עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6783/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

           לפניי שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 13954-08-12 מיום 9.9.2012 (כבוד השופטת מ' ברנט) שבמסגרתה הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

           נגד העוררים ואדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לעורר בבש"פ 6783/12 (להלן: שריקר) ולעורר בבש"פ 6813/12: (להלן: אליהו) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, חבלה במזיד, שימוש במרמה ערמה ותחבולה וכן עבירה של קבלת דבר במרמה המיוחסת לשריקר בלבד. לפי המתואר בכתב האישום, בחודש ינואר 2012, קשרו שריקר ואליהו קשר לסחוט באיומים כסף מהמתלונן על רקע חוב שהוחזר לו מבן דודו של שריקר. שריקר מסר מידע לאליהו כדי שיוכל לאיים על המתלונן. אליהו איים על המתלונן במספר הזדמנויות כי יפגע בו ובבני משפחתו וכן פגעו העוררים ברכושו. בהמשך, פנו העוררים בדרכים נוספות אל המתלונן ודרשו תשלום כספים. העוררים חילקו ביניהם את הכסף שנתקבל מהמתלונן. רווחי ההכנסה לא דווחו למס הכנסה.

 

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינם של העוררים. בתסקיר בעניינו של שריקר נכתב כי אין לו עבר פלילי וכי חלופת המעצר המוצעת מאיינת את מסוכנותו. לפיכך, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בפתח תקווה, בפיקוחם של הוריו ובת זוגתו. בתסקיר הנוגע לאליהו נכתב כי אומנם הוא מתקשה להכיר בבעייתיות בהתנהלותו אולם הוערך כי אימו ושני אחיו מהווים מפקחים מתאימים. לפיכך, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בפתח תקווה בפיקוח אימו, אחיו ואחותו.

 

           ביום 9.9.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו, הדגיש בית המשפט המחוזי כי בשל אופיין, עבירות סחיטה באיומים אינן מתאימות לרוב לחלופת מעצר. עם זאת, בחן בית המשפט את המלצות שירות המבחן לפיהן ניתן לשחרר לחלופת מעצר במקרה זה ושקל את עברו הפלילי הנקי של שריקר ועברו הפלילי הישן והמינורי של אליהו. בית המשפט קבע כי חומרת העבירות, אשר נמצאות ברף העליון של עבירת הסחיטה, אינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות ביצוע העבירות, ביניהן הימשכות קשר הסחיטה במשך חצי שנה והעובדה כי הכספים לא הושבו למתלונן, מגבירות את החשש כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנות העוררים. כמו כן ציין בית המשפט כי ישנו פגם בקיום חלופת מעצר בעיר שבה מתגורר המתלונן. לבסוף ציין בית המשפט כי לא מתקיימת פגיעה בזכות לשיווין של העוררים בשל החלטתו להשאירם במעצר עד תום ההליכים בעוד שנאשם 3 שוחרר למעצר בביתו, עקב שוני מהותי ביניהם.

 

           מכאן העררים שלפניי, שבמסגרתם טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרם עד לתום ההליכים. לטענת שריקר היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר בחנה את כלל הפרמטרים הרלוונטיים, ביניהם הסיכון הגלום בו, ואיזנה מולם את חלופת המעצר המוצעת. לדידו, אין לקבוע כי רמת מסוכנות מהווה בהכרח עילה למעצר, אלא יש לבחון לאורה האם החלופה המוצעת נותנת מענה הולם. כן טוען שריקר כי שגה בית המשפט כאשר לא העניק משקל מספק לנסיבות חיוביות העומדות לזכותו כגון העדר עבר פלילי ושיתוף הפעולה בחקירה. לבסוף טוען שריקר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בעבירות סחיטה באיומים במקרה דנן, שכן במקרה זה אין תועלת בשיבוש כאמור, עקב שיתוף פעולה מלא מצידו.

 

           לטענת אליהו שגה בית המשפט המחוזי כאשר השתית החלטתו על חזקת המסוכנות הטמונה בעבירת האיומים. לדידו, היה על בית המשפט לאזן חזקה זו עם נסיבות המקרה הקונקרטי. כן טוען אליהו כי טעה בית המשפט בייחסו אליו חשש לשיבוש הליכי משפט. כשריקר, טוען אליהו כי עובדת היות גרסתו תואמת לזו של העדים, עקב הודאתו בהזדמנות הראשונה, מהווה הוכחה לחוסר התכלית שבשיבוש שכזה. כן טוען אליהו כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שערך הקבלה בינו לבין שריקר וכי המסוכנות הנובעת משניהם אינה זהה עקב חלקם השונה בפרשה הנדונה. לבסוף טוען אליהו כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות וכן להמלצת שירות המבחן לקיום חלופת מעצר.

 

           מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בטיעוניה בפניי, הדגישה המשיבה את חומרת העבירות המיוחסות לעוררים ונסיבות ביצוען, ביניהן איומים באלימות  ופרק הזמן הארוך שבו בוצעו המעשים. כמו כן, טוענת המשיבה כי התסקירים אינם חיוביים גרידא וכי מתוארת בהם בעייתיות רבה הן בקרב הכרת העוררים בהתנהלותם והן במסוכנות הנשקפת מהם. כן טוענת המשיבה כי בידי העוררים סכום כסף גדול ולכן ישנו חשש להמלטות ולשיבוש הליכי משפט. בנוגע לאליהו טוענת המשיבה כי יש לצרף את עברו הפלילי לכלל הנסיבות שהוצגו על ידה.

 

           לאחר שעיינתי בעררים ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העררים להתקבל.

 

           אכן, העבירות המיוחסות לעוררים הן עבירות חמורות וחומרתן אף מתגברת עקב נסיבות ביצוען. עם זאת, אף בעבירות אלה נקבע כי במקרים חריגים ניתן להצדיק חלופת מעצר (ראו בש"פ 3881/08 קקון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.7.2008); בש"פ 3431/08 שלום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.5.2008)). נחה דעתי כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם ניתן לשקול את האפשרות לשחרורם של העוררים לחלופת מעצר. זאת, נוכח גילם המתקדם, העדר עבר פלילי באחד ועבר פלילי ישן ודל באחר והמלצת שירות המבחן לפיה ניתן לשחררם לחלופת מעצר. אכן, כפי שנקבע לא פעם, תסקיר שירות המבחן הוא בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לאמצו כלשונו, אולם מעיון בתסקיר נוכחתי כי במקרה זה ניתן להיעזר בו לצורך המסקנה לפיה אין לשלול את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר.

 

           אשר על כן, דין העררים להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.9.2012 מבוטלת בזאת. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע חלופת מעצר ראויה ותנאי שחרור מגבילים בהתאם לשיקול דעתו. אוסיף, כי על חלופת המעצר, ככל שתתקבל, לכלול מעצר בית במרחק משמעותי מביתו של המתלונן.

 

           מעצרם של העוררים מוארך בזאת עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.

 

           ניתנה היום, ד' בתשרי התשע"ג (20.9.2012).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12067830_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il