עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6627/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד חיים שטנגר

 

 

א.                    בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת לבהר-שרון) מיום 28.6.12 בתיקים ע"א 12195-06-12 וע"א 38289-06-12 (אשר נדונו יחדיו במסגרת אותה החלטה), בגדרה נקבע כי צו המניעה הארעי שניתן כנגד המבקשים בהחלטת אותו בית משפט (השופט שוחט) מיום 10.6.12 יעמוד בתקפו עד להחלטה בערעורים שהגישו הצדדים על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, וכן ניתן צו מניעה דומה כנגד המשיבים. עניינה של הבקשה סכסוך בין אחים בנוגע לחלוקת עזבון.

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.        המשיבה 1 היא קשישה בת 88, אם לארבעה, הם המבקשים והמשיבים 2 ו-4. ביסוד הסכסוך שבגינו ההליכים מושא הבקשה, נכסים אשר היו משותפים למשיבה 1 ולבעלה המנוח, וחלוקתם על בסיס צוואתו של המנוח. בין הנכסים מצויה גם דירת מגוריהם המשותפת. ביום 3.8.09 הוציא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (הרשמת כ"ץ), לבקשת המשיבה 1, צו מניעה זמני כנגד המבקשים והמשיבים 3 ו-4, ואסר עליהם לעשות את מרבית הדיספוזיציות האפשריות בנכסים. ביום 28.5.12 דחה בית המשפט לענייני משפחה (השופטת גליק) את תובענת המשיבה 1 לפסק דין הצהרתי באשר לבטלות עסקת מתנה אשר עשתה לכאורה עם המבקשים ועם המשיבים 3 ו-4, שבמסגרתה ניתן צו הרשמת. משכך, מטבע הדברים, "סעד זמני זה היה צריך, למעשה, להיבטל עם דחיית התובענה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 680 (מהדורה עשירית, 2009)). לא למותר לציין כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא צורף, ואף לא הודעות הערעור במלואן, והדבר משול למבקש כי יינתן צו כלפי דלת בלא שראה את הדירה שמאחוריה, ובהיקש ללשון המשפט העברי בהקשר אחר "חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד" "חבל על מי שאין לו חצר ושער לחצרו עושה" (בבלי שבת ל"א, א').

 

ג.        ביום 7.6.12 הגישו המשיבים 1 ו-2 יחדיו הודעת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט המחוזי, ולצדה בקשה להותרת צו המניעה הזמני בעינו, עד להחלטה בערעור. ביום 10.6.12 נתן בית המשפט המחוזי (השופט שוחט) צו מניעה ארעי כמבוקש, עד למתן החלטה בעקבות תגובות הצדדים. ביום 28.6.12 בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון) בנוגע לצו המניעה הארעי לטובת המשיבים 1 ו-2, כמו גם בנוגע לבקשה לצו מניעה זמני במסגרת ערעור שהגישו בתורם המבקשים על אותו פסק דין, נקבע כי "אין לעשות כל דיספוזיציה של מכירה או העברה או שעבוד של הנכסים נשוא הבקשות, וזאת עד להחלטה בערעורים". כנגד ההחלטה מ-28.6.12 מופנית הבקשה הנוכחית.

 

נימוקי הבקשה

 

ד.        עיקר טענות המבקשים נסבות על כך שלא קוים דיון במעמד שני הצדדים, לאחר שצו המניעה הזמני ניתן במעמד המשיבים 1 ו-2 בלבד. לשיטתם, מחובתו של בית המשפט היה לקיים דיון כנזכר, על-פי הוראת תקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך ארבעה-עשר יום, ומשלא נעשה כן, דינה של החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.6.12 – בטלות. כן נטען, כי ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה שלא בסמכות, וכי ניתן בה סעד החורג מזה אשר ביקשו המשיבים 1 ו-2.

 

דיון והכרעה

 

ה.        משדחה בית המשפט לענייני משפחה את התביעה העיקרית, בטל ממילא צו המניעה הזמני שנתן, והתיק בעניינם של המשיבים 1 ו-2 נכנס לתקופת הערעור. אכן, במהלך תקופה זו הגישו האחרונים הודעת ערעור על פסק הדין, ובצמוד לה הגישו את בקשתם לצו מניעה זמני. בבקשה ציינו בין היתר, כי "קיים צו מניעה זמני אשר עומד בתוקפו עוד מיום 8/3/2009 ... ולא יגרם כל נזק מהותרת צו המניעה הזמני" (פסקה 35 לבקשת המשיבים 1 ו-2 למתן צו מניעה זמני), וכן כי "קיים חשש ממשי כי המשיבים 3-1 יפעלו להברחת הרכוש במהלך הזמן במסגרתו יתברר הערעור וככל שאכן יעשו כן יוותרו המבקשים מול שוקת שבורה בבואם לקיים את פסה"ד בערעור" (פסקה 42 לבקשת המשיבים  1 ו-2 למתן צו מניעה זמני).

