עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6021/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ב באב התשע"ב (10.8.2012)

 

בשם העוררת:                        עו"ד דותן רוסו

בשם המשיב:                         עו"ד מוחמד מסארווה

 

 

1.             לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 9.8.2012 ב-מ"ת 6268-08-12 (כבוד השופט ד' פיש), לפיה הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופה של מעצר בית מלא.

 

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

 

2.             ביום 5.8.2012, הוגש נגד המשיב (קטין, יליד 1.7.1995) כתב אישום, המייחס לו את העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 327 לחוק העונשין, וכן, חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

 

3.             על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 25.7.2012, בסמוך לשעה 15:00, היתה הגב' נאוזת מסעוד (להלן: המתלוננת) לבדה, במכולת שבבעלותה בכפר ערערה. המשיב, נכנס למכולת, ופנה למקרר הממוקם מאחורי גבה של המתלוננת, על מנת לקחת בקבוק שתייה. בשלב זה, נטל המשיב חבל שהיה במקום, התקרב אל המתלוננת מאחורי גבה, כרך את החבל סביב צווארה והידק אותו בחוזקה, עד למצב בו איבדה המתלוננת את הכרתה. המתלוננת נפלה מהכסא עליו ישבה על רצפת המכולת, ונחבלה בראשה. כאשר ראה המשיב כי המתלוננת איבדה את הכרתה, הוא ניגש למגירה שבשולחן הקופה, ולקח מהקופה סכום של 200 ש"ח, ומספר כרטיסי "טוקמן", וברח מהמקום.

 

           כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמו למתלוננת חבלות קשות, שבעקבותיהן היא הובהלה למרכז הרפואי שבכפר קרע , שם טופלה בעירוי נוזלים וחבישה, והועברה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, להמשך טיפול. המתלוננת אושפזה בבית החולים עד ליום 31.7.2012 ושוחררה לביתה, למנוחה בת שלושה שבועות.

 

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי ברשות העוררת ראיות, לכאורה, המבססות את העבירות המיוחסות למשיב. כמו כן נטען, כי מעשיו של המשיב מקימים יסוד סביר לחשש כי הוא יסכן את שלום הציבור ובטחונו אם ישוחרר ממעצר, וכן, קיים חשש ששחרור המשיב מהמעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט.

 

החלטת בית המשפט קמא

 

5.             ביום 8.8.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן לנוער, בעניינו של המשיב, בהתאם להחלטת בית משפט קמא. מהתסקיר עלה, כי מדובר בנער כבן 17 שנים ללא עבר פלילי, וזהו מעצרו הראשון. שירות המבחן התרשם כי מדובר בקטין שבמהלך השנים צצו קשיים רבים בתפקודו, כאשר המשפחה לא היוותה עבורו סמכות, על מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי. מזה כשנתיים הוא אינו פוקד את ספסל הלימודים וגם בעבודה הוא אינו מצליח לשרוד, מעבר לימים בודדים. עוד נאמר בתסקיר, כי מעורבותו של המשיב בעבירה כה חמורה והעובדה שהוא אינו נמצא במסגרת לימודית או תעסוקתית מזה כשנתיים, מהווים יחדיו גורם לדאגה.

 

           משפחתו של המשיב תוארה כמשפחה נורמטיבית, שאינה מוכרת לרשויות החוק, והיא מגויסת לעזרת בנה ומשתפת פעולה. עוד צוין בתסקיר, כי מעצרו של המשיב מהווה עבורו התנסות קשה ומרתיעה.

 

           לאחר שנבחנו על ידי שירות המבחן, שלוש הצעות לחלופות מעצר, בא שירות המבחן לנוער בהמלצה לפיה, ישוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית דודתו, בכפר יפיע, תוך שימוש באיזוק אלקטרוני.

 

6.             ביום 9.8.2012, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בעניינו של המשיב. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי יש משמעות נכבדה להמלצתו של שירות המבחן, וביתר שאת כאשר מדובר בקטינים.

