|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 7063/11 |
|
לפני: |
כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין |
|
המבקש: |
בית חולים מקאסד |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. תלא שריתח |
|
|
2. איאת שריתח |
|
|
3. מהדי שריתח |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.9.11 בת.א. 3469/09 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' רומנוב |
בשם המבקש: עו"ד מ' עותמאן
בשם המשיבים: עו"ד י' מויאל
|
החלטה |
1. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש, הוא בית חולים, בגין רשלנות רפואית בלידתה של המשיבה 1. במסגרת כתב התביעה הגישו המשיבים, בין היתר, מסמך שכותרתו "תעודת רופא", שנערך על-ידי נוירולוג ילדים (ד"ר אדוורדסון). המסמך כולל התייחסות למצבה הרפואי של המשיבה 1 ולשאלת הקשר הסיבתי.
במהלך ישיבת ההוכחות שאליה הוזמן להעיד ד"ר אדוורדסון, התנגד בא-כוח המבקש לשמיעת עדותו וטען כי המסמך שערך, ושהוגש לבית המשפט על-ידי המשיבים, אינו קביל לצורך הוכחת הקשר הסיבתי. זאת משום שמדובר, לעמדתו, ב"תעודת רופא" ולא ב"חוות דעת מומחה" (כאמור בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), ועל-כן ניתן להוכיח באמצעותה את מצבו הרפואי של אדם בלבד, ולא שאלות שבמומחיות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רומנוב) ציין כי ישנו קושי של ממש בהעלאת הטענה במועד ובאופן שבו הועלתה – כלומר לאחר שד"ר אדוורדסון הוזמן והגיע לישיבה לשם מתן עדותו, ומבלי שניתנה לצד השני או לבית המשפט שהות לבדיקת טענות המבקש – וזאת חרף קיומן של מספר ישיבות קדם משפט. במהלך הדיון ביקש בית המשפט המחוזי, ושב וביקש, מבא-כוח המבקש אסמכתא בדבר זהות הפרטים החסרים, לכאורה, במסמך שהוגש ואשר בשל חסרונם אין המסמך בגדר "חוות דעת מומחה". אלא שאסמכתא כזו לא הייתה מצויה בידי בא-כוח המבקש בעת הדיון. משכך, החליט בית המשפט המחוזי לשמוע את עדותו ד"ר אדוורדסון, תוך שתישמר זכותו של המבקש לטעון לעניין קבילות המסמך והעדות במסגרת סיכומיו.
2. המבקש טוען כי בעוד שתעודת רופא יכולה לשמש רק להוכחת "מצב בריאותו של אדם", הרי שחוות דעת מומחה יכולה לשמש להוכחת כל "שאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית" (סעיף 20 לפקודת הראיות). כמו-כן טוען המבקש כי יש לערוך תעודת רופא וחוות דעת מומחה בצורות שונות, המוגדרות בטפסים הקבועים בתוספת הראשונה לפקודת הראיות. לעמדת המבקש, המסמך שחיבר ד"ר אדוורדסון מתיימר להוכיח שאלות "שבידיעה מקצועית", החורגות מעבר ל"מצב בריאותו של אדם", ואולם היא לא נערכה כדין כחוות דעת רפואית ובין השאר לא מכילה את פרטי השכלתו של ד"ר אדוורדסון ואת האסמכתאות הרפואיות שעליהן הסתמך.
3. המשיבים מצידם עומדים על ההלכות הנהוגות בדבר היקף התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ומדגישים כי במקרה שלפנינו בית המשפט המחוזי אף לא דחה את טענות המבקש לגופן, אלא קבע כי יהא רשאי להעלותן במסגרת סיכומיו. עוד טוענים המשיבים כי העלאת טענות ביחס לקבילות עדותו של ד"ר אדוורדסון לראשונה במהלך ישיבת ההוכחות השנייה ולאחר שהתקיימו מספר ישיבות קדם משפט, הינה בגדר חוסר תום לב דיוני. גם לגוף העניין, סבורים המשיבים כי תעודת רופא יכולה לשמש להוכחת דבר שברפואה, אף אם הוא חורג מגדר "מצב בריאותי" של אדם, שכן דינה "כדין עדות בשבועה לענין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936" (סעיף 25 לפקודת הראיות). בכל מקרה, מוסיפים המשיבים, עמדה למבקש הזכות לחקור את ד"ר אדוורדסון בחקירה נגדית – כפי שאכן עשה – ולהגיש חוות דעת נגדית (אף שלא עשה כן בפועל).
4. דין הבקשה להידחות. לנוכח הנסיבות שבהן הועלו טענות המבקש לעניין תוקפו הראייתי של המסמך שערך ד"ר אדוורדסון, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להכריע בהן לגופן באותו מועד, תוך שמירתן לשלב הסיכומים – וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לטענות לגופן. אכן, ההחלטה שלא לדחות את עדותו של ד"ר אדוורדסון, לאחר שהוזמן והגיע להעיד, על רקע טענות שהועלו במפתיע וללא אסמכתאות מתאימות, היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון, ובכגון דא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב כעניין שבשגרה. לא מצאתי הצדקה לסטות מנוהג זה במקרה שלפנינו, ובמיוחד משהתנהלותו של המבקש היא שיצרה מלכתחילה את הקושי להכריע בטענה לפני שניתנה עדותו של ד"ר אדוורדסון. יתרה מכך, לאחר שד"ר אדוורדסון העיד ונחקר, התועלת שבבירור הסוגיות שהעלה המבקש בבקשה שלפניי בשלב זה ועל-ידי בית משפט זה, חרף הותרתן לבירורה של הערכאה הדיונית בשלב הסיכומים – מוטלת בספק.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ט באדר התשע"ב (13.3.2012).
|
|
|
המשנה-לנשיא |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11070630_P02.doc גח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il