|
בבית המשפט העליון |
|
|
|
רע"א 6112/12 |
|
|
לפני: |
כבוד השופט י' עמית |
|
המבקשות: |
1. פי אם אס טכנולוגיות אילת בע"מ |
|
|
2. פילו אש בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ |
|
|
2. ברוך קוגן |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק א 009855-05-12 שניתנה ביום 1.8.2012 על ידי כבוד השופט י' שפסר |
|
בשם המבקשות: |
עו"ד נטלי אבן |
|
החלטה |
בקשת
רשות ערעור על החלטת
1. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) נוסדה בשנת 2007, לימים רכשה את מרבית פעילותה של המבקשת 2 (להלן: פילו-אש) וכיום עוסקות השתיים בתחום של מיגון אש.
המשיבה 1 (להלן: המשיבה) עוסקת בייצור, שיווק ויצוא צבעים ומוצרים נלווים לענפי הבניה ותעשיות המתכת, והמשיב 2 משמש כדירקטור ומנכ"ל משותף בחברה. המשיבה הוקמה בשנת 2002, ולצורך התביעה דכאן ניתן לראותה כחליפתה של חברת "דנבר צבעי ישראל בע"מ" (להלן: דנבר ישראל). בין דנבר ישראל לבין חברת פילו-אש נכרת ביום 26.12.2001 הסכם שיווק והפצה, במסגרתו הוסכם כי פילו-אש תהא המשווק הבלעדי של צבעים מעכבי בעירה בשם "פילוקוט B1, B2" המיוצרים על ידי דנבר ישראל (להלן: הסכם הבלעדיות). הסכם הבלעדיות בוטל על ידי פילו-אש בחודש ספטמבר 2003 בשל טענות לגבי טיב המוצרים הנ"ל, עליהם נסבה הבקשה דנן.
2. בתביעה העיקרית שהגישו המבקשות, נטען כי המשיבים עושים שימוש אסור ופסול בצבע מעכב בעירה "פילוקוט B1 אנטיפליים" ובתעודה שהוצאה מטעם מכון התקנים הישראלי ביחס למוצר דומה. לטענת המבקשות, פעילות זו מנוגדת להסכם הבלעדיות באשר למוצר פילוקוט B1, ולפיו פילו-אש היא הזכאית למוניטין של המוצר, לבעלות בתעודת התקן הישראלי ולרישום הסימן המסחרי על שמה. המבקשות ייחסו בכתב התביעה למשיבים את כל העוולות והעילות בתחום זה - גניבת עין, גזל סוד מסחרי, הפרת זכויות בסימן מסחר, זיוף ומרמה במסמכים, ואף טענו כי המשיבים מסכנים את הציבור בשימושם בתעודה שלא לייעודה המקורי.
בד בבד עם התביעה העיקרית, עתרו המבקשות למתן סעדים זמניים בדמות צוי מניעה האוסרים על המשיבים לעשות שימוש בשם "פילוקוט / PILOCOAT" או בשמות דומים לו; לייצר, לשווק, להפיץ או למכור מוצרים מתחרים למוצר "פילוקוט B1"; ולעשות שימוש בתעודות שהונפקו על ידי מכון התקנים עבור המוצר "פילוקוט B1".
המשיבים דחו את טענות המבקשות, בהטעימם בין היתר, שהן נטענות בשיהוי כבד, שכן ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה כבר בשנת 2003. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי הקניין במוצרים והסוד המסחרי לגבי הרכבם שייכים למשיבה, כמי שייצרה ומייצרת את המוצרים, וכי המשיבה היא הזכאית לעשות שימוש במוניטין ובסימן המסחרי של המוצרים.
3.
כן ציין
על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני, במסגרתה חזרו המבקשות באריכות
על טענותיה, כפי שפורטו בפני
4. דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.
אקדים ואזכיר את הכלל לפיו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב
בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים אלא במקרים חריגים (ראו,
לדוגמה, רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נ"ה(2) 307, 310 (2000); רע"א 1270/12 מנשה לוי חברה לבנין בע"מ נ'
אשר לסיכויי הצלחת התביעה,
5. לכך יש להוסיף את השיהוי הלכאורי בהגשת התביעה והבקשה לסעדים זמניים. על המבקש סעד זמני, להוכיח את נחיצותו ודחיפותו, ושיהוי בהגשת הבקשה פועל לחובתו של מבקש הסעד, באשר יש בעצם השיהוי כדי לסתור את טענתו בדבר חיוניותו של הצו ודחיפותו (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50 (1993)).
הנה כי כן, אפילו לשיטת המבקשות, המשיבה מוכרת את המוצרים
מושא הדיון לפחות כשנה לפני הגשת הבקשה. היחסים המסחריים בין הצדדים נותקו לפני
כתשע שנים, וקשה להלום כי למבקשות נודע אך לפני כשנה על כך שהמשיבה ממשיכה לייצר
ולשווק את המוצרים, מה עוד שהצדדים פועלים באותו תחום ובאותו שוק. בהקשר זה אפנה
להחלטת
לכך יש להוסיף, כפי שציין
5. אשר על כן, הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בחשון התשע"ג (30.10.2012).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12061120_E02.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il