחוק הנכים במועד. משנמנע המבקש לעשות כן, אלא בחלוף שנים רבות, אין לאפשר לו לעקוף את ההסדר הייחודי הקבוע בחוק הנכים בדרך של הגשת תביעה נזיקית נגד המדינה. עוד נדחתה בקשתו של המבקש לצרף את חברי הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו לאורך השנים, כנתבעים נוספים. נקבע כי חברי הוועדות הרפואיות ממלאים תפקיד מעין שיפוטי, ולכן זכאים הם לחסינות בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוד נקבע כי המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי חברי הוועדות הרפואיות פעלו בזדון. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי

 

4.             בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר-שרון) דחה את ערעור המבקש תוך שהוא סומך ידיו על החלטת הערכאה הדיונית. בית המשפט העיר כי יש לפרש בצמצום את חסינות המדינה לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. כאשר הנזק הוא תוצאה של רשלנות שאירעה במנותק מאירוע הפציעה, ייתכן שלא תחול החסינות, וניתן יהיה לתבוע את המדינה בנזיקין. עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין עילות התביעה של המבקש נובעות במישרין מפציעתו, ועל כן היה על המבקש לפעול במסגרת הוראות חוק הנכים, ולא בדרך של הגשת תובענה נזיקית נגד המדינה.

 

 

בקשת רשות הערעור

 

5.             המבקש טוען כי תביעתו אינה עוסקת בניסיון לעקוף את מנגנוני ההשגה הקבועים בחוק הנכים על מנת לקבל באופן רטרואקטיבי תגמולים. לשיטתו, אין לתת למדינה חסינות אוטומטית מפני תביעות נזיקין, כאשר עולה טענה בדבר רשלנות בפעולת מערכי הפיקוח והבקרה על ועדות רפואיות. זאת, משום שבגין טענות מעין אלו אין בנמצא סעד במסגרת חוק הנכים. עוד נטען כי טענות אלו – בדבר רשלנות מערכי הפיקוח והבקרה על ועדות רפואיות של קצין התגמולים – אינן נובעות במישרין מפציעתו, ומהוות אירוע נפרד המנותק מהפציעה. לא ניתן – לשיטתו – להרחיב את תחולת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים גם ביחס לפעולות מנהליות של המדינה שלא אירעו בתקופת השירות הצבאי, ואינן קשורות אליו במישרין. לדברי המבקש, פרשנות מרחיבה זו פוגעת באופן בלתי חוקתי בזכויותיו. עוד נטען כי אי הגשת ערעור על החלטה מנהלית (ובענייננו – קביעות הוועדה הרפואית בעניינו) אינו שולל את הזכות לתבוע בגין נזקים שנגרמו מאותה החלטה, אם זו התקבלה שלא כדין.

 

6.             לגופם של דברים טוען המבקש כי הממונים על הוועדות הרפואיות וקצין התגמולים התרשלו כלפיו בפיקוח על פעילות הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו לאורך השנים. לדבריו, היה על קצין התגמולים לגלות את טעות הוועדה הרפואית בקביעת אחוזי הנכות בעניינו, ולזמן את המבקש מיוזמתו לוועדה נוספת לשם תיקון הטעות. המבקש טוען כי לא הגיש ערעור על החלטות הוועדות הרפואיות בזמנו, מפני שלא ידע, ואף לא יכול היה לדעת שאחוזי הנכות שנקבעו לו לא תאמו את הפגימות שהוכרו בוועדה הרפואית מהן הוא סובל, וכי מרגע שנודע לו כי כך הדבר (בעקבות חוות דעת רפואית נוספת), נקט בצעדים הנדרשים.

7.             המבקש מוסיף ומעלה טענות שונות ורבות, שלא מצאתי להרחיב את הדיון בהן, שכן הן לא נטענו בפירוט לפני הערכאות דלמטה, וממילא לא נידונו על-ידן. בין היתר נטען כי רשלנות גורמי הפיקוח היא גם עוולה חוקתית של פגיעה בשוויון כלפי אוכלוסיית נכי צה"ל, שכן בנוגע לאוכלוסיות אחרות, המטופלות על-ידי המוסד לביטוח לאומי (כגון נפגעי פעולות איבה), קיימים מנגנוני פיקוח ובקרה טובים יותר על עבודת הוועדות הרפואיות. כמו-כן, טוען המבקש כי לא היה נכון לדחות את תביעתו על הסף, מקום שבו אפשר היה לתקן את כתב התביעה. המבקש עותר להוסיף בשלב זה לכתב תביעתו טענה לפיה פעולותיהם של הממונים על הוועדות הרפואיות ושל קצין התגמולים נעשו לא רק ברשלנות, כי אף בזדון.