          

           בית משפט קמא קבע כי במאזן הכולל, כאשר מצד אחד עומד הסיכון הגלום במשיב, כפי שמעידה התנהגותו בעת ביצוע העבירה, אל מול העובדה כי אין מדובר באדם בעל עבר פלילי; כאשר חווית המעצר עבורו היא חוויה מרתיעה; ולנוכח המלצת שירות המבחן באשר לחלופת המעצר המוצעת, שתנאיה הולמים והיא מרוחקת ממקום האירוע ומן המתלוננת, הרי שיש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

 

           בית משפט קמא קבע כי המשיב ישהה, במעצר בית מלא, בבית דודתו בכפר יפיע, כאשר דודתו ובנה, יהיו מפקחיו, ובכל זמן נתון אחד מן המפקחים חייב להיות נוכח בכל עת עם המשיב. כמו כן, ניתן צו פיקוח מעצר למשך 3 חודשים בהתאם לבקשת שירות המבחן, ונקבע כי, אביו של המשיב ודודתו יחתמו על ערבות בסך 10,000 ש"ח כל אחד, להבטחת קיום התנאים.

 

הערר

 

7.             העוררת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, מצביעות על מסוכנות מופלגת, אשר אינה מאפשרת לשחררו ממעצר.

 

           לטענת העוררת, העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות - אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בנוסף לחזקה האמורה, נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת, הן מטיבם של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, שבנקל עשויים היו להסתיים בתוצאה קטלנית, והן מתוצאות המעשים, המלמדות על עוצמת האלימות והאכזריות בה נקט כלפי המתלוננת.

 

           העוררת מציינת, כי מדבריו של המשיב בחקירתו, עולה כי ההחלטה לבצע את המעשים גמלה בליבו בעת שהייתו במקום האירוע. לגישתה של העוררת, הקלות בה החליט המשיב לבצע מעשה כה אלים ומסכן חיים, וקיומו של דחף בדמות רצון לרכוש מכשיר נייד, כפי שעלה מדבריו של המשיב, מלמדים אף הם על מסוכנות ברף גבוה.

 

           אשר לתסקיר המעצר, טוענת העוררת כי הוא נעדר התייחסות מעמיקה לגורמים שעמדו ביסוד המעשים, ובאשר לעמדת המשיב ביחס למעשים שביצע, ובכלל זאת, אין התייחסות לקיומה של הבנה והפנמה של חומרתם. לעמדת העוררת, העדר התייחסות מעין זו מחליש עד מאוד את המלצות שירות המבחן. כמו כן נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו די הצורך, לגורמים מעצימי סיכון אשר עלו מהתסקיר, כמו למשל, העובדה כי המשיב הופנה בעבר, מספר פעמים אל שירות המבחן, בשל חשד למעורבות בפלילים.

 

           לטענת העוררת, היה על בית משפט קמא להפנות את המשיב לבדיקה של גורמי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אשר יחוו את דעתם באשר למניעים שעמדו ביסוד פרץ התנהגותו האלימה של המשיב, ובאשר לסיכון הנשקף ממנו. שכן, קיים קושי ממשי להעריך את סוג ומידת הסיכון הנשקפים מהמשיב, כמו גם את מידת האפקטיביות של חלופת המעצר, בשל סימני השאלה העולים בנוגע למאפייניו האישיותיים והנפשיים של המשיב.

 

           בהקשר זה מוסיפה העוררת, כי בתסקיר המעצר ציין שירות המבחן כי "להערכתנו קיים צורך בהמשך אבחון מעמיק ובדיקה פסיכולוגית מקיפה"

 

           לסיום, העוררת טוענת כי יש ליתן את הדעת לכך, שמדובר בתיק בו הראיות חזקות ביותר ומתבססות על הודאתו של המשיב, הפללתו על ידי המתלוננת, מסירת פרטים מוכמנים על ידו, ועוד. בהינתן תשתית ראייתית מעין זו, והיקפו הקטן של תיק החקירה, נטען על ידי העוררת כי ניתן להעריך שההליך המשפטי לא יארך זמן רב.

