|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 6115/12 |
|
לפני: |
כבוד השופט צ' זילברטל |
|
המבקשות: |
1. קל-בנין בע"מ |
|
|
2. קל בנין-טרמק בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבות: |
1. אינטל אלקטרוניקה בע"מ |
|
|
2. עיריית קריית גת |
|
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 31672-10-11 שניתנו ביום 29.07.2012 וביום 31.07.2012 על-ידי ס' הנשיא, השופטת ש' דברת |
בשם המבקשות: עו"ד גד שילה
|
החלטה |
1. בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתבררת תביעה שהגישו המבקשות נגד המשיבות. מדובר בתביעה כספית בעיקרה, שלצרכי אגרה הועמדה על סך של 18 מליון ש"ח, שעניינה במערכת הסכמית בין בעלי הדין בקשר עם הקמתו והפעלתו של מכון לטיפול בשפכים תעשייתיים.
2. בקדם משפט (שני) שהתקיים ביום 8.5.2012 הורה בית המשפט (כב' השופטת ש' דברת, ס. נשיא) כי יוגשו תצהירי עדות ראשית, כאשר המבקשות הצטוו להגיש תצהיריהן עד ליום 30.7.2012 והמשיבות עד ליום 30.9.2012. מועדי ההוכחות נקבעו ליום 22.10.2012 וליום 28.10.2012.
3. ביום 26.7.2012 בשעה 20:15 שיגרו המבקשות לבית המשפט "בקשה דחופה למתן ארכה להגשת עדויות התובעים". בקשה זו הוגשה לכאורה כארבעה ימים לפני המועד שנקבע להגשת תצהירי המבקשות, והלכה למעשה יום עבודה אחד (!) לפני המועד האמור, שכן הבקשה הוגשה ביום ה' לאחר שעות העבודה (כך שהמבקשות יכלו לצפות שהיא לא תטופל לפני יום א') והתצהירים היו אמורים להיות מוגשים ביום ב' שלאחריו. כל זאת מבלי להתייחס לכך שמדובר בימי פגרה והמבקשות לא היו יכולות להניח בוודאות שבקשתן תידון בתקופת הפגרה.
בבקשה נטען, כי התובענה עוסקת במסכת עובדתית מורכבת, הנוגעת לשנים 2008-2000; כי העדים המרכזיים אינם עוד עובדי המבקשות ואחד מהם שוהה מרבית הזמן בחו"ל; כי הנהלת החשבונות של המבקשות עברה שינויים והנתונים מאוחסנים במערכת שאינה פעילה עוד; כי המסמכים מאוחסנים בארכיב חיצוני וכו'. זאת, במטרה לשכנע כי המועד שנקצב למבקשות להגשת התצהירים לא יספיק. עוד צוין בבקשה, כי נדרש זמן ל"השלמת ריכוז ומיון החומר" כדי שמומחה מטעם המבקשות יכין חוות דעת.
המבקשות ביקשו ארכה להגשת התצהירים וחוות הדעת עד לסוף ספטמבר 2012, מה שהצריך גם דחיית מועדי ההוכחות. נראה כי המשיבות הסכימו לבקשה, בכפוף לכך שהמשיבה 1 ביקשה כי יינתן לה לצורך הכנת תצהיריה פרק זמן זהה לזה שיינתן למבקשות (חמישה חודשים).
4. ביום 29.7.2012 נדחתה הבקשה האמורה. בית המשפט הביע את תמיהתו על הגשת הבקשה, כאשר המועד להגשת תצהירי המבקשות נקבע כבר ביום 8.5.2012 והבקשה הוגשה ברגע האחרון ממש, מבלי שהובהר מדוע נודע למבקשות על הקושי בהגשת התצהירים רק ברגע האחרון. בית המשפט קבע כי הבקשה נדחית הן נוכח מועד הגשתה והן נוכח העובדה שמשמעות קבלתה היא דחיית מועדי ההוכחות.
5. על אף הקשיים הניכרים שבפניהם עמדו המבקשות בכל הנוגע להגשת תצהיריהן במועד, כמתואר בבקשה הנ"ל, ולאחר שבקשתן נדחתה, עלה בידי המבקשות להגישם במועד, ביום 30.7.2012. אגב, לא ניתן שלא להרהר האם תמונת הקשיים שהמבקשות פרטו בבקשתן לא היתה מוגזמת נוכח הצלחתן לעמוד לבסוף במועד שנקבע, וזאת יום אחד בלבד לאחר שנדחתה בקשתן. אלא שהמבקשות נזקקו לארכה להגשת חוות דעת מומחה מטעמן. לפיכך פנו ביום 30.7.2012 בבקשה נוספת, להאריך את המועד להגשת חוות הדעת (אם כי מהבקשה עולה, לכאורה, שהמבקשות מעוניינות גם בהגשת תצהירים נוספים). בקשה זו נדחתה ביום 31.7.2012. בית המשפט ציין, כי אין מקום להעמידו בפני עובדה מוגמרת, והוסיף, כי אם בעלי הדין יסכימו על הארכת המועד להגשת חוות הדעת מבלי שהדבר יגרור דחיית מועדי ההוכחות, הוא ייעתר לכך.