 

תשובת המדינה לבקשת רשות הערעור

 

8.             בתשובתה טוענת המשיבה כי אין הבקשה דנן עומדת במבחני הפסיקה לעניין מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לשיטתה, מדובר במקרה פרטני המבוסס על נסיבותיו הייחודיות של הסכסוך והבקשה דנן אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית. בצד האמור, סומכת המשיבה ידיה על החלטותיהם והנמקותיהם של בתי המשפט דלמטה. גם לשיטתה, תביעתו הנזיקית של המבקש היא למעשה תביעה לקבלת תגמולים רטרואקטיביים, הנובעת ישירות מפציעתו ונכנסת בגדרי חוק הנכים. אשר על כן חלה עליה חסינות המדינה מאחריות בנזיקין, והמקום הייחודי לבירורה הוא על-פי ההסדר החקיקתי המיוחד הקבוע בהוראות חוק הנכים, אותו לא ניתן לעקוף בעזרת הגשת תביעת נזיקין. לשיטתה, הליכה בדרך שמציע המבקש תפתח פתח לעקוף את מנגנון הפיצוי הייחודי הקבוע בחוק הנכים, ולפגוע באיזונים העדינים שנקבעו במסגרת הסדר זה.

 

9.             המדינה טוענת כי המבקש נמנע מלהזכיר עובדות ואירועים הנוגעים להתנהלותו, שיש בהם כדי להוכיח כי היה מודע לאפיקי ההשגה שעמדו לרשותו במסגרת חוק הנכים, אך לא פעל בהתאם להם. בין היתר, מציינת המדינה שהמבקש הגיש כבר בשנת 1974 ערעור לוועדה הרפואית העליונה על קביעת אחוזי הנכות בעניינו, אך חזר בו עובר לדיון בעניין. לטענתה, המבקש אף לא ערער על החלטתו האחרונה של קצין התגמולים שלא להעניק לו פיצוי רטרואקטיבי, החלטה שניתנה לאחר פסק הדין בבית משפט השלום. עוד טוענת המשיבה כי תוספת אחוזי הנכות שנקבעו למבקש, נבעה, בין היתר, מהחמרה שחלה במצבו הרפואי לאורך השנים.

 

10.          בצד האמור, טוענת המדינה כי חלק ניכר מטענותיו של המבקש הן בגדר "הרחבת חזית" אסורה. להשקפתה, הבקשה מעלה מגוון טענות חדשות שלא נטענו ולא נדונו בערכאות דלמטה, ובהן טענת הזדון מצידם של הוועדות הרפואיות וקצין התגמולים, טענת ההפליה ביחס לנכי הביטוח הלאומי, וכן הטענה בדבר הפרת חובת הפיקוח מצד המשיבים על החלטות הוועדות הרפואיות. לשיטת המשיבה, כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום עסק, רובו ככולו, בטענות הנוגעות לרשלנותם של חברי הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המבקש.

 

תשובת המבקש לתשובת המדינה

 

11.          בתשובתו חוזר המבקש על עמדתו בבקשה ובפרט על דבריו בנוגע לממצאים העובדתיים בעניינו. המבקש חולק על טענתה של המשיבה בדבר השינוי שחל במצבו הבריאותי. לשיטתו כשליה של הוועדה לא נפלו בתיאור ממצאי פציעתו, אלא בקביעת אחוזי נכותו נוכח הממצאים העובדתיים, שלא השתנו עם השנים. עוד טוען המבקש כי המשיבה בתגובתה כאן לראשונה, צירפה מסמכים מתיקו הרפואי (בנוגע לבקשת הערעור שהוגשה בשנת 1974) אותם נמנעה מלהציג בעבר, ואותם הציגה ללא קבלת רשות מבית המשפט. יתרה מכך נטען כי התנהלותה הכוללת של המשיבה הן נוכח עובדה זו, הן בהיבטים אחרים אותם מציין ומונה המבקש בתשובתו לתגובה, הייתה התנהלות שאיננה בתום לב.

 

דיון והכרעה

 

           החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור, בכל שאמור בטענה בדבר התרשלותם של הגורמים המוסמכים באגף השיקום, כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור – להידחות.