 

ו.        בעבור מצב דברים זה, כאשר "המדובר בבעל דין שתובענתו נדחתה, והוא מבקש 'להחיות' – בתקופת הערעור – סעד זמני שהיה נתון לו, בפועל או בכוח, בערכאה הדיונית", ייחד המחוקק את ההסדר הקבוע בתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ (לא פורסם, 16.1.08), בפסקה ו'; ובמקום אחר: "סעד זמני מתבקש במקרה בו 'נדחתה תובענת התובע ויחד עם דחייתה נתבטל סעד זמני שניתן לתובע אגב הגשת התובענה, כגון שבוטל עיקול זמני שהוטל בערכאה הראשונה ... תקנה 471 מסמיכה את בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע, כביכול, של ביטול הסעד הזמני ולהשאירו בעינו עד לבירור הערעור' (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 865)" (רע"א 9413/06 גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' שדי חמד אגודה שיתפיות בע"מ (לא פורסם, 20.12.06), בפסקה ד')). הסדר זה נפרד מזה הקבוע בתקנה 367(א) אליה הפנו המבקשים, ומורה בזו הלשון:

 

             471. סעד זמני בתקופת הערעור

 

(א) בית המשפט שנתן החלטה המבטלת, במפורש או מכללא, החלטה אחרת של בית המשפט, רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכל עוד לא הוגש ערעור או לא הוגשה בקשת רשות לערער, להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתקפה, בלי שינויים או בשינויים, הכל עד להכרעה בערעור או בבקשת הרשות לערער, או לתקופה קצרה מזו, או לתת כאמור סעד זמני אחר לפי פרק כ"ח.

 

(ב)   בקשה למתן סעד על פי תקנה זו אפשר שתידון ללא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה המבטלת.

 

(ג)   הוגש ערעור או הוגשה בקשת רשות לערער, יהיו הסמכויות על פי תקנת משנה (א) נתונות לבית המשפט שלערעור.

 

(ד)   בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד על פי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם על ידי הצו וקביעת מועד להגשת הערעור או בקשת הרשות לערער (הדגשות לא במקור - א"ר).

                                                                       

 

משהגישו המשיבים 1 ו-2 את הודעת הערעור, קנה בית המשפט המחוזי את סמכותו ליתן המשך תוקף לסעד הקיים (גורן, בעמ' 681), ומשאין בהוראות תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי דרישה לקיום דיון במעמד שני הצדדים, לא היה מחויב לכך. נדרש לעניין זה חברי, השופט ג'ובראן:

 

"טוען הבנק, כאמור, כי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בסעד זמני לתקופת הערעור קובעת, כי על בקשות והחלטות בעניין סעד זמני לתקופת הערעור יחולו הוראות פרק כ"ח לתקנות. בתקנה 367, העוסקת בסעד זמני שניתן במעמד צד אחד נקבע, כי בכל מקרה יקוים דיון בצו כזה לא יאוחר מ- 14 ימים מן היום בו ניתן וכי על בית-המשפט ליתן את החלטתו בבקשה לגופה במעמד שני הצדדים לאחר שמיעת טענותיהם. אין בידי לקבל טענה זו. בקשה להחלטת ביניים שבערעור מוגשת לפי תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. תקנה 465(ו) לתקנות קובעת, כי בנסיבות המפורטות בתקנה 244 רשאי השופט לדון בבקשת ביניים בערעור על-פי צד אחד. תקנה 244 לתקנות קובעת, כי:

244. צו על פי צד אחד

(א)  נוכח בית המשפט או הרשם, שהשהייה הכרוכה בדיון בדרך הרגילה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, רשאי הוא, בלי שניתנה הודעה למשיב, ליתן צו על פי צד אחד, עם הוראות בענין הוצאות ובענינים אחרים לרבות ערובה לשיפוי המשיב, ככל שייראה לו. (ב)  בעל דין שנפגע על ידי הצו רשאי לבקש ביטולו תוך שלושים ימים מיום שהומצאו לו עותק הבקשה והצו" (6301/05 רע"א סופר נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 16.11.05))

 

אין בידי איפוא להלום את טענת המבקשים לעניין הדיון בצו. אף את יתר טענות המבקשים לא ראיתי לקבל.