6. המבקשות מבקשות שתינתן להן רשות לערער על שתי ההחלטות הנ"ל. דין בקשתן להידחות על הסף, מבלי שיהיה צורך בתשובות המשיבות.
7. החלטות בית משפט קמא, נושא הבקשה לרשות ערעור, ניתנו במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת בכל הנוגע לסדרי הדיון. החלטות אלה מצויות ב"גרעין הקשה" של העניינים שלגביהם מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ביותר ושאין דרכן של ערכאות הערעור להתערב בהחלטות הניתנות באותם עניינים.
הלכה היא, ש"כאשר מדובר בשיקול דעת בעניינים שבסדרי דין, אין בית משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין או גורמת עיוות דין ... יתרה מזו: אפילו סברה ערכאת הערעור, שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות ... " (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990)). אם זו ההלכה ביחס לעניינים של סדרי דין, קל וחומר שכך הוא בעניינים של אדמיניסטרציה שיפוטית, של ניהול הדיון, כגון קביעת מועדים להגשת מסמכים ומועדי דיונים.
לא זו אף זו - על-פי הוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בענין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת ... תצהירים ... ".
נמצא, כי לא רק שלגופו של ענין אין כל מקום שערכאת הערעור תתערב בהחלטות מהסוג האמור, אלא שמחוקק המשנה הורנו שלא ליתן רשות ערעור על החלטות אלו.
8. למעלה מהדרוש אוסיף, מה שצוין גם על-ידי בית משפט קמא, שהמבקשות כלל לא טרחו להסביר מדוע פנו בבקשת הדחייה ברגע האחרון, כאשר הטעמים שביסודה בהכרח נודעו להן זמן רב לפני המועד שנקבע להגשת התצהירים. בהתנהלות זו יש משום ביטוי של זלזול בוטה (גם אם לא מכוון) בהחלטת בית המשפט שקבעה מועד להגשת התצהירים, כאילו המועד שנקבע הוא המלצה בלבד או "בסיס לשינויים". לא ניתן לקיים מערכת משפט יעילה, שבגדרה יסתיימו ההליכים תוך זמן סביר ובכך יוגשם אחד העקרונות המרכזיים של עשיית הצדק, אם בעלי דין לא יעמדו במועדים שנקבעים להם. אכן, לעיתים נוצר קושי אמיתי ובלתי צפוי לעמוד במועד כלשהו, אלא שאז בעל הדין המבקש דחייה או ארכה אמור לפרט בבקשתו מתי נודע לו שלא יוכל לעמוד במועד ומה נעשה על ידו כדי לעמוד בו. המבקשות לא עשו כן. נעלה מספק כי הקשיים אותם פרטו בבקשה היו ידועים להן, או שהיו יכולים להיות ידועים להן, זמן רב לפני הגשתה.
קל וחומר שלא ניתן להשלים עם בקשת דחייה המוגשת, ללא כל טעם מבורר, ברגע האחרון ממש, כשקבלתה תחייב שינוי במועדי הוכחות. בתיק זה נקבעו שני ימי הוכחות. קבלת הבקשה פירושה הוא ביטול מועדים אלה וקביעת מועדים חלופיים. אין זה דבר של מה בכך. השינוי עלול להביא לחוסר אפשרות לנצל זמן שיפוטי באופן מיטבי. השינוי גם יגרור אחריו דחייה במועד סיום ההליך והתארכות ההליך. סיום ההליך תוך זמן סביר אינו רק אינטרס של בעלי הדין, אלא אינטרס מערכתי שבית המשפט מופקד על הגשמתו לטובת כלל ציבור המתדיינים, שהרי אם הליך מתארך מעבר לנדרש, יש לכך השלכה על המערכת כולה.
9. הבקשה נדחית. נוכח העובדה שהמבקשות הגישו בקשה זו בניגוד להוראות הצו, הן תישאנה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ח' באלול התשע"ב (26.8.2012).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12061150_L01.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il