עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6849/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

          

 

 

 

1.             המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 6 שנות מאסר בפועל, החל מיום 26.1.2010. נוכח מידע מודיעיני בדבר כוונתם של ארגוני פשיעה לפגוע בו, וכן בדבר כוונתו שלו לפגוע באחרים, החליט שירות בתי הסוהר כי יש להחזיקו בהפרדה. מיום 19.2.2010 עד ליום 12.1.2011, הוחזק המבקש בהפרדה זוגית, בהתאם להחלטות הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. לאחר ששותפו לתא הוסגר לארה"ב, נותר המבקש בהפרדת יחיד. ביום 23.2.2011, אישר בית המשפט המחוזי – בהסכמת המבקש – את בקשת המדינה להאריך את החזקתו בהפרדת יחיד בשישה חודשים, החל מיום 17.2.2011. בעקבות דיונים פנימיים בשירות בתי הסוהר, לרבות קבלת חוות דעת רפואית וחוות דעת של גורמי המודיעין, הוחלט לבקש את הארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד לשישה חודשים נוספים. בבקשת המדינה לבית המשפט המחוזי צוין כי נעשתה בדיקה לצורך שילוב המבקש בהפרדה זוגית, אך לא נמצא אסיר מתאים שיחלוק עימו את תא המאסר, וכן כי המבקש עצמו ביקש לשהות בתא לבדו באותו שלב. ביום 14.8.2011 התקיים דיון ראשון בבקשה לפני בית המשפט המחוזי. המדינה ביקשה, במהלך הדיון, להציג לבית המשפט חומר מודיעיני במעמד צד אחד, בהתאם להוראות סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר). המבקש, מצידו, ביקש לקבל פרפרזות נוספות בנוגע לחומר המודיעיני, וכן לזמן את קצין המודיעין של שירות בתי הסוהר לחקירה על תצהירו שצורף לבקשה. בית המשפט קבע דיון נוסף בבקשה, והורה להזמין את קצין המודיעין של השב"ס לחקירה על תצהירו. ביום 15.8.2011, העביר המשיב למבקש פרפרזה המפרטת את תמצית הידיעות המופיעות בחוות הדעת של מודיעין שב"ס, וכן צורף תזכיר שיחה של המבקש עם נציג ממודיעין שב"ס. בדיון הנוסף שהתקיים בבקשה, נחקר קצין המודיעין של שירות בתי הסוהר על תצהירו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה לעיין בחומר המודיעיני במעמד צד אחד, חרף התנגדות המבקש, שהלין גם על כך שהמדינה לא הוציאה תעודת חיסיון.

 

2.             בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' טל) נעתר בהחלטתו לבקשת המשיב, והורה על הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד לפרק זמן של שישה חודשים נוספים. בפתח דבריו, קבע בית המשפט כי אלמלא היה מעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד – חרף התנגדות המבקש – לא היה יכול להפעיל ביקורת שיפוטית יעילה על הנימוקים שעומדים בבסיס הבקשה. אשר על כן, כך נקבע, הצורך לסטות מדיני הראיות גובר במקרה זה לשם עשיית צדק. לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי על סמך החומר המודיעיני שהוצג לו, קיים חשש לשלומו של המבקש ולשלומם של אחרים, אם יוחזק באגף רגיל, זאת – בין היתר – בהתבסס על ידיעות מודיעיניות של משטרת ישראל ביחס לאירועים שהתרחשו בשנת 2010 וכן ידיעות של מודיעין שירות בתי הסוהר. עוד נקבע כי המשיב ימשיך לבחון אפשרות להחזיק את המבקש בהפרדה זוגית.

 

           להחלטה זו מכוונה הבקשה שלפניי.

 

טענות הצדדים

 

3.             המבקש טוען כי בית המשפט לא יכול היה להסתמך על הידיעות המודיעיניות שהוצגו במעמד צד אחד כבסיס להחלטתו, שכן אין מדובר בראיות קבילות, מה גם שלא הוצאה בעניינן תעודת חיסיון כחוק. המבקש מלין על כך שבית המשפט מאפשר הגשה גורפת של מסמכים מודיעיניים במעמד צד אחד, מבלי שמתבצעת בדיקה דקדקנית בנוגע לצורך לסטייה מדיני הראיות בכל מקרה ומקרה. טענה נוספת נוגעת לטעות שנפלה בתצהיר שהוגש מטעם קמ"ן שב"ס, שבית המשפט לא נתן לה – לשיטת המבקש – משקל מספיק. לגופם של דברים, נטען כי בית המשפט המחוזי משמש כ"חותמת גומי" על בקשות ההפרדה שמוגשות מטעם השב"ס, מבלי לתת משקל ראוי לקשיים הרבים שמהם סובל אסיר הנתון בהפרדה. עוד מדגיש המבקש כי לא ניתן משקל מספיק לפרק הזמן הארוך שבו הוא נתון בהפרדה, וכן הוא טוען כי התשתית העובדתית שהציג המשיב לצורך המשך החזקתו בהפרדת יחיד לא הצדיקה היעתרות לבקשה.