 

           נוכח האמור, מבקשת העוררת לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

 

8.        בדיון שהתקיים בערר, הוסיף עו"ד דותן רוסו, בא כוח העוררת, כי מעשיו של המשיב מותירים סימן שאלה גדול לגבי יציבותו הנפשית, דבר המחייב בירור פסיכיאטרי מעמיק, על מנת למנוע הישנות מעשים מסוג זה. לדברי עו"ד רוסו, אין כל אפשרות ליתן הסבר למעשיו האלימים של המשיב, אשר בוצעו כלפי מתלוננת שהיא שכנתו ומוכרת לו ולמשפחתו, וכל זאת על מנת להשיג סכום כסף זעום, לרכישת מכשיר סלולארי. אם ישוחרר המשיב למעצר בית, כמוצע על ידי שירות המבחן, אין לשלול את האפשרות כי הוא יעמיד בסכנה את בני הבית שבו ישהה, לאור התנהגותו באירוע המתואר בכתב האישום. עו"ד רוסו הוסיף וטען כי יש בסיס להוצאת צו הסתכלות בעניינו של המשיב, במהלך תקופת המעצר, בהתאם לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק טיפול לחולי נפש). לחלופין טען עו"ד רוסו כי, אם יסבור בית המשפט כי אין בסיס להוצאת צו הסתכלות בהתאם לחוק טיפול בחולי נפש, הרי שיש, לכל הפחות, לקיים בדיקה פסיכולוגית מעמיקה, בעוד המשיב מצוי במעצר.  

 

תגובת המשיב

 

9.        עו"ד מסארווה, בא כוחו של המשיב, לא חלק על כי המשיב ביצע עבירה חמורה ביותר, שאין לה הסבר ופשר, עת תקף את שכנתו וגרם לה לחבלות קשות, וכל זאת על מנת להשיג סכומי כסף זעומים. עו"ד מסארווה, ציין כי המשיב נמנה על משפחה נורמטיבית, אשר עשתה כל אשר לאיל ידה, על מנת לכוון את המשיב להתנהגות נאותה ומהוגנת, ובכלל זה נעשה מאמץ לשלבו במקום עבודה בכפרו. המשיב עצמו בוש ונכלם עקב מעשיו, הוא הביע את צערו הרב והתנצלותו בפני המתלוננת, והוא מודה בטעותו החמורה. המשפחה הביעה את נכונותה לפצות את המתלוננת וגם בני המשפחה מביעים בושה וכלימה, בעקבות מעשיו של המשיב.

 

           עו"ד מסארווה הזכיר, כי מדובר בקטין, ועל כך יעיד שיקול הדעת הירוד שהפעיל בעת ביצוע העבירה. החלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן, יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, שכן מדובר ביישוב המרוחק מרחק של כ-50 ק"מ ממקום מגוריו של המשיב, כאשר דודתו ובני משפחתו האחרים, הביעו את נכונותם לפקח עליו, ולוודא כי לא יפר את תנאי מעצר הבית. לכך יש להוסיף את איזוק האלקטרוני, שהוטל על ידי בית משפט קמא.

           בנסיבות אלה, סבור עו"ד מסארווה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

 

           אשר לבקשתו של עו"ד רוסו, להוצאת צו הסתכלות בעניינו של המשיב, טען עו"ד מסארווה כי אין לכך כל בסיס עובדתי ומשפטי, שכן אין כל אינדיקציה לכך כי המשיב מעורער בנפשו, או כי טופל בעבר במרפאה או בבית חולים לבריאות הנפש. בנסיבות אלה, טען עו"ד מסארווה כי אין תחולה לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. בהתייחס לבדיקה הפסיכולוגית, טען עו"ד מסארווה כי אין כל מניעה לבצעה, זאת כאשר המשיב משוחרר ממעצר, בהתאם לאמור בתסקיר שירות המבחן, ואין כל הכרח כי הבדיקה תיערך שעה שהמשיב נתון מאחורי סורג ובריח.

 

           עו"ד מסארווה הציג פסיקה שבמסגרתה שוחררו קטינים לחלופת מעצר, חרף העובדה כי הם ביצעו עבירות חמורות, לא פחות מהעבירות המיוחסות למשיב.

 

           לפיכך ביקש עו"ד מסארווה לדחות את הערר.

 

דיון והכרעה

 

10.          אכן, המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים במיוחד. המשיב כרך חבל סביב צווארה של המתלוננת, על מנת לגרום לה אובדן הכרה. ניסיונותיה של המתלוננת להיאבק במשיב לא צלחו, היא איבדה את הכרתה, נפלה מהכיסא ונחבלה בראשה. מתיעוד רפואי שהוצג בעניינה של המתלוננת ניתן ללמוד על החבלות הקשות שנגרמו לה, דבר שהצריך את פינוייה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים, ואשפוזה לצורך טיפול רפואי.