 

12.          ההסדרים הקבועים בחוק הנכים מקנים לאדם שנפגע במהלך שירותו הצבאי, זכות לקבל תגמולים והטבות מהמדינה. יחד עם זאת, סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים מקנה למדינה חסינות מפני תביעה נזיקית הנובעת מאותן עילות. כך, בכל מקרה הנופל בגדרו של חוק הנכים, קמה למדינה חסינות בנזיקין (ראו: רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' שוורץ, פסקה 4 (לא פורסם, 31.12.2008) (להלן: עניין שוורץ); ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל, פ"ד כט(2) 601, 605 (1975); השוו: ע"א 507/79 ראונדאף נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 799 (1982)). מתן חסינות למדינה מפני תביעות נזיקין, מקום שבו קיים סעד לתובע בגדר חוק הנכים, היא התכלית הפרטיקולרית של הוראת סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (והשוו: עניין שוורץ, בפסקה 4). יש אפוא לבחון היטב מהותה של תביעה, כדי לוודא שאין מדובר בניסיון "עקיפה" של ההסדרים הקבועים בחוק הנכים. בעניינו של המבקש הועלתה השאלה, האם עומדת למדינה חסינות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, על רקע טענותיו בדבר רשלנות של הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הנכים, כמו גם רשלנות נטענת של הממונים על ועדות אלה. לטעמי, יש להשיב לשאלה זו בחיוב, ולכן בדין נדחתה על הסף תביעתו של המבקש.

 

13.          טענתו של המבקש היא כי הוועדות הרפואיות לאורך השנים טעו בקביעת שיעור הנכות המגיע לו כדין. בבקשה דנן, מיקד המבקש את טענותיו בהתרשלות – כך לטענתו – של גופי "הפיקוח והבקרה" על הוועדות הרפואיות, שלא פעלו מיוזמתם לתיקון טעויות שנעשו על-ידי הוועדות הרפואיות. דא עקא, שבחינה מהותית של הבקשה מעלה כי עניינה של התביעה הוא למעשה בהשגה על שיעור הנכות שנקבע למבקש לפני עשורים מספר. חרף ניסיונות המבקש לשוות לתביעתו חזות מנותקת ונבדלת מההליכים שהתנהלו לפי חוק הנכים בעניינו, אין מדובר אלא בדרישה לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים, שלטענת המבקש נמנעו ממנו שלא כדין. אלא, שחוק הנכים קובע במפורש הסדר רטרואקטיביות מוגבל, בגדרו הגביל המחוקק את פרק הזמן שלגביו ניתן לשלם תגמולים באופן רטרואקטיבי, לשנה אחת בלבד (ראו סעיפים 35(ב) ו-18(א) לחוק הנכים).

            

14.          הגבלת האפשרות לקבל תגמולים באופן רטרואקטיבי אינה בכדי. כידוע, "חוק הנכים, בהיותו חוק סוציאלי, מטרתו להבטיח קיום לנכה אשר נפגע תוך מילוי חובתו האזרחית החיונית לקיומה של המדינה" (רע"א 475/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ה(3) (לא פורסם, 13.3.2007); וראו גם: ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675, 692 (1996)). בשל כך, נקבעו הסדרים מיוחדים המיטיבים עם נכי צה"ל, לעומת תובע רגיל בנזיקין. כך למשל, מדיניות "התיק הפתוח" המאפשרת לנכי צה"ל לפנות לקצין התגמולים בבקשה לבחון מחדש את זכאותם, בניגוד לעקרון הכללי של סופיות הדיון (ראו סעיף 35 לחוק הנכים). בצד האמור, קבע המחוקק מגבלות מסוימות על מימוש הזכויות כאמור, על רקע האיזון בין התכלית הסוציאלית שבבסיס החוק, לבין האילוצים התקציביים והדיוניים ליישום אותם הסדרים (ראו: רע"א 2563/03 בן חור נ' קצין תגמולים, פסקה 18 (לא פורסם, 4.5.2006) (להלן: עניין בן חור); רע"א 1357/06 גזית נ' קצין התגמולים, פסקה 11 (לא פורסם, 6.10.2008) (להלן: עניין גזית); בע"א 4830/04 עוזיירי נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (לא פורסם,13.6.2007)). בגדר אלה, נקבע העיקרון ש"לפיו לא ישולמו תגמולים רטרואקטיבית, גם אם נמצא כי החלטתו המקורית של קצין התגמולים יסודה בטעות ואפילו אם אותה 'טעות' נגרמה בשל מעשה או מחדל המהווים עבירה פלילית", כי אז יחול ההסדר המיוחד שנקבע בחוק הנכים לעניין זה (ראו: עניין גזית, פסקה 11; רע"א 7959/10 וידר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 7.11.2011) (להלן: עניין וידר); עניין בן חור, פסקה 18; עע"ם 7605/09 פלוני נ משרד הביטחון, פסקה 6 (לא פורסם, 25.3.2010) (להלן: עע"מ 7605/09)).