 

4.             המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שהבקשה אינה מעלה שאלה בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. עוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי להורות על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה היא סבירה לגופה, ומבוססת על תשתית מוצקה של ראיות מינהליות, הקושרות אותו לסכסוכים בין ארגוני פשיעה שונים. אשר לשאלת הוצאת תעודת החיסיון, מפנה המשיב לתשובתו ברע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.11.2011) (להלן: עניין מוסלי), שבגדרה טען כי אין צורך בהוצאת תעודת חיסיון, שעה שקיים הסדר סטטוטורי ספציפי שמאפשר לבית המשפט לסטות מדיני הראיות. בשלב זה יש לציין, כי פסק דינו של בית משפט זה  בעניין מוסלי – כפי שיפורט בהמשך – ניתן לאחר הגשת הבקשה והתגובה. עוד טוען המשיב כי ניתנו למבקש פרפרזות מפורטות של הידיעות המודיעיניות שעליהן נסמכה הבקשה להארכת החזקתו בהפרדה. טענותיו הכלליות של המבקש ביחס לתנאי החזקתו בהפרדה – כך המשיב – מקומן במסגרת של עתירת אסיר, ולא במסגרת ההליך הנוכחי.

 

דיון והכרעה

 

5.             בעניין מוסלי נפסק כי בית המשפט הדן בבקשה להחזיק אסיר בהפרדה, רשאי – מכוח ההסדר שנקבע בסעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר – לסטות מדיני הראיות ולעיין בחומר מודיעיני במעמד צד אחד, מבלי שהדבר יותנה בהוצאת תעודת חיסיון. משהוכרעה השאלה העקרונית האמורה, אין מקום להידרש לה בשנית במסגרת הבקשה הנוכחית. נותר לנו אפוא לבחון אם נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, שמצא – בנסיבות העניין – לעיין בחומר המודיעיני במעמד צד אחד, וכן לבחון אם נפל פגם בהחלטתו לגוף העניין, להאריך את תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה בשישה חודשים נוספים.

 

6.             הבקשה להחזקת המבקש בהפרדת יחיד נסמכת, רובה ככולה, על מידע מודיעיני בדבר האיום הנשקף למבקש ולאחרים, אם יוחזק בתנאים רגילים. אשר על כן, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר, שלפיהם קיים צורך לסטות מדיני הראיות לעיין בראיות במעמד צד אחד. העיון בחומר המודיעיני במעמד צד אחד התחייב לצורך הכרעתו של בית המשפט בשאלת קיומם של טעמים שבגינם נדרשת החזקת המבקש בהפרדה (ראו עניין מוסלי, בפסקה 25). לאחר שעיינתי גם אני בחומר המודיעיני שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא מצאתי כי נפל פגם גם בהחלטת בית המשפט המחוזי לגופה. המשיב הציג לפנינו מידעים רבים שמהם ניתן ללמוד הן על הסיכון הנשקף למבקש מדורשי רעתו, הן על הסיכון הנשקף מהמבקש לשלומם של אחרים. החזקתו של המבקש בהפרדה מתחייבת אפוא לשם שמירה על שלומו ועל שלומם של אחרים. אוסיף ואציין כי לא מצאתי כי היה ניתן להעביר למבקש פרפרזות רחבות יותר בנוגע לאמור בחומר המודיעיני, בנוסף על אלה שהועברו לו על-ידי המדינה במסגרת הדיון בבית המשפט קמא ועל האמור בתשובתה לבקשה שלפניי. אין חולק כי החזקת אסיר בהפרדה צריכה להיות מוצא אחרון, כאשר לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת. כך גם קובע הדין. בנוסף, החזקת אסיר בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך, ועל הרשות לבחון באופן רצוף את קיומה של הצדקה בהמשך ההפרדה במטרה למזער ככל שניתן את הפגיעה באסיר (ראו למשל: רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (לא פורסם, 7.12.2010); רע"ב 1811/11 קזאז נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (לא פורסם, 5.6.2011)). בתשובתו, התייחס המשיב לניסיונותיו לשוב ולשלב את המבקש בהפרדה זוגית. הנחתי היא כי ככל שהמבקש יביע את הסכמתו לכך, תיבחן אפשרות זו בשנית, בשים לב לתקופת ההפרדה הארוכה שבה מצוי המבקש.

 

7.             טענות המבקש בדבר תנאי החזקתו בהפרדה ראויות להתייחסות הגורמים המתאימים בשירות בתי הסוהר. נושא זה לא הוכרע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וממילא אין מקום ליתן רשות ערעור בגינן במסגרת הליך זה. ככל שלא יינתן לטענות אלה מענה שישביע את רצונו של המבקש, ניתן יהיה להעלותן במסגרת הגשת עתירת אסיר נפרדת לבית המשפט המחוזי. גם בטענותיו הנוספות של המבקש, בדבר הפגמים שנפלו בתצהיר שהוגש לבית המשפט במסגרת בקשת ההפרדה, אין כדי לשנות את ההכרעה בבקשה שלפניי.

 

           נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, ‏י"א בחשון התשע"ב (‏8.11.2011).

 

 

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11068490_M04.doc   יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il