 

11.          עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בקטין חסר כל עבר פלילי (הגם שנפתחו נגדו, ככל הנראה, תיקי חקירה נוספים אך אלה לא הבשילו לכדי הגשת כתב אישום), והוא בן למשפחה נורמטיבית, אשר עושה כל אשר לאיל ידה על מנת לכוון את המשיב לדרך הישר. בנסיבות אלה, יש משקל רב לאמור בתסקיר שירות המבחן, שבמסגרתו נבחנו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, ובסיומו נכללה המלצה לשחררו לחלופת מעצר, המצויה במרחק ניכר ממקום מגוריו.

 

           שירות המבחן לא התעלם מהצורך לערוך למשיב בדיקה פסיכולוגית מעמיקה, אך לגישתו יש לעשות כן במסגרת צו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים, על מנת שבמהלך תקופה זו יושלם האבחון הפסיכולוגי.

 

           עו"ד מסארווה הפנה לבש"פ 2100/12 מדינת ישראל נ' צ'ורני (לא פורסם, 13.3.2012), בו נדון עניינה של משיבה, חסרת עבר פלילי, אשר ביצעה עבירת שוד מזויין של קשישה, תוך הצמדת סכין יפנית לגרונה ותלישת עגילים מאוזניה. בית משפט קמא, אשר התבקש לעצור את המשיבה עד לתום ההליכים, החליט לשחררה לחלופת מעצר, ועל כך הוגש ערר מטעם המדינה. בערר זה הועלתה טענה דומה לזו שהוצגה בערר שלפניי, היינו כי אין מקום לשחרורה של המשיבה לחלופת מעצר "ללא בחינה מעמיקה של גורמי הסיכון ומצבה הנפשי". בית משפט זה נתן דעתו לעובדה כי מדובר באירוע חד פעמי ונקודתי, דבר שלא אפיין את התנהלותה התקינה של המשיבה עד לביצוע העבירה, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערר, ואישר את החלטתו של בית משפט קמא.

 

12.          דומני, כי גם במקרה זה אין לומר כי נפל משגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר שקל את כלל הנסיבות, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן.

 

           ער אני לטענת בא כוח העוררת, לפיה המשיב עלול להיות מסוכן לסביבתו, ואין לשלול את האפשרות כי הוא ישוב ויבצע מעשי אלימות בעת שהותו במעצר הבית. לכך יש להשיב כי חלופת מעצר, אין בה כדי להוות מחסום הרמטי ממסוכנות הנשקפת מנאשם, וכל שנדרש הוא כי החלופה תבטיח את שלום הציבור ובטחונו במידה סבירה (בש"פ 1734/11 בן צבאן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.3.2011]; בש"פ 569/12 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 27.7.2012]). נראה בעיניי כי יש בחלופה המוצעת כדי לספק מענה הולם וראוי, מפני החשש אותו הביע בא כוח העוררת.

 

           עוד ראוי להוסיף, כי לא מצאתי כל בסיס לבקשתו של עו"ד רוסו להוצאת צו הסתכלות בעניינו של המשיב, בהתאם לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, והשאלה היחידה הניצבת לפניי, היא האם יש לערוך את האבחון הפסיכולוגי כאשר המשיב נתון במעצר או שמה ניתן לעשות כן, כמומלץ בתסקיר שירות המבחן, כאשר המשיב מצוי במעצר בית. לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן, לפיהן תבוצע הבדיקה  הפסיכולוגית במסגרת צו פיקוח מעצר, כאשר הדבר ייעשה, בעוד המשיב משוחרר לחלופת מעצר.

          

           מן הראוי, כי שירות המבחן לנוער ישלים את האבחון הפסיכולוגי בהקדם האפשרי, על מנת לרדת לפשר התנהגותו של המשיב, ולהסיר כל חשש מפני מסוכנות דומה גם בעתיד.

 

13.          אשר על כן הנני דוחה את הערר.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב אב, תשע"ב (10.8.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12060210_I03.docעע

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il