 

ז.        לצורך השלמת התמונה אוסיף: אכן כלל הוא, כי השימוש בסמכות למתן סעד זמני בידי ערכאת הערעור נעשה במשורה, שכן חזקה כי פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה הוא נכון, ועל כן יש הצדקה ליתן משקל רב יותר לאינטרס של הצד הזוכה המחזיק בפסק דין (ע"א 3128/07 סייד נ' המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל חיפה (לא פורסם, 1.8.07)). ביטוי לכך ניתן בתיבה טעמים מיוחדים המופיעה מעלה בסעיף קטן (א), ומשמעותה, כי על מנת לזכות בסעד הביניים המבוקש, במסגרת ערעור על פסק דין הדוחה את תביעתם, היה על המשיבים 1 ו-2 להראות שקיים צידוק להגן על תביעתם הדחויה בטרם יתברר הערעור (בש"א 951/96 גולן נ' גולן פ"ד מט(4) 877). היטיבה לעמוד על-כך השופטת ארבל:

 

"'הטעמים המיוחדים' הנדרשים בשלב הערעור מתייחסים ראשית כל לתנאים הנזכרים מעלה - לסיכויי הזכייה ולמאזן הנוחות. לקבלת סעד זמני בערכאה הראשונה די בכך שהמבקש יראה כי התביעה אינה, על פניה, מחוסרת יסוד וסיכויים. כן עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. שונים הם פני הדברים בתקופת הערעור. על המבקש צו מניעה בתקופת הערעור להוכיח כי הסיכויים לזכייה בערעור הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור ... יחד עם זאת, דרישות אלו אינן מנותקות זו מזו ובית המשפט בוחן כמובן את הנסיבות כולן. ככל שנראים סיכויי הערעור טובים, כך יפחת הנטל המוטל על המבקש להראות כי אם לא יינתן הסעד ייגרם לו נזק, ולהיפך. ככל שנראים סיכויים הערעור קלושים, כך יצטרך המבקש להצביע על נזקים כבדים, בלתי הפיכים" (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 18.4.05), בפסקה 6 להחלטה).

 

באותו עניין, התבקש צו מניעה זמני, כנגד בנק אשר ביקש לממש משכנתא שהייתה רשומה על דירת המבקש, בגין הלוואה שהאחרון לא פרע. הוטעם, כי מימוש המשכנתא בטרם יתברר הערעור יסכל מראש את עיקר טעמו של הסעד ההצהרתי אותו תבע המבקש בהליך העיקרי, בעוד שהבנק לא הראה כי דחיית מימוש המשכנתא תגרום לו נזקים בלתי ניתנים לתיקון. נקבע, כי במצב עניינים זה, הגם שסיכויי הערעור אינם טובים, ואף אם אין הדירה משמשת את המבקש למגורים, נוטה מאזן הנוחות לכיוונו של המבקש די הצורך - ובקשתו התקבלה. בענייננו ביקשה המשיבה 1 סעד הצהרתי בהליך העיקרי, ואם יממשו המבקשים את הנכסים נשוא הבקשה בטרם יוכרע הערעור, יהא בכך כדי לסכל את הערעור, והמבקשים גם לא הצביעו על נזקים בלתי ניתנים לפיצוי שייגרמו להם כתוצאה מדחיית מימוש הנכסים (השוו לעניין זה: ב"ש 1222/85 נחשון נ' שי פ"ד מ(1) 103; ע"א 10120/07 אורי נ' כץ (לא פורסם, 3.2.08)). יתר על כן, במקרה דנן, אכן נסבה המחלוקת בין היתר על דירת מגוריה של המשיבה 1, ונקודה זו מוסיפה ומטה את כף המאזניים בעת ששוקלים את הפגיעה בנוחות הצדדים (עניין ששון המוזכר מעלה, בפסקה 7 להחלטה), מחשש פן ייקבעו עובדות שאין מהן חזרה (ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 11.11.04)). הקפאתו הזמנית של המצב הקיים כלפי כולי עלמא מתיישבת עם השכל הישר. על רקע זה, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני גם כנגד המבקשים.

 

ח.       איני נעתר איפוא לבקשה.

 

           ניתנה היום, כ"ג בחשון התשע"ג (8.11.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12066270_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il