 

15.          במקרה דנן, אין עניינו של המבקש יוצא מגדרו של ההסדר הקבוע בחוק כפי שפורש בפסיקה. זאת, אף אם נניח לטובת המבקש – לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך – כי הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו לאורך השנים, טעו ואף התרשלו בתפקידן (השוו: עניין גזית, פסקה 15). מקרים שבהם התגלתה בדיעבד טעות בקביעת שיעורי הנכות, רק בחלוף שנים רבות ממועד קביעת הזכאות, נדונו בפסיקה לא אחת, ונקבע כי אין להחריגם מהסדר הרטרואקטיביות המוגבל שנקבע בחוק הנכים (ראו: עניין בן חור , פסקה 18; עניין וידר, פסקה 4; השוו: ע"א 9878/06 עמית נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (לא פורסם, 30.12.2008) (להלן: עניין עמית) לשאלת אפיק תקיפה מינהלי כמסלול עוקף לחוק הנכים, ראו: בג"ץ 6964/06 אבודרהם נ' קצין תגמולים (לא פורסם, 7.1.2007); בג"ץ 7895/96 שייקה נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון אגף השיקום (לא פורסם, 4.5.1998); עע"מ 7605/09 הנ"ל) פרשנות זו ישימה גם בענייננו.

 

16.          המבקש עתר במסגרת הבקשה הנוכחית לתקן את כתב תביעתו, ולהוסיף כי הגורמים שהיו אמונים על הטיפול בו, לא רק שהתרשלו בתפקידם, אלא שפעולתם הייתה בזדון. בקשה כאמור לתיקון כתב התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת במועד הרלוונטי לערכאה הדיונית, ואין מקום ל"מקצה שיפורים" בשלב הדיוני הנוכחי. ביחס לטענות הנוספות שהועלו, כאמור, לא מצאנו לתת רשות ערעור בגלגול שלישי.

 

סיכום

 

17.          מצאנו כי תביעתו של המבקש, במהותה, חוסה בגדרו של חוק הנכים ועל כן חלה חסינותה של המדינה מפני תביעות בנזיקין. אפילו הנחנו לטובת המבקש, לצורך הדיון, כי הגורמים שטיפלו בעניינו טעו ואף התרשלו, אין לומר כי לא עמד לו סעד הולם במסגרת חוק הנכים (השוו: עניין עמית, פסקאות 17-15). לרשות המבקש עמדו מסלולי הערעור וההשגה הקבועים בסעיפים 12 ו-12א לחוק בנוגע להחלטות הוועדות הרפואיות בעניינו. המבקש טוען כי במועד הרלוונטי להגשת ערעור כאמור, הוא לא היה מודע ל"עוול שנגרם לו". גם אם נקבל טענה זו, אין בידנו להתיר עקיפה של ההסדר החקיקתי המיוחד המגביל תשלום רטרואקטיבי של תגמולים, בדרך של הגשת תביעה בכסות נזיקית.

 

           אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

 

ש ו פ ט

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

           אני מסכים.

 

המשנה-לנשיאה

 

השופט א' רובינשטיין:

 

           מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט פוגלמן. חברי מציין (פסקה 13), כי במהות עניינה של הבקשה הוא בדרישה לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים; ומסביר (פסקה 14), מדוע הגביל המחוקק את האפשרויות לרטרואקטיביות, אף כי פתח דלת רחבה יותר לנכי צה"ל מאשר במקרים אחרים. אטעים, כי חקיקה סוציאלית מתאפיינת בכך, שהיא באה ביסודה לטפל במצבו העכשוי והעתידי של המוטב בה, תוך מבט רטרואקטיבי מוגבל. תקציבי הציבור לא היו עומדים בהטלת רטרואקטיביות ברקמה פתוחה ביישומם של הסדרים מיטיבים, והדברים אמורים לא רק בנידון דידן. אכן, יתכנו מקרים שבהם מוצבת בהחלת זכאויות, פדות הגורמת עגמת נפש למי שנפל בצדו הלא-זוכה של מתרס הזכאות, אשר הכרח להציבו במקום כלשהו. זהו אותו איזון בין התכלית הסוציאלית לאילוצים התקציביים שעליו דיבר חברי. לכך דוגמאות רבות (ראו למשל רע"א 4156/06 פלוני נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין תגמולים (לא פורסם); רע"א 2563/03 פלוני נ' קצין תגמולים (לא פורסם); בג"צ 1662/05 שושנה לוי נ' ממשלת ישראל (לא פורסם) – פסקה 51 לפסק דינה של השופטת נאור; בג"צ 4769/90 זידאן נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מז(2) 147, 162-161).

 

           על כן אין מנוס מאי היעתרות לערעור.

 

ש ו פ ט

 

          

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן.

 

 

           ניתן היום, כ"ט בטבת התשע"ב (‏24.1.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  10070970_M09.doc  נו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il